התובעים, זוג פנסיונרים, רכשו מהנתבעת (להלן - הנתבעת או החברה) כרטיסי טיסה לביקור ברומניה בעיר יאשי, מיום 21.6.19 עד 29.6.19. מטרת הנסיעה הייתה השתתפות בכנס מחזור של בית הספר התיכון בו למד התובע בעיר מולדתו. התובעים הינם נוסעים וותיקים בחברה ובשנה קודמת לאירוע נשוא כתב התביעה טסו שש פעמים.

התובע הינו נכה 100% ומסתייע בניידותו בכיסא גלגלים הממונע על ידי סוללה. כיסא הגלגלים הינו מסוג סקוטר (להלן-סקוטר).

הטיסה נקבעה לשעה 10:25. התובעים הגיעו כשלוש שעות בטרם הטיסה, עברו צ'ק אין, מזוודותיהם הועלו למטוס, הם עברו בדיקה ביטחונית, הסקוטר עבר את הבדיקות הדרושות כולל ניתוק הסוללה המפעילה את הסקוטר, כדי לוודא שעמדה בדרישות הביטחון ונמצאה תקינה.

הוזמן מלווה מטעם רשות שדה התעופה ומעלון כדי ללוות את התובע ולהעלאתו למטוס.

בשער העלייה למטוס סירבו נציגי הנתבעת לעלותו בטענה שקיימת בעיה בסוללה של הסקוטר. כל מאמצי התובע לשכנעם עלו בתוהו. הם נאלצו לשוב לביתם, לאחר הורדת מזוודותיהם, בבושת פנים ונגרמה להם עגמת נפש רבה.

התובעים טסו למחרת היום בחברת תעופה אחרת בלא שנתקלו בבעיה כלשהי עם הסוללה של הסקוטר והפסידו את כנס המחזור. כתוצאה מדחיית הטיסה נגרמו לתובעים הוצאות רבות שכן נאלצו לשלם פעם נוספת בגין כרטיסי טיסה, בתי מלון הסעה במוניות וכיו"ב. סך כל ההוצאות הנוספות היו 8615 ₪. כן תבעו בגין עוגמת הנפש וההשפלה 5000 ₪. התובע המציא לבית המשפט קבלות המאששות את תביעתו הכספית.

התובע פנה לחברה ותבע השבת הוצאותיו (נספח 10)

בתשובה למכתבו, פרטו הנתבעים במכתב מפורט את סיבת סירובם, הם הסכימו להשיב לו סך של 214 ₪.

בעדותו בבית המשפט הסביר התובע כי לטענת החברה רשאי הוא להעלות למטוס סוללה בת 100 וואט/שעה בלבד ולא 240 וואט/שעה, הספק הסוללות המפעילות את הסקוטר שלו. לדבריו אין מדובר בסוללה אחת בת 240 וואט/שעה אלא מדובר בשתי סוללות נפרדות בנות 120 וואט/שעה כל אחת. התובע הוציא מהסקוטר את הסוללות והציגן בפני בית המשפט. ניתן להצמיד את הסוללות זו בזו כך שהספקן יחדיו יהיה 240 וואט שעה, אשר על כן אין נשקפת מכל סוללה סכנה בטיחותית. עוד הוסיף כי הספק הסוללה המותרת לפי הוראות יאט"א בסקוטר היא 160 וואט שעה ולא 100 כגרסת בנתבעת. התובע הסביר כי משתמש הוא באותו סקוטר שנים.

התובע חזר בעדותו על האמור בכתב התביעה לפיו אין לו תלונות באשר לשרות שניתן על ידי החברה, למעט המקרה נשוא דיונינו. הוא טס בחברה מספר רב של פעמים ולא אחת ללא הודעה מראש. עוד העיד כי טס למחרת היום בחברת ריינר ללא כל בעיות. לבסוף הוסיף כי ניתן היה לבדוק במקום את הסוללות לראות כי עסקינן בשתי סוללות של 120 וואט/שעה ולא סוללה אחת של 240 וואט/שעה.

