1. לפניי בקשת הנתבעת 2, באמצעות פרקליטות המחוז) לדון ולהכריע בשאלת חסינותו של הנתבע 1 בדחיפות ובטרם דיון בתובענה לגופה, וכן תגובת התובע לבקשה.
2. ראוי להזכיר בפתח הדברים כי התביעה דנן מתנהלת כתביעה קטנה, וצפוי להתקיים בה, ככלל, דיון אחד במסגרתו צפויה להיבחן התובענה במלואה. הדיון בתיק זה קבוע ליום 8.3.20 ולמעט בשל נסיבות חריגות (כגון קיומו של כח עליון) אמורה לבוא על סיומה בתוך זמן קצר.
3. המבקשת עתרה להכיר בחסינות הנתבע 1, והתובע ביקש שלא לאפשר הכרה בחסינות זו, והכל בהתאם להוראות סעיף 7א ו-7ג לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בהתאמה, כפי שתוקנו בתיקון מס' 10 לפקודה.
4. תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006 תוקנו לצורך הסדרת דרך הדיון בבקשה, ואלו קובעות בפרק ה' שבהן את דרכי הדיון בבקשה, תוך שנקבע בהן כי ככלל, יכריע ביהמ"ש בלא יאוחר מתום 14 ימים ממועד הדיון בה, טרם שייתן כל החלטה אחרת לגופה של התובענה.
5. המבקשת ביקשה להפנות להוראותיו של פסה"ד המנחה בסוגיה זו, הוא פסה"ד בעניינו של פלקסר (רע"א 775/11 אברהם פלקסר נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, סז(1) 353 (2014)), תוך שהיא טוענת כי יש ליתן הכרעה בבקשה לאלתר ועל סמך הבקשה המונחת לפני ביהמ"ש בסוגיה בלבד, אלא שאין בהוראותיו של פס"ד זה כדי לקבוע, באופן גורף, כי אין לקיים דיונים בבקשות שלא להכיר בחסינות העובד (ר' שם בעמ' 393).
6. הרציונל שביקש ביהמ"ש שם להדגיש בכל הנוגע לשלב הדיון בבקשה ואופן הדיון בה הינו כי דחיית הדיון בבקשה עשוי להביא להטרחתו של עובד הציבור מעבר לנדרש לצורך בירור עובדתי במחלוקת הנזיקית, וכן כי יש במשך הזמן האמור כדי להעלות את החשש מפני שימוש בהליך המשפטי לצורך יצירת לחץ בלתי ראוי על עובד המדינה, אותו לחץ שלמניעתו תוקן תיקון מס' 10 לפקודה. עוד הבהיר ביהמ"ש כי כאשר העובדות הנדרשות לבירור המחלוקת (קרי בירור אופן נקיטת ההליך המנהלי הנדרש לקביעת החסינות על ידי הפרקליטות, במקרה שלפנינו) אינן דורשות בירור – לא יקום הצורך בקיום דיון בבקשה.
7. ראוי להזכיר כי התביעה שלפניי עניינה בנזקים שלכאורה נגרמו לתובע, אשר עבד במועדים הרלוונטיים בשירות המדינה והיה ככל הנראה כפוף בתפקידו לנתבע, אלא שמאז הוא אינו עובד עוד בשירות המדינה לאחר שהתפטר.
8. כן ראוי להבהיר כי התובע טוען לקיומם של נזקים כלכליים ובלתי ממוניים הנובעים מהוראות אשר לשיטתו ניתנו על ידי הנתבע לעמיתיו של התובע בקשר עם נוכחות בארוע פרטי חד פעמי של התובע (חתונתו), שלא על פי סמכותו של הנתבע, ותוך כוונה להזיק לתובע כחלק ממערכת יחסים קודמת שנוהלה בין השניים במסגרת שירותו של התובע ואשר פורטה באופן חלקי בכתב התביעה.
9. כך, המעשה שאותו מבקש התובע לייחס לנתבע הוא אינו עריכת בירור (גרידא) בנוגע לזהות המשתתפים הפוטנציאליים בארוע הפרטי שערך התובע מעבר לשעות המשמרת (הסוגיה אשר נבחנה לכאורה על ידי המבקשת), כי אם ביצוע פעולה אקטיבית על ידי הנתבע לצמצום מספר המשתתפים בארוע תוך חריגה מסמכות, ובמטרה להזיק לתובע/ תוך התעלמות מהנזק שעלול להיגרם לו.
