25 יולי 2022

1. השאלה המרכזית שעומדת לפתחנו בתיק זה היא האם היה התובע במעמד של 'עובד' כמשמעו בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995?

אם נשיב לשאלה זו בחיוב, תיבחן טענת התובע לקרות אירוע תאונתי מ–14.1.18 כפי שטען ושאלת הקשר הסיבתי בינו לבין הליקויים להם הוא טוען שנגרמו לו בעטיו.

רקע:

1. ביום 7.3.18 הגיש התובע טופס תביעה לנתבע להכיר באירוע תאונתי שלדבריו אירע לו ביום 14.1.18 כ'תאונת עבודה'.
2. בהודעה מיום 29.4.19 דחה הנתבע את התביעה בנימוק שהתובע אינו מבוטח כעובד שכיר וכן שלא שררו יחסי עובד מעסיק בינו לבין חברת אביאור זפרני בע"מ (להלן גם: "החברה") שבבעלות אמו של התובע.
3. על רקע האמור, הוגשה התביעה שלפנינו.
4. בהחלטה מיום 22.10.20 נקבע כי התיק יועבר להוכחות בשאלות הבאות:
5. מעמדו של התובע והאם היה מבוטח כעובד.
6. קיומו של אירוע תאונתי מיום 14.1.18.
7. הקשר הסיבתי בינו לבין הליקוי שנטען כי נגרם לו בעטיו.

עיקר טענות הצדדים:

1. לטענת התובע: א. לתובע ארעה תאונת עבודה ביום 14.1.18 בה עת עלה להתקין דוד שמש אצל לקוח של החברה, נפל מגובה של שלושה מטרים על הראש ואזורים אחרים בגוף.

ב. בניגוד לטענת הנתבע, התובע היה "עובד" ובעובדה כי היה הבן של בעלת החברה, אין כדי לגרוע ממעמדו זה. מעבר לעדותו של התובע התומכת בכך, הגיש התובע גם תלושי שכר והזמנות מהתקופה הרלוונטית לתביעה עליהן הוא חתום. התובע החל עבודתו בחברה מיד לאחר שסיים לעבוד בחברה אחרת היא "חוגי שליחויות בע"מ".

ג. התובע הוכיח את קרות האירוע התאונתי שנגרם לו כשהוא הגיש לבית הדין את כל המסמכים הרפואיים בעניין התומכים בכך, תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה וטופס בל/250.

ד. אשר לטענת הנתבע להתיישנות התביעה, דינה להידחות ולא רק עקב הנכות שנגרמה לתובע בשל התאונה. התובע גם קיבל לידיו את מכתב הדחיה חודשים רבים לאחר מתן החלטת הנתבע משהוא לא גר בכתובת אליה נשלח ולכן גם חל לגביו סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. הגשת כתב התביעה התעכבה גם בשל מגפה הקורונה ומסיבה שאינה תלויה בתובע.

1. בתמיכה לטענות התובע הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעם אמו, הגב' אסתר זפרני.

התובע ואמו נחקרו על תצהיריהם.

1. לטענת ב"כ הנתבע: א. דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. מכתב הדחייה נשלח לתובע ביום 29.4.19 ואילו תביעת התובע הוגשה לבית הדין בחלוף למעלה משנה, ביום 6.8.20. התובע אישר גם כי במועד הגשת התביעה גר ביהוד, בכתובת שציין על גבי טופס תביעתו ובכתובת אליה נשלח מכתב הדחייה. לפיכך, עומדת לנתבע חזקת ההמצאה. הנתבע צירף גם אישור מסירה מדואר ישראל המלמד כי מכתב הדחייה הגיע לידי התובע ביום 31.5.19.

ב. התובע כלל לא היה מבוטח כעובד בתקופת האירוע הנטען וכן לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין החברה לבינו בתקופה שמ-14.11.17 ועד ל-14.1.18 (יום קרות האירוע הנטען). בין היתר, אין הלימה בין הסכום המופיע בתלושי שכרו של התובע לבין סכום הכסף שהופקד בחשבון הבנק שלו. החברה גם לא דיווחה על התובע בשנים 2017/18 כעובד מן המניין כמו יתר העובדים המדווחים בדו"ח העובדים. לתובע, בניגוד לגרסתו, לא היה עובד שהחליף אותו בעבודתו. 'עלי' דווח כעובד החברה החל מיולי 2018 ומר בן עזריה דווח כעובד החברה כבר מחודש ינואר 2018. אין הלימה גם בין גרסאות התובע ואמו לעניין שעות העבודה הנטענות של התובע ואף לא שולמו לתובע זכויות סוציאליות. לפיכך, לכל היותר העניק התובע עזרה משפחתית לחברה ואין המדובר ביחסי עבודה.

