פתח דבר:

לפניי כתב אישום אשר הוגש כנגד הנאשם בגין ביצוע עבודות בנייה הטעונות היתר, עבירה לפי סעיף 243 (ב) לחוק התכנון והבנייה, תשכ''ה-1965.

רקע ועובדות רלוונטיות:

במסגרת העבודה האסורה בוצעה תוספת של סגירת מרפסת בשטח 4.5 מ''ר בקומת קרקע בדירה הפונה לרחוב טיומקין בחזית הצדדית, כאשר סגירת המרפסת נעשתה מחומרים שונים.

הנאשם הינו בעל הנכס והמשתמש בפועל במקרקעין בשעת ביצוע העבירה, והאחראי לביצוע העבודה.

במסגרת דיון ההקראה נקבע כי בתוך 30 יום יעביר ב''כ הנאשם למאשימה רשימה עם המידע הרלוונטי לגבי טענת האכיפה הבררנית.

עיקרי טענות הצדדים:

ביום 01/12/2020 במסגרת דיון הקראה טען הנאשם באמצעות ב''כ כי תוספת הסגירה בוצעה לפני שאביו של הנאשם קנה את הנכס עבור בנו. זאת לצד טענות כי התרשים שצורף לכתב האישום אינו נכון מאחר וחסרה המרפסת של השכן והמידות אינן נכונות. עוד נטען לאכיפה סלקטיבית כלפי הנאשם, בזמן שלשאר השכנים שביצעו סגירה מעין זו לא ננקטו כלפיהם הליכים משפטיים.

ב''כ המאשימה טען מנגד כי בהתאם לדברי ב''כ הנאשם, בוצעו שיפוצים במקום כאשר בתצלומים שבידי המאשימה לא רואים שהמבנה נשוא דיוננו סגור, בעוד שאחרי הבנייה רואים שבוצעה סגירה של המרפסת.

ביום 13/01/2021 הגיש ב''כ הנאשם רשימה של בניינים הנמצאים בסמיכות לבניין בו נמצא הנכס נשוא ההליך ואף באותו בניין, ופירוט היכן לטעמו קיימות סגירות מרפסות ובנייה ללא היתר.

להלן הבניינים שצוינו בבקשה וצורפו תמונות של המרפסות נמצאים ברחובות:

• טיומקין מס' 3 (שלוש מרפסות).
• טיומקין מס' 5 (מרפסת).
• טיומקין מס' 6 (שתי מרפסות).
• טיומקין מס' 7 (פינת גולדברג 3) (שש מרפסות).
• טיומקין מס' 9 (שלוש מרפסות).
• טיומקין מס' 11 (שתי מרפסות).
• גולדברג מס' 6 (ארבע מרפסות).
• גולדברג מס' 7 (שתי מרפסות).
• נחמני מס' 47 (שש מרפסות).
• נחמני מס' 49 (שתי מרפסות).
• יהודה הלוי מס' 64 (שתי מרפסות).
• יהודה הלוי מס' 101 (שתי מרפסות).
• יהודה הלוי מס' 103 (ארבע מרפסות).
• מזא''ה 52 פינת יהודה הלוי 58 (ארבע מרפסות).

ביום 27/01/2021 הוגשה תגובה מטעם המאשימה לחוות דעת השמאי שהגיש הנאשם, לעניין נכסים/כתובות המצויים בסביבת הבנייה נשוא כתב האישום.

מהבדיקה שבוצעה אין ולו בנייה אחת אשר זהה לתיק נשוא הכתב האישום שבענייננו בעניין המועדים והטיפול.

לפיכך, אין עילה לביטול כתב האישום במסגרת הגנה מן הצדק.

מדובר בכתב אישום שהוגש כנגד הנאשם בגין בנייה שבוצעה בשנת 2019, ובסמוך לכך החלה חקירה והרשות פעלה ללא שיהוי. כמו כן, הרשות נתנה הזדמנות לנאשם לסיים את ההליך ללא כתב אישום על דרך הסדר מותנה, אולם הנאשם סירב לקבלו תוך שטען לאכיפה בררנית.

על מנת להוכיח קיומה של אכיפה בררנית על הנאשם להתגבר על חזקת התקינות המנהלית ולהראות שהיחס שננקט כלפיו שרירותי (עניין ברורוביץ).

בנוסף, נקבע כי לא כל אכיפה חלקית היא אכיפה בררנית, אף אם היא מדגמית (רע''פ 84/12 נאגה בע''מ נ' מדינת ישראל, ת.פ (ת''א) 44812-12-18 מדינת ישראל נ' ניניו).

