02 ינואר 2021

1. לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.6.2020 (להלן – הועדה) אשר קבעה כי לא נותרה למערער נכות הנובעת מפגיעתו המוכרת בהתאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז -1956 (להלן-התקנות).

רקע עובדתי

1. המערער יליד 1967 נפגע ביום 18.11.19 בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה עת נפל עליו חלון זכוכית. מהות הפגיעה שהוכרה היא חבלה בראש.
2. ועדה מדרג ראשון התכנסה ביום 25.3.2020 ללא נוכחות עקב משבר הקורונה. בוועדה ישבו נוירולוג ופסיכיאטר. וועדה זו קבעה כי בהתאם לחומר הרפואי המצוי בתיק (מכתבו של דר' קימיגר מיום 31.12.19) מצבו של המערער טרם גובש ועל כן לאור ממצאי בדיקת דר' קימיגר העניקה הוועדה למערער נכות זמנית בשיעור 30% מיום 19.11.2019 ועד ליום 31.3.2020.
3. המשיב ערר על החלטה זו. ביום 10.6.2020 התכנסה הוועדה לעררים מושא הליך זה. בפני וועדה זו התייצב המערער ואף נבדק בבדיקה קלינית. בוועדה ישבו נוירולוג, פסיכיאטר ורופא מתחום הכירורגיה האורתופדית. בפרוטוקול פורט כדלקמן:

" פירוט הליקויים מפי התובע

נפל לי חלון עם מסגרת על הראש. הרגשתי סחרחורת וכאבי ראש כמעט התעלפתי. היתה חבלת ראש קשה. מאז כל הזמן כאבי ראש. נאלץ לקחת כל הזמן משככי כאבים. במעקב נוירולוג. נדודי שינה. סובל מיתר לחץ דם מטופל באנלדקס.

בדיקה

בבדיקה פנים סימטריות, תנועות עיניים מלאות, תנועות עיניים מלאות, לא נצפה ניסטגמוס גם בשינוי תנוחה. אין צניחת גפיים. החזרים גידיים ידיים ותפלריים שווים. אכילס לא הופקו דו צדדי. לא נצפו החזרים פתולוגים. מבחנים צרבלריים תקינים. תחושה שיטחית שמורה.

לא היה איבוד הכרה ולא בוצעה כל הדמייה מוחית.

הוועדה עיינה במכתביו של ד"ר קימיאגר המציין בדיקה נוירולוגית תקינה.

הכרה והתמצאות תקינים. אפקט מתגוון חיוני. הולם מצב רוח יוטימי. אינו פסיכוטי.

מסקנות

הוועדה מקבלת את ערר המוסד.

לא נותרה נכות כלשהי הקשורה לתאונה הנדונה.

תקנה 15

בחינת תקנה 15 התייתרה."

1. החלטה זו היא מושא הערעור שלפני.

