1. לפני תביעה קטנה בסך 12,500 ₪.

טענות התובע:

1. התובע שהה במלון דן פנורמה באילת לשני לילות. החדר הוזמן במשרד הקבלה ובהזמנה בקש התובע חדר בקומה הראשונה וחנייה לנכים, למרות שאין לו תו נכה אלא רק תעודת נכות . הדבר אושר לו על ידי המלון וכשהגיע למלון אישרו לו לחנות בחניה הפרטית של המלון.
2. אחרי שעתיים הבחין התובע שעל חלון הרכב הודבק דו"ח חניה של משטרת ישראל בסך 1,000 ₪. הדבר גרם לו להלם וכל חופשתו נהרסה. הוא הרגיש לא טוב והתייחסו אליו לא טוב. הוא לא הצליח לדבר עם מנהלת המלון ולקבל אישור על אחריות המלון לדו"ח. קב"ט המלון בדק ומצא שהתובע דובר אמת (לגבי הזמנת החניה), אך למרות זאת לא הסכים בית המלון לתת לו אישור שהרכב חנה בשטחם הפרטי ובאחריותם.
3. בשל כך הודיע התובע לנציגי המלון שהוא, אחותו והילדה לא יתפנו מהחדר עד אשר יקבלו אישור, ובעקבות זאת הזמין המלון ניידת משטרה. לתובע נכות של 100% והנתבעת התעללה בו ולא התחשבה בו. הוא שכר עורך דין שיטפל במקרה והפנה את עניינו לערוץ 13 (רשת) כדי לפרסם את המקרה והדבר נמצא בטיפול.
4. עוד מוסיף התובע כי הוא שבור מהמקרה. התובע מודיע כי המקרה מוקלט ומתועד וכך יש לו הוכחה שהמלון לוקח אחריות על המקרה ומודה שהאשמה היא בו.

טענות הנתבעת:

1. מדובר בתובענה קנטרנית ומופרזת. התובע השמיט את העובדה שבמהלך שהותו במלון ולאחריה נוהל בינו לבין המלון דין ודברים ממושך במסגרתו עשה המלון כל מאמץ לפייס את התובע באמצעות הצעה נדיבה. אולם התובע סרב לכל הצעה ובחר להגיש תביעה זו נגד המלון. הדבר מעיד על כך שהתובע מנסה להתעשר על חשבון הנתבעת. השתלשלות העניינים הוצגה על ידי התובע באופן מגמתי החוטא לאמת. התובע שהה במלון בין התאריכים 21.7.2020 ועד 23.7.2020 על בסיס לינה ושתי ארוחות (בוקר וערב). הוא בקש חדר בקומה הראשונה ושמירת חניה עבורו כאשר הוא מודיע שאין לו תו נכה – ושירות זה ניתן רק לאורחים שיש להם תו נכה. נציג המלון לא הבטיח לתובע כי יקבל אישור להחנות את רכבו במקום חניה המחייב תו נכה. בתאריך הגעת התובע למלון הוא הודיע לנציג המלון שהחנה את רכבו בחניית נכים והציג לנציג המלון תעודת נכה. נציג המלון לא ראה היכן חנה התובע ואין לו אפשרות לאשר או לא לאשר חניה במקום שבו יש צורך בתו נכה.
2. זמן קצר לאחר קבלת החדר הודיע התובע לנציג המלון שקבל דו"ח חניה. מאותו רגע לא חדל התובע להתלונן, להפריע ולהציק לנציגי המלון שניסו שוב ושוב להרגיעו והחזירו לו שוב ושוב שהמלון יסייע לו אם יבקש לערער על הקנס. המלון גם הבטיח לתובע שאם בקשתו לביטול הקנס לא תתקבל ישא המלון בביטול הקנס כדי לתת לתובע תחושה טובה.
3. מאמצי המלון לא עזרו והתלונות נמשכו עד יום הפינוי. התובע בחר שלא לפנות את החדר באקט מחאתי ודרש מהמלון להזמין משטרה שתפנה אותו. המשטרה הגיעה בשעה 14:00 כשהאורח הבא, האמור להכנס לחדר, ממתין והתובע התלונן בפני בשוטר כי הופעלו איומים נגדו למרות שהדבר לא קרה. השוטר בקש מהתובע לפנות את החדר ולהגיש תלונה במשטרה.
4. בתאריך 29.7.2020 פנה התובע למלון באמצעות בא כוחו והתלונן על שהותו תוך שהוא תובע פיצוי מנופח וחסר בסיס של 12,500 ש"ח ומאיים לפנות לתקשורת.
5. גם למכתב זה השיב המלון באמצעות באת כוחו כשהוא מציע לתובע שדרוג ללא עלות של חופשתו הבאה והנחה של 25%.

