זוהי בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות, ולחלופין בקשה לעיכוב הליכים בתובענה, ובצידה בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה מטעם המבקשים.

התביעה בקצירת האומר:

1. עסקינן בתביעה כספית אשר הגישו המשיבים, קבוצת רוכשים, כנגד המבקשים, בטענות כי המבקשות 1 ו-2 איחרו במסירת דירות, אי- התאמה בדירות, אי מסירת מפרט לרוכשים וגביית יתר על ידי ב"כ המבקשות 1 ו-2; הכל בניגוד לחוק המכר (דירות), תשלג- 1973.
2. המשיבים הם קבוצת רוכשים אשר על פי הנטען רכשו דירות למגורים בתאריכים שונים בפרויקט "ברסלב" מידי המבקשות 1 ו-2 הנבנה בשכונת הר יונה בעיר נוף הגליל.
3. המבקשות 1 ו-2 הינן חברות קבלניות החתומות יחד על הסכמי הרכישה. המבקש 3 הינו עורך דין המייצג את המבקשות 1 ו-2 בהסכמי המכר ואשר על פי הנטען גבה שכר טרחה ביתר ובניגוד לחוק.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף:

1. ביום 22.11.2020 הוגשה בקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית ועניינית. לטענת המבקשים, בית המשפט משולל סמכות לדון ולהכריע בתובענה זו, תוך שהם מפנים לסעיף 24.11 להסכם המכר שנחתם בין הצדדים בשנת 2016, וקובע כי:

"הצדדים מסכימים כי כל חילוקי דעות ביניהם אם יהיו בקשר להסכם זה, לרבות טענות בקשר לטיב הבנייה, האחראים לה, וכל שאלה אחרת העולה מהסכם זה, לרבות דין ודברים בין דיירים עצמם בכל הקשור להוראות הסכם זה, יתבררו בדין תורה בלבד, בבית הדין של הגר"נ קרליץ שליט"א וחתימה על שטר זה הינה כחתימה על שטר בוררין לכל דבר ועניין."

(העתק מההסכם צורך כנספח ג' לכתב התביעה).

1. לשיטתם של המבקשים, הסעיף הנ"ל שולל מבית משפט זה את הסמכות לדון בתובענה נשוא הבקשה, שכן הסמכות הבלעדית לדון בתובענה הינה לבית הדין בבני ברק, שהינו "בית הדין הדתי הפרטי הגדול ביותר בעולם הדתי שבו יש עשרות דיינים בהרכבים רבים, ומתקיימים בו דיונים רבים מדי יום" (ראה סעיף 3 לבקשה).
2. מנגד טענו המשיבים כי המדובר הוא בתניית שיפוט מקפחת כמשמעה בסעיף 4(8) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג- 1983 (להלן: "חוק החוזים האחידים") ולכן דינה להתבטל.

דיון והכרעה:

1. לאחר העיון בבקשה ובתגובה, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות, ואנמק;

1. ראשית כל, אין חולק כי הסכם המכר שנחתם בין הצדדים הינו בבחינת חוזה אחיד כמשמעו בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים. אין גם מחלוקת כי הסכם המכר נערך על ידי המבקשים מראש ומשמש לחוזים רבים בינם לבין הרוכשים, וממילא טענה אחרת לא נשמעה מפי המבקשים.
2. אם כך השאלה המצריכה הכרעה היא אם תניית השיפוט שבסעיף 24.11 הנ"ל היא בגדר תניה מקפחת בחוזה אחיד כאמור בסעיף 4(8) לחוק החוזים האחידים, אשר קובע כי:

"4. חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים:

[...]

תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסויימות בערכאות משפטיות, או הקובע כי כל סכסוך בין הספק והלקוח יידון בבוררות;" (השינויים אינם במקור)

1. לדידם של המבקשים, החזקה הנ"ל, ככל חזקה משפטית אחרת, ניתנת לסתירה. המבקשים מסבירים כי העברת הסכסוך לבירור בפני בית הדין הרבני הפרטי בבני ברק, יש בה, בין היתר, כדי לחסוך זמן שיפוטי רב.
2. עוד טענו המבקשים, כי הם מסכימים כי הבוררים יידונו לפי חוקי מדינת ישראל ולא לפי כל כלל ההגינות והצדק (ראה סעיף 6 לבקשה). המשיבים טוענים כי גם אם יש הסכמה להתדיינות לפי דיני מדינת ישראל, הרי היישום של הדין הישראלי ע"י בית הדין הרבני יהא פגום, ועדיין יקפח אותם.
3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה מסקנתי היא שהעברת הדין לבוררות בפני ערכאה דתית פרטית, בין אם לפי הדין האזרחי ובין אם לפי דין תורה, יש בה כדי לקפח את זכותם של המשיבים להעלות את טיעוניהם, לבררם ולברורם לפי הדין האזרחי ובמסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, ובערכאה המתאימה], והמבקשים לא הצליחו לסתור את החזקה שבחוק לפיה כל תנייה כאמור היא תנייה מקפחת.
4. בעניין זה יש להפנות להלכת בן חמו המפורסמת ((רע"א 5860/16 Facebook Inc. נ' אוהד בן חמו (ניתן ביום 31.5.2018) להלן ולעיל: "הלכת בן חמו"). בעניין בן חמו הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד פייסבוק אירלנד ונגד פייסבוק אינק. המשתמש נדרש לאשר תנאי שימוש עם פייסבוק אירלנד, שכללו תניית מקום שיפוט, שלפיה כל סכסוך יידון בבית משפט במדינת קליפורניה; ולצידה תניית ברירת דין שקבעה כי הסכסוך יוכרע על פי דיני מדינת קליפורניה. נקבע בפסק דין בן חמו כי לא עלה בידי פייסבוק לסתור את חזקת הקיפוח שבסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים (ראה הלכת בן חמו, פס' 40), ואילו לגבי תניית ברירת הדין, נקבע כי לא הוכחה תחולת חזקת הקיפוח בסעיף 4(8) לחוק.
5. ובחזרה לענייננו, המבקשים לא הניחו בפניי כל הסבר כיצד יש בהעברת הדיון לבית דין דתי פרטי לפי דין תורה כדי להגן על אינטרסים עסקיים לגיטימיים כאלו או אחרים. ספק אם ברירת הדין בבית דין דתי פרטי היא בעלת מאפיינים דומים לשיטת ברירת דין בערכאה משפטית אזרחית, וספק רב אם התקדימים וההחלטות שנקבעו שם (בבית הדין הדתי הפרטי) מתאימים להכרעה בסכסוך אזרחי מסוג דנא.