טענות הצדדים

1. המערער טוען כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה השבת עניינו לבחינה מחדש על ידי הוועדה. ראשית הוועדה לא התייחסה לתלונותיו בדבר כאבי ראש, סחרחורות, נדודי שינה מאז התאונה. שנית, מאז התאונה המערער מצוי במעקב נוירולוגי ונוטל טיפול תרופתי אולם בתקופת הקורונה היה קושי בביצוע בדיקות רפואיות ועל כן אין רצף טיפולי ובדיקות יותר מעמיקות. שלישית, הוועדה טעתה בהסתמכותה על מכתב דר' קימיגר בו נמצאה בדיקה נוירולוגית תקינה. גם אם הרופא מציין כי הבדיקה תקינה יש ליתן ביטוי לתלונות המערער בדבר כאבי ראש וסחרחורות לאחר חבלת ראש חזקה. רביעית הוועדה טעתה עת לא קבעה נכות זמנית למערער. לבסוף טען המערער כי זכות הטיעון שלו נפגעה בפני דרג ראשון שעה שלא יכול היה להופיע בפני הוועדה ועל כן יש להשיב את עניינו ישירות לדרג ראשון.
2. המשיב סבור כי הוועדה נימקה החלטתה היטב, ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה ועל כן אין להתערב בהחלטתה. ראשית, המערער חולק על שיקול דעתה המקצועי של הוועדה. שנית, הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה בה לא נמצא כל חסר נוירולוגי ועל כן קביעתה שלא נותרה נכות מובנת בהחלט. בנוסף תמיכה לקביעתה מצאה בתיעוד הרפואי לטיפול שקיבל המערער בקהילה. שלישית, טענת המערער כי די בתלונות על כאבי ראש וסחרחורות גם ללא ממצאים קליניים בבדיקה אינה נכונה ואף אין בה הגיון ובכל מקרה מדובר בשיקול דעת רפואי של הוועדה בו בית הדין אינו מתערב.
3. בישיבת ההערכה המוקדמת הפנה המערער לנוהל של המשיב "הנחיות להתמודדות עם משבר הקורונה-נפגעי עבודה" מיום 16.3.2020. התאפשרה למערער השלמת טיעון בעניין זה ובהתאם טען כי בחוזר האמור בעמ' 4 נרשם כי החלטות רפואיות מתום הקביעה הראשונה יוכלו להטיב לתקופה קודמת ליום 1.7.2020 ולא להפחית זכאות. על כן לטענתו המשיב חרג מסמכותו עת הגיש ערר על החלטה בדבר נכות זמנית שנקבעה על ידי דרג ראשון.
4. המשיב טען כי טענותיו של המערער אינן ברורות. לא ברור האם המערער טוען כי דרג ראשון שהתכנס ללא נוכחות התכנס בחוסר סמכות. ככל וזוהי הטענה מקומה להתברר בתביעה כנגד החלטת פקיד התביעות ולא בהליך זה. למען הסר ספק טוען המשיב כי החוזר אינו מגביל את שיקול דעתו של המשיב ולא מונע ממנו להגיש ערר על דרג ראשון. אין כל הוראה בחוזר האמור המלמדת על הגבלה כאמור וכן הגבלה זו אינה חוקית ואינה הגיונית. המשיב שב ועמד על הוצאות כפי שטען גם במסגרת ישיבת ההערכה המוקדמת וזאת בשל התנהלות המערער לרבות התעקשותו על ניהול הליך עקר.
5. המערער השיב לכך בהודעה קצרה במסגרתה טען כי מעבר למפורט בערעור ובהשלמת הטיעון יש מקום לקבל את הערעור אך מהטעם שהמערער הפסיד ערכאה שכן דרג ראשון התכנס ללא נוכחותו.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.
2. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל פד"ע ל"ז 213).
3. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).
4. בעניין לביא (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".
5. ראשית, אציין כי עיון בנוהל אליו הפנה המערער שלא בכתב הערעור אלא בהשלמת הטיעון מעלה כי מדובר בחוזר של המשיב שנועד לאגף נפגעי עבודה, הלשכה הרפואית ואגף וועדות. מדובר בנוהל אשר מנחה את הדרג הראשון בכל הנוגע לוועדה מטעם המשיב. ידוע כי הוועדה לעררים היא גוף חיצוני בלתי תלוי במשיב וסוברנית לקבל החלטות באופן עצמאי. במסגרת ההחלטות היא רשאית לאמץ או שלא לאמץ את חוזרי המשיב. טענות המערער בדבר חוסר הסמכות של המשיב להגיש ערר לאור החוזר אינה פגם משפטי בהחלטת הוועדה. לכל היותר יכול הדבר לעלות כדי תביעה כנגד החלטת פקי ד התביעות שהגיש את הערר ועל כן אינה מתבררת במסגרת הליך זה.
6. שנית, בכל הנוגע לטענת המערער בדבר הפסד ערכאה על דרג ראשון שעה שלא התייצב לבדיקה קלינית בפני הוועדה – דין טענה זו אף היא דחייה. עניין זה נבחן ונפסק זה מכבר בבר"ע (ארצי) 54346-05-16 שרביט – המוסד לביטוח לאומי (22.9.2016):"כאמור, המבקש טוען כי מאחר שהוועדה מדרג ראשון לא נימקה את קביעותיה לעניין הליקוי מתחום א.א.ג. והליקוי בכתף הימנית, נמנע ממנו לשטוח את טענותיו בנושאים אלה לפני הוועדה, ולהציג חוות דעת מטעמו. כך קרה לטענתו, שהוועדה שדנה בערר, נזקקה לראשונה לטיעונים בנושאים אלה. משכך, הלכה למעשה, נמנעה ממנו ערכאת ערעור ונפגעו זכויותיו להליך הוגן.

טיעון דומה כבר הועלה ונדחה על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בפרשת שטרן, שם נקבע כך:

"... הוועדה הרפואית, וכמוה גם הוועדה לעררים, מתאפיינות בהיותן טריבונל מקצועי-רפואי שבמסגרתו נלמדים הנתונים הרפואיים והעובדות הרלוונטיות. תפקיד שתי הוועדות כאחת הוא לנתח עובדות ונתונים אלה ולתרגם את הפגימות והליקויים שנמצאו לאחוזי נכות ...

