ענייננו בבקשת התובעים למתן צו עשה זמני, המחייב את הנתבע "לפרק חלקית חלק מהגידור האלכסוני המונע מהמבקשים להשתמש במקרקעין הנ"ל כחנייה לרכבי השוכרים בבניין כאמור בהיתר הבנייה...".

רקע וטענות הצדדים

1. בד בבד עם הגשת הבקשה לסעד זמני הוגשה על ידי המבקשים תביעה למתן פסק דין המצהיר על ביטול פסק דין קודם שניתן בתאריך 11.6.2019 על ידי כב' השופטת רבהון, בתיק אזרחי 56004-03-17 ואשר נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים.
2. בנוסף להליכים הנ"ל, תלוי ועומד הליך נוסף בין הצדדים בתיק אזרחי 53811-06-17 לפירוק שיתוף במקרקעין משותפים חלקה 42 גוש 16518.
3. הוברר כי סלע המחלוקת בין הצדדים סב סביב החזקה והשימוש בחצר משותפת אשר משמשת את הצדדים כחנייה לרכביהם. במסגרת הסדר הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין, הוסדרה גם החזקה והשימוש בחצר המשותפת, אם-כי נקבע שם כי הסדר זה הינו זמני עד אשר תוכרע התביעה לפירוק שיתוף במקרקעין.
4. נטען בתביעה כי בשל הגידור שנעשה בחצר קיים קושי רב בהחניית הרכבים של המבקשים בחלק שיועד לשימושם, בשל קיומם של מכשולים כגון עץ ענק בצמוד לשער הכניסה לחצר וכן גדר שנבנתה ואשר מחלקת את החצר לשניים.
5. דיון בבקשה למתן הצו הזמני נקבע להיום. במהלך הדיון הוצעו הצעות שונות והצדדים באו בדברים, בתקווה כי יוכלו להגיע להבנות אך המאמצים לא צלחו, והצדדים הוסיפו וטענו בעל-פה, בנוסף לטיעונים שהועלו בבקשה ובתגובה.
6. לאחר שעיינתי בתביעה העיקרית, בבקשה לסעד זמני על צירופיה ובתשובת המשיב הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הכרעה

1. אפתח ואומר כי בבחינת סיכויי התביעה הרי מדובר בתביעה שסיכוייה קלושים. התביעה הינה לביטול פסק דין שניתן על פי הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים. כלל הוא כי פסק דין אשר ניתן בהסכמה ממזג בתוכו שני יסודות: האחד יסוד הסכמי בין הצדדים, והשני גושפנקא של פסק דין שניתנה על ידי בית המשפט. כן, כלל הוא כי על מנת לבטל פסק דין אשר ניתן על יסוד הסכם פשרה בין הצדדים, על העותר לביטולו להצביע על פגם אשר בעטיו ניתן לבטל את ההסכם המונח ביסוד פסק הדין, פגם כזה יכול שיהיה טעות, הטעייה, עושק, כפייה, וכיוצא בזאת. (ר' לדוגמא: ע"א 7024/97 עדיקה נ' תמיר (18/12/2000)).
2. התובע לא הצביע ולא טען לקיומו של פגם כלשהו מהמנויים לעיל. אדרבא, עיון בפרוטוקול הדיון שהתנהל ושבסופו ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים מלמד כי הצדדים ניהלו הוכחות בתיק ההוא, נשמעו עדים, ורק בשלב מתקדם של ההליך באו הצדדים במהלך הדיון להסדר פשרה על פיו הסכימו לחלוק את השימוש בחצר, עד אשר יוכרע תיק פירוק השיתוף, באופן כפי שבוצע בשטח.
3. הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים לא ניתן כהרף עין, נערך באופן מפורט ובהתבסס על תשריט שהוכן כעזר להבהרת ההסדר, ונסרק לתיק בית המשפט תחת "מוצגים". יצויין עוד, כי שני הצדדים היו מיוצגים באותו הליך על ידי עורכי דין, ובעלי הדין עצמם אף הצהירו לפרוטוקול כי הם הבינו את מהות ההסדר ונתנו הסכמתם לאמור בו.
4. גם בבחינת מהות הסעד המבוקש, הגעתי לכלל מסקנה כי אין ליתן את הסעד המבוקש בהיותו צו עשה זמני, להבדיל מצו מניעה זמני. כידוע, המבקש סעד זמני, מלבד חובתו להוכיח עילת תביעה של ממש, עליו להוכיח כי הסעד הזמני נועד להלום את ההליך העיקרי ולא רק כדי למנוע אי-נוחות זמנית של המבקש. משמדובר בבקשה לצו עשה זמני הרי קיים קושי מיוחד לזכות בסעד כזה שהינו ההיפך משימור המצב הקיים.
5. זאת ועוד, מועד הגשת הבקשה לוקה בשיהוי רב בהינתן כי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ניתן עוד בחודש יוני 2019, מבלי שנטען כי חל שינוי כלשהו בסמוך לפני הגשת הבקשה אשר הצדיק את העיתוי הזה דווקא.

מבקש שהשתהה בפנייתו לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני יתקשה לשכנע את בית המשפט בקיומה של דחיפות במתן הסעד.

1. אם לא די בכך, יודגש כי המבקשים פנו בבקשה שהוגשה בתיק 56004-03-17 (הנ"ל) לביטול אותו הסדר דיוני, ובו הועלו טענות זהות לטענות המועלות כאן בתביעה ובבקשה לסעד זמני. הבקשה הוגשה ב-13.11.2019 והיא נדחתה בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת רבהון בתאריך 13.11.2019. מלבד שעובדה זו, שלא הובאה לידיעת בית המשפט על ידי המבקשים, מעידה על חוסר ניקיון כפיים, מעידה היא ביתר שאת על השיהוי הניכר בהגשת הבקשה דנן.
2. לאור המקובץ לעיל, דין הבקשה להידחות.
3. המבקשים יישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות המשיב בגין הליך זה בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, י' חשוון תשפ"א, 28 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.