לפניי תשע תביעות, בסדר דין מהיר, שעניינן בחיוב הנתבע בפיצוי כספי בגין נזקים, שאירעו לרכבים שבבעלות התובעת אשר הושכרו לנתבע במסגרת הסכם שבין הצדדים מכוח מכרז שהתובעת הייתה בין זוכיו, וזאת על רקע תאונת דרכים.

א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים

1. בין הצדדים נחתם בשנת 2014 הסכם לפיו התחייבה התובעת העוסקת בהשכרת כלי רכב להשכיר למשרד הביטחון כלי רכב על פי דרישה ועל פי הסכם שעיקריו עוד יוצגו בהמשך, ובתמורה כספית. הסכם זה נחתם לאחר הליך מכרז כדין שמספרו 1000297046 שפרסם הנתבע מסוג שירותי ליסינג למשק רכב הנוסעים בצה"ל (2014) (להלן: "המכרז") שהתובעת הייתה בין זוכיו.
2. בכל אחת מתשע התביעות שבכותרת טוענת התובעת כי רכב שבבעלות הנתבע אשר לא הושכר לו על ידי התובעת (להלן: "רכב המשרד") פגע ברכב התובעת שהושכר לנתבע על פי ההסכם (להלן: "רכב התובעת"), והסב לו נזקים אשר הוערכו בידי שמאי רכב מטעם התובעת. עתה במסגרת כל התביעות שבכותרת עותרת התובעת לחיוב הנתבע בפיצוי כספי בגין נזקיה בצירוף עלות שכר טרחתו של השמאי.
3. יובהר כי על פי כתבי טענות הצדדים, אין מחלוקת בדבר האחריות לקרות התאונה המוטלת על נהג רכב המשרד.

א.1. עיקרי טענות התובעת

1. התובעת טוענת כי בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעות, לא היה לרכבים מושאי התביעות ביטוח נזקי רכוש ("ביטוח מקיף") אלא רק ביטוח אחריות לנזקי צד ג', ולכן על הנתבע לשאת בפיצוי כאמור.

1. לטענת התובעת, הנתבע מסרב לשאת בפיצוי בגין נזקי הרכבים שבכל אחת מהתביעות שבכותרת בטענה כי הוא פטור מתשלום על פי הסכם שבין הצדדים שנכרת מכוח המכרז שלפיו, לטענת הנתבע, האחריות לכל נזק שייגרם לרכב התובעת מוטל על התובעת.

1. לטענת התובעת, הנתבע מבסס את נימוקיו על סעיף 20 להסכם שבין הצדדים (שיוצג בהמשך), אלא שלטענתה סעיף 20 להסכם אינו חל על ענייננו מהנימוקים המובאים להלן:

6.1. סעיף 20 להסכם מתייחס לכלי רכב שהושכרו לנתבע מכוח ההסכם הזה ולא לכל כלי רכב של התובעת.

6.2. על פי סעיף 20.1.3.1 להסכם התובעת תהיה אחראית "לנזקים שייגרמו לכלי הרכב מכל סיבה, למעט נזקים באחריות המשרד" כאשר הרכב מוגדר בסעיף 2.2 להסכם כ"רכב או כלי הרכב אשר תיאורו/ם ופרטיו/הם מצוינים בטופס ההזמנה". לטענת התובעת, הואיל והרכב הפוגע (רכב המשרד) אינו אחד מכלי הרכב אשר תיאורם ופרטיהם מצוינים בטופס ההזמנה שצורף להסכם, הרי הנתבע אינו פטור מחובת שיפוי התובעת בגין נזק שנגרם לכלי הרכב של התובעת על ידי רכב המשרד באשמת נהג רכב המשרד.

1. כמו כן, טוענת התובעת כי החלת סעיף 20 להסכם אינה צודקת בנסיבות העניין. לטענת התובעת אם תתקבל פרשנות של הנתבע וייקבע שסע' 20 חל בענייננו, הרי שיש לקבוע כי בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות") החלת הסעיף אינה צודקת בנסיבות העניין, שכן שחרור הנתבע מאחריות לנזק אינו עולה בקנה אחד עם תכלית העסקית ו/או הציבורית של ההסכם, כפי שהיא עולה מלשונו של ההסכם ו/או עם אומד דעתם המשותף של הצדדים.

עוד טוענת התובעת כי אין זה צודק כי הנתבע יהיה פטור מתשלום בגין נזק שנגרם לרכב התובעת, שכלל לא הושכר לנתבע, על ידי רכב של המשרד.

עוד טוענת התובעת כי החלת סעיף 20 להסכם משמעותה כי באמצעות שכירת רכב התובעת רכש הנתבע "ביטוח" עבור כלל רכביו, שאין להם כל קשר לתובעת, ככל שיהיו מעורבים בתאונה עם רכבי התובעת שהושכרו לנתבע.

בנוסף, טוענת התובעת כי מקום שמי שאחראי לנזקים הוא נהג ברכב המשרד, רכב שלא הושכר מהתובעת, לא יהיה צודק או סביר או הגיוני לקרוא לתוך ההסכם פגיעה באינטרס הלגיטימי של התובעת לשיפוי נזקיה.

כמו כן, טוענת התובעת כי החלת סעיף 20 להסכם נובעת מניצול פערי הכוחות היחסיים בין הנתבע כרשות ציבורית וכמציע ומנסח המכרז לבין התובעת המשתתפת במכרז.

1. עוד טוענת התובעת כי סעיף 20 להסכם הינו בבחינת 'תנאי מקפח בחוזה אחיד' על פי סעיף 2 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים") מחמת שתנאיו ולו חלקם נקבעו מראש בידי הנתבע כדי שישמו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם וזהותם. לטענת התובעת, לא הייתה לה כל יכולת השפעה על נוסחו של ההסכם או המכרז והם נוסחו בידי הצוות המשפטי של הנתבע. עוד בהקשר זה טוענת התובעת כי הנטל להוכיח כי סעיף 20 להסכם אינו מקפח בחוזה אחיד מוטל על הנתבע מכוח החזקה הקבועה בסעיף 4 לחוק החוזים האחידים.
2. לבסוף טוענת התובעת, כי החלת סעיף 20 להסכם בנסיבות העניין הנה בבחינת שימוש לרעה בזכות, עד כדי חוסר תום לב כאמור בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

לטענת התובעת, שימוש בסעיף 20 להסכם יוביל לתוצאה אבסורדית, לפיה תיאלץ התובעת לשאת בנזקים שלא התכוונה לשאת בהם ויטיל עליה התחייבות בלתי סבירה.

א.2. עיקרי טענות הנתבע

1. בהתאם להסכם התחייבה התובעת להשכיר לנתבע כלי רכב כשהם מבוטחים בביטוח חובה ובביטוח אחריות לנזקי צד ג' באופן שהתובעת האחראית הבלעדית לכל נזק שנגרם לרכבים אלו ולנזקים לנתבע ולמי מטעמו וניתן פטור מוחלט לנתבע מתשלום כל נזק הנגרם לאותם רכבים, למעט "נזקים באחריות המשרד" כהגדרתם בהסכם. לטענת הנתבע, על פי ההסכם התובעת רשאית הייתה שלא לעשות ביטוח אחריות לנזקי צד ג' עבור רכביה המושכרים לנתבע ובלבד שהפטור מאחריות כלפי הנתבע יחול כאילו נערך הביטוח. לטענת הנתבע, הוסכם כי התובעת תהיה רשאית לערוך ביטוח מקיף לכלי הרכב או להימנע מעריכת ביטוח מקיף וזאת מבלי שהדבר יגרע מאחריות התובעת לכל אבדן או נזק שייגרם לכלי הרכב מכל סיבה שהיא, למעט "נזקים באחריות המשרד", כהגדרתם בהסכם.

1. עוד לטענת הנתבע, התחייבה התובעת לכלול, במסגרת הביטוחים שהיא תערוך עבור כלי הרכב, את משרד הביטחון כמבוטח נוסף ותבוטל זכות התחלוף כלפיו.
2. לטענת הנתבע, התובעת הצהירה בהסכם כי בדקה ובחנה את ההסכם לרבות המשמעות של ביצוע התחייבויותיה על פי תנאי המכרז וההסכם ואישרה כי ברצונה להתקשר בחוזה בהתאם להוראותיו. בהקשר זה מבקש הנתבע להדגיש כי עוד במסגרת המשא ומתן על תנאי ההתקשרות, בטרם חתימת ההסכם, הובהר לתובעת דבר אחריותה המוחלטת לכלי הרכב המושכרים לנתבע למעט "נזקים באחריות המשרד", על פי תנאי ההסכם.

