המערער טוען בערעור, שהיה חייל בשירות סדיר בצה"ל מיום 25.9.09 ועד יום 10.1.13.

הוא טוען עוד, כי ביום 17.2.10 במהלך שירותו הצבאי, בזמן שהחליף משמרת עם חייל אחר במגדל תצפית בסביבות השעה 14:30 בבוקר, החליק ונפל במדרגות שהיו שטופות במי גשם ונחבל קשות בגופו, לרבות ובעיקר בידו השמאלית (להלן: האירוע).

המערער מוסיף, שבמקום האירוע היו נוכחים מספר חיילים שבשמותיהם נקב בהודעת הערעור.

המערער מוסיף שם עוד, שנלקח לבית חולים ושם אובחן כסובל מפגיעות אותן הוא מפרט.

הוא מוסיף בין השאר, שהמשיך לסבול מחוסר יציבות בכתף השמאלית עם אירועים חוזרים של פריקת הכתף השמאלית, כאשר לעיתים הכתף מוחזרת באופן עצמאי ולעיתים נדרשת לשם כך עזרה רפואית בחדר מיון.

הוא מפנה לממצאי בדיקה בכתף מיום 25.3.15 ומספר שביום 19.8.15 עבר ניתוח בכתף, והוא ממשיך לסבול מכאבים והגבלות.

המערער צירף חוות דעת אורתופד מיום 11.10.17, לפיה בעקבות החבלה מיום 17.2.10 הוא סובל מפגיעה בכתף השמאלית.

המערער טוען ששגה המשיב בהחלטתו מיום 10.7.20 לפיה אין קשר סיבתי בין התאונה לפגימה בכתף.

המשיב כותב בתגובתו, שהמערער התלונן ביחידתו ביום 17.2.10, שבלילה הקודם בזמן שמירה נפל במדרגות ונחבל ביד שמאל, ובעת התלונה הוא סובל מכאבים בפרק כף יד שמאל, חוסר תחושה וקושי בתנועת כף היד.

הוא הופנה לרופא, בפניו התלונן שנחבל בשורש כף יד שמאל והוא סובל מכאבים עזים ביד, אותה הוא מתקשה להניע והוא סובל מ"נמלול".

בבדיקת הרופא נמצאו ממצאים הנוגעים לכף יד שמאל.

במיון בבית החולים באותו יום, התלונן המערער על חבלה ביד שמאל וכף היד צולמה וגובסה.

בהמשך התלונן המערער בפני אורתופדית על כאב ביד בה נחבל, בשורש כף יד שמאל, ובביקור אצל אורתופד ביום 24.3.10 התייחסות המערער הינה לשורש כף היד.

כך גם בהמשך, התלונן המערער במרפאת פיזיותרפיה ביום 16.4.10 על כאבים בשורש כף יד שמאל.

המשיב מדגיש כי אין תיעוד של תלונות המערער על כתף שמאל במהלך השירות, והמערער לא קיבל טיפול רפואי באותה כתף במהלך השירות.

המשיב מפנה לביקורו של המערער בבית החולים בנצרת מיום 13.1.13 אז התלונן על כאבים והגבלה בכתף שמאל.

שם נרשם בתיעוד הביקור: "לציין לא ידוע על פריקה".

בצילום כתף שמאל במיון, נמצאה פריקה קדמית של הכתף.

בביקור נוסף של המערער שם לאחר 5 ימים, התלונן המערער כי 5 ימים קודם לכן (בביקור ביום 13.1.13), נחבל בכתף שמאל וכך גם עובר לביקור הנוסף ביום 18.1.13.

ביום 18.1.13 שוב נמצאה פריקה בכתף.

הנה כי כן לטענת המשיב, שלוש שנים לאחר האירוע מתלונן המערער לראשונה על כאבים ופריקות של כתף שמאל, הכרוכים בחבלה בשתי הפעמים.

המשיב מוסיף כי ביום 1.6.16 הגיש המערער למשיב בקשה להכרה בזכות לפי חוק הנכים, בה טען לפגיעה בכף יד שמאל ובשורש כף היד, באירוע.

באותה בקשה לא נטען דבר בקשר לכתף שמאל.

בתצהיר שהגיש המערער למשיב ביום 9.6.15, הוא טען שנחבל ביד שמאל באירוע ולא טען לפגיעה בכתף שמאל.

ביום 22.5.17 החליט המשיב להכיר בחבלה בשורש כף היד ככזו שאירעה בתקופת שירותו של המערער ועקב שירותו.

בסעיף 4.5 לכתב התשובה של המשיב, הוא מפרט את החולשות והפגמים בחוות הדעת של ד"ר ספורי שהוגשה מטעם המערער וקושרת בין האירוע לפגימה בכתף, על יסוד טענת המערער לבדה.

בחקירתו הנגדית בפנינו הופנה המערער לתיעוד ביקוריו בבית החולים בנצרת, ביום 13.1.13 וביום 18.1.13.

הוא נשאל האם ברשותו מסמך רפואי כלשהו המעיד על בעיה בכתף שמאל לפני יום 13.1.13 והשיב בשלילה, אך הוסיף שלפני הביקורים סבל מבעיות בכתף תוך כדי שינה.

נראה שטענה זו עלתה לראשונה אז, כמענה למצוקת המערער בחקירתו נוכח הראיות בכתב הסותרות טענותיו בערעור.

הוא טען שמאז האירוע בצבא ועד הביקורים בבית החולים, לא השתמש בידו השמאלית וכל הזמן היו לו כאבים.

המערער טוען לקשר סיבתי בין הבעיות בכתף ב- 2013 לבין האירוע, באמצעות היסק לוגי הנובע לשיטתו מכך שמאז האירוע לא נחבלה הכתף חבלה נוספת.

