לפניי תביעה קטנה מיום 4.11.20 ע"ס 24,000 ₪ בגין נזקי רכב בתאונת דרכים מיום 1.11.19.

מדובר בתאונה שבה מעורבים שני הרכבים הבאים:

• רכב התובע – רכב פרטי מתוצרת יונדאי (I10) מ.ר. 2203273 ש.י. 2010.
• רכב הנתבעים – רכב פרטי מתוצרת אופל (אסטרה) מ.ר. 7873053 ש.י. 2013.

נערך ביום 23.12.20 בפניי דיון שבו נשמעו ראיות וטענות הצדדים, ובכללן עדויות שני הנהגים המעורבים וכן תצלומים מזירת התאונה, סרטון של מצב הרכבים בזירה לאחר התאונה ואף הקלטות של שיחות בין שני הנהגים בסמוך לאחר התאונה. וקיימים גם מסמכי תיק משטרה רלוונטי, שצורפו לכתב התביעה. יצוין כי לפני כן נערכו בפניי שני דיונים קודמים, שבהם לא נשמעו עדויות הצדדים, מאחר שלא ניתן היה לשמוע את עדות הנתבע 1 ללא סיוע של מתורגמן מקצועי לשפתו. הנתבעים חויבו בהוצאות בשל כך.

דיון והכרעה

התביעה מתקבלת, באופן חלקי.

לאחר שנתתי דעתי למכלול הטענות והראיות, באתי למסקנה לפי התאונה התרחשה כאשר הנתבע 1 הסיע את רכבו לתוך הצומת המרומזר שבו התרחשה התאונה, בניגוד לאור אדום שדלק ברמזור בכיוונו (כל אחד משני הצדדים טוען כי הוא נכנס לצומת באור ירוק והשני באדום), כך שהנתבע 1 אשם באופן בלעדי בקרות התאונה. לא מצאתי כל אשם מצד התובע לקרות התאונה. יצוין כי אין חולק כי שני הרכבים המעורבים הגיעו בכיוונים מנוגדים של אותו כביש לצומת המרומזר בצורת צלב, כאשר התובע נוסע ישר ואילו הנתבע 1 פונה שמאלה, ואגב כך חותך את נתיב הנסיעה של התובע.

להלן נימוקיי, בתמצית הראויה לפס"ד בתביעה קטנה:

• מצאתי את עדות התובע משכנעת ומהימנה יותר מאשר עדות הנתבע 1. ומאחר שאלו שני העדים הקיימים היחידים (שניהם היו לבד ברכביהם ולא קיימים עדי ראיה), הנחיתי עצמי לתת משקל גדול למהימנות העדויות שלהם.
• בהקלטה הארוכה של שיחת שני המעורבים נשמע הנתבע 1 מצטדק לגבי סוג ומצב הרמזורים בכיוונו ומאשים את מתכנניהם, כאשר הרושם הכללי מדבריו באותה שיחה הוא, שהנתבע 1 מאשר לפחות את האפשרות שהוא התבלבל בין שני הרמזורים שבכיוונו (משמע נכנס לצומת בפניה שמאלה כאשר הרמזור המורה שמאלה אדום ורק הרמזור המורה ישר הוא ירוק), אם לא מודה ממש בבלבול בפועל.
• הנתבע 1 נשמע מהוסס מאוד בהקלטה לגבי האפשרות שהתבלבל בין הרמזורים, ואילו בהודעתו במשטרה (שני הנהגים מסרו הודעות תחת אזהרה במשטרה) הוא אומר דברים נחרצים לפיה כלל לא התבלבל, וחוסר עקביות זה פועל לחובתו.
• הנתבע 1 אומר בהודעותו במשטרה את המשפט הבא: "אם יש סרטון שמתעד אותי עובר באדום אז אין לי מה להגיד אבל אני אומר לך שאני עברתי בירוק, ואני בטוח". אני מתרשם כי מדובר במשפט מגמתי. ראשית, סביר מאוד שהנתבע 1 יודע בזמן שאומר את המשפט שאין סרטון כזה, ולכן מרשה לעצמו לומר את הדברים; שנית, אדם שיודע בביטחון כי הוא נכנס לצומת באור ירוק, ולא אדום, לא אמור לתלות את ביטחונו בצדקת דבריו בקיומה של ראיה כזו או אחרת.

על הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

1. סך של 19,404 ₪, בגין שווי הרכב לפי חוות דעת שמאי התובע (18,000 ₪ לאחר ניכוי שווי שרידים) וכן עלות חווה"ד (1,404 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.11.20 (יום הגשת התביעה) ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 240 ₪, שהינו סכום האגרה ששולמה בפתיחת תיק בימ"ש זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.11.20 (יום הגשת התביעה) ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 800 ₪, בגין הוצאות משפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פס"ד זה לפני בית המשפט המחוזי בת"א בתוך 15 יום.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשפ"א, 30 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.