1. עוד טוען הנתבע כי בנספח לחוזה ליסינג 2014 הנושא כותרת "מענה לשאלות ספקים" (ספקי הרכב של הנתבע ובניהם התובעת) מופיעות שאלות התובעת ותשובות בנוגע לסעיפי ההסכם, לרבות בנוגע לאחריות הספק לנזקי הרכבים שהושכרו לנתבע.
2. הנתבע מכחיש את הטענה כי תנאי ההסכם הינם תנאים מקפחים בחוזה אחיד. לטענת הנתבע, ההסכם שנכרת בין הצדדים אינו עומד בהגדרת "חוזה אחיד", שכן ההסכם נוסח לצורכי המכרז הספציפי בלבד, ולא על מנת שישמש חוזים רבים בין הנתבע לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם.
3. הנתבע מכחיש את הנזק הנטען שנגרם לרכבי התובעת ואת היקפם. כמו כן, מכחיש הנתבע את ראש הנזק שכר טרחת שמאי אשר לא צורפה כל אסמכתא בגינו.
4. בנוסף לכך, טוען הנתבע כי התובעת, שהינה חברת השכרה וליסינג, זוכה להנחות בגין עבודות וחלפים וסכום הנזק אינו משקף הנחות אלו. עוד טוען הנתבע כי לא נעשה קיזוז בסך 15% מנזקי התובעת כפרקטיקה נוהגת בין הצדדים.
5. התקיימה לפני ישיבת הוכחות ביום 20.05.2021, במסגרתה העידו ונחקרו על פי הסדר שלושה העדים כדלהלן:
   1. מר מקס עזרן, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעות, מנהל הליסינג וההשכרה של התובעת. עד זה מעיד על עצמו כי היה האחראי מטעם התובעת בכל הקשור למכרז של הנתבע, לרבות שאילת השאלות וקבלת התשובות מהנתבע (עמ' 7, שורות 17-15 לפרוטוקול).

• 1. מר יהושוע בכר, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעות ראש מערכת ליסינג במשרד הביטחון ואחראי על כל ההתקשרויות הליסינג במשרד הביטחון (עמ' 23, שורות 22-21 לפרוטוקול).
  2. מר ידידיה אורון, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעות כאחראי על תביעות הרכב הצבאי וגם ליווה את מכרזי הליסינג והשכירות (עמ' 26, שורות 21-19 לפרוטוקול).

1. בתום חקירת העדים, ולאחר שניתנה להם הפסקה, סיכמו ארוכות ב"כ הצדדים את טיעוניהם בעל פה.
2. עתה נותר לדון ולהכריע בסוגיות המשותפות העולות בכל התביעות שבכותרת על יסוד כל החומר המונח לפניי לרבות שמיעת העדים וסיכומי טענות הצדדים.

ב. דיון והכרעה

ב.1. הסוגיות שבמחלוקת

1. לב המחלוקת בכל התביעות שבכותרת הוא לעניין פרשנות סעיף 20 להסכם שבין הצדדים (סעיף הפטור מאחריות) לרבות בחינת אומד דעתם לעניין סעיף זה.

1. על בסיס בחינת פרשנותו הלשונית של סעיף 20 להסכם ואומד דעת הצדדים לגביו, יש לבחון האם הנתבע פטור מתשלום הנזקים שנגרמו לרכבי התובעת (שהושכרו לנתבע במסגרת ההסכם) על ידי רכבי הנתבע שאינם קשורים לתובעת, או אם לאו.
2. רק אם ייקבע כי הנתבע נושא באחריות כלשהי, בין אם מלאה ובין אם חלקית, בגין נזקי רכבי התובעת, הרי שאז יהיה צורך לבחון את הנזק הנטען שנגרם לתובעת ואת היקפו.

ב.2. הפטור מאחריות (סעיף 20 להסכם) ונזקים באחריות המשרד (סעיף 15.4.2 להסכם)

1. סעיף 20 להסכם שכותרתו "אחריות וביטוח" מונה שני נושאים: האחד "כיסוי ביטוחי" והשני "טיפול באירוע נזק לכלי רכב ו/או תאונה".

הנושא הראשון "כיסוי ביטוחי" עומד, כאמור, בבסיס המחלוקת בין הצדדים.

מן הראוי להביא אותו כאן כפי לשונו:

" 20.1.1. הספק (התובעת – נ.ס) יבטח את כלי הרכב בביטוח חובה כמתחייב על פי כל דין וכן בביטוח אחריות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש. הספק יהיה רשאי לערוך ביטוח מקיף לכל כלי הרכב או להמנע מעריכת ביטוח מקיף כאמור, הכל על פי שיקול דעתו, מבלי שהדבר יגרע מאחריותו לכל אבדן ו/או נזק שיגרם לכלי הרכב מכל סיבה שהיא למעט נזקים באחריות המשרד...על אף האמור, הספק יהיה רשאי שלא לבטח את כלי הרכב בביטוח אחריות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש, ובמקרה כאמור יחולו ביחסים שבין הספק למשרד הוראות הפוליסה התקנית – פרק אחריות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש, כאילו היה הספק בגדר "מבטח" (חיתום עצמי). מובהר כי בכל מקרה של סתירה בין הוראות הפוליסה התקנית לבין הוראות חוזה זה, יגברו הוראות החוזה.

20.1.2. הספק לוקח על עצמו כלפי המשרד וכלפי כל מי שמורשה לנהוג בכלי הרכב (כולל נהג צעיר לרבות מתחת לגיל 24 ונהג חסר ותק בנהיגה) אחריות לנזקים לכלי הרכב ולנזקים לרכוש של צד שלישי ולנזקי גוף לצד שלישי שאינם מבוטחים בביטוח חובה.

...

20.1.3. הספק יהיה אחראי:

20.1.3.1. לנזקים שיגרמו לכלי הרכב מכל סיבה למעט נזקים באחריות המשרד.

20.1.3.2. לנזקים שיגרמו לרכוש צד שלישי בהתאם לקבוע בפוליסה התקנית...

20.1.3.3. לנזקי גוף שאינם מבוטחים בביטוח חובה...

20.1.4. למען הסר ספק, מובהר בזאת כי הספק לא יהיה אחראי לנזקים שנגרמו בזדון על ידי המשרד.

20.1.5. בקרות מקרה של נזק לצד שלישי, ייקח הספק על עצמו ועל חשבונו את הטיפול בנזקי צד שלישי וסילוק הנזקים...

20.1.6. בכל הפוליסות משרד הביטחון יוסף כמבוטח נוסף ובפרק החבות ייכלל סעיף אחריות צולבת ויוסף הסעיף: "למען הספק ספק, מובהר בזאת כי למרות שמשרד הביטחון/ מדינת ישראל מופיע כמבוטח נוסף, רכוש משרד הביטחון וכלי הרכב של המשרד יחשבו כצד ג' לכל דבר".

...

20.1.8. הספק מתחייב לשפות את המשרד על כל סכום שיחויב לשלם, הנמצא באחריות הספק כאמור לעיל...

20.1.9. המשרד והמורשים לא יישאו בהשתתפות עצמית בגין נזקים לכלי הרכב ו/או לצד שלישי אשר הספק אחראי להם...

20.1.10. המשרד לא יחויב בתשלום דמי כינון כלשהם ו/או בתשלום הוצאות משפטיות להגנה מפני הליכים משפטיים פליליים."

בסעיף 15.4.2 להסכם מוגדר מהם "נזקים באחריות המשרד" כך:

" א. מעשה המכוון לגרום נזק לכלי הרכב שנעשה על ידי המשתמש המורשה בכלי הרכב;

ב. השבתת רכב עקב התקנות ושינויים בלתי מורשים בכלי הרכב;

ג. אבדן מוחלט של כלי הרכב עקב גניבת כלי הרכב שלא נמצא תוך 60 יום, להוציא כלי רכב שנגנב בעת שהייתו במתקני הספק או מי מטעמו או במתקני השירות;

האמור בסעיפים קטנים א' ו- ב' לעיל לא יחול על נזקים כאמור המבוטחים או שניתן לבטחם בביטוח מקיף לכלי הרכב."

ב.1.2. פרשנות מילולית סעיף 20 להסכם

1. מעיון בסעיף 20 להסכם אני סבור כי מדובר בהוראה ברורה, נהירה וכזו שאינה מציבה קושי לשוני כלשהו בהבנת משמעותה.

על פי לשון סעיף 20.1.1 להסכם התחייבה התובעת להשכיר לנתבע כלי רכב כשהם מבוטחים בביטוח חובה ובביטוח אחריות לנזקי צד ג'. על פי ההסכם רשאית הייתה התובעת שלא לעשות ביטוח אחריות לנזקי צד ג' עבור רכביה המושכרים לנתבע ובלבד שהפטור מאחריות כלפי הנתבע יחול כאילו נערך הביטוח. כמו כן, נקבע כי התובעת רשאית לערוך ביטוח מקיף לכלי הרכב או להימנע מעריכת ביטוח מקיף וזאת מבלי שהדבר יגרע מאחריות התובעת לכל אבדן או נזק שייגרם לכלי הרכב, מכל סיבה שהיא, למעט "נזקים באחריות המשרד", כהגדרתם בהסכם.

על פי לשון סעיף 20.1.3.1 התובעת אחראית לכל נזק שייגרם לרכבי התובעת המושכרים לנתבע מכל סיבה למעט "נזקים באחריות המשרד".