נציג הנתבעת חזר על אמור בכתב ההגנה באשר לסכנה הנובעת משמוש לא תקין בסוללת הליתיום ואי הודעת התובע תוך 48 שעות לחברה בטרם ההמראה על טיסה עם סקוטר נייד המופעל על ידי סוללת ליתיום.

הבידוק הביטחוני של רשות שדות התעופה בבית בנתיבות אינו מייתר את בדיקת הסוללה על ידי נציגי החברה. על התובע היה לדווח לפני כל טיסה ולא להסתמך על טיסות קודמת. לעניין הטיסה בחברת ריינר, אין להסתמך על הוראות בטיחות של חברות תעופה אחרות . לנתבעת קיימות הוראות בטיחות ויש לקיימן.

עיקר תשובתה של החברה בכתב ההגנה הינה כי קיימות שתי סיבות יחידות לאי הטסת הסוללה:

א'. "כשילון התובעים להעביר לנתבעת בהתאם לתנאי ההובלה של הנתבעת (המהווים את הסכם ההובלה של הנתבעת עם נוסעיה, אותו אשרו התובעים עת ביצוע ההזמנה), את המידע אודות בטריית הסקוטר אשר רצונם לעלות לטיסה (ולא יאוחר מ 48 שעות לפני מועד ההמראה המתוכנן).

ב'. מבלי לגרוע באמור, בטריית הסקוטר אותה ביקשו התובעים לעלות לטיסה הייתה בטרייה עם הספק אפשרי של 240 וואט שעה, עוצמה אשר חוצה את רף מגבלת העוצמה המומלץ להטסת בטריית ליתיום על פי הוראות יאט"א העומד על הספק של עד 100 וואט שעה מגלב אשר אומצה גם על ידי הנתבעת".

הנתבעת הציגה בפני בית המשפט כרטיסי טיסה מיום 19.6.18 לפיו דיווח התובע בטרם הטיסה על סוללה בעוד שבטיסה נשוא דיונינו לא דיווח. בטיסה אחרת ביום 2.11.20, לאחר האירוע בו עסקינן, דיווח כנדרש.

אמנם הזמנת התובע כללה בקשה לעלות למטוס עם כיסא גלגלים לצרכי ניידות אולם לא כללה סקוטר ממונע.

לגרסת הנתבעים (סעיף ג' לכתב ההגנה המודגש באותיות גדולות) "דין התביעה להידחות לאור שיקולי בטיחות והסכנות הנובעות מסוללות ליתיום, דוגמת זו שנמצאה בסקוטר, מושא התביעה- היו בסיס ההחלטה שלא לאפשר את הטסת בטריית הסקוטר של התובע"

בסעיף 15 לכתב ההגנה חוזרת החברה על טענתה לפיה סירובה לעלות לטיסה את סוללת הליתיום "נבע אך ורק משיקולי בטיחות הטיסה ולא בגלל כל סיבה אחרת. החברה חוזרת על טענתה זו בסעיף 16".

בהמשך כתב ההגנה חוזרת החברה על טענותיה לעניין האי הודעת התובע 48 שעות טרם הטיסה אודות הסקוטר הממונע לצורך התרת הטסתו עם הסוללה.

הנתבעת פרטה פרוט רב את הסכנה הנשקפת בסוללת הליתיום בשל מרכיביה הכימיים אשר עלולה להביא להתפוצצות הסוללה וההשלכות הנובעות לבטיחות הטיסה.

הנתבעת הפנתה את בית המשפט להוראות יאט"א בדבר הטסת סוללות ליתיום המגבילה את הספקם ל 100 וואט שעה, בעוד שסוללת הסקוטר 240 וואט/שעה ולהוראות הבטיחות שלה.

בסיום כתב ההגנה דחתה הנתבעת את דרישת התובעים לפיצוי בגין נזקיהם.

דיון

העובדות העיקריות מוסכמות על הצדדים:

התובעים רכשו מהחברה כרטיסי טיסה לרומניה במועד המופיע בכתב בתביעה.