מאפיינים אלה של הוועדה לעררים הם העומדים ביסוד ההלכה שלפיה רשאית הוועדה לבחון מומים וחוליים, שלא נכללו במסגרת הערר שהוגש על-מנת שתתקבל תמונה מלאה על אודות מצב הנפגע לאשורו. ... אין אפוא מקום להשקיף על הוועדה לעררים כעל ערכאת ערעור 'טיפוסית', שכל תפקידה מתמצה בקיום ביקורת על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. אדרבה ההליך בפני הוועדה לעררים, על-פי הסמכויות הרחבות שהוקנו לוועדה זו, מחייב כניסה מחדש לעובי הקורה וקביעת מימצאים עדכניים, על-פי מכלול הנתונים המובאים בפניה ועל-פי הבדיקות שהיא מקיימת. אכן, 'לוועדת הערר מוקנות כל הסמכויות המוקנות לוועדה הרפואית, והיא מוסמכת לבדוק מחדש את מצבו של הנכה' ..." (בג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(4) 443, 463 (2003), ההדגשות במקור, ר.ר.).

הנה כי כן, אפילו יש ממש בטענת המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות לפרוש טענותיו לפני הוועדה מן הדרג הראשון, כל עוד התאפשר הדבר לפני הוועדה לעררים, אין בכך כדי לפגוע בזכותו להליך הוגן, כנטען על ידו. על כך עוד יש להוסיף ולומר כי על פי הוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 בית הדין מוסמך לבחון אם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים, ואין הוא מעביר תחת שבט ביקורתו את החלטת הדרג הראשון. "

1. בענייננו אף הוועדה מדרג ראשון הטיבה עם המערער. אם הוא היה מופיע בפניה, ספק אם היתה נקבעת לו נכות כלשהי לאחר בדיקה קלינית לאור המסמכים הרפואיים וממצאי הוועדה מושא הליך זה בבדיקתה הקלינית. מכל מקום ההלכה בעניין טענת 'איבוד ערכאה' ברורה ואינה פועלת לטובת המערער שמימש את זכותו כדבעי בפני הוועדה מושא הליך זה.
2. לבסוף, יש לבחון את טענות המערער לגופה של החלטה אותה קיבלה הוועדה. טענותיו כנגד ההחלטה אף הן אינן עולות בגדר טעות משפטית המצדיקה התערבות. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי ביצעה בדיקה קלינית רלוונטית והתייחסה למסמכים מהותיים. הוועדה מצאה תימוכין לממצאי בדיקתה הקלינית בבדיקה רפואית שעבר המערער בקהילה. ברי כי אם לתלונותיו בדבר סחרחורות וכאבי ראש היתה התוויה רפואית כלשהי, היה נשלח לביצוע בירור נוסף. הוועדה בחרה לציין כי המערער לא איבד הכרה בזמן האירוע המוכר ואין הדמיה מוחית. ככל שהיה נדרש לבצע הדמיה מוחית בשל צורך קליני רפואי, הרי שהיתה מבוצעת בסמוך לאחר הפגיעה או לכל הפחות לאור טענות המערער בקהילה. בהתאם לממצאי בדיקת הוועדה והן ממצאי בדיקת רופאו של המערער בקהילה, הבדיקה הנוירולוגית תקינה ועל כן ניתן להתחקות אחר קביעת הוועדה כי לא נותרה נכות. הוועדה מצאה בבדיקתה כי לטענות בדבר סחרחורת וכאבי ראש אין השפעה על ממצאי הבדיקה הנוירולוגית שנערכה במערער. מדובר בהחלטה נהירה וברורה שניתן להתחקות אחריה ועל כן לא נפלה בה טעות משפטית.
3. אציין כי בקשתו של המערער שבית הדין ישיב את עניינו לדרג ראשון היא בלתי ישימה שכן בית הדין נעדר סמכות בכל הנוגע לדרג ראשון ובחינתו המשפטית נערכת אך ביחס לוועדה לעררים.
4. מאחר ולא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, כל שכן טעות היורדת לשורשו של עניין, הערעור נדחה.
5. אציין כי על אף שמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, היה מקום לחייב את המערער בהוצאות מאחר ובכתב הערעור לא פירט את מלוא טענותיו, את הטענות בדבר הנוהל העלה אך בישיבת ההערכה המוקדמת כך שהפתיע למעשה את המשיב והן את בית הדין ולא ניתן היה לחוות דעה בזמן ישיבת ההערכה המוקדמת באשר לסיכויי הטענות ביחס לנוהל. בתגובתו להשלמת הטיעון מטעם המערער הפנה המשיב את המערער לכך שטענותיו אינן נוגעות להחלטת הוועדה אלא אולי לכל היותר להחלטת פקיד התביעות בכל הנוגע לערר אולם בתשובתו המערער נותר איתן בעמדתו. מדובר בהתנהלות שאינה מוצדקת שעה שברי כי החלטת הוועדה התקבלה לאחר בדיקה קלינית ובמסגרת סמכותה בהתאם לדין ולתקנות שנהלים כאלה ואחרים של המשיב אינם יכולים לאיין. אך לפנים משורת הדין, לא יחויב המערער בהוצאות.
6. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ח טבת תשפ"א, (02 ינואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.