ג. למען הזהירות יצוין כי גם לא הוגשה כל הוכחה לביצוע עבודה במועד האירוע התאונתי הנטען. לא צורפה כל הצעת עבודה או הזמנת עבודה שמוכיחה ביצוע עבודה ביום 14.1.18. לכן, גם לא הוכח קרות אירוע תאונתי באותו היום.

לפיכך ועל יסוד כל האמור, דין התביעה להידחות.

המסגרת הנורמטיבית:

1. סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 מגדיר "עובד" כדלקמן:

" "עובד" – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן משפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות"

1. בעניין מדלסי (עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי – המוסד לביטוח לאומי (20.1.15)) סקר בית הדין הארצי לעבודה את ההיבטים והשיקולים הרלבנטיים לסיווג בן משפחה כ"עובד" ואלה הדברים שצוינו על ידו שם:

"המחוקק היה ער לאפשרות שאותה תלות כלכלית והסתמכות שמקובל לייחסה לעובד השכיר תתקיים גם בין מי שיש ביניהם קרבת משפחה וכן לכך ששעה שמדובר ביחסים שבין קרובי משפחה - אזי שמטבע הדברים לא תמיד תהיה הקפדה יתירה על מלוא הסממנים המאפיינים יחסים של עובד ומעביד על פי כל המבחנים שהתפתחו מעת לעת בפסיקה, לרבות אלה הנוגעים להיקף השליטה, הפיקוח או הבקרה של המעביד על עבודת העובד ודרך ביצועה. שליטה ובקרה אשר יכול ויהיו מצומצמים וגמישים יותר עת שמדובר ביחסים בין קרובי משפחה (ראו –דב"ע מח/141 – 0 חנה גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כ' (1988) 98, 102).

על רקע זאת, ניתן להבין את ההגמשה שהגמיש המחוקק בתיחום גבולות ההגדרה של המונח "עובד" שבחוק משהוא "ביקש להקל במשהו עם 'העובד' בעסק המשפחתי", בהגדירו את המושג "עובד" שבסעיף 1 הימנו "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד. לעניין זה 'בן משפחה' אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות" (ההדגשות הוספו, ראו - עב"ל (ארצי) 78/08 מגרה - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (8.4.08 להלן – עניין מגרה); עב"ל (ארצי) 679/07 גלדיס - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (3.2.08)).

יחד עם כך, לצד ההקלה הטמונה בשרטוט גבולות ההגדרה, זו המביאה בחשבון את "טיבה וטיבעה" של הקרבה המשפחתית בהקשר התעסוקתי, ואולי דווקא בשל "הטיב והטבע" של אותה קרבה הוחמרו אמות המידה הראייתיות הנדרשות על פי הפסיקה לצורך הוכחתו של "הגרעין המהותי" של ההתקשרות הנדרש לשם גיבוש הזכאות של קרוב משפחה המבצע עבודה לדמי אבטלה. גרעין הטומן בחובו תנאי שאין בלתו בדבר תשלום שכר בתמורה לביצוע עבודה ובאופן הנגזר ממנה ובלשונו של בית דין זה לאמור:

"העומד בבסיס קיומם של יחסי עובד מעביד הינה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר. בקביעת טיב הקשר שבין הצדדים נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, שכן יחסי עובד מעביד מטיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה" (ראו – עניין מגדה וכן עב"ל (ארצי) 279/98 חטמי יצחק - המוסד לביטוח לאומי[פורסם בנבו] (29.6.00))

ברוח זו אף נפסק גם כי אופי התשלומים המשולמים כשכר הינו שיקול משמעותי לצורך הגדרת הזכאות לתשלום דמי אבטלה בנסיבות כאמור (ראו עב"ל (ארצי) 1147/01 מוסטאפא כמאל נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (2.12.03)).

ההקשחה הראייתית כאמור, הנוגעת כמובן גם להוכחת "גרעינה" של הגדרת בן משפחה "כעובד", עוברת כחוט השני בפסיקתו של בית דין זה אשר נדרש לסוגיה זו לא אחת וכך אמר:

"הלכה פסוקה היא כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב." (ראו – עניין מגרה וכן, עב"ל (ארצי) 20105/96 יהלום - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] פד"ע ל"ו (2001) 603, 616; דב"ע לג/0-108 המוסד לביטוח לאומי - כץ, [פורסם בנבו] פד"ע ה', (1973) 31, 36; דב"ע לג/0-159 מרקו - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע ה', (1973), 134 ,137).