החברה סירבה להעלות לטיסה את הסוללה המניעה את הסקוטר ובשל כך נאלצו התובעים לבטל טיסתם.

התובע לא הודיע לחברה כפי שהיה עליו להודיעה ,לפחות 48 שעות בטרם הטיסה על רצונם לטוס עם סקוטר ממונע.

הזמנת התובע כללה בקשה לעלות למטוס עם כיסא גלגלים לצרכי ניידות אולם לא כללה לסקטור ממונע.

אין לתובע כל טענות לשירות החברה למעט המקרה נשוא דיונינו.

התובע טס בחברה גם לאחר האירוע הנ"ל.

טענות ההגנה הינן שתים. האחת, אי דיווח לחברה על טיסה עם סקוטר נייד המונע על ידי סוללת ליתיום, השנייה, הסכנה הנובעת מטיסה עם הסוללה המניעה את הסקוטר של התובע שהספקה 240 וואט שעה בניגוד למותר, 100 וואט שעה.

באשר לטענה הראשונה. צודק נציג החברה בטענתו לפיה יש לדווח על כל טיסה ואין להסתמך על טיסות בעבר. גם אם טס התובע בחברה בעבר מבלי שדיווח על כך כנדרש, לא היה פטור מדיווח באירוע הנוכחי. כאן המקום לאמור כי הזמנת התובע כללה בקשה לעלות למטוס עם כיסא גלגלים לצרכי ניידות אולם לא כללה סקטור ממונע ובכך טעה (כנראה בשל אי תשומת לב שהרי לא הייתה כל מניעה להוסיף פרט זה).

עיקר טענתה מבוססת על תנאי הטיסה המבוססות על הוראות יאט"א בדבר הטסת סוללות ליתיום המגבילה את הספקם ל100 וואט שעה, בעוד שהסוללה של הסקוטר הספקה 240 וואט שעה.

מקבל אני את כל הנאמר בעדותו של נציג הנתבעת והנכתב בכתב ההגנה באשר לסיכון משימוש ואחסנה לא נכונה של סוללת ליתיום. המציאות תופחת על פנינו מידי פעם בפעם. הצתות של אופניים חשמליים או טלפונים ניידים המופעלים האמצעות סוללות ליתיום מדברות בעד עצמן.

בהוראות הבטיחות המופיעות באתר החברה נכתב :

"סוללות ליתיום מתכתי או סוללות סגסוגת ליתיום יכילו לכל היותר 2 גרם ליתיום. סוללות ליתיום –יון יהיו בדירוג שלא יעלה על 100 וואט/שעה.

באישור Wizz Air ניתן לקחת לתא הנוסעים סוללות ליתיום-יון בדרוג העולה על 100 וואט/ שעה לכל היותר 160 וואט/ שעה כסוללות רזרביות או בפרטי ציוד.

נוסע רשאי לשאת, לכל היותר שתי (2) סוללות רזרביות עם הגנה פרטנית בדירוג 100 וואט/שעה 160 וואט/שעה" באישור החברה.

אחרית דבר

התובע לא הודיע לחברה, כנדרש על ידה, 48 שעות בטרם הטיסה, על כוונתו לטוס בסקוטר (המופעל על ידי סוללת ליתיום) כי עם בכיסא גלגלים לצרכי ניידות.

אפילו נקבל דעתו של התובע כי אין מדובר בסוללה בת 240 וואט/ שעה אלא שתי סוללות בנות 120 וואט/ שעה לכל סוללה וכי ניתן לעלות למטוס עם סוללה שהספקה 160 וואט/שעה, גם אז יש לקבל אישור החברה. התובע לא עמד בתנאי החוזה שנכרת בין הצדדים עת רכש את כרטיסי הטיסה.

אשר על כן לא נותר לי אלא לדחות את התביעה.

בנסיבות העניין אינני מטיל עליו הוצאות משפט

הובהר לצדדים כי זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשפ"א, 08 יוני 2021, בהעדר הצדדים.