10. אין מדובר במערכת יחסים שבה התובע מבקש לזכות בשירות כזה או אחר מאת הנתבע עתה, במסגרת תפקידו של האחרון, וממילא לא צפוי התובע להיבנות מן התביעה ולהשיג בעזרתה הישגים שיכול ויוענקו לו על ידי הנתבע בקשר עם מילוי תפקידו של האחרון.
11. כפועל יוצא מן האמור דומני כי אין בהגשת תביעה אישית כנגד הנתבע כאן כדי ליצור חשש לקיומו של לחץ בלתי ראוי על הנתבע במילוי תפקידו לצורך קבלת טובות הנאה אגב כך, וספק אם יש בעיכוב הדיון בבקשה זו עד למועד הקבוע ממילא לשמיעת התובענה (כנקוב מעלה) כדי ליצור לחץ בלתי ראוי על הנתבע, כעובד המדינה.
12. ועוד – משמדובר בהליך המתנהל בביהמ"ש לתביעות קטנות הרי שממילא אף משך הדיון בתובענה לגופה אינו צפוי להימשך זמן רב באופן שעיסוק בו עשוי להכביד על הנתבע יתר על המידה.
13. ואוסיף - משהמחלוקת נוגעת לשאלה האם עוול הנתבע כלפי התובע בעת שפעל כדי למנוע התייצבותם של עמיתי התובע לארוע אשר ערך, ממילא מצופה היה כי המבקשת תפעל לבחינת סוגיה עובדתית זו בטרם תברר האם חלים הסייגים הקבועים בפקודה לעניין חסינותו של הנתבע אם לאו. השאלה האם נערך בירור כאמור היא שאלה עובדתית שהדרך הראויה לבררה היא במסגרת הדיון בבקשה.
14. כאן המקום לציין כי לא מצאתי בעובדה שלא הוגש תצהיר מטעם התובע לתמיכה בבקשתו שלא להכיר בחסינות כדי להצדיק דחיית הבקשה על הסף, משמדובר בהליך המתנהל בביהמ"ש לתביעות קטנות, ושעה שאת הפגם (ככל שקיים) ניתן לרפא בדרך של חקירת המבקש במעמד הדיון הקבוע. במיוחד נכונים הדברים שעה שהעובדות הנדרשות לבירור אופן קיום מלאכתה של הרשות המנהלית (הוא העומד לבירור בבקשה זו) מצויות בידי המבקשת דווקא ולא בידי התובע.
15. לבסוף אזכיר כי שאלת החסינות היא שאלה דיונית, ובין אם תוכר החסינות ובין אם לאו – הרי שבירור עובדתי ביחס לנסיבות המתוארות בכתב התביעה צריך שייעשה, לרבות בנוכחותו של הנתבע בדיון ההוכחות הקבוע כאן (ולו לצורך הכרעה בזכותה של המבקשת על פי סעיף 7ו לפקודה) ועל כן אין בדחיית הדיון בבקשה עד למועד הדיון אליו זומן הנתבע, ככל בעלי הדין כאן, והטלת חובת ההתייצבות על הנתבע באותו מועד כדי לפגוע בנתבע (או במבקשת אשר ביקשה לקחת על עצמה את האחריות לארוע ולבוא בנעליו).
16. מכל אלו – לא מצאתי מקום לשנות את החלטתי, והדיון בסוגיה יישמע במועד הדיון הקבוע כאן. ממילא מובן כי באותו מועד יישמע הדיון אף בתובענה לגופה (משזו מתבררת לפני ביהמ"ש לתביעות קטנות), והכרעה תינתן בפתח פסה"ד.
17. למעלה מן הצורך אבהיר כי משמדובר בבקשה להחלפת נתבע בנתבעת אשר "כיסה" מטבע הדברים עמוק יותר, וכאשר אין בהחלפת זהות הנתבעים כדי לגרוע מזכותו של התובע לטעון לקיומה של פעולה מכוונת ומזיקה מטעם הנתבע, הרי שהתובע רשאי להודיע על הסכמתו להחלפת זהות הנתבעים. גם במקרה כאמור תחול על הנתבע, מטבע הדברים, החובה להתייצב לדיון כעד מטעם הנתבעת, והנתבעת תזמנו, במקרה הצורך, בהתאם.

סוגיית ההוצאות תבחן בתום ההליך.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"א טבת תשפ"א, 05 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.