הגדרת "נזקים באחריות המשרד" מנויה בסעיף 15.4.2 להסכם, שם נקבע באופן מפורש כי "נזקים באחריות המשרד" הינם אחד מהשלושה המצבים הבאים: האחד, נזקים שנגרמו לרכב התובעת המושכר לנתבע על פי ההסכם כתוצאה של מעשה המכוון לגרום נזק לכלי הרכב הנעשה בידי המשתמש המורשה בכלי הרכב, היינו החייל הוא איש צה"ל שלו ניתנה הרשות לנהוג ברכב התובעת שהושכר לנתבע. השני, השבתת רכב התובעת שהושכר לנתבע במסגרת ההסכם עקב התקנות ושינויים בלתי מורשים ברכב. השלישי, אבדן מוחלט של רכב התובעת שהושכר לנתבע במסגרת ההסכם עקב גניבת הרכב שלא נמצא תוך 60 יום, למעט אם מדובר בגניבת רכב בעת שהיה במתקני התובעת או מי מטעמה.

סעיף 15.4.2 להסכם, למעשה, מהווה החריג לכלל הפטור מאחריות של הנתבע המנוי בסעיף 20.1.3 להסכם. אלא שגם לחריג זה יש סייג והוא מנוי בסיפא של סעיף 15.4.2, ולפיו אם נגרם נזק באחריות הנתבע בעילה של מעשה מכוון של משתמש מורשה ברכב או בעילה של השבתת רכב בגין התקנות ושינויים בלתי מורשים, הרי שגם אז אם מדובר בנזקים שמבוטחים או ניתן לבטחם בביטוח מקיף, אזי הנתבע למעשה פטור מנשיאת הנזקים.

הרי אם התובעת בחרה שלא לבטח את רכביה המושכרים לנתבע בביטוח מקיף הגם שהיא רשאית הייתה לעשות כן כפי שגם הייתה רשאית להימנע מכך, הרי שהתובעת נתפסת כמבטחת את רכביה שלה (ביטוח עצמי). משמעות הדבר כי התובעת היא שנושאת בנזקים שנגרמו לרכביה גם בגין עילות א' ו-ב' שבסעיף 15.4.2 להסכם.

1. אלא שלטענת התובעת, סעיף 20 להסכם מתייחס לכלי רכב שהושכרו לנתבע מכוח ההסכם הזה ולא לכל כלי רכב של התובעת.

למעשה, טוענת התובעת כי אם שני כלי רכב או יותר של התובעת המושכרים לנתבע היו מעורבים בתאונה ביניהם, אז סעיף 20 להסכם היה חל, ורק אז היה ניתן פטור מאחריות לנתבע. כתמיכה לכך, טוענת התובעת כי בסעיף ההגדרות שבהסכם "הרכב" מוגדר כרכב או כלי רכב אשר תיאורו ופרטיו מצוינים בטופס ההזמנה. לכן, לטענת התובעת, מקום שהרכב הפוגע שהינו רכב בבעלות הנתבע אינו אחד מכלי הרכב המצוינים בטופס ההזמנה שצורף להסכם, אזי אין תחולה לסעיף 20 להסכם, והנתבע אינו פטור מחובת שיפוי התובעת בגין נזק שנגרם לכלי הרכב של התובעת על ידי רכב המשרד באשמת נהג רכב המשרד.

1. פרשנותה של התובעת בעניין זה אינה מקובלת עליי כלל ועיקר.

סעיף 20 להסכם קובע באופן מפורש כי התובעת רשאית לבטח את רכביה המושכרים לנתבע בביטוח מקיף או להימנע מכך מבלי שהדבר יגרע מאחריותה לכל אבדן או נזק שיגרם לכלי הרכב מכל סיבה שהיא למעט "נזקים באחריות המשרד".

ואף סעיף 20.1.3.1 קובע באופן מפורש כי התובעת תהיה אחראית לנזקים שייגרמו לכלי הרכב מכל סיבה למעט "נזקים באחריות המשרד".

סעיף 15.4.2 המגדיר "נזקים באחריות המשרד" קובע כי רק אם נגרם נזק לרכב התובעת שהושכר לנתבע כמעשה מכוון של המשתמש ברכב התובעת שהושכר לנתבע, או אם רכב התובעת שהושכר לנתבע הושבת עקב התקנות ושינויים בלתי מורשים ברכב, או אם רכב התובעת שהושכר לנתבע נגנב, כאשר היה בחזקה הבלעדית של הנתבע, ולא נמצא תוך 60 יום, ורק בהתקיים אחד משלושת המצבים האלו ייחשב הנזק או האובדן לרכב התובעת כנזק באחריות הנתבע. אלא שלגבי שני המצבים הראשונים נקבע סייג לפיו אם נגרם נזק באחריות הנתבע בעילה של מעשה מכוון של משתמש מורשה ברכב או בעילה של השבתת רכב בגין התקנות ושינויים בלתי מורשים, הרי שגם אז אם מדובר בנזקים שמבוטחים או ניתן לבטחם בביטוח מקיף, שאז הנתבע למעשה פטור מנשיאת הנזקים.

1. בסעיף 20.1.4 להסכם נקבע כי התובעת לא תהיה אחראית לנזקים שנגרמו בזדון על ידי הנתבע. כלומר, במצב בו נזקי רכבי התובעת שהושכרו לנתבע נגרמו בזדון על ידי מי מטעם הנתבע התובעת לא תהיה אחראית לנזקים והנתבע הוא שיישא בהם להבדיל ממצב בו נזקי רכב התובעת נגרמו ממעשה מכוון של המשתמש ברכב שאז האחריות תיבחן באספקלריה של סעיף 15.4.2 להסכם. מכלל ההן שומעים לאו. קרי מקום שנקבע כי התובעת לא תהיה אחראית לנזקי רכביה המושכרים לנתבע שנעשו בזדון על ידי מי מטעם הנתבע, הרי ברור הוא כי כל אימת שלא מדובר בנזק שנגרם בזדון, למשל ברשלנות של מי מטעם הנתבע, אזי האחריות לנזקים מוטלת על התובעת.
2. בנסיבות אירועי התאונות מושאי התביעות שבכותרת הנזק שנגרם לרכב התובעת שהושכר לנתבע נגרם כתוצאה של פגיעת רכב בבעלות הנתבע (שלא הושכר על ידי התובעת), כתוצאה של רשלנות גרידא מצד נהג רכב המשרד ולא על פי אחד משלושת המצבים הקבועים לפי סעיף 15.4.2. רוצה לומר כי לא רק שהנזק לרכב התובעת שהושכר לנתבע לא נגרם ממעשה מכוון של מי שנהג ברכב התובעת שהושכר לנתבע, אלא הוא גם לא נגרם ממעשה מכוון של נהג רכב הנתבע. הנזק לרכב התובעת שהושכר לנתבע נגרם אך ורק כתוצאה של רשלנות נהג רכב המשרד, הא ותו לא. לכן, בניגוד לטענתה של ב"כ התובעת בסיכומיה (עמ' 32, שורות 28-26 לפרוטוקול), על פי לשון סעיף 15.4.2 להסכם ברור הוא כי הנזקים שנגרמו לכל אחד מרכבי התובעת מושאי התביעות שבכותרת, אינם נופלים לחריג של הפטור מאחריות. משכך, הפטור על פי סעיף 20.1.3 להסכם חל גם חל בענייננו.
3. בהקשר זה, אציין כי איני מקבל את הסברו של העד מטעם התובעת, מר מקס עזרן, לפיו מבחינת התובעת אין זה משנה אם הנזק נגרם ממעשה מכוון או לא, אלא ברגע שרכב המשרד (למשל טנק או ג'יפ צבאי) פוגע ברכב התובעת שהושכר לנתבע אזי הנתבע אחראי לנזקי רכב התובעת (עמ' 10, שורות 15-14 לפרוטוקול). זאת, משום לטענתו כל נזק שנגרם לרכב התובעת שהושכר לנתבע על ידי רכב המשרד אזי הנתבע נושא בו (עמ' 8, שורה 19 לפרוטוקול). סבורני כי פרשנות זו של נציג התובעת מיתממת וחוטאת לפרשנות המילולית של סעיף 15.4.2 להסכם, הקובע באלו מצבים ספציפיים הנתבע חב באחריות לנזקי רכב התובעת שהושכר לו.

אם נאמר כי נזקי רכבי התובעת שהושכרו לנתבע נגרמו כתוצאה של מעשה מכוון של נהג רכב המשרד ומאחר שמעשה מכוון של נהג רכב המשרד – בשונה ממעשה מכוון של נהג רכב התובעת שהושכר לנתבע – אינו נמנה על "נזקים באחריות המשרד" לפי סעיף 15.4.2, הרי שאז התחולה היא לפטור מאחריות הנתבע הקבוע בסעיף 20.1.3 להסכם.

