1. התובע הגיש תביעה על סך 16,940 ₪ נגד חברת הביטוח, מבטחת רכבו, בגין תאונה שאירעה ביום 18.9.19 בבאר שבע בתוך חניון. ברכב נהגה בת זוגו אלה טופז (להלן: "נהגת התובע") ובהודעתה לנתבעת תיארה את נסיבות התאונה: "בכניסה לחנייה נסעתי במקום אחורה לחצתי על הגז ונכנסתי ברכב אחר מקדימה".

סכום התביעה משקף את שווי תיקון הנזקים כולל ירידת ערך על פי דו"ח שמאי מטעם התובע שצורף כנספח לתביעה.

2. הנתבעת חשדה שגירסתה של נהגת התובע אינה מהימנה באופן שמסיר את הכיסוי הביטוחי לאירוע התאונה. לטענתה, מטרת התובע למסור עובדות כוזבות על מנת לקבל מהנתבעת תגמולי ביטוח שלא כדין. לפיכך, הנתבעת לא הסכימה לשלם את נזקי הרכב בגין הפוליסה, דבר שהוביל לתביעה.

3. חשדה של הנתבעת התעורר בגלל סתירה לגבי זהות הנהג מטעם התובע בעת התאונה: בטופס ההודעה לחברת הביטוח נכתב כי גב' אלה טופז נהגה ברכב בעת התאונה, כאשר בטופס ההודעה של נהגת צד ג' (שרכבה נפגע כתוצאה מנהיגתה של נהגת התובע) לחברת הביטוח שלה נרשם שהנהג הוא רועי טופז, בנה של אלה טופז.

4. בשל החשד הנ"ל הזמינה הנתבעת חקירה מטעמה, במהלכה נחקרה נהגת צד ג', שדיווחה, כי הגיעה למקום האירוע זמן קצר לאחר התאונה ופגשה זוג צעיר, ובמעמד זה בחור בשם רועי דיווח לה כי הוא נהג ברכב המבוטח ופגע ברכבה והם החליפו פרטים.

על פי דו"ח החקירה נהגת התובע לא שיתפה פעולה באופן מלא, כי החקירה לא מצאה חן בעיניה. בנה, רועי טופז, כלל לא הופיע לחקירה, וכלתו לעתיד, נויה קראווני סירבה לשתף פעולה. מסקנת החוקר היתה, כי אין לשלול כי היא (נויה) זו שעשתה את התאונה (שבאותו זמן היתה מתחת לגיל 24 ולפיכך לא היה כיסוי ביטוחי). החוקר גם ציין, שלא השתכנע מהדיווח שמסרה נהגת התובע.

5. ביום 10.3.21 התקיים דיון בבית המשפט, אליו הזמינה הנתבעת שורת עדים החורגת מהמקובל בהליך של תביעה קטנה:

לצד התובע ונהגת התובע (שתחילה הוזמנה ע"י הנתבעת ולבסוף העידה מטעמו) העידו מטעם הנתבעת: בנם של התובע ואלה טופז, מר רועי יהודה טופז; כלתו לעתיד, גב' נויה קראווני; נהגת צד ג' שזומנה במיוחד מבאר שבע, גב' לואיסה קצמן; והחוקר ישראל גסוליס מ"שאול טולדנו חקירות פרטיות ופוליגרף".

6. נהגת התובע העידה, כי נסעה לבקר את בנה רועי בבאר שבע, שהינו סטודנט באוניברסיטה שם. בנה התלונן על רעשים באוטו, והיא רצתה לקחת את האוטו שלו לסיבוב על מנת לבדוק מה מקורם, ולכן התנדבה להקפיץ לביה"ס את כלתו לעתיד של הבן, נויה קראווני, שם היתה צריכה להיבחן. בחניון היא הורידה את נויה, ובמקום להעביר להילוך אחורי, העבירה בטעות להילוך קדמי ולחצה על דוושת הגז. כתוצאה מכך התנגשה ברכב צד ג', שנפגע בצידו השמאלי, כשרכבה נפגע בצידו הקדמי. לאחר התאונה התקשרה לבן שלה, שיגיע לבדוק של מי האוטו כדי להחליף פרטים, כי היתה צריכה לחזור לצפון (גרה בטירת כרמל).

