1. לפניי תביעת הפרשים לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע בשל נזילות שמקורותיהן ברה המבוטחת.

כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין ינומק באופן תמציתי.

1. העובדות אשר בבסיס התביעה כלל אינן במחלוקת. מוסכם על הצדדים כי הנזילות בדירה המבוטחת החלו בחודש ספטמבר, כי בחודש פברואר הדיירת עברה לדיור חלופי במימון הנתבעת וכי בסוף חודש פברואר דירת התובע חזרה להיות ראויה למגורים.

אין מחלוקת שהנתבעת שילמה לתובע סך של 78,148 ₪ ובתוך כך אף פיצתה אותו בגין שלשה חודשי שכירות במהלך הדיירת התגוררה בדירה אך הדירה לא הייתה ראויה למגורים והתובע לא גבה / השיב לדיירת את דמי השכירות בגין חודשים אלו.

אף אין מחלוקת שהדיירת הודיעה בחודש פברואר 2020 על עזיבת הדירה (ולחומר הראיות מטעם התובע אף צורפה ההודעה מיום 11/2/20).

אין מחלוקת שהדיירת חזרה להתגורר במושכר בחודש מרץ מאחר ותחילת הסכם השכירות החדש הייתה מחודש אפריל 2020

1. על אף שכתב התביעה כלל ראשי נזק נוספים, צמצם התובע את תביעתו במהלך הדיון לפיצוי בגין דמי שכירות בגין חודשים אפריל – מאי 2020 במהלכם עמדה הדירה ריקה עד לכניסת השוכר החדש ביום 1/6/20 (כעולה מהסכם השכירות אשר הוצג), פיצוי בגין תשלומי ארנונה בגין חודשים אלו וכן תשלומי ארנונה בגין שלשת החודשים בגינם הנתבעת פיצתה את התובע בגין דמי שכירות בתקופה שבה הדיירת התגוררה בדירה אך לא שילמה את דמי השכירות (או שדמי השכירות הושבו לה).
2. לשיטת הנתבעת, התקופה של שלשה חודשים - שכן הדירה הייתה ראויה למגורים מתחילת חודש מרץ - היא תקופה בלתי סבירה למציאת דייר חלופי ולו היה התובע נוקט במאמץ סביר להשכירה, היה עושה זאת תוך חודש ימים ולכן אין לחייב אותה בתשלום דמי שכירות בגין חודשים אפריל – מאי 2020.
3. הנני סבורה כי דין טענה זו להידחות. כאמור, הדיירת הודיעה על עזיבת הדירה בתחילת חודש פברואר וכלל לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי עזיבתה נעוצה בנזילות אשר נמשכו כחמישה חודשים והפכו את המשך מגוריה בדירה לבלתי אפשריים. על אף שבין לבין בעיית נזילות באה על פתרונה והדירה חזרה להיות ראויה למגורים בסוף חודש מרץ, הדבר אירע לאחר שהשוכרת התקשרה בהסכם שכירות חדש וחזרה להתגורר בדירה במהלך חודש מרץ עד לכניסה למושכר החדש.
4. התובע הסביר שבמהלך חודש מרץ אפריל 2020 הוטל במדינה סגר – הראשון והארוך מבין הסגרים שהוטלו מאז – אשר הקשה על הצגת הדירה לשוכרים הפוטנציאליים. עוד הסביר שמדובר בדירה המיועדת למשפחות כך שהסיכויים להשכירו אותה במהלך שנת לימודים אינם גבוהים והביקוש עולה בחודשי הקיץ.

עוד הסביר כי הדייר החלופי נמצא כבר באמצע חודש מאי אך ביקש להיכנס לדירה ב- 1/6 כך שתקופת החיפוש אחר הדייר נמשכה כחודשיים וחצי בלבד.

1. לנוכח ההסברים אשר סופקו על ידי התובע אשר הניחו את הדעת ועלו בקנה אחד עם השכל הישר והגיונם של הדברים, הנני מוצאת שבנסיבות אשר תוארו התקופה של כחודשיים וחצי הינה סבירה בהחלט לצורך השכרת דירה לדייר חלופי.
2. טענת הנתבעת שלפיה העלאת דמי שכירות חודשיים בסך של 200 ₪ היא הסיבה לעיכוב בהשכרת הדירה, אין בה ממש שכן מדובר בהעלאה של כ2.5% שהינה סבירה ולא הוכח כי אינה משקפת העלאה "טבעית" של דמי השכירות.
3. לאור האמור, הנני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בגין דמי שכירות עבור חודשים אפריל – מאי 2020 במהלכם הדירה הייתה ריקה עקב עזיבת הדיירת בשל בעיית נזילות.
4. לא מצאתי כל סיבה מניחה את הדעת מדוע התובע אינו זכאי לפיצוי בגין תשלומי ארנונה בגין אותה התקופה. בהנחה שעיריית תל אביב לא ויתרה על תשלום הארנונה בגין חודשים אלו – ואין כל בסיס להנחה זו – הרי שהתובע זכאי לפיצוי גם בגין ראש נזק זה. טענת הנתבעת כי היה עליו לפנות לעירייה ולבקש פטור מאחר והדירה עמדה ריקה אין בה ממש וצודק התובע בטענתו כי אין כל סיבה לניצול הפטור החד פעמי על מנת לפצות על מחדלי הנתבעת שלא הצליחה לאתר או לתקן את מקור הנזילות במשל כחמישה חודשים.
5. לאור האמור, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,584 ₪ בגין תשלומי הארנונה עבור חודשים אפריל – מאי 2020.
6. כאמור, הנתבעת פיצתה את התובע בגין שלשה חודשי שכירות במהלכם הדיירת התגוררה בדירה אשר לא הייתה ראויה למגורים מתוך הבנה שהתובע לא יגבה את דמי השכירות או יצטרך להשיבם לדיירת. הנתבעת לא הציעה כל הסבר הגיוני מדוע התובע אינו זכאי להשבת תשלומי ארנונה בגין חודשים אלו, למעט הטענה שלא הוכח שהוא זה ששילם אותם ולא הדיירת. אין מחלוקת שגם הדיירת הגישה תביעה נגד הנתבעת וחזקה עליה שלו הייתה משלמת את תשלומי הארנונה בגין חודשים שבמהלכם הדירה לא הייתה ראויה למגורים ודמי השכירות לא נגבו ממנה, הרי שתשלומים אלו היו חלק מאותה התביעה שהוגשה. משאין זה המצב וכאמור, בהנחה שלא היה ויתור על תשלום הארנונה מצד עיריית תל-אביב, הרי שהנני מקבלת שהתובע נשא בתשלומי הארנונה גם בגין חודשים אלו.
7. אי לכך, זכאי התובע לפיצוי בגין תשלומי הארנונה עבור תקופה של שלשה חודשים נוספים, בסך של 2,376 ₪.
8. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך של 17,960 ₪. התובע יחתום על כתב שיפוי לטובת הנתבעת, בנוסח מתאים.

בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בגין ניהול הליך זה לרבות החלק היחסי של אגרת משפט בסך של 1,000 ₪.

הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק הדין לידי הנתבעת שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית הוצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.

ניתן היום, ג' אדר ב' תשפ"ב, 06 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.