1. ההסכם, על פי סעיף 4.6 שבו, כולל את הצהרת התובעת לעניין תנאי החוזה, שלפיה התובעת בחנה ובדקה עם גורמים מקצועיים ובעלי מומחיות את המשמעות של ביצוע כל התחייבויותיה, על כל היבטיה. לכן, לא ברור הכיצד טוענת התובעת כי סעיפי הפטור והאחריות אינם על פי לשונם בהסכם.
2. יש לציין כי התובעת אינה הזוכה היחידה במכרז שפרסם הנתבע, אלא הייתה לפחות עוד חברה אחת נוספת – ש. שלמה רכב בע"מ – העוסקת בהשכרה והחכרת רכבים אשר גם היא התקשרה עם הנתבע באותו הסכם ממש. ההסכם שנכרת בין ש. שלמה רכב בע"מ והנתבע צורף על ידי הנתבע בהודעתה מיום 25.02.2021, בהתאם להחלטה בדיון מיום 28.01.2021. הואיל ומעיון בהסכם שנכרת בין ש. שלמה רכב בע"מ לנתבע עולה כי מדובר בהסכם זהה להסכם שנכרת בין התובעת לנתבע, לרבות לעניין סעיף הפטור לנתבע והגדרת "נזקים באחריות המשרד", הרי שבכך משתקף האינטרס של ספקיות הרכב להתקשר עם הנתבע לאור הפוטנציאל העסקי כלכלי הטמון בהסכם שכזה. על כך ארחיב בהמשך.

ב.2.2. בחינת אומד דעת הצדדים על פי נסיבות העניין ועל פי סבירות והיגיון

1. לטענת התובעת, אם תתקבל פרשנות של הנתבע וייקבע שסעיף 20 להסכם חל בענייננו, הרי שיש לקבוע כי בהתאם לחוק החוזים תרופות, החלת הסעיף אינה צודקת בנסיבות העניין, שכן שחרור הנתבע מאחריות לנזק אינו עולה בקנה אחד עם תכלית העסקית ו/או הציבורית של ההסכם, כפי שהיא עולה מלשונו של ההסכם ו/או עם אומד דעתם המשותף של הצדדים.
2. סעיף 25(א) לחוק החוזים קובע: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו (ההדגשה אינה במקור – נ.ס)".

בית המשפט העליון קבע כי:

"תכליתו של מוסד החוזה היא לאפשר לפרטים שונים לכרוך את רצונם יחד ולהוציאו אל הפועל, באמצעות מתן תוקף משפטי להתחייבויות שנטלו על עצמם. הכרה במוסד החוזה היא מרכיב חשוב של ההגנה על חירות האדם. אין חולק, כי מטרת העל בפירוש חוזה היא איתור אומד דעתם של המתקשרים בו. אין גם חולק, כי נקודת המוצא לפרשנותו של כל חוזה היא לשונו. חברנו השופט א' מצא מצא בפסק דיננו דברים שאין בו. את המחלוקת שקמה בינו לבין חברי הנשיא א' ברק בגין דברים שנפסקו בפרשת אפרופים הוא מבקש להעביר לכאן (ראו: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום, פ"ד מט(2) 265). אלא שכאן אין השאלה מתעוררת ואין ליצור אותה מחדש באופן מלאכותי... לשון החוזה היא זו שתוחמת, כאמור, את גבולות הפרשנות".

ראו: דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל (11.05.2006).

1. כפי שכבר ציינתי לעיל, לשון סעיף 20 להסכם ברור ופשוט הוא, והוא מבטא היטב את אומד דעתם של הצדדים להסכם. לכן, איני סבור כי יש מקום להרחיב ולבחון את פרשנות המשתמעת של סעיף 20 להסכם על פי נסיבות העניין.

יחד עם זאת, אף אם הייתי בוחן את אומד דעתם של הצדדים להסכם על פי נסיבות העניין מעבר ללשון סעיף 20, הייתי מגיע לתוצאה זהה.

1. נראה כי התובעת מבקשת להסתמך רק על היבט מסוים של התכלית העסקית שביסוד ההסכם שנכרת בין הצדדים, והוא האינטרס לשיפוי בגין נזקי רכביה שהושכרו לנתבע. אלא שהתובעת מתעלמת לחלוטין מההיבט העסקי הכלכלי הגדול בעצם ההתקשרות עם משרד הביטחון שהינו אחד הצרכנים הגדולים ביותר של רכבי השכרה וליסינג, אם לא הגדול שבהם. לצד הרווח הכלכלי המשמעותי שעשויה התקשרות זו להניב לה, מתעלמת התובעת מהמוניטין והפרסום שהתקשרות זו עם הנתבע עשויה להניב לה.
2. לא זו אף זו, במסגרת הליך שאילת השאלות שבו ניתנת למשתתפי המכרז (ספקי רכב וביניהם התובעת) הזדמנות לשאול את הנתבע שאלות שהתשובות עליהן מסייעות לספקים להגיע להחלטה בדבר המשך השתתפותם במכרז, התבקש הנתבע להוסיף על ההגדרה של "הנזקים באחריות המשרד" הקבועה בסעיף 15.4.2 סייגים נוספים, כגון: נזקים שנגרמו לרכב התובעת שהושכר לנתבע בשל היות נהג רכב התובעת נתון להשפעת סמים מסוכנים, ואף נזק שנגרם לרכב התובעת ברשלנות או במתכוון (עמוד 137 לנספחי כתב ההגנה), אלא שהנתבע השיב לשאלה זו כי הסעיף נותר "ללא שינוי".

במילים אחרות, סירובו של הנתבע לקבל את בקשתו של משתתף במכרז (בין אם מדובר בשאלה של התובעת או של משתתף אחר במכרז) להכניס לתוך ההגדרה של "נזקים באחריות המשרד" גם נזקים שנגרמו ברשלנות (כאשר התשובות לשאלות הספקים מפורסמות לכל המשתתפים), מלמד כי היה על התובעת לדעת שנזקים שנגרמים ברשלנות הם באחריות התובעת ולא באחריות הנתבע.

כמו כן, התבקש הנתבע במסגרת אותו הליך שאילת השאלות להבהיר ביחס לסעיף 20.1.3.1 להסכם (סעיף פטור מאחריות לנתבע) כי אם הנזק לרכב התובעת שהושכר לנתבע נגרם בנסיבות המוחרגות מהפוליסה התיקנית אף אם אינו ברשימת הנזקים שבאחריות המשרד, הנתבע יישא בגינו את מלוא תשלום הנזק (עמוד 139 לנספחי כתב ההגנה). עוד התבקש הנתבע למחוק את המונח "מכל סיבה שהיא" שבסעיף 20.1.3.1 להסכם ולהוסיף "במסגרת תנאי הפוליסה התקנית". גם לגבי בקשות ושאלות אלו השיב הנתבע "ללא שינוי".

שאלות דומות הופנו על ידי התובעת במסגרת שאילת השאילות במכרז השני של שנת 2019 וגם שם נענתה על ידי הנתבע "ללא שינוי" (מוצגים 4 ו-5 לתיק המוצגים מטעם התובעת).

שאלות אלו (ככל שמדובר בשאלות של התובעת ולא של משתתף אחר במכרז) ביחס להגדרת "נזקים באחריות המשרד" (המנוי בסעיף 15.4.2 להסכם שנת 2014 והמנוי בסעיף 16.2.2 להסכם משנת 2019 – ראו מוצג 6 לתיק המוצגים מטעם התובעת) וביחס לסעיף הפטור מאחריות (המנוי בסעיף 20.1.3.1 להסכם משנת 2014 והמנוי בסעיף 21.1.3.1 להסכם משנת 2019 – ראו מוצג 6 לתיק המוצגים מטעם התובעת), מלמדות כי התובעת הייתה מודעת, עוד לפני כריתת ההסכם, לפרשנות הלשונית של הוראות אלו, והבינה היטב את משמעותה, לרבות הסיכונים והסיכויים הכרוכים בהוראות אלו, לרבות נטילת האחריות של התובעת כמעט בכל נזקי רכב התובעת, למעט מצבים ספציפיים תחת הגדרת "נזקים באחריות המשרד".

1. לא בכדי, העד מטעם התובעת, מר מקס עזרן, העיד בחקירתו כי ברגע שמקבלים תשובות לשאלות "יודעים איך לגשת" (עמ' 7, שורות 19-18 לפרוטוקול), וכי בעניין זה הוקם צוות, שבו ישב יועץ משפטי ואנשים "שמבינים עניין" מטעם התובעת, והיה דיון מקיף על מה שהצוות חשב שנכון להתעמק בו" (עמ' 7, שורות 21-19 לפרוטוקל).

טענתו של העד מטעם התובעת – אשר הינו אחד ממורשי החתימה בתובעת שחתם על מסמכי המכרז וההסכם משנת 2014 – לפיה לא הייתה מבחינתו מודעת בדבר האחריות הכמעט מוחלטת של התובעת לנזקי רכב התובעת שהושכרו לנתבע שנגרמו על ידי רכב המשרד (עמ' 15, שורות 23-19 לפרוטוקול), סותרת את עדותו הקודמת.

