31 אוגוסט 2021

1. מונחת לפניי בקשת התובע למתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד.

2. לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפניי ובאישורי המסירה לנתבעת שוכנעתי כי כתב התביעה והדרישה להגיש כתב הגנה הומצאו לנתבעת כדין, במסירה אישית במענה הרשום עוד ביום 11.8.2020. בנוסף הומצאה לנתבעת במסירה אישית הבקשה כאן ביום 23.12.2020 ואף החלטת בית הדין מיום 22.11.2020.

3. בנסיבות אלה ובהתאם לתקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ניתן בזה פסק דין כנגד הנתבעת בהיעדר הגנה וזאת על יסוד כתב התביעה בלבד.

4. בשים לב לתקופת ההתיישנות אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים המפורטים מטה:

א. הפרשי פיצויי פיטורים: על פי הראיות שהגיש התובע שכרו הממוצע עמד על 5,125 ₪ לחודש ולכן ולכאורה הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 32,885 ₪ (מעוגל). התובע מודה בכך שהנתבעת הפרישה עבורו 17,927 ₪ (אם כי על פי נתוני אגף מת"ש ההפרשה נמוכה יותר). ולכן ולכאורה על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורים בסך 14,958 ₪. עם זאת התובע העמיד את התביעה ברכיב זה על 13,739 ₪ בלבד. על כן ועל פי הכלל שאין פוסקים לתובע יותר מתביעתו הנתבעת תשלם לתובע 13,739 ₪ כהפרשי פיצויי פיטורים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.7.2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ב. הודעה מוקדמת: על פי האמור לעיל, תמורת ההודעה המוקדמת היא בסך 5,125 ₪. אלא שהתובע העמיד את תביעתו על 5,000 ₪ בלבד. לכן הנתבעת תשלם לו תמורת הודעה מוקדמת בסך 5,000 ₪.

ג. דמי חגים בסך 2,400 ₪ ברוטו בגין 8 ימי החגים המפורטים ברשימת התובע (נספח לכתב התביעה) ואשר חלו בחודשים 7/2013 ואילך בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.7.2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ד. דמי הבראה בסך 5,820 ₪ ברוטו בגין השנתיים האחרונות לעבודת התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.7.2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ה. דמי נסיעות בסך 10,850 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.7.2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ו. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על פי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 בסך 3,000 ₪.

ז. שווי מתנות חג בסך 1,250 ₪.

ח. פיצוי בגין הפרשה בחסר לקופת תגמולים בסך 1,198 ₪.

ט. הוצאות משפט בסך 350 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 6,500 ₪.

5. התביעה להפרשי שכר מינימום נדחית מהטעם שהתובע טוען כי בסוף תקופת העבודה השתכר 300 ₪ ליום ולא פירט מאיזה מועד, כך שלכאורה מדובר בכפל תביעה ובטענות עובדתיות סותרות על גובה שכרו; התביעה לפדיון חופשה שנתית נדחית בשל חלוף תקופת ההתיישנות; היקף העבודה הנטען לא נתמך בראשית ראיה ולכן נדחית התביעה לשעות נוספות ולפיצוי בגין דיווחים כוזבים לרשויות; התביעה לפיצוי בגין היעדר שימוע נדחית שכן לא הובררה מידת אי הצידוק שבפיטורים; התביעה לפיצוי בגין היעדר הפרשה לקרן השתלמות נדחית מהטעם שמעיון בתלושי השכר עולה שלתובע שולם רכיב שכר "חלף השתלמות" בשיעור 2.5% מהשכר.

בקשה לביטול פסק דין זה יש להגיש בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יגיע לידי הצד המבקש את ביטולו.

ניתן היום, כ"ג אלול תשפ"א, (31 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.