1. לפניי בקשה שבפתיח לה ביקש ב"כ המבקש כך: "בהמשך להחלטת בית משפט נכבד זה מיום 12.8.20, מתבקש בית משפט נכבד זה כדלהלן: א. לקבוע דיון במעמד הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע. ב. להורות כי עד לקיומו של הדיון... יעוכב ביצוע צו ההחלטה".

ובהמשך שם כך נאמר: "... במידה ותחליט גבירתי שלא להיענות למבוקש כאן, מתבקש בית משפט זה להורות על עיכוב ביצוע שיאפשר לח"מ לשקול הגשת ערעור/בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון...".

2. בנימוקי הבקשה שב ומפנה ב"כ המבקש ואני שב ומצטט: "...ניתנה החלטת גבירתי אשר דחתה את בקשת המבקש...החלטת גבירתי ניתנה מבלי שיקויים דיון במעמד הצדדים".

3. סגנונה של הבקשה ובכל הכבוד הראוי, אינו ראוי, כך לטעמי, ומכל מקום הבקשה הופנתה אליי בהיותי שופט תורן, כאשר מניסוחה עולה, כי המבקש, ביקש להפנותה דווקא לחברתי כב' השופטת ת. נסים-שי, אשר היא זו שנתנה את ההחלטה מושא הבקשה.

מאליו מובן, כי עקב תקופת הפגרה, הבקשה לא נותבה לכב' השופטת ת. נסים-שי, כי אם לפניי.

4. כך או כך דין הבקשה על חלופותיה להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובה, שכן איני יושב כערכאת ערעור על החלטותיה של חברתי כב' השופטת ת. נסים-שי, וממילא אין בידי כלל להיעתר לבקשה.

5. בשולי הדברים ועל מנת להפיס דעתו של ב"כ המבקש, סבורני, כי לא נפל כל פגם בהחלטתה של כב' השופטת ת. נסים-שי, וככל שבכוונתו של ב"כ המבקש לתקוף החלטה זו, הרי שכאמור עליו לפנות לערכאה המתאימה.

ניתנה היום, כ"ו אב תש"פ, 16 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.