7. בנה של נהגת התובע, מר רועי טופז, המשיך לתאר את סדר האירועים באותו יום מאותה נקודה. אימו היתה צריכה לחזור לצפון והזעיקה אותו למקום התאונה. הוא הגיע עם רכבה (שהושאר ליד ביתם בבאר שבע), העביר אותו לאימו, והיא נסעה משם עם רכבה לביתה, כשהוא נשאר במקום וממתין לנהג שרכבו נפגע. כשפגש את הנהגת נתן לה את פרטיו על מנת שתהיה לה אפשרות להשיג אותו, ולא חשב שיש חשיבות לציין מי פגע, כי גם לו וגם לאימו יש ביטוח. הוא לא זכר מה בדיוק אמר לה, אך לא חשב שיש הבדל, כי זו פעם ראשונה שהוא משאיר פרטים.

דיון והכרעה

8. נראה, כי חשדותיה של הנתבעת אינם מונחים על קרקע מוצקה, בפרט שעסקינן בטענת מרמה, שלצורך הוכחתה נדרשת הנתבעת לעמוד בנטל הוכחה מוגבר יותר מאשר מאזן הסתברויות.

התרשמתי, כי אי הבנה במפגש שבין נהגת צד ג' לבנה של נהגת התובע העלתה אצל הנתבעת חשד בדבר זהות הנהג ברכב המבוטח על ידיה, אלא שחשד זה לא בוסס, גם לא ברמה של מאזן הסתברויות.

9. ראשית, לתובע היה ביטוח מקיף לכל נהג מעל גיל 24. אם רצה להונות את חברת הביטוח, מדוע לסבך את סיפור התרמית ולהביא את זוגתו מחיפה לבאר שבע כדי לחפות על הכלה לעתיד שהיתה מתחת לגיל 24 ולפיכך חסרת כיסוי ביטוחי ?! די היה לטעון באופן פשוט יותר שבנו רועי המתגורר בבאר שבע, שהיה מעל גיל 24, הוא זה שנהג ברכב כדי שיחול הכיסוי הביטוחי.

10. שנית, לגבי הסתירה כביכול בין האמור בטופס ההודעה לנתבעת, כי נהגת התובע ביצעה את התאונה, לעומת האמור בטופס ההודעה לחברת הביטוח של צד ג' שבנה הוא זה שנהג - ניתן לה הסבר המניח את הדעת על ידי הבן, רועי טופז, בעדותו. הלה הסביר, כי נתן את פרטיו מתוך מטרה טובה שתהיה לנהגת אפשרות להשיג אותו (שניהם בבאר שבע ואימו רחוקה, מאזור חיפה). כוונתם הטובה של בני המשפחה לא להתחמק מהשארת הפרטים ולהיות זמינים לנהגת שנפגעה אינה צריכה לשמש להם לרועץ, ובוודאי שלא לשלול את זכותם לכיסוי ביטוחי, בפרט שהבן מעיד שלא ראה בכך חשיבות כשטען שהוא פגע, כי ממילא גם הוא וגם אימו מבוטחים. כל מטרת האמירה היתה לספק לנהגת צד ג' גורם זמין להמשך בירור וטיפול.

יובהר, כי נהגת צד ג' לא ראתה מי הנהג שפגע ברכבה, שכן הגיעה למקום האירוע רק לאחר מעשה.

11. שלישית, אין לראות בחוסר שיתוף הפעולה הנטען של נהגת התובעת בחקירתה על ידי חוקר הנתבעת כחיזוק לחשד בדבר אמינות הדיווח שלה לחברת הביטוח. גם במהלך חקירתה בדיון על ידי נציג הנתבעת נשאלה שאלות חודרניות על חייה האישיים, שאין ביניהם ובין התביעה דבר וחצי דבר. שאלות פולשניות מן הסוג הזה מעוררות תרעומת ומטבע הדברים גם משפיעות על הרצון לשתף פעולה. גם בקשה לחשוף מידע מתוך טלפון נייד עלולה להוות פגיעה בפרטיות ולעורר באופן טבעי התנגדות מצד הנחקר, בפרט שלא ברורה סמכותו החוקית לדרוש זאת, וגם בחקירתו בדיון לא הצביע על מקור חוקי כאמור, פרט לאמירה הסתמית שמי שדובר אמת אין לו מה להסתיר.

בעדותה במהלך הדיון ציינה נהגת התובע, כי לא היה לה מה להסתיר, נתנה לחוקר עדות מלאה עד לרגע שביקש את הטלפון הנייד שלה. לכך לא היתה מוכנה, כיוון שבטלפון היו דברים אישיים מאד. עם זאת ציינה, כי מוכנה לתת את הטלפון בצו של בימ"ש. כמו כן העידה שהחליפה טלפון נייד מאז התאונה.