1. בזיקה להליך שאילת השאלות מעיד העד מטעם התובעת כי במסגרת הליך המכרזים נשאלה שאלה ספציפית לעניין אחריות הנתבע והפטור מאחריות, אלא שהנתבע לא נתן תשובה ולכן יצאה התובעת מתוך הנחה כי הנתבע התעלם מהשאלה, דבר שגרם לתובעת להניח כי ההתנהלות הקודמת לפיה הנתבע שילם על נזקים שנגרמו לרכבי התובעת שהושכרו לנתבע על ידי רכבי המשרד, עומדת בעינה וכי ניתן יהיה להגיע עם הנתבע לאיזושהי הבנה (עמ' 13, שורות 25-15 לפרוטוקול).

ברם, הסבר זה של העד מטעם התובעת אינו מקובל עליי. ראשית, לא ברור לאיזו התעלמות מצד הנתבע מכוונת התובעת. מעיון בתשובות לשאלות שהפנתה התובעת יחד עם משתתפים נוספים (מוצג 5 לתיק המוצגים מטעם התובעת) עולה כי הנתבע השיב "ללא שינוי" ביחס לשאלה לעניין פטור מאחריות של הנתבע. שנית, אף אם התובעת סברה כי הנתבע מתעלם משאלתה ושאלתה היא קריטית לגיבוש החלטתה אם להתקדם במכרז או אם לאו, הרי שהיה עליה לבקש מהנתבע מתן מענה לשאלתה, במיוחד כאשר העד מטעם התובעת מסביר כי מדובר בהתעלמות לא אופיינית מצד הנתבע במכרז שכזה (עמ' 13, שורות 17-16 לפרוטוקול), ולא להשאיר את העניין לעת מצוא. שלישית, העד מטעם התובעת מסביר כי הליכי המכרז של שנת 2019 היו במקביל לדחיית התביעות של התובעת לתשלום נזקי רכביה (שהושכרו לנתבע במסגרת המכרז וההסכם משנת 2014), מה שאומר כי היה זה אך מתבקש כי דחיית התביעות 'תדליק נורה אדומה' בקרב הגורמים הרלוונטיים בתובעת באופן שדחיית התביעות בגין נזקי רכוש של רכבי התובעת שהושכרו לנתבע במסגרת ההסכם משנת 2014 מלמדת על כוונתו של הנתבע לפעול כך גם לגבי המכרז משנת 2019. כך שלא ברור מדוע התובעת בחרה, כך לטענת העד מטעמה, להניח כי לאור ההתעלמות של הנתבע האחרון מבין את סעיף הפטור מאחריות כפי שהתובעת מבינה אותו (עמ' 14, שורות 4-1 לפרוטוקול).

1. על רקע זאת, מקום שהנתבע לא ניאות לשנות את הוראות סעיפי פטור מהאחריות של הנתבע והגדרת "נזקים באחריות המשרד", ועל אף זאת, בחרה התובעת להמשיך בהליכי המכרז ובסופו של יום להתקשר עם הנתבע בהסכם, מנועה התובעת לטעון כי הפרשנות של הוראות אלו ואומד דעתם של הצדדים להסכם הם לא כפי שעולים מהן, או אינם צודקים בנסיבות העניין.
2. אשר לטענתה של התובעת לפיה אין זה צודק כי הנתבע יהיה פטור מתשלום בגין נזק שנגרם לרכביה (שכלל לא הושכר לנתבע) על ידי רכב המשרד (שגם הוא לא הושכר על ידי התובעת), אני סבור כי מדובר בטענה תיאורטית גרידא, שאינה רלוונטית לפתרון המחלוקת העולה מהתביעות שבכותרת, משום שרכב התובעת בכל התיקים הושכר גם הושכר לנתבע במסגרת ההסכם.
3. אשר לטענתה של התובעת כי החלת סעיף 20 להסכם משמעותה כי באמצעות שכירת רכב התובעת רכש הנתבע "ביטוח" עבור כלל רכביו, אף אם אין להם כל קשר לתובעת, ככל שיהיו מעורבים בתאונה עם רכב התובעת שהושכר לנתבע, הרי גם טענה זו איני מקבל. ראשית, כפי שכבר ציינתי בסעיף 35 לעיל, מדובר באינטרס עסקי כלכלי לגיטימי של התובעת להתקשר בהסכם עם הנתבע והתובעת בחרה ביודעין ומתוך הבנה מלאה של משמעויות הפטור מאחריות של הנתבע. שנית, אין לומר כי באמצעות החלת סעיף הפטור קיבל הנתבע "ביטוח" עבור כלל רכביו. "הביטוח" לרכב המשרד הוא רק במצב בו רכב התובעת המושכר לנתבע פוגע ברכב המשרד ומסב לו נזק. במצב בו הנזק שנגרם הוא לרכב התובעת שהושכר לנתבע, הרי שאז על התובעת להפעיל את הביטוח המקיף ובאין ביטוח מקיף לשאת בעצמה את נזקיה, אלא אם מדובר בנזקים באחריות המשרד על פי הגדרתם בסעיף 15.4.2 להסכם.
4. אשר לטענתה של התובעת כי מקום שמי שאחראי לנזקי רכב התובעת שהושכר לנתבע הוא נהג ברכב המשרד, לא יהיה צודק, סביר או הגיוני לקרוא לתוך ההסכם פגיעה באינטרס הלגיטימי של התובעת לשיפוי נזקיה, הרי שאיני מקבלה. סבורני כי קיים הבדל עצום בין האינטרס הלגיטימי של התובעת לשיפוי נזקיה לבין מה שהוסכם בפועל בין הצדדים כאינטרס נוסף של התובעת להתקשר בקשר עסקי כלכלי עם הנתבע המניב לתובעת סכומי כסף גדולים, מוניטין ופרסום. במילים אחרות, לצד האינטרס הלגיטימי של התובעת לשיפוי נזקיה קיימים גם אינטרסים אחרים של התובעת עצמה. לא מן הנמנע, כי בשל אותם אינטרסים נוספים שמשום מה התובעת מתעלמת מהם, הפחיתה התובעת מחשיבות האינטרס הראשון.
5. אם נבחן את סדרי הגודל של ההפסד הפוטנציאלי הגלום בסעיף הפטור של הנתבע, לעומת פוטנציאל ההכנסה של התובעת מהשכרת הרכבים לנתבע, הרי שמדובר בפער כספי משמעותי המסביר את הגמישות שגילתה התובעת בהקשר זה.

עד התובעת העיד בחקירתו הנגדית כי על בסיס 163 התביעות לנזקי רכב התובעת שהגישה התובעת כנגד הנתבע בין השנים 2015 – 2019 (בגין מכרז של שנת 2014) דובר על סכום של 1.5 מיליון ₪ (עמ' 11, שורות 13-11 לפרוטוקול ומוצג 7 בתיק המוצגים של התובעת). לעומת זאת, היקף ההכנסות של התובעת בגין השכרת רכבים לנתבע הוא 60 מיליון ₪ (עמ' 12, שורות 18-17 לפרוטוקול), כפי שאף עולה במסמכי המכרז (מוצג 1 בתיק המוצגים של התובעת).

מעיון בנתונים אלו ניתן להבין את סדרי הגודל של הפער בין פוטנציאל ההכנסה של התובעת בגין השכרת רכבים לנתבע לבין פוטנציאל ההפסד של התובעת בגין החלת סעיף הפטור שבהסכם. מדובר בפער משמעותי המסביר מדוע בחרה התובעת לגלות גמישות ולהתקשר עם הנתבע בהסכם, חרף סעיף הפטור. לכן, הטענה של התובעת המסתכלת רק על 'צדו האחד של המטבע' לוקה בחסר רציני ואינה מדויקת. חיזוק לכך ניתן למצוא בעדותו של העד מטעם התובעת בחקירתו באומרו "חב' אלדן היא חברה ישראלית כחול לבן, ולכן משרד הביטחון הוא לקוח מאוד חשוב מבחינתנו, אינטרס הוא בסופו של דבר כלכלי" (עמ' 12, שורות 12-11 לפרוטוקול).

1. אין לקבל את טענתה של התובעת, לפיה החלת סעיף 20 להסכם נובעת מניצול פערי הכוחות היחסיים בין הנתבע כרשות ציבורית וכמציע ומנסח המכרז לבין התובעת כמשתתפת במכרז.

התובעת מנסה להציג פערי כוחות בין הצדדים, תוך שהיא מתעלמת מהיותה תאגיד גדול העוסק בעסקי השכרה וליסינג לרכבים (ואף בין הגדולים במשק) שיש ברשותו יועצים ומומחים לרבות ייעוץ משפטי ובעל יכולת מימון לקבלת ייעוץ משפטי הולם.

אבהיר כי התובעת לא הייתה חייבת להציע את עצמה במכרז ולא הייתה חייבת להתקדם בהליכי המכרז, במיוחד לאחר שהנתבע סירב לשנות מי מהוראות ההסכם, לרבות סעיף הפטור מאחריות לנתבע וסעיף "הנזקים באחריות המשרד", והתובעת לא הייתה חייבת להתקשר בהסכם, ככל שסברה כי מי מהוראות ההסכם אינן הוגנות, מקפחות, לא צודקות או פוגעות באינטרס כזה או אחר שלה יש לצאת מתוך הנחה כי התובעת למדה את מסמכי המכרז, התייעצה לגביהם עם מומחיה וגורמים מטעמה ורק לאחר מכן החליטה החלטה מושכלת והציעה הצעתה במכרז, זכתה בו ובהמשך התקשרה בהסכם עם הנתבע.

