1. בפניי תביעה שטרית.

א - רקע: הצדדים, ההליך וטענות הצדדים

2. התובעת הנה חברה העוסקת בגריסת, מיון, ניפוי ומחזור של פסולת בניין.

3. הנתבע היה במועדים הרלבנטיים לתביעה זו בעל משאיות ועסק, בין השאר, בפינוי מכולות פסולת לבניין (רמסות), בין השאר לאתר התובעת.

4. ביום 25.6.2015 נכרת בין הצדדים הסכם לקליטת פסולת בניין באתר התובעת בקריית אתא. במסגרת ההסכם נקבע, בין השאר, מחיר טון פסולת בניין שפרק הנתבע באתר התובעת (47 ₪ לטון). עוד נקבע כי מחיר מינימום של כניסה לאתר תהא 400 ₪. כלומר, ככל והנתבע יפרוק רמסה במשקל נמוך מ-8.51 טון, ישלם הנתבע 400 ₪ בגין הביקור באתר (ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה בסדר דין מהיר שהוגש ביום 26.10.2021 במצורף לתגובת התובעת, להלן: "ההסכם").

להסכם צורף שיק ביטחון ללא סכום או ז.פ.. על השיק משורטטת המילה "לביטחון". (להלן: "השיק"). השיק נרשם לפקודת התובעת ואין מחלוקת כי הנתבע חתום עליו.

5. משנוצרה יתרת חוב שלא נפרעה, משלא נענה הנתבע לפניות התובעת להסדיר את חובו, כנטען, מילאה התובעת את יתרת חובו של הנתבע כלפיה בשיק הביטחון שצורף להסכם,
50,336 ₪, ז.פ. 24.2.2020 והשיק הוגש לפירעון.

6. השיק סורב על-ידי הבנק הנמשך ביום 25.2.2020. משכך, הגישה אותו התובעת ביום 26.2.2020 ללשכת ההוצאה לפועל.

7. ביום 2.8.2020 הגיש הנתבע התנגדות לביצוע שטר שהגישה התובעת וכן בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות ללשכת ההוצאה לפועל – ואלה הועברו לבית המשפט.

בהתנגדותו טען הנתבע כי קיימת מחלוקת בינו לבי התובעת בעניין גובה החיובים בהם חויב (סעיף 16 לתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן). עוד טען כי ביום 10.10.2018 איפס את חובו לתובעת לאחר שמסר לה שיקים על סך 43,478 ₪. למרות זאת טענה התובעת כי הנו חב לה סך של 65,000 ₪ (סעיפים 18-19 לתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן). הנתבע טען כי ביקש כי התובעת תמציא לו את תעודות המשלוח בגינן חייבה אותו, כי סוכם שיעביר מקדמה על סך 15,000 ₪, וכי נציג התובעת, בשם גיא, יעביר לו את תעודות המשלוח והשקילה על מנת שהנתבע יבחן את חיוביו על פיהן, ולאחר מכן יערכו הצדדים התחשבנות. בפועל, לא הועברו לו תעודות המשלוח והשקילה והתובעת הפקידה את שיק הביטחון (סעיפים 20-25 לתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן).

8. ביום 24.8.2020 הגיש הנתבע בקשה לביטול עיקולים שהוטלו על חשבונו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. לתגובתה לבקשה מיום 7.9.2020 צירפה התובעת את ההסכם, כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבע אצל התובעת מיום 1.1.2018, העתק חשבוניות מספר 2889, 2921 ו-2946 (להלן: "החשבוניות"), אשר יצרו לטענת התובעת את החוב הנטען וכן דו"ח ריכוז שקילות.

בהחלטתה מיום 21.9.2020 הורתה כב' הרשמת כי העיקול שהוטל על חשבון הנתבע יוסר כנגד הפקדת 15,000 ₪ בקופת בית המשפט. הסכום לא הופקד.

9. ההתנגדות ובקשת הרשות להגשת התנגדות שהגיש הנתבע נדונו ביום 9.3.2021. בהחלטתה מאותו יום קיבלה כב' הרשמת א' הדר את הבקשות, כפוף להפקדת סכום שפורט בהחלטה.

