לפני תביעה קטנה במסגרתה נתבע פיצוי בגין גריטת אופנוע שהיה בבעלות התובע על-ידי הנתבעת, עיריית ירושלים. אין מחלוקת כי הנתבעת פינתה את האופנוע שחנה על מדרכה ומיד העבירה אותו להליך גריטה. האופנוע והציוד שהיה בו לטענת התובע הושמדו אפוא ועל כך מבקש התובע פיצוי. הנתבעת לעומת זאת טוענת שפעלה כדין.

כפי שיפורט להלן, מצאתי כי דין התביעה להתקבל מאחר שהנתבעת פעלה בניגוד להוראות חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד- 1984 (להלן: חוק שמירת הניקיון), כאשר העבירה את האופנוע לגריטה ללא שניתנה ההתראה הנדרשת לבעליו.

רקע וטענות הצדדים

1. העובדות שאינן שנויות במחלוקת הינן כי הקטנוע חנה על גבי מדרכה בשטח ציבורי במשך למעלה מחודש ימים. ביום 8.7.2019 אותר האופנוע על-ידי פקח הנתבעת וזה .הדביק על גבי הקטנוע התראה לפיה "יש לפנות את המפגע מרשות הרבים תוך 48 שעות". עוד באותו יום נבדק הקטנוע על-ידי שמאי מטעם הנתבעת אשר מצא כי הוא מהווה גרוטה. בחלוף שלושה ימים, משחלף מועד ההתראה ולא פונה הקטנוע, הוא פונה על-ידי הנתבעת ומיד הועבר לגריטה.

אין מחלוקת שהנתבעת פעלה לפינוי האופנוע וסילוקו, ללא שהקדימה לפעולתה המצאת הודעה בכתב לתובע. רק בחלוף למעלה משבועיים לאחר הגריטה נשלחה הודעה בדואר לתובע (מכתב העירייה מיום 24.7.2019 שצורף לכתב התביעה).

במעמד הדיון הובהר גם שאין מחלוקת כי לקטנוע היה רישיון רכב תקף במועדים הרלוונטים ועד ליום 15.08.19.

1. בכתב התביעה נטען כי הקטנוע נגרט עת שהה בעליו (בן התובע) בחו"ל. הנתבעת לא המציאה התראה המורה על פינוי הקטנוע, לא כל שכן לא המציאה התראה טרם סילוקו. בנסיבות אלה טוען התובע, כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראות חוק שמירת הניקיון ופעולתה עולה כדי עוולה. לטענת התובע נגרמו לו נזקים בסך של 3,000 ₪ כתוצאה מאבדן הקטנוע, קסדה כפפות וציוד אישי שנשמר בתא המטען.
2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהפינוי והגריטה ננקטו במסגרת פעולות העיריה לסילוק פסולת ומפגעים סביבתיים ובהתאם להוראת סעיף 8א(א) לחוק שמירת הניקיון. בכתב ההגנה נטען כי עובד אגף הפיקוח איתר את הקטנוע וזיהה אותו כגרוטה המהווה סכנה ממשית ובמועד זה הודבקה התראה על גבי הקטנוע. בחלוף שלושה ימים סולק הקטנוע. עוד נטען בכתב ההגנה כי טרם הסילוק קבע שמאי מטעם הנתבעת שמדובר בגרוטה, ובהתאם לכך, בהתחשב בשוויו הנמוך וחוסר הכדאיות באחסונו, הוא נמסר לגריטה מידית. טענה חלופית שהעלתה הנתבעת, במהלך הדיון בתביעה היא כי הקטנוע היווה פסולת בהתאם לסעיף 2 לחוק שמירת הניקיון, ועל כן לא נדרש מתן הודעה טרם סילוקו.

דיון והכרעה

1. השאלה הצריכה הכרעה בענייננו הינה האם הנתבעת פעלה כדין עת הורתה על פינוי הקטנוע וגריטתו. לשון אחר, מהו המקור הנורמטיבי מכוחו היה על הנתבעת לפעול, והאם פעלה בהתאם לקבוע בו.
2. סמכותה הכללית של רשות מקומית לסילוק מפגעים וגרוטאות קבועה בסעיף 249(14) לפקודת העיריות [נוסח חדש]. עם זאת ובאשר לסילוק גרוטות רכב וכן רכב שהושאר ברשות הרבים נקבע הסדר פרטני ומפורט בחוק שמירת הנקיון, תוך הבחנה בין הוראות הסמכות לעניין "גרוטות רכב" ובין הסמכויות לגבי רכבים נטושים.
3. באשר לגרוטות רכב המונחות בשטחה, הוסמכה הרשות המקומית בסעיף 8 לחוק לסלק את הגרוטה, וזאת בכפוף לתנאים מצטברים שנקבעו בסעיף 8(ב) לחוק. בהתאם לתנאים אלה נדרש תחילה משלוח הודעה בכתב לבעלי הגרוטה או למחזיק בה ובו דרישה לפינוי תוך תקופה שנקבעה בהודעה, ובנוסף ולאחר מכן הדבקה על גרוטת הרכב של הודעה בדבר הכוונה לסלק את הרכב 48 שעות לפחות לפני ביצוע הסילוק.