1. אף אם התובעת אינה נוהגת להתקשר עם גופים אחרים בהסכם להספקת רכבים הכולל סעיף פטור מאחריות לגוף המזמין, כפי שקיים בהסכם דנן, כפי שהעיד העד מטעם התובעת (עמ' 13, שורות 10-8 לפרוטוקול), וכפי שבא לידי ביטוי בהסכמים אחרים של התחובעת עם רשויות מקומיות (מוצגים 9 – 12 לתיק המוצגים מטעם התובעת) הרי שברור הוא כי הנתבע אינו עוד רשות ציבורית רגילה ויש לו כוח כלכלי עסקי גדול הרבה יותר מאשר כל רשות מקומית רגילה או תאגיד כזה או אחר. לנתבע מעצם טבעו ולאור צרכיו יש את האפשרות והיכולת לדרוש תנאים כאלו ואחרים מהתובעת. מקום שהתובעת נענתה לתנאים אלו, תוך הבנה של השלכות התנאים ותוך לקיחה בחשבון אינטרסים כלכליים מסחריים, ברור הוא כי התובעת חתמה על הסכם זה בגמירות דעת והבנה מלאה וטובה של הוראות ההסכם ובמיוחד סעיף הפטור של הנתבע וגבולות האחריות שלה כספקית רכבים.

על כך כבר נאמר:

"אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וחתם עליו לאות הסכמתו".

ראו: ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) (2003).

1. למעלה מזאת, אף מעיון באותם הסכמים שהתובעת הגיעה אליהם עם רשויות מקומיות מסוימות, ניתן לראות הכיצד התובעת מוכנה לגלות גמישות בכל הקשור לתנאי מתן השירות, היקף הכיסוי הביטוחי, גובה דמי השתתפות עצמית וכד', כאשר מדובר ב"לקוח גדול" כגון רשות מקומית, על פני הסכם ליסינג סטנדרטי ללקוח קטן יותר (בין אם אינדיוידואל ובין אם תאגיד ממוצע), אשר לא סביר כי כולל את אותה הגמישות. במילים אחרות, מידת הגמישות שהתובעת מוכנה לגלות או גודל הויתור של התובעת – ביחס לאינטרס כלכלי כזה או אחר שלה בהתקשרויותיה בהסכמים להשכרת או החכרת רכבים – תלויים בזהות הצד השני להסכם.

מכאן, שאך מובן מדוע התובעת בחרה בנסיבות העניין לגלות גמישות רבה יותר אל מול הנתבע.

1. אף אם אקבל את הסברו של העד מטעם התובעת כי פרשנות של סעיף הפטור שבסעיף 20 להסכם הייתה ברורה וחד משמעית לתובעת, לפיה אם רכב שאינו של התובעת פוגע ברכב התובעת שהושכר לנתבע אזי התובעת יכולה לתבוע את הגורם הפוגע גם אם מדובר ברכב פוגע שהוא בבעלות הנתבע (עמ' 9, שורות 28-26 לפרוטוקול), אזי תמוה מאוד מדוע במכרז של שנת 2019, לאחר שהתקבל דיווח מהנתבע שהוא מבקש להחיל את סעיף הפטור על נזקי רכב התובעת שהושכר לנתבע שנגרמו על ידי רכבי המשרד, ואף על פי שהיועץ המשפטי מטעם התובעת העיר על כך במכרז של שנת 2019 (עמ' 10, שורות 10-7 לפרוטוקול), המשיכה התובעת בהליכי אותו מכרז אשר ההסכם בו כולל את אותם סעיפים כמו בהסכם משנת 2014.
2. חיזוק לטענתו של הנתבע בעניין זה יש למצוא גם מהוראת סעיף 20.1.2 להסכם לפיו התובעת לוקחת על עצמה אחריות גם ביחס לנזקים שנגרמו כתוצאה מנהיגה של נהג צעיר ונהג חסר ותק נהיגה.

בהקשר זה אומר כי ידוע הוא כי בביטוחים של נהגים צעירים ונהגים חסרי ותק נהיגה, הפרמיה גבוהה יותר מאשר הפרמיה בביטוח רכב לנהג שגילו אינו צעיר ובעל ותק נהיגה. ההסבר לכך הינו פשוט נהגים צעירים ונהגי חסרי ותק נהיגה נחשבים כבעל פוטנציאל גדול יותר לגרימת תאונות דרכים מאשר נהגים שאינם כאלו. לכן, ההוראה שבסעיף 20.1.2 מעידה על הגמישות שהתובעת גילתה מול הנתבע והייתה מוכנה לוותר על האינטרס שלה להקטין סיכוניה מפני התרחשות נזק, זאת על מנת להתקשר בהסכם מסחרי כלכלי עם הנתבע.

1. איני מקבל את ניסיונה של התובעת לבסס את דבריה על עצם התשלום ששילם הנתבע לתובעת עד שנת 2019 בגין הנזקים שנגרמו לרכבי התובעת שהושכרו לנתבע על ידי רכבי המשרד (עמ' 11, שורות 5-1 לפרוטוקול), מכמה סיבות מרכזיות:

האחד, הנתבע שיגר לתובעת מכתב בינואר 2019 כי הוא מבקש להחיל את סעיף הפטור לפי סעיף 20.1.3.1 להסכם באופן שאם ייגרם נזק לרכב התובעת שהושכר לנתבע על ידי רכב המשרד, הנתבע לא ישא יותר בנזקים אלו החל מיום 01.01.2019 (הודעת דוא"ל של העד מטעם הנתבע, מר יהושוע בכר, לגורמים הרלוונטיים בתובעת מיום 02.01.2019) (עמ' 24, שורות 10-9 לפרוטוקול). בפועל, התביעות שהגישה התובעת לנתבע לתשלום נזקים כאמור, נדחו על ידי הנתבע החל מיולי 2019 (עמ' 24, שורה 26 לפרוטוקול). כלומר הנתבע נתן לתובעת התראה של ששה חודשים מראש להחלת סעיף הפטור.

השני, העובדה שהנתבע לא אכף את הוראת סעיף הפטור מלמדת כי יצאה התובעת נשכרת מההפקר, ואין לראות בה כמי שקיבלה זכות המגיעה לה על פי הסכם. אציין כי אני מקבל את הסברו של מר ידידיה אורון מטעם הנתבע לפיו הנתבע עשה טעות בהיסח הדעת, כאשר לא אכף את סעיף הפטור ולמעשה שילם לתובעת בגין נזקי רכביה המושכרים לנתבע שנגרמו על ידי רכבי המשרד (עמ' 28, שורות 5-1 לפרוטוקול). הגם שאני יוצא מודאג מעדותו של העד מטעם הנתבע, בדבר הקלות היחסית שבה הנתבע נהג לשלם לתובעת בגין נזקי רכביה המושכרים לנתבע תוך אי נקיטת צעדים מנע כדי לשמור על הקופה הציבורית (עמ' 11, שורות 13-11 לפרוטוקול), אין בה כדי להכשיר את השרץ. לכן, טוב עשה הנתבע כאשר "עלה על הטעות", אף אם באיחור ניכר והעמיד את זכותו על פי הסכם על דיוקה. איני מקבל את טענתה של ב"כ התובעת בסיכומיה, לפיה טענת התשלום בטעות היא בגדר הרחבת חזית, תוך שהיא מבססת את טענה זו על אי העלאת הטענה על ידי נציגת משרד הביטחון בדיון המקדמי מיום 02.03.2021. הדיון שהתקיים ביום 02.03.2021 היה דיון מקדמי בלבד. לא היה מצופה מנציגת משרד הביטחון שתעלה את הטענה על כלל היבטיה באותו שלב מקדמי. מה גם, שאני סבור שנציגת משרד הביטחון לא הייתה האדם הנכון לעלות את ההסברים הנוגעים לאותו שינוי מינואר 2019, והיה צורך להביא את עדותו של מי שמעורה בפרטים מאחורי הקלעים אשר לקח חלק פעיל בהליכי המכרז וההסכמים באופן ישיר או עקיף. ואם לא די בכך הרי שהתובעת, המבקשת להסתמך על טענת "שינוי המדיניות" של הנתבע בתשלום בגין נזקי רכבי התובעת שהושכרו לנתבע החל מינואר 2019 כביטוי לאומד דעת הצדדים ביחס לסעיף הפטור מאחריות, היא עצמה לא העלתה כל טענה בעניין בכתבי התביעה.