10. בהחלטתה ציינה כב' הרשמת כי "טענות המבקש לפיהן זמני הפריקה והעמסה של משאיות הן כאלה שלא מתיישבות עם חלק מהפירוט שבדו"ח השקילות הן טענות הצריכות להתברר ... עם זאת, המבקש לא נכנס לכלל פרטי הגנתו כשהיה צריך לעשות ועל אף הסימונים המפורטים בדו"ח השקילות שהגיש ב"כ המבקש לא הוגש יחד עם סימונים אלה פירוט המשמעות הכספית של אותן כניסות סמוכות. מהדו"ח עולה שלכאורה ובזהירות הראויה לשלב זה של ההליך אין טענות לגבי השקילות שלא מסומנות ומוטב היה לו היה מונח בפני בית המשפט גם הסבר כספי בעניין זה" (עמ' 6, ש' 2-12).

11. משכך, ניתנה לנתבע רשות להתגונן, אך זאת כפוף לתשלום סך של 9,497 ₪ (סכום המע"מ שקיבל הנתבע מרשויות המס בגין החשבוניות) וכן הפקדת 10,000 ₪ בקופת בית המשפט. הנתבע הפקיד 10,000 ₪ בקופת בית המשפט ואין מחלוקת כי העביר לתובעת את סכום המע"מ שקיבל בשל החשבוניות – 9,497 ₪.

12. התביעה הועברה להמשך דיון בפניי.

בהחלטתי מיום 13.5.2021 הוריתי כי התביעה תידון בסדר דין מהיר והוריתי לצדדים להגיש כתבי טענות מותאמים לסדר דין מהיר.

כן קבעתי מועד לדיון בתביעה.

13. ביום 26.10.2021 הוגש כתב תביעה מותאם לסדר דין מהיר.

לכתב התביעה צורפה כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבע אצל התובעת (נספח ב' לכתב התביעה). כן צורפו החשבוניות מכוחן נוצר החוב לטענת התובעת – חשבוניות מספר 2889, 2921 ו-2946 (נספח ג' לכתב התביעה). בכל אחת מהחשבוניות פירוט של תעודות השקילה.

עוד צורף לכתב התביעה דו"ח ריכוז שקילות (נספח ד' לכתב התביעה), כאשר דו"ח השקילה הפרטני ניתן, לטענת התובעת, לנהג המשאית מטעם הנתבע.

14. ביום 4.1.2022 הוגש כתב הגנה מותאם לסדר דין מהיר.

בכתב הגנתו טען הנתבע כי התובעת לא המציאה לו את תעודות השקילה, למרות פניות חוזרות בעניין זה. עוד טען הנתבע כי החיובים בדו"ח השקילות שצורף לכתב התביעה אינם סבירים, בשים לב לשעות השקילות הסמוכות זו לזו בחלק מהמועדים – כמפורט בסעיף 35.1-35.21 לכתב ההגנה.

15. כן הגיש הנתבע ביום 4.1.2022 בקשה לגילוי מסמכים והארכת המועד להגשת כתב תביעה שכנגד עד חלוף 45 יום מיום המצאתם.

16. בהחלטתי מיום 13.1.2022 הוריתי לתובעת להמציא לנתבע את תעודות השקילה המבוקשות עד יום 1.2.2022 והארכתי את המועד להגשת כתב תביעה שכנגד עד יום 1.3.2022. עוד ציינתי כי "מובהר לנתבע כי לא תינתנה ארכות נוספות ועליו לעמוד במועדים שנקבעו".

17. ביום 13.1.2022 הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין חלקי.

בבקשתה טענה התובעת כי מעיון בסעיפים 35-38 לכתב ההגנה עולה כי הנתבע טוען לחיוב עודף בגין שקילות כפולות על סך 28,000 ₪. משכך, טענה התובעת, אין מחלוקת לגבי יתרת החוב הנתבע – 22,336 ₪.

18. בתגובתו מיום 23.1.2022 ציין הנתבע כי כעולה מכתב ההגנה, הכחיש את כל החוב הנתבע. עוד חזר הנתבע על דרישתו להמצאת תעודות השקילה בגינן חויב. הנתבע טען כי דו"ח השקילות אינו תקין, וכי בהיעדר תעודות שקילה, דין התביעה כולה להידחות.

