23 ינואר 2021

1. לפנינו בקשת הנתבע 2 לסילוק התביעה כנגדו על הסף.

הרקע לבקשה

1. ביום 23.07.20 הוגשה תביעת הגב' איריס זוהר קולומה (להלן: התובעת או המשיבה) כנגד חברת "טרנד ריהוט" בע"מ (להלן: החברה) וכנגד מר עידן שובי (להלן: הנתבע או המבקש).
2. ביום 3.12.20 הגיש הנתבע בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף.

בבקשתו, טען הנתבע כי כתב התביעה אינו מגלה כל עילה אישית נגדו ולפיכך יש לסלק את התביעה נגדו על הסף. לטענתו כל פעולותיו נעשו כאורגן של החברה, ותובעת לא פירטה בכתב התביעה מהן הנסיבות בהן יש להטיל עליו אחריות אישית, ולא בכדי.

1. בתגובתה טענה התובעת כי יש לנקוט בסעד של סילוק על הסף במשורה ובזהירות רבה.

התובעת הוסיפה כי המבקש לא פעל כמצופה ממנו כמנכ"ל החברה – פעל בחוסר תום לב ובניגוד לחוק בכל הנוגע לסיום העסקתה של התובעת ויש להתיר לה להוכיח את טענותיה תוך ניהול התיק.

התובעת הפנתה לפסקי דין של בית המשפט העליון כי יש להטיל חובת תום לב גם על מנהלי החברה.

דיון והכרעה

1. סילוק תביעה על הסף, מוסדר בתקנות 44-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, (להלן: התקנות), הקובעות כי בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות.
2. הלכה פסוקה היא כי "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר" (ר' דב"ע (ארצי) מז/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242) שכן נקבע כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ודי בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה" (ר' א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורת תשיעית, עמ' 168). מכאן עולה כי דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. מגמתם של בתי-המשפט בכלל ובתי-הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף (ר' דב"ע (ארצי) נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע (ארצי) נא/3-195 תובנה מכונות תרגום נ' סגל, פד"ע כג 274). עוד נקבע, כי ככלל הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד (ר' ע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' כהן [פורסם בנבו] (13.2.2008)
3. בבר"ע 12384-02-10 ([פורסם בנבו] 10.2.2012) חזר בית הדין הארצי על הנסיבות שבהן ייעתר בית הדין לבקשה למחיקה על הסף וכדלקמן:

"מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה [ע"א 6313/01 עיזבון המנוח שיאון ז"ל - הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567].

על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על-ידי התובע, כאשר על בית-הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו.

במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת היעדר עילה נדרש בית-הדין ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה [ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ - טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312]".

1. בענייננו, מצאנו כי המקרה דנן מהווה מקרה חריג אשר מצדיק סטייה מהכללים המשפטיים שצוינו דלעיל.
2. עיון בכתב התביעה ובתגובה לבקשה, מעלה כי התובעת טוענת כי הנתבע, מנכ"ל החברה אשר ראיין אותה, וחתם על הסכם העסקתה מטעם החברה, חב מכוח חובת תום הלב בהתנהלותו כלפיה בכל הקשור לאופן סיום העסקתה בחברה.
3. נציין, כי התובעת לא צירפה לתביעתה או לתגובתה אישור רשם החברות המבהיר את תפקידו של הנתבע בחברה. אולם משלא נתבע כל סעד של הרמת מסך, מסיקים אנו כי תביעתה של המשיבה, כנגד המבקש, הינה כנגד התנהלותו בהליך פיטוריה, כאורגן החברה.
4. פעולתו של אורגן בשם החברה אינן מקימה לו אחריות אישית שכן ההתחייבות הניתנת על ידו והפעולה המבוצעת על ידו נעשית בשמה של החברה (ר' פרופ' חביב-סגל דיני חברות (התש"ז-2007) בעמ' 108-107). הטלת אחריות אישית משמעותה הטלת חובה על האורגן עצמו באופן אישי עקב פעולותיו בעוד הרמת מסך היא תרופה המתעלמת מאישיותה הנפרדת של החברה. האחריות האישית בגין עוולה אותה ביצע אורגן החברה תבחן בהתאם לכללים הרגילים שנקבעו להטלת אחריות אישית במשפט האזרחי. במסגרת זו תבחן אחריות  האורגן בנזק אשר גרם אישית, ככל שגרם, לפי דיני האחריות והחובות המוטלות עליו מכוח חבות חוזית או נזיקית אשר אינן בסמכות בית הדין לעבודה(ר' ע"א 9916/02 בן מעש נ' שולדר חברה לבניה בע"מ (5.2.04).
5. יפים לעניינינו הדברים אשר נקבעו  לאחרונה בעניין ע"ע 21196-05-18  הרב מיכאל שון נ' נעמי קאהן לינדר ואח' (7.8.20) שם חזר בית הדין הארצי על ההבחנה בין הרמת מסך ההתאגדות ובין הטלת חבות אישית על אורגן החברה וכך נקבע: "לא נשמט מאתנו כי העובדת העלתה טענות נוספות (בעיקר בסיכומיה בבית הדין האזורי) גם לעניין הטלת אחריות אישית. כידוע, הרמת מסך משמעותה התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה(ובענייננו העמותה) ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. אחריות אישית, לעומת זאת, פירושה הטלת חבות חוזית או נזיקית (או מכוח דיני עשיית העושר למשל) על אורגן של החברה, באופן אישי, בשל פעולותיו שלו (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטיבע"מ, פ"ד מח ( 5 ) 661 ( 1994 ); ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד בע"מ נ' שמואל [פורסם בנבו] 22.1.15 (, להלן: עניין מרכז העיר; ע"ע )ארצי( 9912-04-14 אולגה פטרמן - רימדן בע"מ ) [פורסם בנבו] 29.9.16 (; להלן: עניין פטרמן).

בית הדין האזורי לא דן ולא הכריע בטענות אלה אך למען הסר ספק נבהיר כי בהעדר טענה ליחסי עבודה ישירים בין העובדת לבין מי מהמערערים, גם אם כמעסיקים במשותף או לצורך מסוים - הרי שבית הדין לעבודה אינו הערכאה המתאימה לבירור טענות כנגדם הנשענות על חיוב אישי בגין הפרת חובה נזיקית בעוולת הרשלנות או בשל הפרת חובות המוטלות על נושאי משרה בעמותה מכוח חוק העמותות (שני מקורות החיוב שציינה העובדת בסיכומיה; ראו בקשר לכך גםאת בר"ע (ארצי) 49125-06-18 פנחס אוסלרנה - רן מלכה [פורסם בנבו] (4.10.18 ))".

 משכך, התביעה נגד הנתבע נדחית.

סוף דבר

1. הבקשה מתקבלת והתביעה כנגד הנתבע נדחית.
2. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 2,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

ניתן היום, י' שבט תשפ"א, (23 ינואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.