ניתן אפוא לסכם את האמור לעיל ולומר כי שעה שמדובר בהתקשרות בין קרובי משפחה יש לבחון בקפידה רבה האם התכלית העיקרית של התקשרות או "גרעינה של ההתקשרות" עניינו - ביצוע עבודה בתמורה לשכר הנקבע על יסוד זיקה הדוקה למהותה ולאופייה של העבודה המבוצעת או שמא תכלית ההתקשרות הינה - השאת הרווחה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת; כך שהתמורה המשולמת איננה נגזרת בעיקרה ממהות העבודה ואפיוניה אלא משיקולים "חיצוניים" לה, הנעוצים בצרכי המשפחה ו/או יחידיה, באפיוני המשפחה ו/או יחידיה ובשקלולם של השיקולים "החיצוניים" הללו. שקלול שמטרתו תיעול מושכל של ההכנסות וההוצאות של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת, תוך התחשבות בשיקולי מיסוי ושיקולים כלכליים או אישיים אחרים של כלל בני המשפחה ובאופן המאפשר השאת הרווח המשפחתי והכלכלי של היחידה כולה, לרבות הערכות משותפת לעת מחסור או ירידה בערך הכלכלי של אחד מנכסי המשפחה."

(ראו גם: עב"ל (ארצי) 26582-06-15 ימית אתר - המוסד לביטוח לאומי, (19.4.17), עב"ל (ארצי) 3767-10-19 אדר עציוני - המוסד לביטוח לאומי, (29.11.20)).

מן הכלל אל הפרט:

1. לאחר שנתנו דעתנו לטענותיו של כל צד ולמכלול התשתית הראייתית כפי שהונחה לפנינו לרבות לעדויות שנשמעו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

אולם, לא מחמת הטענה המקדמית לה טען הנתבע והיא התיישנות, אלא משום שלא עלה בידי התובע להוכיח כי היה "עובד" בחברה שבבעלות אמו כמשמעו בחוק הביטוח הלאומי. ונפרט.

1. בטרם נביא טעמינו לגופם של דברים, נתייחס תחילה ובקצרה לטענת ההתיישנות אותה העלה הנתבע.

תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969, קובעת כי תובענה על החלטת הנתבע בתביעה תוגש לבית הדין לעבודה "תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע...".

על הנתבע הטוען לחלוף המועד להגשת התביעה בבית הדין האזורי, הנטל להוכיח כי לתובע נמסרה הודעה כאמור וכן את המועד שבו נמסרה ההודעה לתובע ושממנו מתחיל מניין שניים עשר החודשים להגשת התביעה (עב"ל (ארצי) 41882-03-14‏ ‏הרצל צרור - המוסד לביטוח לאומי (18.5.15).

בעב"ל (ארצי) 59462-12-15 מוניקה מאלו נגד המוסד לביטוח לאומי, (24.8.18) נקבע כי לבית הדין סמכות טבועה להאריך את המועד להגשת תביעה לבית הדין על החלטת הנתבע, ככל שהוצגו טעמים מיוחדים המצדיקים זאת.

בענייננו, במכתב מיום 29.4.19 הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו, כשהמכתב נשלח לרחוב "הרצל 12 דירה 1 יהוד-מונוסון" (ראו: מכתב הדחייה, נספח א' לכתב ההגנה). ואילו, תביעת התובע לבית הדין הוגשה ביום 6.8.20.

קרי, באיחור של כ-4 חודשים מהמועד שנקבע לכך בדין.

חרף האמור, עלה בידי התובע להוכיח כי במועד בו נשלח לידיו מכתב הדחיה, הוא לא התגורר בכתובת ביהוד. כך, כבר במסגרת חקירת התובע בפני חוקרת הנתבע בחודש פברואר 2019 (נספח ג' לכתב ההגנה), הודיע התובע ש"...מתגורר כרגע בשכירות ברח' דוד רמז 14 בלוד לבדי. אני גר בדירה כ - 3 חודשים" (הודעת התובע לחוקרת הנתבע, עמ' 1 שורות 1 עד 2).

בעדותו בפנינו הוסיף וציין התובע כי הוא התגורר ברחוק דוד רמז 14, לוד "כמעט שנתיים. מסוף 2018. גרתי שם עד 8/20" (עדות התובע בעמ' 2 לפרו' שורות 1 עד 4).