נוכח המחלוקת כעולה מכתבי הטענות שהוגשו, דחיתי את הבקשה.

19. ביום 24.2.2022 הגיש הנתבע בקשה למחיקת התביעה, נוכח אי המצאת המסמכים בהתאם להחלטתי.

ביום 28.2.2022 הגיש הנתבע אף בקשה להארכת מועד להגשת כתב התביעה שכנגד. בהחלטתי מיום 1.3.2022 ניתנה ארכה כמבוקש.

20. בתגובתה מיום 28.2.2022 ציינה התובעת כי המציאה לנתבע ביום 11.2.2022 את תעודות השקילה לחודשים אוקטובר – נובמבר 2018. עוד נטען כי התובעת לא הצליחה לאתר תעודות שקילה ממועדים קודמים. התובעת חזרה על טענתה כי העתק מתעודות השקילה נמסר לנהג מטעם הנתבע וכי החשבוניות הוצאו על בסיס תעודות אלה.

21. בהחלטתי מיום 13.3.2022 הוריתי לתובעת להמציא תצהיר התומך בטענה כי המסמכים לא אותרו ויפרט את המאמצים שעשתה התובעת לאתרם.

עוד הוריתי כי ככל והנתבע לא יהא שבע רצון מהמסמכים שיומצאו יגיש בקשה עד יום 10.4.2022.

22. לא הוגשה כל בקשה. אף כתב תביעה שכנגד לא הוגש.

23. ביום 14.7.2022 הגיש הנתבע בקשה לאיחוד הדיון בתביעה ובתביעה שהגיש נגד התובעת באותו יום. כן ביקש הנתבע כי יידחה מועד הדיון.

בהחלטתי מיום 15.7.2022 דחיתי את הבקשה.

24. ביום 17.7.2022 נשמעו עדויות המצהירים מטעם הצדדים וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

ב - טענות הצדדים

ב.1 - טענות התובעת

25. טענות הנתבע ביחס לשקילות סמוכות מתייחסות לחיובים בסכום כולל של 28,000 ₪. משכך, לגבי 22,000 ₪ אין כל מחלוקת והיה על הנתבע לשלמם.

26. טענות הנתבע נטענו בעלמא וללא כל ביסוס. הנתבע לא הוכיח כי שעות השקילה אינן מתיישבות עם האתרים מהם פינה פסולת בימים הרלבנטיים, לא הוצגו חשבוניות שהוציא הנתבע ללקוחותיו בגין הפסולת שפינה, או כל מסמך אחר המעיד על מקום עבודתו במועדים הרלבנטיים.

27. טענת הנתבע כי פינוי כל רמסה אורך כשעתיים וחצי אינה הגיונית, בשים לב לפער הקטן בין הסכום בו חייבה התובעת את הנתבע בגין הפינוי לבין הסכום שגבה מלקוחותיו, כדבריו (1,200 ₪ בצירוף מע"מ).

28. הנתבע האריך את ההליך שלא לצורך, העלה טענות סרק וניסה להתחמק מתשלום, לרבות תשלום בו הודה בחקירתו – 22,000 ₪.

ב.2 - טענות הנתבע

29. נטל השכנוע מוטל על התובעת, בהתאם לעיקרון לפיו המוציא מחברו עליו הראיה.

גרסתו של הנתבע לא הופרכה, ודי בכך להביא לדחיית התביעה.

30. התובעת התחמקה מהמצאת תעודות השקילה החתומות על-ידי הנתבע, כפי שסוכם בין הנתבע לבין נציג התובעת – גיא. התובעת אף חדלה להעיד עדים רלבנטיים, כגון השוקל שעבד באתר והפיק את תעודות השקילה, רפי. התובעת אף לא זימנה למתן עדות את גיא, עמו הגיע הנתבע להסכמה ביחס לאופן פירעון החוב. עדות מנהל התובעת הייתה עדות מפי השמועה, שכן אין לו כל ידיעה אישית לגבי כניסות הנתבע לאתר.