טענת המבקשים לפיה מוכנים הם להתדיין בבית הדין הרבני לפי הדין האזרחי הועלתה בעלמא אך במטרה להדוף את חזקת הקיפוח של המשיבים. המבקשים לא הניחו בפניי תשתית עובדתית או משפטית מספקת כדי להניח את דעתי בשאלת בקיאותם של דייני בית הדין הרבני הפרטי בדינים האזרחיים בכלל ובדיני המכר והחוזים בפרט.

1. לפיכך המסקנה היא שסעיף 24.11 בהסכם ההתקשרות הקובע תניית שיפוט גורפת בפני בית הדין הרבני מהווה תנייה מקפחת שיש בה כדי לשלול את הזכות לפנות לערכאות משפטיות באשר הן.
2. עיינתי בפסיקה אליה הפנו המבקשים, ולא מצאתי בה כל מועיל לבקשתם. המבקשים מצטטים בבקשתם מתוך פסקי דין בעניין פרשנותו של סעיף 4(8) לחוק החוזים האחידים. כך למשל הם מצטטים את דבריו של כב' השופט יעקב בת"א 21342-10-15 גדעון ענאקי נ' מרקמן את טומשין- חברת עורכי דין (ניתן ביום 11.11.15) שבו הוא קובע כי התנאי בהסכם שכר הטרחה שבין הצדדים, לפיו "בכל מקרה של מחלוקת בין הצדדים בנוגע להסכם זה, יובא העניין להחלטת בורר יחיד שימונה ע"י ראש לשכת עורכי הדין במחוז ת"א. חתימת הצדדים על הסכם זה כמוה כחתימה על הסכם בוררות", הינו עניין מקובל ואיננו בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד.

אלא, ובניגוד לגרסת המבקשים, המעיין בפסק הדין למד בנקל כי המקרה שם אירע לפני התיקון בחוק מיום 17.12.14 בטרם תוקן סעיף 4(8) לחוק, כך שאינו רלוונטי למקרה שלנו.

1. באשר לפסק הדין הנוסף עליו מסתמכים המבקשים, ה"פ 12748-03-16 קאטי פרוב נ' עמרי יפתח (ניתן ביום 14.06.16), הרי וכאמור בתגובת המשיבים, המבקשים השמיטו מתוך הציטוט את הפיסקה הרלוונטית שעשויה להטות את הכף לטובת המשיבים:

"הכללתה בחוזה של תניית בוררות גורפת, החלה על "כל סכסוך", עלולה להכביד ולקפח את הלקוח, מקום שבו פערי הכוחות בינו לבין הספק משמעותיים. בעוד שהספק יוכל לספוג בנקל את העלויות של ניהול בוררות גם בסוגיות מעוטות ערך, כאשר תקום לו עילה כלפי הלקוח, ולא רק כשמדובר בעניינים "קרדינליים", הרי, זה האחרון, פעמים הרבה, ייאלץ להימנע מעמידה על זכויותיו, שעה שנמנעת ממנו, מכוח ההסכם, הגישה לערכאות המשפטיות, לרבות, למשל, לבית המשפט לתביעות קטנות." (עמ' 3 מפסק דינו של כב' השופט אריאל ואגו).

1. על פני הדברים, עסקינן בתיקון מהפכני. טרם התיקון - הסכם בוררות "מקובל" הוחרג במפורש מתחולת הפסיקה, וקיומו של הסכם כזה בחוזה אחיד, לא התפרש כשלילה של זכות הלקוח לגשת לערכאות משפטיות. בעוד שלאחר התיקון - נהפכו היוצרות, כך שכל סעיף בוררות חוזי יוחזק כתנאי מקפח, כל עוד לא נסתרה החזקה, ודינו יהיה ביטול או שינוי.
2. סעיף 24.11 להסכם ההתקשרות במקרה דנן קובע תנאי גורף לפיו "כל חילוקי דעות" בין הצדדים יתברר בני בית הדין של הגר"נ קרליצ שליט"א ולפי דין תורה. תנאי כזה בנסיבות העניין הוא תנייה מקפחת, וחזקה זו לא נסתרה ע"י המבקשים.

1. נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק התובענה על הסף, ומחייבת את המבקשים ביחד ולחוד לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪.
2. כתב ההגנה יוגש עד יום 8.3.21. למעקב המזכירות.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשפ"א, 08 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.