לפיכך, הגם שבעת הגשת טופס התביעה לנתבע התגורר התובע ב"הרצל 12, יהוד" (עדות התובע בעמ' 1 לפרו' שורות 25 עד 26), הוא שינה את כתובת מגוריו ללוד במהלך בירור התביעה ואף ציין זאת בחקירתו בפני חוקרת הנתבע קודם למשלוח ההחלטה.

לכן, אפשר בהחלט שמכתב הדחייה שנשלח אליו ביום 29.4.19 ליהוד אכן, לא הגיע לידיו בזמן אמת ונודע לו עליו בשלב מאוחר יותר. בתוך כך, מקובל עלינו גם הסבר התובע כי הוא לא יידע את הנתבע באופן רשמי על שינוי כתובת מגוריו כי לא הייתה לו כתובת קבועה באותה עת (עדות התובע בעמ' 2 לפרו' שורות 31 עד 34).

למעלה מן הצריך, יצוין כי אפילו היינו מגיעים למסקנה כי מכתב הדחייה נמסר לידיו של התובע כדין והגיע לידיו סמוך לאחר שנשלח אליו ביום 29.4.19, נסיבות מקרה זה הם מסוג אותם מקרים המצדיקים להאריך את המועד להגשת תביעה לבית הדין לעבודה מאחר ומתקיימים בו טעמים מיוחדים - משך האיחור של חודשים בודדים בצירוף הנתון שדחיית התביעה על הסף תחסום בפני התובע את זכות הגישה לערכאות ובירור עילת תביעתו לגופה באופן שייגרם לו נזק רב. וזאת, בו בזמן שבחלוף הזמן שעבר עד שהגיש התובע את התביעה לא יהיה כדי לפגוע באינטרסים של הצדדים לרבות התגוננות הנתבע מפני התביעה, דבר המצדיק שימוש בסמכות הטבועה הנתונה לבית הדין להאריך את המועד להגשת התביעה.

1. לפיכך, נפנה להלן לנתח את הראיות שהוגשו בפנינו, מהן כאמור אנו למדים כי התובע לא היה במעמד "עובד" בחברה בבעלות אמו.

לא הוכח הגרעין המהותי והבסיסי לקיומם של יחסי עבודה – התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר הנגזר מהעבודה שבוצעה:

1. התובע טען כי החברה שבבעלות אמו, חברת אביאור זפרני בע"מ, "...עוסק שיווק והתקנות של דודי שמש ומערכות סולריות וחשמל" (הודעת התובע לחוקרת הנתבע, עמ' 1 שורה 8) וכן, כי "... עבודתו בחברה כללה נסיעה אל ספקים רכישת דודי שמש ולאחר מכן נסיעה אל בית הלקוח של החברה והתקנתו" (סעיף 10 לתצהירו).

עוד טען התובע, כי הוא התחיל לעבוד אצל אמו מיום 14.11.17 ועד ליום 14.1.18, היום בו אירע לו האירוע התאונתי לדבריו.

בתמיכה לכך, גם צירף התובע תלושי שכר שלו מחודשים אלה (צורפו כנספח לכתב התביעה).

1. אשר לאופן השתכרות התובע בחברה, ראו דבריו של התובע במכתב ששלח לנתבע (צורף כנספח לכתב התביעה):

"...אני מצהיר בזאת כי את המשכורות על חודשיים של עבודה מתאריך 14.11.17 עד 14.1.18 קיבלתי בחלקים והתקזזויות מול אמא שלי בעלת העסק.

את חלק מן הסכום ניתן לראות בתדפיסי הבנק שביקשתם. וכן השאר קוזז מכך שכלפני שנה וחצי חזרתי מארה"ב והייתי בגירעון בבנק ובוצעה עבורי העברה בסך 10,000 לחשבוני הפרטי על מנת לסגור את המינוס שנוצר.

וגם להתקזז על תשלום הביטוח לקטנוע שברשותי שנאמד על כ – 3,600 ₪ ושולם על ידי כרטיס אשראי של אימי בזמנו"

על האמור חזר התובע גם בפנינו, ומפאת חשיבות הדברים לענייננו משיש גם בהם כדי להשליך על השאלה האם העבודה שביצע התובע בחברה בוצעה במסגרת יחסי עבודה, נביא גם מדבריו אלה:

"תלושי השכר שהגיש משקפים נכונה את ההוצאות שהיו לאמי בעבורי. אמי שילמה בעבור האופנוע שברשותי, בעבור הביטוח, בעבור החוב בהוצאה לפועל וקיזזה את התשלום כנגד עבודתו" (סעיף 12 לתצהירו)

