28 דצמבר 2022

לפנינו תביעה לתשלום זכויותיו הנטענות של התובע, עובד בניין, בגין תקופת עבודתו הנטענת ובגין סיומה. המחלוקת העיקרית בתיק עניינה השאלה האם יש לחייב את הנתבעת 1 בתשלום זכויות התובע.

רקע עובדתי וההליך המשפטי

1. התובע הגיש ביום 5.8.2020 תביעה, בה טען כי עבד באתרי בניה של הנתבעת 1 משך מספר שנים. התקופה נשוא התביעה, לשיטתו, היא מחודש ינואר 2014 ועד לחודש ינואר 2017.
2. בתקופה נשוא התביעה הונפקו לתובע תלושי שכר על ידי חברת מי- רן כוח אדם בע"מ (להלן: "חברת מי רן"), שאינה צד להליך. ארבעה מן התלושים צורפו לתביעה. כבר בכתב התביעה הסביר התובע, כי חברת מי רן פורקה והליכי הפירוק הסתיימו עוד טרם הוגשה התביעה.
3. התביעה הופנתה במקור גם נגד חברת מיתלה שירותים בע"מ, הנתבעת 2, ומר ציון עזרא צדוק, הנתבע 3. בישיבת הדיון המוקדם הודיע התובע שאינו עומד על התביעה נגד הנתבע 3, ובישיבת ההוכחות הודיע כי אינו עומד על התביעה נגד הנתבעת 2.
4. לטענת התובע, חבה הנתבעת 1 בתשלום זכויותיו, בסך מצטבר של 87,628 ₪, שכן עבד בחצריה ועבורה. התובע טוען עוד, כי הנתבעת 1 הייתה מעסיקה במשותף וכן לא פיקחה על תשלום זכויותיו. כן נטען כי ההתקשרות בין הנתבעות הייתה בחוזה הפסד. לתמיכה בטענות הגיש התובע תצהיר מטעמו, ללא כל נספחים, והוא נחקר בישיבת ההוכחות.
5. הנתבעת 1 טענה בכתב ההגנה, כי מעולם לא העסיקה את התובע, והוא לא עבד באתריה. הנתבעת 1 לא הביאה ראיות מטעמה, והסתפקה בחקירת התובע.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלנו את הראיות, ואת טענות הצדדים, מצאנו כי התובע - הוא המוציא מחברו ועליו הראייה- לא הוכיח תביעתו נגד הנתבעת 1.
2. בכתב התביעה טען התובע שלוש טענות עיקריות להוכחת עילת התביעה נגד הנתבעת 1. האחת, העסקה במשותף; השנייה, היעדר פיקוח מטעם הנתבעת 1 על תנאי העסקתו; השלישית, חוזה הפסד בין הנתבעות.
3. העסקה במשותף לא הוכחה, ולו בראשית ראיה. לא נטען, אף לא הוכח, כי הנתבעת 1 קיבלה את התובע לעבודה או פיטרה אותו. לא הוכח כי מי מטעמה נתן לו הוראות בעבודתו או פיקח עליה. אף אין חולק כי תלושי שכר לא הונפקו על ידה והתובע אף לא טען כי שכרו שולם על ידי הנתבעת 1. טענה זו נטענה בעלמא, ללא ביסוס.
4. אף הטענה בדבר היעדר פיקוח מטעם הנתבעת 1 נטענה כלאחר יד, ללא ראיות או ביסוס עובדתי. כלל לא הוכח שהתובע עבד בחצריה של הנתבעת 1 וכלל לא הוכח שחלה עליה חובה לפקח על תנאי העבודה של התובע. בכתב התביעה (סעיף 2) נקב התובע בשמות שתי הערים בהן עבד, לשיטתו, רמת השרון וכפר סבא. התובע לא ציין כתובות ואין כל דרך לדעת, למעשה, באיזה אתרי בנייה עבד. התובע חזר על הדברים בתצהירו (סעיף 2). בעדותו, לעומת זאת, הזכיר התובע כי עבד באתר בנייה בהוד השרון ולא הזכיר מקומות נוספים (עמוד 7 שורות 28- 29).

בישיבת הדיון המוקדם טען התובע, וחזר פעמיים על הטענה, כי המנהל העיקרי שהורה לו כיצד לעבוד היה ציון (עמוד 2 שורות 18- 21). התובע הוסיף אז, כי היה מנהל נוסף בשם אלברט, ולאחר שחשב ארוכות ציין כי אדם נוסף, ממוצא סיני, אף הוא נתן הוראות. לעומת זאת, בתצהירו של התובע כתב כי מנהליו היו ציון ואורן (סעיף 5). בחקירתו של התובע הוא נשאל מספר פעמים האם ציון פיקח על עבודתו, ותשובותיו היו מתחמקות. תחילה, טען כי: "היו הרבה מנהלים שהיו מתחלפים" (עמוד 7 שורה 6), וציון היה רק אחד מהם. כאשר נשאל שוב, חזר על התשובה לפיה היו מספר מנהלים ואחד מהם היה ציון (עמוד 7 שורות 26- 27). ממילא לא נטען, אף לא הוכח, כי ציון היה עובד או מפקח מטעם הנתבעת 1.

1. אף החלופה השלישית להטלת אחריות על הנתבעת 1, הטענה בדבר חוזה הפסד, לא בוססה בראיות. לא הוכחה כלל התקשרות בין הנתבעת 1 לחברת מי רן, הנוגעת לתביעה. ודאי שלא הוכח תוכן התקשרות כגון זו. בישיבת הדיון המוקדם טען ב"כ התובע כי בידיו כתבי בי דין מהליכים משפטיים אחרים המעידים על התקשרות כאמור (עמוד 3 שורות 6- 7). כאמור, ראיות לא הוגשו, ובכלל זה התובע לא הגיש כראיות כתבי בי דין מהליכים אחרים שיש בהם כדי לתמוך בתביעתו.

בסיכומיו, ביקש התובע כי בית הדין יקבע כי: "הנתבעת 1 התקשרה עם חברת מי רן וקיבלה ממנה שירותי כוח אדם בחצרותיה השונות" (סעיף 12 לסיכומים), תוך שהפנה להכרעות בהליכים אחרים. ההכרעות אינן עוסקות בתובע או דווקא באתרים בהם עבד, לשיטתו. כאמור, לא הובאה ולו ראיה בודדת המעידה על התקשרות בין שתי החברות בכל הנוגע לעילות תביעה זו. ברי, כי להוכחת התביעה אין די בכך שבנסיבות אחרות, בתקופות ובמקומות אחרים, ייתכן שהוכחה התקשרות.

1. לתמיכה בתביעה הגיש התובע תצהיר דל, ללא כל מסמכים נלווים. התובע בחר שלא לזמן לעדות עדים, לרבות עדים מן החברה שהנפיקה את תלושי השכר, שייתכן שהיו יכולים לשפוך אור על נסיבות ההעסקה.
2. לאור כל האמור לא הוכחה התביעה, והיא נדחית.
3. התובע יישא בשכ"ט הנתבעת 1 בסך 8,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, ד' טבת תשפ"ג, (28 דצמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.