ת"א 44834-07-20

בפני כב' השופטת בכירה יעל הניג

העתק החלטת בית משפט מיום 15 מרץ 2021

האם ס' 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 אינו בר-יישום בנסיבות העניין? התביעה הקודמת נמחקה מחוסר מעש לאחר מינוי מומחים, קבלת חוות הדעת והגשת בקשה למינוי מומחה נוסף.

בעת מחיקת התביעה (22.10.19) נותרו שנה ו - 10 חודשים עד להתיישנותה. התובעת הגישה את בקשתה כעבור 9 חודשים (20.7.20).

לאחר עיון בפסיקה, איני מוצאת שהתובעת פעלה בחוסר תום לב, שזנחה את תביעתה או שהפגינה זלזול בהליכים, כפי שנקבע בפסיקה אליה מפנה הנתבעת. זאת ועוד, סבורני שיש לתת משקל רב לזכות הגישה לערכאות, וכאשר הדין - ס' 15 לחוק ההתיישנות - מאפשר "הפסקה" של מירוץ ההתיישנות, אין לסטות ממנו אלא בנסיבות חריגות. לדעתי, תקנות סדר הדין משנת 2018 לא נועדו לשלול מתובע זכויות המוקנות לו בדין, לרבות זכות גישה לערכאות.

במקרה של התובעת לא מתקיימות אותן נסיבות חריגות: די בקביעת נכות זמנית ע"י המומחה בתחום הנוירולוגי, כדי שלא לסגור בפניה את דלתות בית המשפט ובכך לשלול ממנה פיצוי בגין הנזק שנגרם לה בתאונת הדרכים.

בקשת הנתבעת נדחית.