דיון והכרעה:

1. בשעת הדיון חזר התובע על האמור בכתב התביעה וטען כי הנתבעת לא הסכימה לסייע לו אם יערער על הקנס. ככל הנראה ערער התובע על הקנס במחלקה לפניות הציבור של המשטרה (פנייתו נדחתה) אך לא הגיש ערעור בבית המשפט.
2. נציג הנתבעת טען שבשיחת הטלפון בה הוזמנה השהייה במלון לא הובטחה לתובע חניה בשטח המלון היות ואין לו תו נכה. ל"בל בוי" הציג התובע את תעודת הנכה אך לא אמר לו שאין לו תו נכה על המכונית. העובד לא אישר את החניה. התובע עצמו מכיר את החוק ויודע שאסור לו לחנות בחנית נכים. התובע לא עשה שימוש במכתב המלון כדי לבטל את הקנס ובינתיים תפח סכום הקנס. התובע הכחיש שקבל מכתב כזה. התובע טען כי לא פינה את החדר באיחור אלא התעכב וכי נציג הנתבעת אמר לו שאם לא ירד למטה זה לא יהיה טוב.
3. לאחר ששמעתי את הצדדים החלטתי לדחות את התביעה, למרות שהמלון היה מוכן לקחת אחריות ולסייע לתובע בביטול הדו"ח ואף לשלם את הדו"ח, מהנימוקים הבאים:
4. ראשית – נחה דעתי והאמנתי לנציג הנתבעת שבזמן ביצוע ההזמנה לא הובטח לתובע מקום חניה, שכן אחרת לא היה התובע נזקק להודיע לבל בוי שיחנה בחנית הנכים ולהציג לו את תעודת הנכות אלא היה הולך ומחנה את המכונית במקום החניה בביטחון רב. על כל פנים התובע לא הוכיח כי מקום החניה הובטח לו ובעניין זה עליו נטל ההוכחה.
5. שנית – נחה דעתי כי במהלך שהותו של התובע ניתנה התייחסות למצוקתו של התובע, נעשה בירור על ידי הקב"ט והמלון הבטיח לתובע כי יסייע לו לבטל את הדו"ח, כפי שהדבר נזכר במכתבו של ב"כ התובע למלון, אלא שהתובע לא הסכים להצעות נציגי הנתבעת.
6. שלישית – גם אם צודק היה התובע, והנתבעת הבטיחה לו מקום חניה, אין מקום לבוא בטענות לנתבעת משעה שזו הבטיחה לו שתצייד אותו במכתב שיסייע לו בביטול הדו"ח ואם דבר זה לא יסייע תחזיר לו את סכום הדו"ח, גם אם עשתה כן לפנים משורת הדין. בכך למעשה הסכימה הנתבעת להחזיר הממצב לקדמותו אלא שהתובע לא נאות להקשיב. עולה גם כי מכתב כזה אכן נשלח לתובע – אם לא בשעה שעזב אזי על ידי באת כוח המלון.
7. רביעית – התובע, בהתנהגותו – בכך שסרב לפנות את חדרו בתום השהייה, והיה צורך להזמין משטרה כדי שיפנה את החדר, נהג באלימות, וזאת בהמשך להתנהגותו בכל אותם יומיים בהם המשיך והציק לנציגי המלון בעניין הדו"ח למרות הבטחתם שיסייעו לו. בית המשפט אינו צריך לתת יד למי שנזקק לאמצעים אלימים על מנת להשיג את מבוקשו, כאשר נתונה בפניו הדרך בה נקט לבסוף, דהיינו הגשת תביעה. התנהגות זו די בה כדי למנוע מהתובע את הסעד הנתבע לו היה זכאי לו, על אחת וכמה כאשר במקרה הנוכחי אף לא הוכיח שהוא זכאי לו.
8. לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה אך לפנים משורת הדין לא מחייבת את התובע בהוצאות.
9. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 15 יום מעת שיומצא פסק הדין.

ניתן היום, ח' סיוון תשפ"א, 19 מאי 2021, בהעדר הצדדים.