להשלמת התמונה יצוין כי בסעיף 8(ג) לחוק נקבע תנאי חלופי שלפיו "לא ניתן לזהות את בעלה של גרוטת הרכב, רשאית הרשות המוסמכת לסלקה אם היא נמצאת באותו מקום לפחות חודש ימים ואם בנסיבות הענין סביר להניח כי בעלה התייאש ממנה מחמת מיעוט שוויה". בענייננו חלופה זו אינה רלוונטית שכן אין חולק שניתן היה לאתר את בעלי הרכב ולשלוח הודעה (למעשה הדבר נעשה ללא קושי בסמוך לאחר השמדת הקטנוע וראו מכתב הנתבעת מיום 24.7.2019).

לענין הגדרת גרוטת רכב נקבעה בחוק ההגדרה הבאה: "רכב שיצא מכלל שימוש מחמת שהתיישן, שפורק או שנקבע כרכב באובדן גמור, וכן שלד של רכב או חלקים ממנו".

1. באשר לרכב נטוש שאינו מוגדר כגרוטה נקבעה סמכות הרשות המקומית בסעיפים 8א ו-8ב לחוק. לגבי רכבים מעין אלה, כלומר רכבים שאינם בגדר גרוטאות והושארו ברשות הרבים במקום אחד במשך תקופה העולה על שישים ימים, הוקנתה סמכות גרירה, ובלבד שקודם לכן הודבקה הודעה על חלון הרכב ובנוסף שוגרה הודעה בדואר רשום הדורשת מהבעלים לפנות את המכונית בתקופה הנקובה בהודעה. בנוסף הוקנו סמכויות אחסון, מכירה ובהמשך גריטה.
2. הנה כי כן ובהתאם להוראות החוק קיימים שני מסלולים לפינוי רכב – המסלול המיועד לרכב המוגדר גרוטה והמסלול המיועד לרכב נטוש אחר. אלא שבשני המקרים קבע המחוקק חובת הודעה מראש בדואר טרם הפעלת סמכויות הרשות המקומית. פעולתה של הנתבעת בענייננו להשמדת הרכב טרם הודעה, בין אם מדובר בגרוטה ובין אם לאו, מהווה אפוא הפרה ברורה של הוראות החוק.
3. בהקשר זה אציין כי אין ממש בנסיונה של הנתבעת במהלך הדיון לטעון שלא פעלה בהתאם להוראת סעיף 8 לחוק (פינוי גרוטה), אלא בהתאם להוראות אחרות המאפשרות פינוי מטרד או פסולת. המחוקק קבע הוראה מפורטת היוצרת איזון בין התכליות השונות והוראה זו קובעת את גדר הסמכות (זאת כמובן מעבר לסמכויות האכיפה הנוספות אשר הנתבעת לא הפנתה אליהן, מאחר שאינן רלוונטיות להתנהלותה בתיק זה).

זאת ועוד, בהתאם לסעיף ההגדרות בחוק "גרוטת רכב" אינה נכללת בגדר המונח "פסולת", שכן פסולת הוגדרה בחוק בהגדרה רחבה הכוללת גרוטאות ואולם זאת למעט "גרוטות רכב".

1. מהאמור עולה אם כן כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראות הסמכות, בין אם הקטנוע היה גרוטה טרם השמדתו ובין אם לאו.
2. לצד זאת אוסיף כי נפלו פגמים נוספים בדרך התנהלותה של הנתבעת.

כאמור גרוטה מוגדרת בחוק הנקיון כ"רכב שיצא מכלל שימוש מחמת שהתיישן, שפורק או שנקבע כרכב באובדן גמור, וכן שלד של רכב או חלקים ממנו". ולהשלמה, סעיף ההגדרות של תקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 קובע: "רכב מיושן" – רכב, למעט טרקטור, גרור ואוטובוס, שבמועד חידוש רשיונו מלאו תשע עשרה שנים משנת ייצורו; (סעיף 1) "רכב באבדן גמור" (Total Loss) - רכב ששמאי רכב קבע לגביו שהוא יצא מכלל שימוש או שהנזק הגולמי בו הוא 60 אחוזים ומעלה משווי הרכב (סעיף 266).