השלישי, בעדותו של מר ידידיה אורון מטעם הנתבע עלה כי הנתבע עשה שימוש ברכבי ספקי רכבים בשתי קטגוריות בליסינג ובהשכרה (עמ' 27, שורות 26-25 לפרוטוקול), כאשר בהיסח הדעת וכתוצאה של התנהלות לא נכונה שילמה לספקי הרכבים בגין נזקים לרכביהם שנמסרו לנתבע בליסינג, בעוד שבגין נזקים לרכבי הספקים שנמסרו לנתבע בהשכרה הנתבע לא שילם (עמ' 28, שורות 4-1 לפרוטוקול). לכן, לטענתו, בעקבות דיון שהתקיים בסוף שנת 2018 בראשות היועץ המשפטי למערכת הביטחון הוחלט כי יש לשנות את התנהלות הנתבע ולפעול באופן אחיד ומסודר בהתאם לסעיפים שהוא עצמו ניסח (עמ' 28, שורות 8-5 לפרוטוקול). אני מודע לטענתה של התובעת כי הסברו של עד זה מטעם הנתבע הוא בבחינת הרחבת חזית, שכן הוא מעולם לא עלה על ידי הנתבע קודם לכן. אולם, איני מקבלה מאחר שעניין דחיית תביעות נזקי הרכבים החל מינואר 2019 עלה לראשונה על ידי העד מטעם התובעת, מר מקס עזרן (עמ' 11, שורה 20 לפרוטוקול). לכן, היה זה אך מתבקש כי גם עדי הנתבע ייתנו את דעתם על כך. אף אם אניח כי מדובר בהרחבת חזית ואם אקבל את טענתה של ב"כ התובעת, לפיה הנתבע שילם לתובעת בגין נזקי רכביה שמצויים בידי הנתבע על ידי רכבי המשרד גם כאשר מדובר בהסכמי שכירות וגם כאשר מדובר בהסכמי הליסינג (עמ' 32, שורות 20-18 לפרוטוקול), הרי שעדיין אין בכך כדי לשנות את יתר הממצאים והמסקנות העומדים לזכותו של הנתבע בפרשנות סעיף הפטור שבהסכם.

הרביעי, בסעיפים 32.1 ו- 32.2 להסכם משנת 2014 נקבע כי לא יהיה בהסכם כל שינוי אלא בחתימת הצדדים וכי כל ויתור או הימנעות ממימוש זכות שיעשו או שיינתנו על ידי הנתבע לא יהוו תקדים בקשר לכל מקרה אחר והתובעת חתמה כי היא יודעת שאין כל תוקף לכל ויתור על זכות מזכיותיו של הנתבע, אלא אם נחתם בידי מורשה חתימה מטעם הנתבע. משמעות הוראה זו כי התובעת אינה יכולה להסתמך על עצם התשלום של תביעות נזקי רכביה המושכרים לנתבע שנגרמו על ידי רכבי המשרד בין השנים 2015 ל- סוף שנת 2018 כביטוי לאומד דעתם של הצדדים ובוודאי כנוהג מחייב או כזה שיש לפעול על פיו.

החמישי, "פירוש חוזה רשות על פי תכליתו האובייקטיבית, שהיא בין השאר, הגשמת הסמכות השלטונית למען טובת הציבור, צריך להוליך למסקנה שאין לפרשו ככולל התחייבות של הרשות להגביל את סמכויותיה החוקיות או את שיקול דעתה."

ראו: ג' שלו חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית (תש"ס, 1999), בע' 32 (להלן: "ג' שלו").

יפים לענייננו הדברים הבאים:

"הלכה פסוקה היא כי סמכות מוענקת לרשות מִנהלית על-מנת שהרשות תפעיל אותה, לפי נסיבות העניין, כדי לשרת את תכלית הסמכות. לפיכך, חובה על הרשות להיות ערה לנסיבות, לשקול במקרה המתאים אם יש צורך להפעיל את הסמכות, ולהפעיל אותה לפי הצורך. זוהי החובה לפעול, שכן "...רשות שנתונה בידה סמכות לשקול ולהחליט, הופקדה בידה לא רק זכות להפעיל את הסמכות, אלא גם החובה לשקול את הפעלתה ולהפעילה כשמוצדק הדבר" (בג"צ 3872/93 מיטראל בע"מ נ' ראש הממשלה ושר הדתות, פ"ד מז(5) 486, 496 (1993)). לשון אחר, רשות ציבורית המוסמכת לקבל החלטה אינה רשאית לפעול כחותמת גומי, ואינה רשאית להימנע מלהפעיל שיקול דעת. על החובה של רשות ציבורית להפעיל שיקול דעת המסור לה על-פי דין. בעניין זה נאמרו הדברים הבאים: "...כאשר מוענקת לרשות מינהלית סמכות, חלה עליה חובה מתמדת ומתמשכת לשקול את הצורך בהפעלתה. המשמעות העיקרית של חובה זו היא שעל הרשות לשקול את הצורך בהפעלת הסמכות ואסור לה לקבל החלטה מראש לגבי העמדה שתחזיק בה בעתיד באשר לאופן הפעלתה של הסמכות (וכך לפטור עצמה מבחינה נוספת של העניין" (דפנה ברק ארז משפט מינהלי (תש"ע) 2001). הוא הדין כאשר רשות מנהלית מתקשרת בחוזה ומתחייבת כי לא תפעיל את סמכותה, בכלל או בנסיבות מסוימות (יצחק זמיר הסמכות המנהלית (מהדורה ראשונה) 691, 703-700 (תשנ"ו)). לפיכך, נפסק כי אין חוזה כזה פוטר את הרשות מן החובה להפעיל שיקול דעת (בג"צ 311/60 מילר, מהנדס (סוכנות ויבוא) בע"מ נ שר התחבורה, פ"ד טו (1989); יצחק זמיר, לעיל).

ראו: ת"א (מח-ירושלים) 2434-08 חברת בניני מידות בע"מ נ' עיריית ירושלים (13.08.2014).

בנסיבות העניין, אף אם נראה בנתבע כמי שויתר על סעיף הפטור על ידי אי אכיפת סעיף הפטור במשך תקופה ארוכה, הרי שטובת הציבור מחייבת כי הנתבע ישנה את התנהלותו הוותרנית ויפעיל את סמכויותיו החוקיות לאכוף את סעיף הפטור הקבוע בהסכם, ועל ידי כך ישמור על הקופה הציבורית.

אם נסתכל על ההסכם שבין הצדדים כהסכם עסקי כלכלי גרידא הרי שאז יש להחיל את כללי הפרשנות הרגילים לרבות עקרון תום הלב וההגינות

ראו: ג' שלו בספרה לעיל בע' 33.

אלא שדווקא עקרונות אלו, לצד הפירוש הסביר וההגיוני של סעיף הפטור, מובילים לתוצאה המצדדת בגישת הנתבע, כפי שהוסבר בפורטרוט לעיל.

1. התובעת רשאית הייתה לבטח את רכביה המושכרים לנתבע בביטוח מקיף אצל חברת ביטוח. הדבר אף נרשם בסעיף 20.1.1 להסכם בין הצדדים משנת 2014. בכך יכולה הייתה התובעת לעמוד באינטרס שלה לשיפוי נזקיה. אלא שהתובעת בחרה שלא לבטח את הרכבים בחברת ביטוח. לכן, כפי שציינתי לעיל, משמעות הדבר כי התובעת היא שנושאת בנזקים שנגרמו לרכביה.

איני מקבל את הסברו של העד מטעם התובעת, לפיו ממילא שום חברת ביטוח לא הייתה מסכימה לבטח את רכביה בביטוח נזקי רכוש לאור סעיף הפטור של הנתבע (עמ' 18, שורות 18-10 לפרוטוקול). מדובר בהסבר בלתי מבוסס של העד מטעם התובעת. חברת ביטוח שתכליתה הוא, בין היתר, השאת רווחים, סביר כי הייתה מסכימה לבטח את אותם רכבים דווקא לאור הפוטנציאל הכלכלי הטמון לאור כמות הגדולה של הרכבים שהתובעת השכירה לנתבע.

סביר כי כמות תביעות נזקי רכבי התובעת המושכרים לנתבע שנגרמו על ידי רכבי הנתבע אף קטנה ביחס לכמות תביעות נזקי רכבי התובעת המושכרים לנתבע שנגרמו על ידי רכב צד ג' (שאינו קשור בנתבע) לרבות ספקים של הנתבע הנכנסים עם רכביהם לבסיסי צה"ל, שאז התובעת או מבטחתה לא הייתה מוגבלת בהגשת תביעת תחלוף כנגד צד ג'.

ההיגיון העומד מאחורי סעיף הפטור של הנתבע ביחס לנזקי רכבי התובעת המושכרים לנתבע הוא ברור והטיב לתאר זאת העד מטעם הנתבע, מר ידידיה אורון: "זה עניין מסחרי נטו. ספק נכנס לבסיס צבאי ויש למשרד (הביטחון – נ.ס) המון ספקים מכל מיני סוגים, והם נמצאים בסביבה שהיא בסיס צבאי ויש לה סיכונים יותר מאשר במקום אזרחי רגיל, כדי לחסוך מהמערכת התעסקות בכל נושא הפיצוי לנזקים, מסבירים לספק שהנושא הזה באחריותו והוא יכול לבטח. אנחנו מסבירים לו, תסכים תסכים ואם לא תסכים אל תחתום. וכולם חותמים, זה (הטעות במקור – נ.ס) המדיניות של המשרד" (עמ' 27, שורות 15-11 לפרוטוקול).

