1.תביעה כספית בסדר דין מהיר ע"ס 8,937 ₪ להחזר הלוואה שלטענת התובע הילווה לנתבע בשנת 2017 ( להלן: "ההלוואה").

2.התובע עבד בשנים 2017 -2018 כשכיר בשירות חברה בשם ע.פ.א אכיפה ביצוע ואבטחה בע"מ – (להלן: "החברה") שבבעלות התובע – חברה שמספקת שירותי גבייה מנהליים לרשויות מקומיות.

3.לטענת התובע, הוא ,באופן אישי, נתן את ההלוואה לנתבע לבקשת האחרון בסמוך לתחילת העסקתו בחברה ואף החתים אותו על הסכם הלוואה שעותק ממנו צורף לכתב התביעה, ( להלן: "ההסכם").

4.לטענת התובע – הנתבע לא החזיר ולו תשלום אחד מתשלומי ההלוואה – בכל פעם שהיה פונה אליו היה האחרון משיב כי מצבו הכלכלי בכי רע וכי יפרע את תשלומי ההלוואה בהקדם.

5.במהלך העבודה מעל הנתבע, כך לטענת התובע, בכספי החברה ועבודתו בה הופסקה.

6.בכתב ההגנה שהגיש – טען הנתבע כי אכן קיבל בסמוך להעסקתו סך של 8,000 ₪ אך סכום זה ניתן לו על חשבון שכרו על מנת לשלם הוצאות דלק וסוכם כי התשלום יקוזז משכרו; הנתבע מעולם לא חתם על ההסכם והחתימה עליו מזויפת; התביעה הוגשה בשיהוי; אשר לטענת המעילה בכספי החברה – הנתבע הכחיש.

עד כאן – תמצית כתבי הטענות.

7.בתצהיר עדותו הראשית – חזר התובע על גרסתו. התובע הוסיף והצהיר כי הנתבע הועסק בהחברה לפרק זמן קצר וקיבל את מלוא שכרו. התובע נמנע מלציין את תאריך תחילת ההעסקה של הנתבע בחברה ואת תאריך סיומה תוך שטען כי תאריכים אלה אינם רלוונטיים לתביעה דנא שבה החברה אינה צד. ( סעיף 15 לתצהיר העדות הראשית).

8.התובע צירף לתצהירו תכתובת ואטסאפ בינו לבין הנתבע אשר תוכנה תומך לטענתו בגרסתו. לתוכן של תכתובת זו נשוב בהמשך.

9.הנתבע חזר אף הוא בתצהירו על אשר טען בכתב ההגנה. חזר וציין את תקופת העסקתו בחברה וטען כי תאריך סיום העבודה (7.9.2018) אינו מתיישב עם גרסת התובע שכן לא מתקבל על הדעת כי החברה של התובע תמשיך להעסיק את הנתבע לאחר שהאחרון הפר כביכול את חוזה ההלוואה הנטענת ולא תקזז משכרו את החוב הנטען והמוכחש.

10.עוד טען כי תוכן המסרונים שצירף התובע לתצהירו מחזק דווקא את גרסת הנתבע שכן אין במסרונים כל זכר להלוואה.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים – באתי למסקנה כי עלי לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות ריאליות.

הנימוקים יובאו להלן באופן תמציתי כפי שמצווה בית המשפט לעשות בפסק דין בסדר דין מהיר:

11.א. התובע לא הוכיח את חתימת הנתבע על הסכם ההלוואה.

11.ב.מקובל עלי כי ניתן להוכיח אמתות חתימה על סמך מראה עיניים לפי השוואתה עם חתימות מוכחות – אך ,בכל הכבוד, השוואת החתימה על ההסכם עם חתימת הנתבע על תצהיר עדותו הראשית ועל נספחי תצהיר עדותו הראשית אינם מביאים למסקנה כי מדובר באותה חתימה. למשל – בחתימה על ההסכם ה "ע" ארוכה וחדה ואילו בתצהיר קצרה היא ועוגלה. למשל – ה- "ד" וה- "ה"" בהסכם אינן מחוברות ואליו בתצהיר הן מחוברות באופן מלא. גם בהשוואה של יתר החתימות ניתן להצביע על הבדלים.

11.ג. גם אם קיים דמיון בחתימות ( להבדיל מזהות) אין בכך ולא כלום שכן אם נעשה זיוף סביר אזי מן הסתם החתימה תהיה דומה.

11.ג.ודוק: אינני קובע כאן כי התובע זייף את חתימת הנתבע. כל שאני אומר הוא שלא ניתן מהשוואת החתימות על סמך מראה עיניים לקבוע כממצא כי החתימה על ההסכם היא חתימתו של הנתבע.

11.ד.התובע בחר להגיש צילום של ההסכם. כשמועלית טענה של זיוף – מן הראוי להגיש את המקור.

