לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 3.1.21.

המבקש טוען כי העיד על נסיבות התאונה, נשוא התביעה, בהליך בבית המשפט בקריות. בשל לחץ ואי הבנה של השפה, טעה בתיאור התאונה (מיקום הנזק, סוג הרכב) – ובשל כך הוגשה נגדו תביעה על מסירת דיווח כוזב. המבקש מציין כי לא הגיש את כתב ההגנה במועד מחמת בורותו וכי עומדת לו הגנה טובה. כן טען כי יש להעדיף את זכות הגישה לערכאות.

המשיבה טענה בתגובה כי אין מקום לבטל את פסק הדין – לא מחובת הצדק (כאשר לא נפל פגם בפסק הדין שניתן) ולא מכח שיקול דעת בית המשפט (כאשר בהליך הקודם נשמע המבקש פעמיים, ואין לקבל את טענתו כי עדותו נבעה מבלבול ומלחץ בלבד, כך שאין לו הגנה).

המבקש טען לעניין הסמכות המקומית (מקום מגוריו ועסקו בקרית חיים שבמחוז חיפה) והמשיבה טענה כי מדובר בתביעת השבה ועל כן הסמכות המקומית נגזרת ממקום המעשה – בפתח תקוה, מקום מושבה שלה.

המבקש השיב לתגובה וחזר על הנטען בבקשתו.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

פסק דין שניתן במעמד צד-אחד בשל היעדר המצאה כדין למבקש הוא פסק דין פגום מעיקרו הטעון ביטול מחובת הצדק "שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397 (1954); ראו גם: ע"א 5000/92 בן-ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, 835 (1994);

לא מצאתי כי נטענה טענה של ממש ביחס לפגם שנפל בפסק דין, ולבד מכך שהמבקש ציין כי בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין מחובת הצדק אם נפל בו פגם – לא נומקה טענה זו. ואכן, לא מצאתי כי נפל פגם בפסק הדין כפי שניתן ואין מקום להורות על ביטולו מחובת הצדק.

בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. כידוע, שניים המה השיקולים לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה: הטעם למחדלו של המבקש מזה, וסיכויי הגנתו מזה; כאשר לרוב ינתן משקל רב לסיכויי ההגנה, מתוך הנחה שתרופה למחדלו של המבקש ניתן להשיג באמצעות השתת תשלום הוצאות (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פסקאות 10-11 (22.5.2012); רע"א 3269/16 השרון שרותי טקסי בע"מ נ' מוניות קו 51 בע"מ, פסקה 16 ופסקה 22 (14.6.2016)).

הכלל הנקוט בפסיקתנו הוא כי כאשר מבסס המבקש סיכויים להגנתו יש להעתר לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך חיובו לשאת בהוצאות המיותרות שגרם לבעל הדין שכנגד. (רע"א 7612/16 עבאס נ' עבאס (החלטה מיום 21.12.16).

לא שוכנעתי כי למבקש הגנה של ממש. כעולה מתגובת המשיבה, אי הבהירות בגרסתו של המבקש בעדותו בהליך הקודמת עמדה לנגד עיני בית המשפט, ובית המשפט, ביוזמתו, החזיר את המבקש לדוכן העדים וניסה לברר עמו האמור. מכאן, ונוכח ממצאי בית המשפט בהליך המקביל, אין בידי לקבל את הטענה כי טעותו של המבקש נבעה רק מחוסר הבנה ומבלבול – ולמבקש אין הגנה מפני התביעה והטענה כי מסר דיווח כוזב.

זאת, יחד עם סיבת המחדל (אי ידיעה) מובילים למסקנה כי גם מכח שיקול דעתו של בית המשפט אין מקום להורות על ביטול פסק הדין.

הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, ומטעם זה בלבד, אין צו להוצאות.

ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשפ"א, 05 יולי 2021, בהעדר הצדדים.