31. הנתבע לא התחמק מפירעון חובו. ביום 7.2.2019 העביר לתובעת 15,000 ₪ והמתין, כמוסכם, להמצאת מסמכים המעידים על חובו – אולם אלה לא הומצאו. גם במהלך ההליך המשפטי הומצאו 58 תעודות שקילה בלבד – מתוך 97 התעודות המפורטות בחשבוניות.

32. לנתבע לא הייתה כל אפשרות להוכיח טענתו כי לא פרק פסולת באתר התובעת במועדים/שעות הרלבנטיות. כפי שהעיד, פרק פסולת גם לאתרים אחרים, עוד העיד כי בחשבוניות שמסר ללקוחותיו לא ציין את האתר ממנו פינה או האתר אליו פינה או כל פרטים אחרים. התשלום אף לא בוצע בהכרח במועד פינוי הפסולת, כך שלא ניתן לקשר בין חשבונית הקבלן לנתבע לבין חשבונית התובעת לנתבע.

ג - דיון והכרעה

ג.1 – גדר הפלוגתאות

33. כעולה מהאמור לעיל, יש להכריע בפלוגתאות הבאות:

א. נטל השכנוע;

ב. כישלון תמורה.

אדון במחלוקות כסדרן.

ג.2 – נטל השכנוע

34. התביעה הנה תביעה שטרית.

35. בתביעה שטרית על התובע מוטל הנטל להוכיח את רכיבי השטר – הוא עילת תביעתו. רכיבי השטר הם הפרטים המפורטים בסעיף 3(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת השטרות"), ואלה הם: "שטר חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסוים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה". ס"ק (ב) מוסיף וקובע כי "מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פירעון כסף, איננו שטר חליפין". לעניין זה ראו פסק הדין בע"א 641/66 צבי אריה ומאיר שפיר נ' אוה (חוה) קליבנסקי ומשה שפיר, פ"ד כא (2) 358 (1967), סעיף 7:

"בקבעם מי מבעלי הדין נושא בנטל השכנוע, הולכים דיני הראיות אחר המשפט המהותי. כל אימת שבעל דין סומך על הלכה מהלכות המשפט המהותי, עליו הראיה שנתקיימו אותן העובדות בהן מתנה 'הלכתו' את מתן מבוקשו: ע"א 642/61, פד"י, כרך טז, ע' 1000, 1005. מכאן שמי שבא לבית-המשפט בתביעת שטר, עליו הראיה שנתקיימו במסמך כל היסודות המנויים בסעיף 3 לפקודת השטרות, שבלעדיהם אין הנתבע חייב. ואילו נתבע המתגונן בטענת פירעון, מבקש לפטור עצמו מן החבות ועליו להוכיח שפרע, שאם לא עשה כן, אינו פטור: ע"א 642/61, הנ"ל."

36.    בהיעדר פגם בשטר, נהנה התובע השטרי משלל חזקות הקבועות בפקודה, והנטל לסתרן מוטל על הנתבע. בעניין זה אני מפנה לדבריו של פרופ' ש' לרנר בספרו (עיינו: ש' לרנר, דיני שטרות (מהדורה שניה, התשס"ז-2007), להלן: "לרנר", בעמ' 85):

"לרשותו של תובע שטרי עומדות חזקות ראייתיות שונות, דוגמת חזקת התמורה. מכוח חזקה זו, כאשר חלוקים הצדדים בשאלה עובדתית, כגון אם פרע הנתבע את הסכום הנקוב בשטר או שהוא פטור מלשלמו מסיבה כלשהי, על הנתבע השטרי להוכיח את גרסתו. כאשר בית המשפט מתקשה להכריע בין הגרסאות הסותרות, עליו לפסוק לטובת התובע."

