1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 8.7.2020 (להלן: "הוועדה"), אשר קיבלה את ערר המשיב על החלטת דרג ראשון וקבעה כי סוג הליקוי של המערערת אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות.

2. רקע –

למערערת נקבעה ביום 11.2.2020 מוגבלות בניידות בשיעור 50%, על ידי ועדה מחוזית, וזאת לפי סעיף ליקוי א.5 לרשימת הליקויים לתוספת הראשונה להסכם בדבר גמלת ניידות (להלן: "התוספת להסכם הניידות").

על החלטת הוועדה המחוזית (דרג ראשון) מיום 11.2.2020 הוגשו עררים, הן על ידי המשיב והן על ידי המערערת. הוועדה קבעה כי לא נמצאו סימנים המתאימים לסעיף א.5. כן קבעה הוועדה כי לא נמצאו נזקים שורשיים עם מרכיב מוטורי אשר ניתן ליישם ברשימת הליקויים הקיימת. הוועדה כאמור קיבלה את ערר המשיב ובפועל - גם דחתה את ערר המערערת.

3. יצוין כבר עתה כי ב"כ המערערת הבהיר בדיון בערעור, אשר התקיים ביום 9.12.2020, כי הערר עוסק בטענת המערערת כי לא התקיים דיון בעררה בתחום האורתופדי, והוא אינו עוסק בקביעות הוועדה בתחום הנוירולוגי. על כן, פסק הדין יעסוק בטענות אלו בלבד.

4. עיקר טענות המערערת –

א. הוועדה דנה אך ורק בערר המשיב ואין כל התייחסות לערר המערערת. זאת על אף שבפרוטוקול צוין כי הגורם מפנה הוא: "התובע ומל"ל".

ב. הוועדה לא ערכה למערערת בדיקה אורתופדית. פרק ג' בפרוטוקול המתייחס לבדיקה האורתופדית – ריק לגמרי. זאת, על אף שהערר אשר הוגש על ידי המערערת עסק בתחום האורתופדי. על הוועדה היה לבדוק את המערערת בתחום זה, לעיין במסמכים אשר הוצגו לה, לשקול את עמדתה ולרשום אותה.

ג. הוועדה לא התייחסה למסמכים עדכניים לרבות לסיכומי אשפוז מהמרכז הרפואי העמק, מחודשים ספורים לפני מועד התכנסותה, המצביעים על אבחנות קשות והגבלות תנועה קשות. כך גם לא התייחסה הוועדה למכתבו של מומחה השיקום ד"ר סלאמה.

5. עיקר טענות המשיב –

א. המערערת הפנתה את הוועדה למסמכים רפואיים ולאשפוזים אשר ציינו ניתוחים בצוואר ובגב ואשר תיארו קיומה של בעיה נוירולוגית. המסמכים לא מעידים על קיומה של בעיה אורתופדית כלשהי או על טענה כי עניינה של המערערת נכנס בגדר הסעיפים האורתופדיים בהסכם הניידות.

ב. עיון במסמכים הרפואיים מאת ד"ר רוזן, אורתופד, מעלה בעיה נוירולוגית וכן הגבלה בצוואר או בגב. ככל שקיימת השלכה נוירולוגית כתוצאה מהפגיעה האורתופדית בצוואר ובגב, היה על הוועדה לערוך בדיקה נוירולוגית.

ג. המסמכים הרפואיים אינם מצביעים על בעיה אורתופדית בגפיים התחתונות ועל כן הוועדה לא היתה צריכה לבצע בדיקה אורתופדית. הוועדה מן הסתם גם לא היתה צריכה לבצע בדיקה אורתופדית לצוואר ולגב שכו אין זה מתפקידה כאשר מדובר בתביעת ניידות. מעיון במסמכים הרפואיים ברור כי מדובר בפגיעה נוירולוגית ולא אורתופדית ברגליים ועל כן הלך מחשבתה של הוועדה ברור .

ד. הוועדה שמעה את המערערת ואת בא כוחה, עיינה במסמכים שבתיק ולאחר מכן ביצעה בדיקה קלינית נוירולוגית וציינה כוח שרירים בין 4-5 וכן העדר ספסטיות. הוועדה סיכמה את הבדיקה הנוירולוגית.