זאת ועוד, על פי עדותה של נהגת התובע, החוקר גם חשד שהיא משקרת לגבי בנה רועי יהודה טופז, בחשבו שיש בן אחר נוסף (אחד רועי והשני יהודה). לטענתה, החוקר התייחס אליה בצורה עצבנית וחשב שהיא משקרת ומתבלבלת, בהטיחו בפניה שיש לה בן אחר נוסף, על אף שמדובר באותו בן שלו שני שמות.

נראה, כי החוקר במעשיו תרם לחוסר שיתוף הפעולה, ואם היה מתנהל אחרת, אולי היה זוכה לשיתוף פעולה רב יותר, דבר שהיה מסייע יותר בהגעה לחקר האמת.

12. רביעית, נציג הנתבעת ניסה לערער את גירסת התובעת שהעידה בדיון כי בנה הגיע למקום התאונה ברכב ולחוקר אמרה כי הגיע בקורקינט. גם ניסיון זה לא צלח. גם האם וגם הבן העידו שהבן הגיע עם הקורקינט בתוך תא המטען של הרכב, כי הוא לא ידע באיזה מצב הרכב שלו לאחר התאונה.

ודוק, במהלך כל הדיון מסרו בני משפחת טופז עדות ברורה ועקבית, המספקת הסברים הגיוניים וסבירים להתרחשויות על ציר הזמן במהלך השעות שלפני התאונה ואלה שאחריה, כך שעלה בידיהם להפריך את החשד שהועלה נגדם.

13. חמישית, הנתבעת בחרה לדבוק מתחילת ההליך ועד סופו בהנחת היסוד מטעמה, לפי גב' נויה קראווני היא זו שנהגה ברכב התובע בעת התאונה, ובשל גילה לא היה לה כיסוי ביטוחי. הנחה זו כלל לא הוכחה בראיות מוצקות, ולפיכך לא יצאה מכלל השערה או מחשבה גרידא לכדי ראיה ממשית. הנתבעת מציינת תרחיש אפשרי לכך שנויה נהגה, אך תרחיש זה חייב להיות מגובה בראיות של ממש.

14. אשר לנזק, התובע הוכיח את נזקיו ואף גיבה אותם בדו"ח השמאי, שצירף כאסמכתא לתביעתו. בחירתה של הנתבעת במהלך הדיון להתמקד בחשד לתרמית תוך זימון מספר רב של עדים ולא בנזקים שנגרמו לתובע, בעניין זה אין לה להלין אלא על עצמה.

סיכום

15. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן שיינתן כיסוי ביטוחי מלא לאירוע התאונתי נשוא התביעה, וכפועל יוצא מכך תשלם הנתבעת לתובע את הנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה מכוח הפוליסה בסך 16,940 ₪ בניכוי סכום ההשתתפות העצמית וכל סכום שהנתבעת נוהגת לקזז כשמבוטח, הזכאי לכיסוי ביטוחי מלא, נושא באחריות לתאונה.

סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד הפרעון.

יש להניח שקביעה זו תשפיע גם התשלומים המגיעים לנהגת צד ג' ו/או לחברת הביטוח שלה מאת הנתבעת בגין האירוע התאונתי נשוא הליך זה, ובכך ייחסכו הליכים משפטיים נוספים.

16. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע את החזר האגרה בסך 169 ₪ והוצאות ניהול ההליך בסך 2,000 ₪ בשים לב למורכבותו של הליך זה והמספר הלא מבוטל של עדים שהוזמן על ידי הנתבעת לדיון, החורג מהמקובל בהליך של "תביעה קטנה".

17. כמו כן, תשלם הנתבעת את הוצאות העדים בסך 2,000 ₪ (500 ₪ לכל עד) שישולמו ישירות על ידיה לעדים הבאים: גב' אלה טופז, מר רועי יהודה טופז, גב' נויה קראווני וגב' לואיסה קצמן.

18. התשלומים ישולמו תוך 30 יום (מועד הפרעון) מהיום, שאם לא כן ייווספו עליהם ממועד הפירעון עד מועד התשלום בפועל הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.

19. המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 ימים מיום המצאת פס"ד זה לידיו.

ניתן היום, י' ניסן תשפ"א, 23 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.