1. לפני בקשה לביצוע שטר שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים והועברה לבית משפט זה לאחר שהנתבעים התנגדו לביצוע השטר.

השטר שהוגש לביצוע הוא שיק ביטחון שניתן במסגרת היחסים החוזיים שבין התובעת, חברת "הסטוק קונספט בע"מ" (להלן: "הסטוק") ובין הנתבעים, בני הזוג יורם ומיכל כהן (ייקראו ביחד להלן: "כהן" או "הנתבעים").

בשנת 2013 רכשו כהן זיכיון להפעלת סניף של "הסטוק" בערד. בשנת 2017 עדכנו הצדדים את ההסכם ביניהם ובתוך כך מסרו כהן שיקים לביטחון.

1. אין מחלוקת שהיחסים החוזיים בין כהן לבין הסטוק הסתיימו בסוף שנת 2018, אז הוסכם שהזיכיון יעבור למר איתן צ'יצאשוילי (להלן: "איתן"). במסגרת סיום ההתקשרות, מסרו כהן לסטוק שיק על סך 50,000 ₪, לטענתם – לסיום החוזה ולסילוק החובות שלהם מול הסטוק. לטענת הסטוק, מדובר בתשלום עבור הרשות להעביר את הזיכיון.

מוסכם שלכל המאוחר עברה החזקה בחנות לאיתן ביום 20.12.18.

1. כמו-כן, אין מחלוקת שביום 19.12.18 בוצעה בחנות ספירת מלאי ונכחו בה כהן ואיתן. כהן טוענים שהם הודיעו למר עופר ברק, הבעלים של הסטוק (להלן: "עופר"), על ספירת המלאי מבעוד מועד והזמינו אותו (או מי מטעמו) להגיע ולהיות נוכח במעמד הספירה אך עופר (או נציג מטעם הסטוק) לא התייצבו. נדמה שהסטוק לא חולקת על כך שקיבלה הודעה מראש על ספירת המלאי ואף הוזמנה להגיע ולהיות נוכחת בה.

תוצאות ספירות המלאי נשלחו אל עופר.

1. ב-13.1.19 בוצעה ספירת מלאי נוספת, הפעם ביוזמת הסטוק וללא נוכחותם של כהן, וזאת לאחר שאיתן התלונן בפני הסטוק על חוסרים במלאי.

(ספירת המלאי מיום 19.12.18 תיקרא להלן: "ספירת המלאי הראשונה" או "ספירת המלאי של כהן"; ספירת המלאי מיום 13.1.19 תיקרא להלן: "ספירת המלאי השנייה" או "ספירת המלאי של הסטוק").

1. הסטוק טוענת שספירת המלאי השנייה הצביעה על חוסרים במלאי בשווי של למעלה מ-300,000 ₪ בהשוואה לספירת מלאי שנעשתה בינואר 2018.

לטענת הסטוק גם ספירת המלאי של כהן הצביעה על חוסר במלאי, אם כי בהיקף קטן יותר של כ-180,000 ₪, ביחס לספירה מינואר 2018.

1. בנסיבות אלה הגישה הסטוק את השיק לביצוע, בטענה לחוב כלפיה בגין החוסרים במלאי.
2. הנתבעים טוענים שאין להם שום חוב כלפי הסטוק; שהם הזמינו את עופר להגיע לספירת המלאי הראשונה; שהם שלחו לעופר את תוצאות ספירת המלאי והוא לא הלין על חוסרים; שספירת המלאי השנייה נעשתה לאחר חודש בו איתן הוא שהחזיק בחנות ועל כן הם אינם אחראים לחוסרים שנוצרו בתקופה זו; ושבמסגרת סיום ההתקשרות עם הסטוק הם שילמו סך של 50,000 ₪ לסילוק מלוא הטענות כלפיהם ועל כן הסטוק מנועה מלטעון כנגדם טענה כלשהי כעת.
3. זו, בקצרה, יריעת המחלוקת שלפני.

דיון והכרעה

1. התביעה שבפני היא תביעה בעילה שטרית ועל כן הנטל על הנתבעים להוכיח את טענותיהם.