1. גם סעיף 20.1.6 להסכם תומך בעמדת הנתבע. לפי סעיף 20.1.6, כפי שצוטט לעיל בסעיף 23 לפסק דין זה, התחייבה התובעת לכלול את הנתבע כמבוטח נוסף ולכלול בפרק החבות שבפוליסה "סעיף אחריות צולבת" תוך הוספה כי הגם שהנתבע הוא בגדר מבוטח נוסף, רכוש הנתבע וכלי הרכב של הנתבע ייחשבו כצד ג' לכל דבר.

סעיף 20.1.6 מעיד כי התובעת התחייבה לכלול בפוליסה את הנתבע כמבוטח נוסף עם סעיף המתיר למבוטחים (התובעת והנתבע) לתבוע את נזקיו מהמבוטח האחר, תוך הוספת ההבהרה כי למען הסר ספק, למרות שהנתבע מופיע כמבוטח נוסף, רכוש הנתבע וכלי הרכב של הנתבע ייחשבו כצד ג' לכל דבר. דהיינו כי רכוש הנתבע וכלי הרכב של הנתבע ייחשבו כצד ג' והנתבע יוכל לדרוש פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם מהתובעת על פי סעיף 20.1.5 להסכם, כאמור בסעיף 23 לפסק דין זה.

1. מכאן, שגם על פי בחינת אומד דעתם של הצדדים ביחס לסעיף הפטור על פי כלל הנסיבות מובן הוא כי אומד דעתם היה להחיל את סעיף הפטור לנתבע כלשונו.

ב.3.2. תנאי מקפח בחוזה אחיד

1. התובעת טוענת כי סעיף הפטור מאחריות לנתבע הינו בבחינת 'תנאי מקפח בחוזה אחיד' על פי סעיף 2 לחוק החוזים האחידים מחמת שתנאיו, ולו חלקם, נקבעו מראש בידי הנתבע כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם וזהותם.

לטענת התובעת, לא הייתה לה כל יכולת השפעה על נוסחו של ההסכם או המכרז והם נוסחו בידי הצוות המשפטי של הנתבע. עוד בהקשר זה טוענת התובעת כי הנטל להוכיח כי סעיף 20 להסכם אינו מקפח בחוזה אחיד מוטל על הנתבע מכוח החזקה הקבועה בסעיף 4 לחוק החוזים האחידים.

1. לטענת הנתבע, ההסכם שנכרת בין הצדדים אינו עומד בהגדרת "חוזה אחיד", שכן ההסכם נוסח לצורכי המכרז הספציפי בלבד, ולא על מנת שישמש חוזים רבים בין הנתבע לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם.
2. במחלוקת זו בקשר עם שאלת קיפוח על פי חוזה אחיד, אני סבור כי הדין הוא עם הנתבע.

בראש ובראשונה, אציין כי אני מתקשה לקבל את טענת התובעת, לפיה מדובר בחוזה אחיד על פי משמעותו בחוק החוזים האחידים הקובע:

"נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם".

בנסיבות העניין, על פי מסמכי המכרז (מוצג 1 לתיק המוצגים מטעם התובעת) עולה כי המכרז ונוסח ההסכם המופיע בו מופנים לספקי רכב ספציפיים העומדים בתנאי הסף רבים (תחת פרק "המציעים במכרז"). לכן, לא נכון לומר כי ההסכם נוסח על מנת שישמש חוזים רבים בין הנתבע לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם.

1. אף אם אצא מתוך הנחה כי התובעת צודקת ואכן מדובר ב'חוזה אחיד', הרי שגם אז איני סבור כי תנאי ההסכם שבין התובעת לנתבע, לרבות סעיף הפטור מאחריות, הם תנאים מקפחים.

"תנאי בחוזה אחיד עשוי להיחשב מקפח כאשר הוא משקף חוסר הגינות מסחרית. מבחן הקיפוח הוא מבחן של הגינות ושל סבירות ביחסים בין ספק ולקוח. את מבחן הקיפוח יש להפעיל – כמצוות סעיף 3 לחוק – "בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות". הנחיות כלליות אלו שבסעיף 3 לחוק משאירות מרחב לשיקול דעת שיפוטי."

ראו: ג' שלו בספרה לעיל בע' 97-96.

גם חזקות הקיפוח המנויות בסעיף 4 לחוק החוזים האחידים יש לבחון אותם בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות בהתאם לסעיף 3 לחוק החוזים האחידים.

ראו: ג' שלו בספרה לעיל בע' 97.

1. מן הכלל אל הפרט, נכון יהיה לומר כי התובעת מתעלמת מהיותה תאגיד גדול העוסק בעסקי הרכב, שברשותו יועצים ומומחים לרבות ייעוץ משפטי ובעל יכולת מימון לקבלת ייעוץ משפטי. ככל שהיו תנאי מקפחים כפי שטוענת התובעת, נשאלת השאלה מדוע בחרה התובעת להמשיך בהליכי המכרז ובהתקשרות עם הנתבע עד כדי כריתת הסכם. כך שלא נכון לקבל את טענתה של התובעת בכל הקשור להיות ההסכם בעל תנאים מקפחים

כמו כן, ברור הוא כי לתובעת כמי שעוסקת בהשכרת והחכרת רכבים היה אינטרס כלכלי ועסקי רב להשתתף במכרז שמציע הנתבע ואף לזכות בו, כפי שהסברתי על כך מספר פעמים לעיל. לכן, התובעת ביודיעין הפחיתה ממשמעות "חוסר ההוגנות" העשוי להסתמן מחלק מתנאי ההסכם תמורת השאת רווחים וקבלת פרסום ומוניטין.

במקרה דנן על פי מכלול תנאי החוזה ולנסיבות שליוו את כריתת ההסכם, לרבות ההצעה במכרז, לא נכון יהיה לומר כי מתקיים בנסיבות העניין "יתרון בלתי הוגן" של הנתבע.

ודוק יתרון של הנתבע שהינו בגדר רשות ציבורית ומשאביה כמעט ואינם מוגבלים – קיים גם קיים על פני התובעת. עם זאת, יתרון בלתי הוגן – לא ולא.

ב.4.2. שימוש לרעה בזכות

1. לטענת התובעת, החלת סעיף הפטור מאחריות של הנתבע הקבוע בסעיף 20.1.3 להסכם, הנה בבחינת שימוש לרעה בזכות, עד כדי חוסר תום לב, לפי סעיף 39 לחוק החוזים.

מנגד, טוען הנתבע כי על אף שתנאי ההסכם היו ברורים לתובעת, האחרונה בחרה לפעול בניגוד להתחייבויותיה, והגישה בחוסר תום לב את התביעות שבכותרת.

1. לטענת התובעת, שימוש בסעיף הפטור מאחריות לנתבע יוביל לתוצאה אבסורדית, לפיה תיאלץ התובעת לשאת בנזקים שלא התכוונה לשאת בהם, דבר שיטיל עליה התחייבות בלתי סבירה.

איני מקבל טענה זו של התובעת מהנימוקים המפורטים באריכות ביתר פרקי פסק הדין. אלא שלמען הבהירות והפשטות אזכיר בקצרה כי הן לאור לשון סעיף הפטור והן לאור אומד דעתם של הצדדים להסכם ביחס לסעיף הפטור ועל רקע האינטרסים הכלכלים שבהתקשרות עם הנתבע, מובן מדוע התובעת בחרה להתקשר בהסכם הכולל סעיף פטור מאחריות המעניק פטור כה רחב מאחריות בגין נזקי רכבי התובעת המושכרים בידי הנתבע אשר נגרמו על ידי רכבי המשרד.

1. דווקא בחירתה של התובעת להגיש מספר לא מבוטל של תביעות – שהן תולדה של אותה החלטה של הנתבע מינואר 2019 להחיל את סעיף הפטור מאחריות, על פי ההסכם, בגין נזקי רכבי התובעת המושכרים לנתבע – מלמדת על חוסר הגינות ועל חוסר תום לב .

ג. סיכום

1. על יסוד כל האמור לעיל דין כל תשע התביעות שבכותרת להידחות.
2. התובעת תשלם לנתבע את הסכומים הבאים:
   1. הוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 25,000 ₪.
   2. שכר העדים מטעם הנתבע כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים לעיל ישולמו תוך 30 יום, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד תשלום המלא בפועל.

1. לפני שאסיים, ולמעלה מן המתחייב, אומר כי תביעות דומות שהגישה התובעת כנגד הנתבע, בגין אותה מחלוקת, מתנהלים בבתי משפט אחרים. טוב תעשה התובעת אם תשכיל לפעול לפי פסק דין זה גם ביחס ליתר התביעות ולא תכביד על בתי המשפט העמוסים ממילא.
2. המזכירות תשלח את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ולבא כוח היועץ המשפטי לממשלה ותסגור את כל תשעת התיקים שבכותרת.

ניתן היום, י"א אלול תשפ"א, 19 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.