12.גרסתו של התובע בלתי אמינה. היא לא עומדת במבחן של סבירות ושכל ישר, וביתר פירוט –

12.א.התובע לא חלק על כך שעבודתו של הנתבע בחברה הופסקה ב 7.9.2018.

12.ב.על פי ההסכם – הנתבע היה צריך לפרוע את התשלום האחרון מתשלומי ההלוואה באוגוסט 2018.

12.ג.התובע טוען כי החברה שלו שילמה לנתבע את מלוא שכרו עד השקל האחרון.

12.ד.התובע טוען כי החברה שלו העסיקה את הנתבע בשחור וכי את מלוא שכרו שילמה במזומן.

12.ה.ועתה צא וראה –

כלום יעלה על הדעת כי החברה של התובע תשלם לנתבע באמצעות התובע את מלוא שכרו במזומנים משך כשנה מבלי שהתובע יגבה על דרך של קיזוז מהשכר את תשלומי ההלוואה ? בלתי סביר.

12.ו.יטען בא כוח התובע – כי אין באי ביצוע קיזוז כדי לפגום בסבירות גרסת התובע – וזאת מאחר שההלוואה ניתנה על ידי התובע באופן פרטי ואילו השכר שולם עלי ידי החברה כך שמדבור בשתי מערכות יחסים נפרדות.

והשבת לו – נימוק זה יכול היה לעמוד לתובע אילו שילמה החברה של התובע את שכרו של הנתבע באופן חוקי כמו שחברה שומרת חוק משלמת את שכר עובדיה. אך לאחר שהתובע הצהיר בריש גלי כי החברה ( שלו) העסיקה את הנתבע בשחור (ראו סעיף 2 לסיכומי התובע), הרי שבכך הכריז על עצמו כמי שחוקי המס הנגזרים מהעסקת עובד הם בשבילו המלצה בלבד. בעל חברה שפועל כך – היה מקזז גם מקזז את תשלומי ההלוואה הפרטית שלטענתו נתן באופן אישי לעובד מתשלומי המזומנים אשר לטענתו שילמה החברה שבבעלותו לאותו עובד. בעל חברה שפועל כך – לא תפריע לו האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד ולא תרתיע אתו מביצוע קיזוז – שהרי ממילא בחר לפעול מול העובד בטריטוריה בלתי חוקית.

13.ואם לא די בכל אלה – הרי תוכן ההתכתבות אינו תומך בגרסת התובע אלא דווקא מחליש אותה, וליתר פירוט –

13.א.ב - 15.2.2018 הנתבע מבקש מהתובע הלוואה של 5,000 ₪; אך התובע אינו משיב לו כי טרם החזיר את ההלוואה מושא ההסכם, אלא עונה לו כי רואה החשבון לא מאשר. ולא רק זאת – מתשובתו הנ"ל של התובע עולה כי נקודת המוצא שלו היא שהנתבע מבקש הלוואה דווקא מהחברה ( שכן אם מדובר בהלוואה אישית אזי מה לזה ולרואה החשבון ?). נשאלת השאלה – אם התובע באופן אישי נתן לנתבע הלוואה, אזי מדוע הלך דווקא למחשבה כי הנתבע מבקש הלוואה מהחברה דווקא?

13.ב. ב- 21.6.2018 – מהדברים שהוחלפו באותו יום עולה לכאורה כי התובע מבקש מהנתבע כסף על מנת לסגור תיקים מסוימים - "מה קורה עם התיקים שצריך לסגור קודם" והנתבע משיב כי "נקזז מהעבודה בינתיים אין לי ואללה". ב 8.8.2018 התובע חוזר ודורש כסף מהנתבע שאומר שאין לו כי משכורתו מעוקלת והתובע משיב כי הנתבע עלול להיות מוזמן לחקירה בגין הונאה. שוב מדובר בדרישה לשלם כספים לחברה שלגביהם קיימת טענת הונאה. אין שום זכר לכספי ההלוואה. התובע חוזר על דרישת אותם כספים בראשון לספטמבר 2018 ושוב – אין זכר להלוואה אשר על פי ההסכם מתקרבת כבר למועד פירעון התשלום האחרון שלה כביכול מבלי ששולם אפילו תשלום אחד.

13.ד.גם בנובמבר 2018 לאחר שכבר חלף כביכול המועד של פירעון כל ההלוואה חוזר התובע ודורש כפסים שקשורים לגביה שביצע הנתבע במסגרת עובדתו בשירות החברה – אך לא דורש את כספי ההלוואה.

14.א.בחקירתו הנגדית – לא ידע התובע לתת הסבר לכך שבמסרונים אין זכר להלוואה אפילו כשהנתבע מבקש הלוואה ( כביכול – נוספת). להלן ציטוטים –

"ש. בכל ההתכתבויות האלה הוא דרש עוד הלוואה אתה טוען, השאלה אפילו לא בחצי פה לא אמרת לא החזרת הלוואה, לא הזכרת אותה אפילו במשתמע, איך אתה מסביר את זה?