37.     בין החזקות הקבועות בפקודת השטרות, גם חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות וקובעת כדלקמן:

"כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך"

(לפרשנות הסעיף ראו דברי כבוד השופט ב' הלוי ז"ל בע"א 333/63 שמולוביץ נ' סיקו חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה שותפות מוגבלת, פ"ד יח(1) 551, 553 (1964); ת"א (מרכז) 4736-11-10‏ ‏ ג'יזל קדוש נ' מרדכי אלמלח  (17.11.2017); ש. לרנר,  בעמ' 291 – 292, 301 - 302; ע"א 205/87‏  ‎ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ‎ ‎נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מג(4) 680; ע״א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נגד סנדור, שושנה בלץ ואח׳, פ"ד יט 113 (18.5.1965))

כן ראו דברי כבוד השופט (בדימוס) י' דנציגר בבע"מ 2126/09 פלוני נ' פלונית, פִסקאות 22-23  (3.9.2009):

"פקודת השטרות מתנה את אכיפתו של שטר במתן תמורה [ראו: סעיף 26 לפקודת השטרות; יואל זוסמן דיני שטרות 118 (מהדורה שישית, 1983) (להלן: זוסמן)]. סעיף 29(א) לפקודת השטרות קובע חזקה לעניין התמורה ... אכן, על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות נטל ההוכחה הינו על הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכישלונה, והתובע על פי העילה השטרית אינו נדרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה (ראו: שלום לרנר דיני שטרות 222 (מהדורה שנייה, 2007) (להלן: לרנר); זוסמן, לעיל, בעמ' 120-119). ואולם, אם התובע הזכיר בתביעתו כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא הייתה קיימת מלכתחילה (ראו: לרנר, שם)."

38.      ודוק: אין בכך שמדובר בשיק ביטחון ובכך שהתובעת מילאה את הסכום וז.פ. בכדי לשנות ממהותה של התביעה כתביעה שטרית. בנסיבות העניין וכעולה מההסכם, התכוונו הצדדים כי התובעת תוכל לממש את השטר ככל ויתקיימו התנאים המנויים בהסכם (ראו לעניין זה ע"א 358/80 קדש נפתלי מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830, 832-833 (1983)). כן ראו לעניין זה פסק הדין בע"א 665/83  בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה, פ''ד לח(4) 281 (1984):

"המסירה של שטר ביטחון היא, מעצם טיבה וטבעה, 'מסירה-על-תנאי' ו'זכותו של המחזיק בשטר כזה לממש אותו (כגון על-ידי סיחור או תביעה לפרעונו) קמה, רק אם נתמלא התנאי, והמסירה הופכת עקב כך שלמה'... כפי שהובהר כבר לעיל, טוען הבנק עצמו במקרה זה, כי החזיק בשיק כ'שטר ביטחון', היינו, שזה נמסר לו ב'מסירה על תנאי'. אולם לבנק עומדת גם חזקה לכאורה נוספת, והיא, שהתנאי שנתלווה למסירה אמנם נתקיים. אם (דרך משל) נמסר שטר ביטחון להבטחת החזרתם של מיכלים (ראה ע"א 358/80 [הנ"ל), על מי שסיחר את השטר כבטוחה, ברצותו להדוף את התביעה על פיו, להראות, שקיים את חובת ההחזרה במלואה כל עוד לא עשה כן, מניחים לטובת האוחז שלא קיימה, ועל-כן מותר לאוחז לממש את הבטוחה. כפי שנפסק בע"א 333/63, בעמ' 553 (מפי השופט זוסמן):

' ... אף 'שטרי בטחון' בכלל 'שטרות' המה. חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את 'מימוש הביטחון' על-ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו (על 'האוחז' - מ' ב"פ), אלא על חותם השטר (בענייננו: המשיב כנתבע - מ' ב"פ) מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. 'המוציא מחברו עליו הראיה': שטר יוצר 'חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו' לפי סעיף 29(א)' ..."