למותר לציין שממסמכי בית החולים אותם צירף המערער עצמו, עולה שהכתף נחבלה בימים בהם ביקר בבית החולים.

הוא טען שבכל התלונות שלו בפני גורמי רפואה, הוא התלונן לא רק על כף היד אלא גם על הכתף ובכל היד.

הוא לא יכול היה להסביר מדוע בתצהיר שהגיש למשיב בשנת 2016, לא ציין שנחבל בכתף.

המערער הופנה בחקירתו לכך, שלעיתים טען שהוא זוכר את שמות העדים לאירוע ולעיתים טען שהיה מטושטש בעקבות האירוע ואינו יודע מי היה נוכח במקום.

הוא נשאל האם איבד את ההכרה באירוע ואינו זוכר מה קרה, והשיב שבמקום היו המחליף שלו בשמירה והקצין, אך את שמם אינו זוכר .

הוא לא הצליח ליישב את הסתירות בעניין זה וטען שעבר זמן ואינו זוכר.

הוא טען שהחייל המוחלף והקצין ראו את האירוע אך אינו זוכר את שמותיהם, ובהמשך התברר שכאשר טען שהמפקד שלו היה עד לאירוע, טען טענה שאינה נכונה משום שהמערער אינו יודע אם המפקד שלו ראה את האירוע.

עם זאת, אמר שהוא בטוח שהיה מפקד שראה אותו נופל.

בהמשך התפתל ואמר שהמפקד שבשמו נקב בתצהיר, היה במקום וראה את האירוע.

המערער מסביר את הסתירות שלו בכך שהיה מטושטש לאחר האירוע.

הוא אינו זוכר את שמו של החייל שכביכול ראה אותו נופל.

בעקבות עדותו של המערער, התבקשו הצדדים להגיש סיכומים בשאלה העובדתית האם נפגע המערער בכתפו באירוע.

המערער אינו חולק על כך, שבמסמכים הרפואיים משנת 2010 לא צוין דבר על פגיעה בכתף שמאל.

הוא הגיש ביום 21.3.21 בקשה לוועדה, בה טען שהרישום בבית החולים בנצרת על "חבלה בכתף שמאל היום בבית" הינו רישום מוטעה.

הוא ביקש לאפשר לו להגיש חוות דעת מומחה בשאלה, האם כתוצאה מן האירוע קיימת סבירות שנותרה למערער פגיעה סמויה בכתף שתוצאותיה הופיעו בחלוף שנים.

המשיב טען כנגד בקשה זו, שהמערער עצמו צירף את החומר הרפואי מבית החולים בנצרת ולא טען דבר באשר לטעות ברישום.

הבקשה נדחתה מנימוקי המשיב.

נוסיף כי מדובר בבקשה לפתיחת ההליך לטענות חדשות לגמרי, ללא כל בסיס ראייתי.

נוסיף ונציין, שהמערער העלה טענות בעבר שאינן מתיישבות עם ההיפותיזה החדשה לפגיעה סמויה (ראה טענותיו בתצהירו מיום 21.7.20 סעיפים 7,10).

בסיכומי המשיב הוא חוזר על טענותיו מכתב התשובה, לפיהן לא נמצאה בתקופת השרות תלונה של המערער על פגיעה בכתף בעת האירוע.

הוא מפנה שוב לרישום בבית החולים בנצרת מיום 13.1.13 לפיו לא ידוע על פריקות בכתף, ומפנה שוב לרישום מיום 18.1.13 לפיו מספר המערער בבית החולים שנחבל בכתף הן ביום 13.1 והן ביום 18.1.

המשיב מפנה שוב לבקשת המערער אליו מיום 1.6.16, בה טען לפגיעה בכף יד שמאל ובשורש כף יד שמאל ולא טען לפגיעה בכתף יד שמאל .

המערער לא הביא לעדות חברים לשירות שלטענתו היו עדים לאירוע, ותצהירי החברים שהגיש לוועדה אינם רלוונטים.

התרשמנו לרעה עד מאוד מעדותו של המערער.

התרשמנו בבירור שהעתירה למשיב והערעור, מבטאים גישה מניפולטיבית של המערער אשר אינו מהסס כלל לסטות משורת האמת על מנת לנסות ולזכות בפיצוי כספי שאינו זכאי לו.

גרסתו של המערער אינה מתיישבת כלל עם התיעוד הרפואי, אינה עקבית, והסתירות בדבריו מעידות על העדר מחויבות לאמירת אמת בפני טריבונל שיפוטי.

ב"כ המערער נמנע למעשה מהגשת סיכומים לגופו של עניין באשר למחלוקת העובדתית בתיק.

מהראיות שבפנינו עולה שהמערער לא התלונן על בעיה בכתף עד תחילת 2013 ודומה שאין על כך מחלוקת.

אז הגיע לבית החולים פעמיים בעקבות חבלות טריות בכתף ואמר שאין לו היסטוריה של פריקה בכתף.

אף בפנייתו הראשונה למשיב, התלונן על פגיעה בכף היד באירוע ולא הזכיר פגיעה בכתף.

בהתחשב בכל האמור לעיל, הגענו למסקנה שטענת המערער לפיה נפגע בכתפו בעת האירוע, הינה טענה שאין בה כל אמת, ואשר על כן אנו דוחים את הערעור.

בהתחשב באמור לעיל, אין מקום להתחשב במערער ולתת לו הנחה בקביעת ההוצאות.

אנו מחייבים את המערער לשלם למשיב בתוך 30יום הוצאות כוללות בסך 10,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

להעביר לצדדים.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשפ"א, 09 יוני 2021, בהעדר הצדדים.