11 נובמבר 2020

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 15.3.2020 ("הוועדה"), אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 15% מיום 11.12.14.

2. רקע עובדתי: לפי העולה מן התיק, המערער יליד 1968. ביום 10.9.2014 לקה המערער באוטם שריר הלב בעקבות מאמץ פיזי בעבודה. האירוע הוכר כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

3. ההליכים הקודמים: ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער ביום 9.1.2017 דרגת נכות יציבה בשיעור 40% מיום 11.12.2014.

4. המשיב (המוסד לביטוח לאומי) הגיש ערר על החלטה זו. בערר מיום 8.2.17 נטען כך:

"1. על הוועדה היה להתחשב במצבו התחלואתי שקדם לאירוע הנדון מ-10.9.14:

א. לתובע היו תלונות על קושי בנשימה עוד מ-2006.

ב. התובע סובל מאי ספיקת כליות המשפיעה על מצבו הקרדיאלי.

ג. התובע עבר צנתור ב-2010.

2. על הוועדה היה להפנות את התובע לביצוע בדיקת אקו עדכנית ולא להסתמך על בדיקת אקו מ-2014 בעת קביעת דרגת הנכות הצמיתה.

הוועדה לעררים מתבקשת לקבוע את מידת התאמת ממצאים הרפואיים לאחוזי הנכות שיש לקבוע לתובע והאם הם קשורים לפגיעה הנדונה ולפסוק בהתאם".

5. הוועדה התכנסה ביום 28.3.2017, והפנתה את המערער לבדיקת יועץ מומחה בקרדיולוגיה, אשר בדק את המערער ביום 19.4.2017. היועץ הקרדיולוג קבע למערער נכות לבבית בשיעור 25% לפי סעיף ליקוי 9(1)(ג)(2), והפחית מנכות זו 10% בגין מצב קודם (מחלה כלילית טרשתית סימפטומטית) לפי פריט ליקוי 9(1)(ג)(1). הוועדה התכנסה שוב ביום 6.2.2018, קיבלה את חוות הדעת של היועץ הקרדיולוג והפנתה את עניינו של המערער לוועדת רשות לדיון בנושא תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1957. ועדת הרשות (חוות דעת מיום 9.5.2018) המליצה שלא להפעיל תקנה 15, ובהחלטתה מיום 7.8.2018 אימצה הוועדה את המלצת ועדת הרשות. למערער נקבעה כאמור דרגת נכות יציבה בשיעור 15% מיום 11.12.2014.

6. המערער הגיש ערעור על החלטה זו (ב"ל 36718-09-18). בפסק דין מיום 20.6.2019 התקבל הערעור והוריתי על השבת עניינו של המערער, "על מנת שתנמק את קביעתה שהמערער סבל בעברו ממחלה כלילית טרשתית סימפטומטית, תוך התייחסות לחוות הדעת של פרופ' רוט, לטענת המערער בדבר העדר רישום תלונות על סימפטומים קודם לאוטם ולתוצאות בדיקת המאמץ שבוצעה סמוך לפני האירוע" ("פסק הדין המחזיר").

על פי הוראות פסק הדין המחזיר "ככל שהוועדה תקבע שיש להפחית מהנכות בשל מצב קודם, תנמק את החלטתה בנוגע לשיעור הנכות שיש לנכות על פי נתונים מוכחים לקיום נכות לבבית שאינה קשורה לאוטם שריר הלב שהוכר כתאונת עבודה. הוועדה תנמק את בחירת פריט הליקוי המתאים תוך התייחסות לתסמינים המתוארים בפריט הליקוי שיושם".

7. החלטת הוועדה: הוועדה התכנסה ביום 5.11.2019, עיינה בפסק הדין המחזיר ורשמה את טיעוני ב"כ המערער. הוועדה הפנתה את המערער ליועץ הקרדיולוג, שדן בעניינו ללא נוכחות המערער והותיר את קביעתו על כנה, לאמור: נכות בשיעור 25% בניכוי 10% בגין מצב קודם. הועדה התכנסה שוב ביום 15.3.2020, עיינה בחוות הדעת של היועץ וקיבלה את מסקנתו. אי לכך, החלטת הוועדה נותרה ללא שינוי.

8. טענות הצדדים: בערעור טען המערער שהוועדה לא קיימה את מצוות פסק הדין המחזיר, עת העבירה את ההחלטה ליועץ הקרדיולוג בעוד שפסק הדין הורה לה אחרת. הערעור התמקד בסוגיית ניכוי המצב הקודם מנכותו הכוללת של המערער.

9. בכתב התשובה הביע המשיב הסכמתו לכך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב חדש, מאחר שלא התייחסה למבחן המאמץ ולחוות דעתו של פרופ' רוט. המשיב הסכים שעניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, אשר תדון מחדש בערר המשיב, שעה שפרוטוקולים של הוועדה הרפואית לעררים הקודמת, לרבות חוות דעת היועץ, לא יעמדו בפני הוועדה החדשה שתתכנס.

