06 ינואר 2022

1. התובעת תושבת ישראל, הייתה נשואה למנוח מר חליל סלימאן. המנוח היה בעל מעמד של תושב ארעי (מסוג א/5) מכוח איחוד משפחות. אשרה זו חודשה מעת לעת משנת 2001 בהתאם להוראות חוק הוראת השעה.
2. בחודשים שסמוך לפטירתו ממחלה קשה היה המנוח מאושפז אשפוז ממושך בבית חולים. משכך, משהגיעה העת לחידוש אשרתו התייצבה התובעת בלשכת האוכלוסין ביום 17.3.19 ודיווחה כי המנוח מאושפז בבית חולים ויימנע ממנו מלהתייצב פיזית בלשכה. בהתאם לתעודת עובד ציבור שהגישה לשכת מנהל האוכלוסין, הרי שהתרשומת בלשכה מציינת כי באותו מועד נמסר לתובעת כי התייצבותו חובה לצורך חידוש האשרה. בפועל נבצר מהמנוח להגיע ללשכה ולמעשה תוקף אשרתו פג ביום 22.3.19 והוא הלך לעולמו ביום 26.5.19.
3. המחלוקת לפני היא לעניין זכאותה של התובעת לקצבת שארים לנוכח העובדה שהמנוח שהה בישראל שלא כדין בחודשים האחרונים לחייו. בתיק הוגשה גם עמדה מטעם מדינת ישראל לפיה אין לבית דין זה סמכות לקבוע את מעמדו של המנוח.
4. לאחר ששקלתי בדבר מצאתי שדין התביעה להתקבל. צודק המוסד כי באופן פורמאלי המנוח לא נחשב כתושב ישראל לפי סעיף 2(א) לחוק הביטוח הלאומי המפנה להוראות סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל. צודקת גם המדינה כי אין סמכות לבית הדין לקבוע את מעמדו של המנוח כתושב לצרכים כלליים.
5. עם זאת, בנסיבות החריגות של התביעה יש מקום להורות למוסד לשלם לתובעת קצבת שארים (במובחן כאמור מקביעת מעמד). אין ולא היה חולק כי מצבו הרפואי של המנוח לא אפשר לו להתייצב פיזית בלשכה עד לפטירתו. אין ולא היה חולק כי המנוח במועד פטירתו מילא אחר כל התנאים המהותיים הקבועים בנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לתושב קבע (מספרו 5.2.0011), ובהם קיום קשר זוגי, מרכז חיים בישראל והיעדר מניעה פלילית או ביטחונית. איתרע מזלו של המנוח ותקופת אשפוזו חפפה למועד פקיעת אשרת הישיבה שלו. דומני כי סביר יהיה להניח שבמצב דברים זה, כל תקיפה משפטית של ההחלטה המנהלית לדרוש ממנו התייצבות בלשכה כתנאי לחידוש האשרה הייתה מתקבלת.
6. מן האמור עולה כי קיימת חובה מן הצדק, בשעה שכאמור אין כל טענה מהותית לגוף התנאים המאפשרים את חידוש האשרה- להעניק לתובעת קצבת שארים. הדבר אינו משליך על קביעת מעמדו של המנוח כתושב לכל עניין אחר. בחוק הביטוח הלאומי קיימות הוראות המאפשרות לפעול מטעמים של צדק ועל פי תכליתו הסוציאלית של החוק כך היה מצופה מהמוסד לנהוג גם במקרה זה.
7. אציין כי הדברים שונים מן הפסיקה שציטט המוסד בסיכומיו שם הוכח כי עובר לפטירת המנוח לא מילא אחר תנאים מהותיים הנדרשים לצורך הכרה בו כתושב ובראשם מרכז חיים בישראל.
8. התביעה מתקבלת אפוא במובן זה שישולמו לתובעת קצבאות לפי זכאותה ממועד פטירתו של המנוח כאילו היה תושב ישראל. בנסיבות העניין הנתבע ישלם הוצאות בסך 1000 ₪.
9. ערעור בזכות לבית הדין הארצי לפי דין.

ניתן היום, ד' שבט תשפ"ב, (06 ינואר 2022), במעמד הנוכחים/ בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.