39.      הנתבע לא טען כי לא התקיים התנאי הקבוע בהסכם (להבדיל מטענה להיעדר תמורה, שתידון בהמשך), או כל טענה אחרת שיש בה למעט מתוקפו של שטר החוב. בהקשר זה יודגש כי הנתבע מנוע מהעלאת טענות שלא נטענו בבקשת הרשות להתגונן שהפכה לכתב הגנה. לעניין זה ראו פסק הדין ברע"א 1261/13 רחל טולדנו נ' החבובות חנות הצעצועים שלי בע"מ (24.04.2013), שם נקבע כי הכלל חל לא רק לגבי טענות עובדתיות חדשות, אלא גם על טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון (פסקה ז' לפסק הדין והאסמכתאות המובאות שם; בש"א 8336/16 יורם גולן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (09.02.2017); ע"א (מחוזי נצ') 38384-06-13 יפתח קלי נ' מכון תערובת נהלל בע"מ (11.07.2014) , סעיף 5 לפסק הדין; ע"א (מחוזי ת"א) 3617-07 אשרף קאולה נ' ידגר אהרון  (03.01.2011), סעיף 10 לפסק הדין). כן ראו דברי כבוד השופט י' זוסמן ז"ל בע"א 29/62 פסי נ' אליקים, פ"ד טז 1172, 1175-1176 (1962)).

40. טענת הנתבע הנה כי הסכום שמילאה התובעת בשיק הנו שגוי, וכי לא פרק פסולת בניין בהתאם לפירוט בחשבוניות ובדו"ח השקילות. מדובר בטענה לכישלון תמורה.

נטל השכנוע להוכחת כישלון תמורה מלא רובץ על כתפי הנתבע, מושך השטר (עיינו: ש' לרנר, בעמ' 222). על הנתבע הטוען לכישלון תמורה מלא להיכבד ולפרט את המסכת העובדתית השלמה שביסוד טענתו. אין די בהעלאת טענה סתמית וכללית על מנת לעמוד בנטל המוטל עליו (ראו דברי כבוד השופט א' גולדברג ז"ל בע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות בע"מ נ' בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד מג (4) 613, 615 (1989)). על הנתבע לפרט, בין היתר, את טיב התמורה, מועד מתן התמורה, מועד מסירת ההמחאה ואת יתר הנסיבות הרלוונטיות הנדרשות להוכחת כישלון התמורה (עיינו בע"א (מחוזי ת"א) 4473/98 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' נ.א.ר.כ. נכסי פז בע"מ, פִסקה 6  (11.1.2000)).

41. יחד עם זאת, משמדובר בצדדים קרובים לשטר, עומדת לזכות הנתבע (מושך השטר) כל טענת הגנה העומדת לו מכוח דיני החוזים (בנוסף לטענה השטרית לכישלון תמורה). לעניין זה ראו דברי בית המשפט בדנ"א 258/98 ויקטור צמח נ' רחל שלשבסקי ואח', פ"ד נ"ה (4) 193, בעמ' 196, סעיפים 8-9:

"... השטר והחוזה מתפרשים על-פי אותן אמות-מידה, שעניינן אומד-דעת הצדדים...

מסקנתו של בית המשפט משקפת את הדין הקיים. אכן בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על- פי שטר עומדת להם גם כנגד חבות על-פי חוזה. על-כן היה עושה השטר רשאי להעלות כנגד הנפרע את הטענה כי הסכום שבו הוא חייב על-פי עסקת היסוד נמוך מסכום השטר."

(כן ראו לעניין זה פסקי הדין בת"א (ת"א) 1178/03 אלומיניום החזקות בע"מ נ' אפל דוד (25.1.2009); ת"א 21922-01-10 אהוד סלמנוב יזמות בע"מ ואח' נ' א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ ואח' (15.4.2002); ת"א (מרכז) 21886-02-14 א.א. תשתיות עפר בע"מ נ' אביעד-ייזום, תכנון ובנייה בע"מ (10.12.2017)).

(המבחן לקירבה בין צדדים לשטר נקבע בפסק דינו של כבוד נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, בע״א 1886/97 זאב יהודה נגד פנינה זלמה, פ"ד נג (1) 132))

42. ועוד, משפרסה התובעת בכתב תביעתה ובתצהירה את הבסיס לחיוב הנתבע – כרטסת הנהלת החשבונות, החשבוניות ותעודות השקילה, רשאי הנתבע להתבסס על מסמכים אלה בכדי להפריך את טענת התובעת לזכאותה לסכום הנתבע או חלקו.

ומכאן לענייננו.