אומר כבר עתה שהשתכנעתי שהנתבעים הרימו את הנטל המוטל עליהם והוכיחו את טענותיהם כך שהנטל חזר אל התובעת, "הסטוק", להוכיח את טענותיה ואת זכותה לפרוע את השטר. אני סבורה ש"הסטוק" לא הרימה את הנטל ועל כן דין התביעה להידחות.

שיק ביטחון ("שטר על תנאי") ונטל ההוכחה

1. אין מחלוקת שהשיק נושא הדיון שלפני הוא שיק שניתן ל"סטוק" כשיק ביטחון לקיום התחייבויותיהם של כהן על פי הסכם הזיכיון.

על-פי הפסיקה במקרה של "שטר על תנאי" נטל ההוכחה מוטל על מי שטוען שהתנאי לא התקיים להוכיח זאת (ר' למשל עא 205/87‎ ‎ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ‎ ‎נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מג(4); עא 562/88 אהרון בן אריה נ' יוסף סופר 680, פ"ד מה(1) 647). במקרה שלנו הנטל מוטל על כהן להוכיח שלא התקיים התנאי לפרוע את שיק הביטחון שמסרו ל"סטוק".

לצד זאת הפסיקה גם עמדה על כך שמדובר בהוכחת יסוד שלילי וככזה נטל הראיה הנדרש להוכחתו הוא נטל מוקטן משמעותית (רעא 2157/07‏ ‏ מנחם אדאטו נ' אמיל רנתיסי (2.8.07), פסקה ז(2) לפסק הדין, שם הפנה כב' השופט רובינשטיין ל ע"א 296/82 נבנצאל נ' ג'רסי ניקליאר, פ"ד מ(3) 281 שהבהיר שאין מדובר בהעברת הנטל מכל וכל אלא בהורדת רף נטל הבאת הראיות הדרוש לשם הוכחת יסוד שלילי).

התנאי למימוש השטר הוא הפרת הסכם הזיכיון על ידי כהן. ההפרה שטוענת לה "הסטוק" היא קיומם של חוסרים במלאי. על-כן על כהן להוכיח שלא הפרו את הסכם הזיכיון ובפרט שלא היו חוסרים במלאי.

אני סבורה שכהן הרימו את הנטל.

1. כהן הציגו ספירת מלאי שערכו בטרם עזבו את החנות. אין מחלוקת שאיתן נכח בספירת המלאי של כהן (כהן טוענים כך ונדמה ש"הסטוק" לא חולקת על כך, ר' למשל עדותו של עופר בעמ' 9, ש' 5 לפרוטוקול שם אמר עופר ש"את הספירה הראשונה בפועל ביצעו איתן ויורם..."). עופר או נציג מטעם "הסטוק" הוזמנו להגיע לספירת המלאי של כהן אך בחרו שלא להגיע. אין מחלוקת שתוצאות ספירת המלאי של כהן נשלחו אל "הסטוק" וכן אין מחלוקת ש"הסטוק" לא הלינה על חוסרים במלאי כשקיבלה את תוצאות הספירה של כהן. בנסיבות אלה יש לראות בהתנהגותה של "הסטוק" בזמן אמת משום קבלה של ספירת המלאי של כהן בלי שום סייג או תלונה.

זאת ועוד, אני סבורה שהעובדה ש"הסטוק" קיבלה מכהן סך של 50,000 ₪ במסגרת סיום ההתקשרות – בין אם מדובר בתשלום לסיום החובות ובין אם מדובר בתשלום להעברת הזיכיון – מבלי שהתנתה את סיום ההתקשרות בספירת מלאי או בתנאי אחר כלשהו, מחזקת אף היא את המסקנה שמבחינתה של "הסטוק" לא הייתה כל הפרה מצידם של כהן והטענה להפרה ולחוסרים במלאי התעוררה רק כמה שבועות לאחר שכהן עזבו את החנות, ובעקבות תלונותיו של איתן על חוסרים במלאי (למרות שאיתן נכח בספירת המלאי של כהן), באופן המנתק את הקשר הסיבתי בין הממצאים שטוענת להם "הסטוק" לבין כהן.

1. בנסיבות אלה הנטל עובר אל "הסטוק" להוכיח שהתנאי למימוש השטר התקיים, כלומר שכהן הפרו את הסכם ההתקשרות ובפרט שבעת סיום ההתקשרות הותירו חוסרים במלאי. אני סבורה שנטל זה לא הורם.