כמו כן נטען כי לא כל הבחנה בין העמדתם לדין של שני פרטים, יהא עניינם דומה ככל שיהיה, מהווה אכיפה בררנית ויכול שהתוצאה של שקילת עניינם של שניים דומים שאינם זהים, תהיה שונה (ע''פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל). זאת במיוחד כאשר מדובר ביכולת האכיפה של רשויות מקומיות אשר לרשותן משאבים מוגבלים לצורך האכיפה (בג''צ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר שבע), ובכל מקום שבו קיימת מצוקת משאבי אכיפה (ע''פ 3520/91 תורג'מן נ' מדינת ישראל).

לסיום טענותיו מביא ב''כ המאשימה ציטוט מהחלטת כב' השו' גלט בפס''ד 52536-10-15 בה כותבת כיצד טענת אכיפה בררנית הפכה לשכיחה במסגרת ההליך הפלילי. עד כדי כך ''שהולכים ומתרבים המקרים שבהם עולות טענות לאכיפה בררנית, המבוססות על '''עבודת בילוש'' שערכו הנאשמים, כל אחד כמיטב כשרונו, במטרה לאתר בשכונתם מקרה כלשהו, נידח ככל שיהיה, אשר בו כשלה הרשות באכיפה...''.

דיון והכרעה

ב''כ הנאשם לא עמד בנטל המוטל על הטוען לאכיפה מפלה או בררנית להציג תשתית עובדתית מספקת שיהיה בה כדי להתגבר על החזקה בדבר תקינות המעשה המנהלי. בכל הכתובות שהובאו מדובר בבנייה אשר חלה לגביהן התיישנות, על כן הנאשם לא הצליח להוכיח כי העבודה האסורה שבוצעה בשאר הכתובות זהות לעניינו- ביצוע סגירת מרפסת בניגוד לסעיף 145 (א)(2) לחוק התכנון והבנייה אשר קובע כי לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו רשות הרישוי המקומית היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר.

ב''כ הנאשם מתבסס בטענותיו על כך שמדובר באכיפה בררנית של המאשימה כלפי הנאשם, מבלי לצקת יסודות איתנים לטענתו כי מדובר בסגירה שנעשתה בטרם רכש אביו של הנאשם את הדירה ועל כן חלה התיישנות על הבנייה האסורה.

כידוע, התיישנות עבירת בנייה מסוג עוון היא בתוך תקופה של 5 שנים מביצוע העבירה, כלומר: ניתן להגיש כתב אישום נגד מבצע בנייה ללא היתר בנייה רק בתוך תקופה של 5 שנים. כפי שעולה מפירוט המבנים ומהטבלה שהגיש ב''כ המאשימה בתגובתו, נמצא כי אין מחלוקת בין הצדדים אודות תקופת העבירה שבוצעה בכל המבנים- שהינה מעל חמש שנים לפחות ובכך חלה התיישנות על המבנים המצויינים בחוות דעת השמאי.

הכלל הוא, כי "אי-נקיטת צעד משפטי נגד עבריין אחד אינה מבטלת הליך נגד עבריין אחר" (ע"פ 371/86 בן זכאי נ' מדינת ישראל, עיריית תל אביב-יפו, פ"ד מא(4) 298 (1987), כבוד הנשיא מ' שמגר, פסקה 5). בדומה נקבע בעקבות פסק הדין האמור, כי "באשר לטענת האפליה שמעלה העותר, נראה כי כוחה של טענה כזאת הוא לגרום לכך שהרשות תחויב לאכוף את החוק גם כלפי מפרים אחרים, וכמסתבר ישנם כאלה, אך זו אינה יכולה להיות אצטלת כסות לעותר שלא מילא אחר התנאים שהציבה לו העירייה" (עת"מ (ירושלים) 8926/08 חרר נ' עיריית ירושלים [פורסם בנבו] (22.6.2009), כבוד הש' נ' סולברג, פסקה 20).

אשר על כן, עולה מהדברים כי בעניינו לא התקיימה אכיפה בררנית של הרשות כלפי הנאשם. נוכח האמור אני מורה על דחיית טענותיו של הנאשם.

המזכירות תקבע התיק לתזכורת צדדים למהלך חודש מרץ.

ניתנה היום, כ"א שבט תשפ"א, 03 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.