10. המערער טוען כי פסק הדין המחזיר התייחס למצבו הפרטני וניתח את משמעות המצב הקודם; יש להציג לוועדה את ההנחיות העקרוניות הקבועות בסעיפים 19 עד 21 לפסק הדין המחזיר לצורך יישום נכון של הוראות הדין בנוגע למצב קודם; ישנה חשיבות להציג לוועדה בהרכבה החדש את פסק הדין כדי להימנע מטעות משפטית חוזרת ונשנית ובכך להקטין את הסיכון שעניינו יוחזר לבית הדין בפעם הרביעית.

11. המשיב טוען מנגד, כי הדין והפסיקה מורים כי מעת שמוחזר עניין לדיון בוועדה בהרכב חדש נפתח העניין כולו לדיון מחדש כך שעל הוועדה לדון בעניין מראשיתו. לפי הטענה, הוועדה בהרכבה החדש המתכנסת מכוח פסק דין אינה כבולה במסקנותיה להחלטות שקיבלה ועדה אחרת, והיא רשאית לקבוע את דרגת הנכות בהסתמך על בדיקת המבוטח וכלל המסמכים שבתיק הרפואי.

12. דיון והכרעה: לאחר עיון בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין טענות המערער להידחות. יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, אשר תדון בערר המשיב מראשיתו, ואין מקום לתת לוועדה הוראות באופן המגביל את שיקול דעתה הרפואי-מקצועי.

13. בעניין אחר בו נחלקו הצדדים בשאלה זו (ב"ל 10493-10-18 משה בלקר – המוסד לביטוח לאומי (מיום 27.6.2019) קבעתי כך:

"כל זמן שמוחזר עניינו של מבוטח לדיון בפני ועדה רפואית לעררים באותו הרכב, הרי שאותו הרכב שבהחלטתו נפל הפגם המשפטי מתאפשר לו עם החזרת התיק אליו לתקן את הפגם המשפטי שנפל.

אך כאשר משנים את הרכב הוועדה ובכך למעשה פוסלים את ההחלטה של הוועדה בהרכבה הקודם, לא יהא זה נכון, לחייב ועדה בהרכב חדש לקביעות של ועדה שאת החלטתה פסלנו בבית הדין ולא יהא זה אף נכון לחייב ועדה בהרכב חדש לדון בפגם משפטי שנפל בהחלטת ועדה קודמת שנפסלה" (פסקה 13).

14. על פסק דין זה הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע (ארצי) 29087-09-19, ובהחלטה מיום 3.11.2019 קבע סגן הנשיאה, כב' השופט א' איטח כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק הדין של בית הדין האזורי ובכלל החומר בתיק ושקלתי את טענות המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כאשר מוחזר עניינו של מבוטח לוועדה בהרכב חדש, משמעות הדבר היא כי עניינו, על כל המשתמע, נדון מחדש ואין מקום להגבלת שיקול דעתה הרפואי של הוועדה למסקנות ולקביעות של הוועדה בהרכבה הקודם (בר"ע (ארצי) 16877-06-13 יעקב משה - המוסד לביטוח לאומי (04.07.2013); בר"ע (ארצי) 26826-10-13 שלמה דרעי - המוסד לביטוח לאומי (13.02.2014); בר"ע (ארצי) 31410-06-15 אלכסנדר לוייב - המוסד לביטוח לאומי (11.11.2015)). לפיכך דין טענת המבקש להידחות" (פסקה 8).

15. בצדק טען המשיב כי המערער יהיה רשאי לטעון לפני הוועדה החדשה שתתכנס, ובין היתר להציג בפניה את טיעוניו בדבר העדר רישום תלונות על סימפטומים קודם לאירוע האוטם הלבבי ותוצאות בדיקת המאמץ שבוצעה סמוך לפני האירוע. כן יתאפשר למערער להציג לוועדה החדשה שתתכנס את חוות הדעת מאת פרופ' רוט.

16. סוף דבר: עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב חדש וזו לא תהיה מוגבלת בהנחיות כלשהן, אלא תדון בעניין מראשיתו. לפני הוועדה לא יונחו פרוטוקולים של ועדות רפואיות לעררים קודמות ולא פסק הדין שניתן בעניינו של המערער.

הוועדה בהרכבה החדש תדון בערר המשיב על החלטת הוועדה הרפואית מיום 9.1.2017.

המערער יזומן להופיע לפני הוועדה, גם באמצעות בא כוחו.

17. בנסיבות העניין ולנוכח הסכמת המשיב, אין מקום לסטות מהכלל שלפיו לא יפסקו הוצאות בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי ובהליכי ערעור על החלטות של ועדות עררים בפרט, המסתיימים בהסכמה (בר"ע (ארצי) 373/09 מיכאל מגרה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.11.2009).

לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ד חשוון תשפ"א, (11 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.