לא הוכחו חוסרים במלאי

1. כדי להוכיח את טענתה לחוסרים במלאי השוותה "הסטוק" את שתי ספירות המלאי (זו שביצעו כהן וזו שבוצעה על ידה) לספירת מלאי שבוצעה לטענתה בינואר 2018. כאמור "הסטוק" טוענת שהשוואה זו מצביעה על פער של כ-180,000 ₪ בין הספירה של כהן לספירה מינואר 2018, ופער של כ-300,000 ₪ בין הספירה של "הסטוק" לבין הספירה מינואר 2018.

למרות זאת ולמרות שכל טענתה של הסטוק מבוססת על הספירה מינואר 2018, לא מצאה לנכון "הסטוק" להציג את ספירת המלאי מינואר 2018.

תחת זאת הוצג דוח אקסל המדגים לכאורה את הפער בין ספירות המלאי השונות. דוח האקסל נערך על ידי "הסטוק".

בכל הכבוד, זו אינה ראיה.

1. דוח האקסל הוא לא ראיה אלא נועד להסביר את הראיה עצמה. הראיה לחוסרים במלאי היא הפער שבין הספירה מינואר 2018 לספירה של כהן או של "הסטוק". בלי הספירה מינואר 2018 ממילא לא ניתן ללמוד על פער כלשהו וממילא לא ניתן להוכיח חוסר במלאי.

עוד ראוי לציין שמעדותו של עופר עלה גם שכדי לעמוד על שווי המלאי וכדי להסיק חוסר במלאי יש צורך לקבל את נתוני המכירות כמו גם נתונים לגבי רכישת מלאי וסחורה בזמן נתון. אין מחלוקת שגם נתונים אלה לא הוצגו.

דווקא עדותו של עופר מחזקת ביתר שאת את נחיצותם של דוח ספירת המלאי מינואר 2018 ונתונים נוספים כדי להוכיח את החוסר במלאי עליו נסמכת התביעה. עופר הסביר והדגים באריכות כיצד נעשית ההשוואה וכיצד נעשה החשבון להערכת שווי המלאי באופן שניתן להבין שלא מדובר בעניין של מה בכך אלא בפעולה חשבונית לא פשוטה (אולי אף מורכבת) המבוססת על שקלול והשוואה של כל הנתונים יחד (ר' עמ' 5, ש' 5-15; עמ' 6, ש' 17-26).

למעלה מן הצורך אוסיף ואומר שעל-פי עדותו של עופר נדמה שהערכת המלאי וביצוע ההשוואה בין המלאים השונים הם עניין למומחיות מיוחדת ולכל הפחות נדרש הליך של הסקת מסקנות וכדי לעמוד על החוסר במלאי לא די להתבונן בספירת המלאי מינואר 2018. לכן גם לוּ הוצגה ספירת המלאי מינואר 2018 היה צורך להוכיח את הפער הנטען בראיות של ממש.

1. לא למותר לציין שהימנעותה של "הסטוק" מלהציג את ספירת המלאי מינואר 2018 וכן את נתוני המכירות ורכישת הסחורה, ראיות הנמצאות בשליטתה ובהישג ידה של "הסטוק", מקימה לחובתה את החזקה הידועה בדבר הימנעות מהבאת ראיות כך שיש להניח שאילו הוצגה ספירת המלאי מינואר 2018 היא הייתה סותרת את גרסתה של "הסטוק", תומכת בגרסתם של כהן, ומצביעה על כך שלא היה כל חוסר במלאי בעת שכהן עזבו את החנות.

לכך יש להוסיף את הימנעותה של "הסטוק" מלהזמין לעדות את איתן, שהוא עד רלוונטי לגרסתה של "הסטוק".

1. סופו של דבר אני קובעת ש"הסטוק" לא עמדה בנטל להוכיח חוסרים במלאי. בנסיבות אלה לא התקיים התנאי למימוש השטר ועל כן יש לדחות את התביעה.
2. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסך 17,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים שאם לא כן ישא ריבית והצמדה כדין.

ניתן היום, כ"ה טבת תשפ"ב, 29 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.