ג.3 – כישלון תמורה

43. התביעה נתמכה בכרטסת הנתבע אצל התובעת, ממנה עולה כי יתרת חובו של הנתבע לתובעת עמדה על הסכום שמולא בשטר הביטחון. ככלל, כרטסת עשויה להיות רשומה מוסדית הקבילה לתוכנה, כאמור בסעיף 36(א)(1) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), ובלבד שהוכחו התנאים הקבועים בסעיפים 35-36 לפקודת הראיות – המסמך נערך על-ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה והוכח כי המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו ודרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהם כדי להעיד על אמיתות תוכנה (לעניין זה ראו דברי כב' השופטת ע' וינברגר בת"א (חי') 56996-03-16‏ ‏ ח.ל.פ.ו. השקעות בע"מ נ' דרכים - שרותי דרך וגרירה בע"מ (2.6.2020) והאסמכתאות המובאות שם). בעניינו לא נטען ולא הוכח כי התקיימו תנאים אלה. אף לא הוכח כי המצהיר מטעם התובעת מעורב בדרך כלשהי בהכנת הכרטסת. משכך, לא מהווה הכרטסת ראייה לתוכנה.

44. כן נתמכה התביעה בחשבוניות המפרטות את תעודות השקילה בגינן הוצאה כל אחת מהן ובדו"חות שקילה, המפרטים לגבי רוב תעודות השקילה המפורטים בחשבוניות, את מספר המשאית שפרקה פסולת בניין, מועד ושעת הפריקה ומשקל הפסולת שנפרקה. בהקשר אחרון זה העיד מנהל התובעת כי בכל הנוגע לנתבע, שהיה לקוח קבוע, נשמר במערכות התובעת משקל המשאית, ולפיכך נשקלה רק בכניסה לאתר, ומשקל הפסולת חושב על פי ההפרש בין משקל המשאית בעת השקילה בכניסה לאתר לבין משקל המשאית.

45. להלן טבלה ובה ריכוז של מספר תעודות השקילה המפורטות בחשבוניות, מספר הרישוי של המשאית שפרקה את הפסולת, מועד ושעת השקילה:

46. יצוין כי במסגרת ההליכים המקדמיים הוריתי לתובעת להמציא לנתבע את דו"חות השקילה ואת תעודות השקילה. למרות זאת, הומצאו דו"חות שקילה חלקיים (שהוגשו על-ידי התובעת), כעולה מהטבלה בסעיף 45 לפסק הדין. לטענת הנתבע, הומצאו לו 58 מתוך 94 תעודות השקילה עליהן מבוססות החשבוניות – אולם, גם תעודות אלה לא הוגשו על-ידי מי מהצדדים.

47. מעיון בדו"חות השקילה (המתייחסים לתעודות השקילה המנויות בחשבוניות, ראו טבלה בסעיף 45 לפסק הדין) עולה, כי הם כוללים פרטים ביחס למועד ושעת השקילה, מספר המשאית, משקל הפסולת ומספר תעודת השקילה.

48. הנתבע לא טען וממילא לא הוכיח כי מי מהמשאיות בגינן הוצאות תעודות השקילה לא הייתה בבעלותו במועד הרלבנטי.

49. הנתבע לא טען וממילא לא הוכיח כי לא פרק פסולת בנייה באתר התובעת במועד הרלבנטי לתעודת השקילה – כגון חשבוניות שהוציא לקבלנים בגין פינוי פסולת בניין, יומני עבודה, כרטסות הנהלת חשבונות ועוד.

50. הנתבע אף לא הוכיח טענתו כי שעות השקילה הסמוכות במספר מהמועדים – אינן סבירות. טענת הנתבע כי עבד רק בחיפה, בדניה ובטירה עומדת בסתירה לטענתו כי פינה פסולת בנייה אף לאתרים אחרים וכי פינה את הפסולת לאתר הסמוך לאתר ממנו פינה את הפסולת. אף לא הוכחה טענת הנתבע כי נדרש לכשעתיים, שעתיים וחצי לשם פריקת פסולת, נסיעה לאתר עבודה ונסיעה נוספת לאתר התובעת.

