לאחר שבחנתי את עדויות שני הנהגים, תצלומי הרכבים אחרי התאונה והסימונים על הכביש לפני הצומת, התרשמתי כי במועד הרלוונטי לתאונה היה הסימון על הכביש כפי שתאר נהג האוטובוס, היינו הנתיב הימני מיועד לפניה ימינה בלבד, וברי כי התמונות עם הסימון דנן צולמו על יו מיד אחרי התאונה וברצף אחד עם תמונות מיקום האוטובוס בנתיב השמאלי כשהוא פונה שמאלה.

לא הוגשה כל ראיה לסתור סימון זה, שכן התמונות שצולמו או הובאו מגוגל מפות ע"י הנתבעים הינם מתאריכים אחרים (התמונות שצילם הנתבע - שנתיים לאחר התאונה וגוגל מפות - מתאריך לא ידוע).

הנתבע 1 אישר כי פנה שמאלה מהנתיב הימני, והעובדה כי נהג לעשות כך באופן קבוע אינה מוכיחה שהדבר היה מותר לפי הסימון בכביש, שמעיד ההפך.

אני דוחה את הטענה כי נהג האוטובוס צילם במזיד או בשוגג סימון בכביש אחר, שאינה סבירה, שכן הנתבע מודה כי נהג האוטובוס אמר לו מיד אחרי התאונה כי הוא פנה שמאלה מנתיב המיועד לפניה ימינה בלבד, וברי כי אילו הסימון על הכביש הורה אחרת, היה הנתבע 1 מראה לו זאת מיד.

לפיכך אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 9,630 ₪ בצירוף אגרה, שכר העד ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

פטור מיתרת האגרה.

ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ב, 30 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.