בהתאם להגדרות אלה, ולענייננו, הקטנוע נשוא החלטה זו אינו בגדר פסולת אלא רכב, ויש לקבוע במסגרת סיווג המשנה האם מדובר ברכב נטוש או גרוטת רכב. סיווג זה חיוני כמפורט מעלה לקביעת סמכות הרשות, אלא שהנתבעת לא עמדה בנטל הסיווג המוטל עליה, לא לצורך ההליך עסקינן ויותר מכך לא לצורך קביעת סמכויותיה טרם נקיטת פעולות.

1. בכתב ההגנה נטען כי המקור הנורמטיבי לפעולת הרשות הינו סעיף 8א(א) לחוק שמירת הניקיון. סעיף זה כאמור עניינו ברכבים נטושים, ולא מוקנית בו כלל סמכות סילוק והשמדה. אלא שבו בזמן שהנתבעת נסמכת על הוראת חיקוק זו, היא למעשה טוענת כי ענייננו בגרוטת רכב כפי שקבע שמאי מטעמה, ועל כן היתה רשאית לסלקה, היינו לתחולת סעיף 8 לחוק.

אמנם ניתן היה להתעלם מהאמור, ואולם ממכלול הטענות ואופן התנהלות הנתבעת התרשמתי כי בלבול זה אינו סמנטי בלבד, ויש בו כדי ללמד על חוסר הבהירות בפעולת הנתבעת בכל הנוגע לסילוק מפגעים, כפי שיפורט להלן.

1. חוות הדעת השמאית עליה נסמכת הנתבעת לסיווג הקטנוע כגרוטה נערכה ביום 8.07.19. מעדות השמאי הסתבר כי חוות דעתו נסמכה על שווי הקטנוע, ובכלל זה בהתחשב בהעדר מבחן רישוי בר תוקף (ע' 1 ש' 30).

אלא שהנחת מוצא זו הסתברה כשגויה, כעולה מתעודת עובד הציבור שצורפה לכתב התביעה המלמדת על קיומו של רישיון תקף. משהופנה שמאי הרכב לתעודת עובד הציבור הוא חזר בו מהנמקתו, והציע הסבר חלופי לפיו הקטנוע הוכרז כגרוטה בהתחשב בעלות התיקונים הנדרשים בו לחידוש הרישיון וסמיכות הזמנים לחידושו.

מעבר למורכבות קבלת חוות הדעת בשל הקושי בהנמקתה, אין חולק כי זו ניתנה רק לאחר הדבקת ההודעה על הקטנוע. זאת האף שגם לשיטת הנתבעת הסיווג נגזר משווי הקטנוע לאחר עריכת תחשיב כדאיות כלכלית, שהינו במומחיות שמאי רכב.

לאור המפורט מעלה בנוגע לחשיבות הסיווג כתנאי מקדים לקביעת הסמכות והפעלת, לא ברור כיצד פעלה הרשות ומה היה תוכן ההודעה שהודבקה, שהרי אין דין מודעה על רכב נטוש כדין התראה על גרוטה.

1. אוסיף כי לאור הפגמים שנפלו במישור הפעלת הסמכות לא מצאתי לנכון להידרש בהרחבה לשאלה האם חישוב רעיוני מעין זה שבוצע במקרה דנן של שווי הרכב יכול להצדיק הגדרתו כגרוטה במקרה בו מדובר בקטנוע שנראה מבחינה חיצונית כניתן לשימוש (וכפי שניתן להתרשם מהנספח לכתב התביעה), ובפרט כאשר רשיון הרכב בתוקף.
2. מכל מקום, אחזור לראשית הדברים ואומר כי הפגם העיקרי שנפל הוא בהעדר הודעה בכתב הנדרשת בהתאם להוראות החוק. לפיכך אני קובע כי הנתבעת פעלה שלא כדין עם סילוק הקטנוע ועליה לשאת בנזקי התובע (ראו והשוו ת"א (נת') 12760/01‏ ג'נח ויקטור נ' עיריית נתניה ואח'‏, 20.5.2004; והשוו למקרה בו נדחתה לאחרונה תביעה במקרה בו הנתבעת פעלה בהתאם להוראות החוק ת"ק 55489-11-19 פרץ נ' עירית ירושלים, 5.12.2020).
3. בהתייחס לשווי הנזק, בהתחשב במצב הקטנוע עובר לסילוקו, במחיר המחירון שעמד במועד האירוע על 3,000 ש"ח ובתיקונים שנדרשו בו לצורך חידוש הרישיון כפי שעלו במעמד הדין, החלטתי להעמיד את שוויו על סך 1,500 ₪. בנוסף תישא הנתבעת בעלות הציוד האישי שאוחסן בקטנוע והושמד בסך של 500 ₪, וכן בהוצאות משפט בסך 500 ₪. סך הכל תשלם הנתבעת סך של 2,500 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב וזאת תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק הדין.

ניתן היום, ג' ניסן תשפ"א, 16 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.