בפני בקשה לסעד זמני שיאסור על המשיבים לנקוט בהליכים להרחקת המערערת מהארץ, זאת עד להשלמת דיון בערעור שהוגש על ידה על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל שמקום מושבו בחיפה, בתיק 1081/20.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק דינו של בית הדין לעררים החלטתי לדחותה ללא צורך בתשובת המשיבים.

פסק הדין בערר, הדוחה בקשה להסדרת מעמד בישראל, ניתן ביום 9.6.20 והומצא למערערים ולב"כ ביום 10.6.20 (כך על פי האמור בכתב הטענות). על פי האמור בסעיף 10 לפסק הדין היה על המערערת לצאת את הארץ בתוך 30 ימים, דהיינו עד ליום 10.7.20 לכל המאוחר. הערעור אמנם הוגש כחוק בחלוף 45 ימים, הבוקר בשעה 07:20. לא נטען בכתבי הטענות כי למערערת ניתנה ארכה ע"י בית הדין לעררים או ע"י גורם מוסמך אחר להישאר בישראל לאחר חלוף התקופה שנקצבה. מכאן שעל פניו מדובר בבקשה שהוגשה אגב עשיית דין עצמי והפרת הוראות בית הדין. די בכך כדי שהבקשה תידחה על הסף.

מעבר לאמור, מעיון בפסק דינו של בית הדין לעררים נראה כי סיכויי הערר אינם גבוהים. לא ברור גם כי יגרם נזק ממשי למערערים מעצם היציאה מהארץ. המערערת מיוצגת ע"י עו"ד שיוכל לטעון את כל הטענות בשמה במועד הדיון שיקבע . ככל שתוגש בקשה מטעמה להיכנס לישראל ליום הדיון, בכפוף להפקדת בטוחות ראויות, הבקשה תבחן ותישקל.

אשר על כן הבקשה לסעד הזמני נדחית וזאת ללא צורך בקבלת תגובה מהמשיבים.

אני קובע את הערעור לדיון ליום 13.9.20 שעה 14:00.

המזכירות תשלח החלטה לב"כ הצדדים. ב"כ המערערים ימציא את כתבי הטענות ביחד עם החלטה זו לידי פרקליטות אזרחית ומנהלית מחוז חיפה בדחיפות.

ניתנה היום, ה' אב תש"פ, 26 יולי 2020, בהעדר הצדדים.