ה. המדובר בקביעות רפואיות של הוועדה הרפואית לעררים. קביעות אשר ניתנו לאחר בחינה ודיון וכן אשר נמצאות בתוך תחום שיקול דעתה הרפואי המקצועי של הוועדה לאחר שבחנה ושקלה את כלל השיקולים הנדרשים ממנה. בית הדין אינו נוהג להתערב בקביעות הרפואיות ובשיקול הדעת עצמו.

ו. יש לדחות את הערעור בהעדר טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין.

6. אשר להחלטת הוועדה –

בסעיף "תלונות ותולדות המחלה או הפגיעה" ציינה הוועדה כך:

"מצב לאחר ניתוחים חוזרים בעמוד שדרה והיצרות תעלת שדרה צווארית, 01/12/19 MRI מראה מיאלופתייה.

בנוסף יתר לחץ דם, מחלת לב, סרטן השד, כבד שומני ומשקל יתר.

ערר המוסד בטענה שאין עמידה בדרישות הסעיף.

עו"ד: סבורים כי ערר המוסד לא היה צריך להיות מוגש כלל, מבקש להפנות לסיכום אשפוז ממרכז רפואי העמק 26.09.2019, שם למעשה אושפזה, סיכום רפואי ממדיקל סנטר 09.12.19, וכן מפנה למסמך מד"ר סלאמה מומחה לשיקום 16.12.19 + 18.12.19".

הוועדה פירטה את ממצאי הבדיקות הרפואיות וציינה:

"א. כללי

נכנסת בעזרת רולטור כשצורת הליכתה פרט להרמת גפה תחתונה ימנית עם כל צד אינה תואמת את התבנית הידועה של סטפאז'.

התנועתיות במשך המעבר מהעמידה לשכיבה היא עם תנועתיות אשר אינה תורמת תבנית נוירולוגית מסויימת".

בסיכום ממצאי בדיקה נוירולוגית צוין כך:

"אין סימנים פרמידליים ואין בבינסקי או קלונוס או ספסטיות.

צלקות מרובות בצוואר הצדדי ובמותן (עברה לפי דבריה 6 ניתוחים אורטופדיים).

לאור 6 הניתוחים שהנבדקת עברה (3 בצוואר ו- 3 בעמוד שדרה מותני), נבדק קיום מיאלופתייה צווארית ונזקים שורשיים עם מרכיב מוטורי ולא נמצאו סימנים פרמידליים, לא מימין ולא משמאל (אין בבינסקי או קלונוס או ספסטיות) ולא נמצאו נזקים שורשיים עם מרכיב מוטורי אשר ניתן ליישם ברשימת הליקויים הקיימת".

לסיכום קבעה הוועדה, כך:

19.10.14 נבדקה במחוזית ולא נכללה, ב 02.06.15 נבדקה בוועדת ערר ולא נכללה, בוועדה מחוזית מתאריך 11.02.2020 הוערך מצבה לפי סעיף א-5 50%. בבדיקה הנוירולוגית של היום, לא נמצאו סימנים המתאימים לסעיף א-5, שיתוק מלא למעשה של שוק ימין מלווה שיתוק של אחד השרירים המפורטים בסעיף א-1, לא במלואו ולא חלקית.

לאור 6 הניתוחים שהנבדקת עברה (3 בצוואר ו3 בעמוד שדרה מותני), נבדק קיום מיאלופתייה צווארית ונזקים שורשיים עם מרכיב מוטורי ולא נמצאו סימנים פרמידליים, לא מימין ולא משמאל (אין בבינסקי או קלונוס או ספסטיות) ולא נמצאו נזקים שורשיים עם מרכיב מוטורי אשר ניתן ליישם ברשימת הליקויים הקיימת.

7. דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

8. בהתאם לסעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), קביעה של דרגת נכות מכוח הסכם שנערך לפי סעיף 9 לחוק, ניתנת לערעור לפני בית הדין, בשאלה משפטית בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה, כי שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הם קביעות רפואיות מובהקות, אשר בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006). אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה, שמטרתה, בין היתר, לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60). על הוועדה לפרט ולנמק את החלטתה היטב, כך שגם מי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתה (ר' למשל בר"ע (ארצי) 2225-05-14 המוסד לביטוח לאומי - יוסף מורנו, ניתן ביום 09.11.2014).

9. אין מחלוקת בין הצדדים כי הוועדה התכנסה לדון, הן בערר המשיב והן בערר המערערת. בסעיף 1 לפרוטוקול צוין כי הגורם המפנה הוא: "התובע והמל"ל".

10. כפי שעולה מהפרוטוקול, המשיב טען בעררו כי מצבה של המערערת אינו עומד בדרישות פריט הליקוי 5.א (על פיו נקבעה כאמור למערערת בדרג ראשון, מוגבלות בשיעור 50%). הוועדה דנה בערר המשיב, ביצעה למערערת בדיקה נוירולוגית וקבעה כי "לא נמצאו סימנים מתאימים לסעיף א – 5". כאמור, המערערת אינה מעלה טענות כנגד קביעה זו.

11. מעיון בערר המערערת מיום 8.6.2020 על החלטת הוועדה מדרג ראשון, אשר הוגש לתיק בית הדין לאחר הדיון - עולה כי המערערת טענה בסעיף 3 והדגישה כי "שגתה הוועדה קמא על שלא ערכה כל בדיקה אורתופדית מקיפה ויסודית, כמו גם לא התייחסה לחומר הרפואי הרב אשר עמד בפניה וממצאי בדיקתה".

הוועדה לא ביצעה למערערת בדיקה אורתופדית כפי שעולה מהפרוטוקול אלא בדיקה נוירולוגית בלבד. בסיכום מסקנותיה של הוועדה קיימת התייחסות לתחום הנוירולוגי בלבד:

בפסקה הראשונה קיים הסבר מפורט ומנומק מדוע מצבה של המערערת אינו מאפשר יישום פריט ליקוי א- 5 לרשימת הליקויים כפי שיישמה הוועדה בדרג ראשון, תוך גם הפנייה לוועדות קודמות אשר לא קבעו למערערת מוגבלות בניידות.

בפסקה השנייה מוסבר מדוע לא נמצאו נזקים שורשיים עם מרכיב מוטורי אשר ניתן ליישם ברשימת הליקויים.

מעיון בפרוטוקול לא ניתן למעשה למצוא כל התייחסות לערר המערערת.

12. לטענת המשיב, המסמכים הרפואיים אשר עמדו בפני הוועדה מלמדים לכל היותר על פגיעה אורתופדית בגב ובצוואר אשר אינה רלוונטית לתביעת ניידות וכן על נזקים נוירולוגיים אשר נבחנו כראוי במסגרת הוועדה. על כן, טוען המשיב, לא היתה כל הצדקה רפואית לערוך למערערת בדיקה אורתופדית וניתן להבין את הלך מחשבתה של הוועדה משפעלה בהתאם. אלא שמדובר בנושא שהיה על הוועדה לתת עליו את הדעת. זאת במיוחד, בזמן שהמערערת העלתה תלונה מפורשת במסגרת עררה על כך שהוועדה מדרג ראשון לא ביצעה לה בדיקה אורתופדית על אף קיומם של מסמכים רפואיים. השאלה האם היה מקום לבצע בדיקה אורתופדית למערערת אכן מצויה במקרה זה בשיקול דעתה הרפואי של הוועדה. אולם, ככל שסברה הוועדה כי מצבה של המערערת העולה מהמסמכים הרפואיים אינו מצדיק בחינה בתחום האורתופדי - היה עליה להסביר זאת.

לפיכך, יוחזר עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב, על מנת שזו תדון בערר המערערת בתחום האורתופדי. המערערת תוזמן להופיע בפני הוועדה, זו תאפשר לה לטעון טענותיה והחלטתה תהיה מפורטת ומנומקת.

13. בנסיבות העניין, ישלם המשיב למערערת בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה, שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

14. ככל שמי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ב' טבת תשפ"א, (17 דצמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.