ת. אם לא כתבתי את זה זה לא אומר. הוא תמיד בכה שהמצב הכלכלי שלו קשה, שמס הכנסה לוקח לו כסף, בגלל זה הוא צריך עוד הלוואה.

ש. הוא לא אמר עוד הלוואה.

ת. הוא כתב הלוואה, הוא לא אמר עוד הלוואה.

ש. בכל ההתכתבויות האלה אתה אפילו לא זוכר שיש לו חוב.

ת. פשוט הוא גנב כסף מהחייבים ואז אני כל הזמן הייתי מבקש את הכסף של החייבים."

14.ב.בתשובותיו הנ"ל – התובע כשל בלהסביר מדוע אין הוא מזכיר לנתבע כי הוא חייב לו כביכול

סך של 8,000 אותם עליו להחזיר בתשלומים של 800 ₪ בכל חודש. בתשובתו האחרונה המצוטטת

לעיל אף אישר למעשה את מה שהסברנו קודם – שהדרישות לתשלום שמופיעות בתכתובת

מתייחסות לכספי לקוחות ולא להלוואה. מכאן שהתובע פעל בחוסר תום לב וניסה להטעות את בית

המשפט כאשר צירף והציג את התכתובת בתור הוכחה לדרשית החזרת ההלווא כשכתב בסעיף 16

לתצהירו –

"יצוין כי ביני לבין הנתבע התנהלו התכתבויות בוואטסאפ ביחס לעניין ההלוואה ,התכתבויות

המדברות בעד עצמן והמפריכות את כל שקריו של הנתבע . נספח - ו' מצ"ב עותק צילומי

מההתכתבויו בוואטס אפ".

14.ג.בעל דין שמייחס למסמך המצוי בתיק את מה שלא כתוב בו – אינו יכול לצפות כי בית המשפט ייתן אימון בעדותו.

15. הנתבע עמד בחקירתו הנגדית על טענתו כי קיבל אומנם סך של 8,000 ₪ בסמוך לתחילת עבודתו אך אלה היו עבור דלק והיו אמורים להתקזז מן השכר שלו בגין עבודתו בשירות החברה. זה המקום לציין כי התשובות שמצטט התובע בסיכומיו ומציג אותן כהודאה , מהוות ציוטוט חלקי של תושובת הנתבע והוצאה של הדברים מהקשרם. הנתבע לא הודה בחקירתו בקבלת הלוואה ולא חזר בו מהגרסה שהעלה בכתב ההגנה ובתצהיר עדותו הראשית.

16.על מנת להעמיד דברים על דיוקם – אני רואה להבהיר כי העובדה שאני דוחה את גרסת התובע ואינני מאמין לו אין פירושה שאני מקבל את כל דברי הנתבע כאמת. גם גרסת הנתבע אינה קוהרנטית ובה סימני שאלה שנותרו פתוחים. למשל – אם הוא לא קיבל ולו פרוטה שחוקה בגין שכר עבודה אזי מדוע המשיך לעבוד - ולא עוד אלא שאפילו תביעה לבית הדין לעבודה לא הגיש?

17.יודגש שאין בדברים אלה משום קביעה אם קיבל –ו/או כמה קיבל הנתבע מהחברה ואם מגיע – ו/או כמה מגיע לנתבע מהחברה – בגין שכר עבודה. אלו שאלות לבית הדין לעבודה לענות בהן.

18.א.לסיכום – עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין – נעדרת סיוע. לא ניתן לבסס עליה הכרעה אלא אם קיימים נימוקים משכנעים. דא עקא שמהאמור לעיל עולה – כי גרסת התובע רופסת ואינה עומדת במבחן של שכל ישר.

18.ב.מכאן שגם אילו הייתי מתרשם חיובית מעדותו של התובע ( ואין המצב כך) – לא היה בידי לבסס עליה את ההכרעה.

סוף דבר –

התובע לא הוכיח כי נתן לנתבע הלוואה על סך 8,000 ₪.

התובע לא הוכיח כי הסך של 8,000 ₪ שקיבל הנתבע סמוך לתחילת עבודתו בחברה ניתנו מהתובע אישית לנתבע.

הטענה כי מדובר בהלוואה דווקא ולא במקדמה מהחברה שאמורה להיות מקוזזת מהשכר – לא הוכחה.

סוף דבר הוא – שהתובע לא הרים את הנטל. על כן – דין התביעה להידחות ואני דוחה אותה.

לאור כמות העבודה שהושקעה בתיק , ומאחר שמדובר בתביעה חסרת בסיס שמוטב היה אלמלא הוגשה – אני רואה לפוסק הוצאות ריאליות.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד דין בסך כולל של 3,000 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ו שבט תשפ"א, 08 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.