51. כאמור, נטל ההוכחה בהקשר זה מוטל על הנתבע. הנתבע לא זימן לעדות את השוקל רפי, לא הציג כרטסות, יומני עבודה, הזמנות עבודה, חשבוניות או קבלות שהוציא לקבלנים בגין פינוי פסולת, או כל ראיה אחרת שיכלה לתמוך בטענתו. ועוד, למרות שלדברי ב"כ הנתבע הומצאו לו כ-58 תעודות שקילה, אף אלה לא הוגשו, ולא ניתן ללמוד על חפיפה ביניהן לבין התעודות אליהן התייחס הנתבע בסעיף 35 לכתב הגנתו.

בהקשר זה יש לזכור כי תעודות השקילה הוצאו על-ידי השוקל, רפי, והוזנו למערכת הממוחשבת של התובעת, וכי לא הוצג כל טעם לפיו רפי יוציא תעודות מזויפות.

52. אשר על כן, לא עמד הנתבע בנטל להוכיח כי שעות ומועדי השקילה אינם סבירים – ולכן לא ניתן להסתמך על דו"ח השקילה.

53. אף איני סבורה כי אין בהמצאת כלל תעודות השקילה בכדי לשנות, בשים לב לפירוט בדו"חות השקילה שהומצאו ובחשבוניות.

54. יחד עם זאת, לא זכאית התובעת לתמורה בגין תעודות השקילה המנויות בחשבוניות ואינן מופיעות בדו"חות השקילה שצורפו. בכל הנוגע לתעודות אלה, לא הומצאו תעודות השקילה או דו"חות שקילה. מחדל התובעת להמציאן, למרות דרישות רבות שהופנו אליה בעניין זה, תומכת בטענת הנתבע כי לא בצע את פריקת הפסולת מושא תעודות שקילה אלה באופן שיש בו לעמוד בנטל המוטל עליו.

55. משכך, יש להפחית מסכום החשבוניות את הסכום בגין תעודות השקילה שלא נכללו בדו"חות השקילה, כפי שיפורט להלן.

56. חשבונית 2889:

א. בהתאם לחשבונית - 425.71 טון + 19 שקילות במשקל פחות מ-8.5 טון (שמחויבות בהתאם להסכם בסך 400 ₪);

ב. תעודות שקילה (מעל 8.5 טון) – 243.34 טון;

ג. (425.71 – 243.34) = 182.37 טון;

ד. 182.37 * 47 = 8,571.39 ₪;

ה. בצירוף מע"מ – 10,028.52 ₪ .

57. חשבונית 2921:

א. בהתאם לחשבונית - 162.4 טון + 19 שקילות במשקל פחות מ-8.5 טון (שמחויבות בהתאם להסכם בסך 400 ₪);

ב. תעודות שקילה (מעל 8.5 טון) – 82.39 טון;

ג. (162.4 – 82.39) = 80 טון;

ד. 80 * 47 = 3,760 ₪;

ה. בצירוף מע"מ – 4,399 ₪.

58. חשבונית 2946:

א. בהתאם לחשבונית - 141 טון + 16 שקילות במשקל פחות מ-8.5 טון (שמחויבות בהתאם להסכם בסך 400 ₪).

תעודות שקילה (פחותות מ-8.5 טון) – 141.12 טון.

59. אשר על כן, אני מפחיתה מסכום התביעה סכום של 14,427.5 ₪, לגביו הוכיח הנתבע כי לא פרק פסולת באתר התובעת.

ד - סופו של דבר

60. מורם מהאמור עד כה כי התביעה מתקבלת בחלקה.

61. על הנתבע לשלם לתובעת (50,336 – 14,427.5) = 35,908.5 ₪.

מסכום זה יש להפחית 9,497 ₪ ששילם הנתבע לתובעת בהתאם להחלטת כב' הרשמת בבקשת הרשות להתגונן – 26,411.5 ₪.

62. אני מורה כדלקמן:

א. המזכירות תעביר לתובעת, על-ידי ב"כ, את הסכום של 10,000 ₪ שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט;

ב. הנתבע ישלם לנתבעת סך של 16,411.5 ₪ (26,411.5 – 10,000 ₪) עד יום 1.9.2022, שאם לא כן ישופעלו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל (בניכוי הסכום של 33,924.5 ₪);

ג. הנתבע ישלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשפ"ב, 24 יולי 2022, בהעדר הצדדים.