"אני חזרתי ב- 2016 מארה"ב, היה לי חוב של 10 אלף ₪ לבנק הפועלים, ביקשתי מאימי ומאחותי הלוואה לסגור את החוב שם ואמרתי שאחזיר. עבדתי קודם בחוגי שליחויות, הייתי חצי שנה שליח, ברגע שהפסקתי שם כבר לא היה לי קטנוע צמוד ולא היתה לי דרך להתנייד אז אימי הציעה שהיא תקנה לי קטנוע וככה יהיה לי יותר נוח. היא שילמה על הקטנוע כ- 8.5 אלף ₪. הביטוח עלה כ- 3.5 אלף ₪. אז פשוט קיזזו לי. אחרי שנפצעתי אימי נתנה לי כסף לכסות הלוואות שהיו לי" (עדות התובע בעמ' 4 לפרו' שורות 5 עד 10)

וראו גם הודעת התובע לחוקרת הנתבע בעמ' 4 לפרו' שורות 88 עד 94 שם גם טוען הוא כי "התקזזנו בינינו" על רקע מימון האם את הקטנוע, ביטוח ו'מינוס' שהיה לתובע בבנק ולכן וכפי שציין התובע "חלק מזה החזרתי לה עם הזמן ומה שנותר היא עשתה לי העברות של שכר פחות החוב בינינו".

1. על דברים דומים חזרה גם האם בפנינו, ראו סעיף 4 לתצהירה –

"הריני להצהיר כי ההסדר עם התובע לגבי משכורתו היא שמכספי השכר מעבודה יקוזז קודם לכן החוב שחב התובע לאמו ששילמה מכספה בעבור הקטנוע שרכש, עבור הביטוח ועבור התיק בהוצאה לפועל עם סיום חובותיו של התובע יועבר כספי השכר המגיעים לו לחשבונו".

1. ובתוך כל זאת מתברר במסגרת העדויות ועל יסוד דף חשבון הבנק של התובע כי לתובע שולם שכר/תמורה עוד קודם שהחל לעבוד בחברה. ראו: מוצג ג' לתיק ועדות התובע בעמ' 4 לפרו' שורות 14 עד 16:

" ש. אני מפנה לדף חשבון הבנק שהמצאת. חב' אביאור ביצעה לך העברה ב- 13/11/17 בסך 4,100 ₪. זה היה יום לפני שהתחלת לעבוד. עבור מה קיבלת את הכסף?

ת. אני ממש לא זוכר. אולי אימי כן זוכרת. יכול להיות שהיא עזרה לי לסגור את המינוס".

וראו גם התייחסותה של האם לכך "העברתי לו על חשבון" ובהמשך "...כי אני אימא ואולי אני עוזרת לו בדברים אחרים. אני לא זוכרת" (עדותה בעמ' 6 לפרו' שורות 28 עד 30).

1. למעשה, די באמור על מנת ללמדנו שגם אם עבד התובע בחברה שבבעלות אמו בהיקף כזה או אחר, הדבר נעשה בראש ובראשונה במטרה להשיב חובות שלפי העדויות היו לתובע כלפי אמו כשנערכת ביניהם התחשבנות והתקזזות כחלק ממערכת היחסים המשפחתית הקרובה ביניהם ולא בהכרח כדי ליצור קשר חוזי שמסדיר מערכת של זכויות וחובות הקיימת במערכת יחסי עבודה. מערכת, בה תכלית ההתקשרות היא ביצוע עבודה תמורת שכר ולא ביצוע עבודה להשבת חובות כבענייננו, כעולה מגרסאות התובע ואמו. בנסיבות אלו אף בוצעה לתובע העברה של סכום כסף עוד בטרם המועד בו לגרסת התובע הוא החל לעבוד בחברה.
2. ולראיה, לפי דו"ח עובדים בתיק הניכויים כפי שדיווח המעסיקה, התובע בכלל לא דווח כעובד בשנת 2017 אלא רק בשנת 2018 (מוצג ד' לתיק).

גם מהראיה הנוספת שביקש התובע להתיר לו להגיש לאחר שנשמעו העדויות בתיק, בקשה שהתקבלה, עולה כי אין דיווח על התובע כעובד בחברה בתקופה הרלבנטית להליך (מנובמבר 2017 עד ינואר 2018). יצוין כי מהותה של אותה ראיה לא פורטה בבקשה הנלוות לה אך מעיון בה עולה כי מדובר ברשימת מעסיקיו של התובע לאורך שנים, משנת 2000 ועד לשנת 2020, ומעמדו של התובע אצל כל מעסיק בשנים אלה. בעוד שדווקא בשנים עבר היו תקופות לגביהן כן דווח התובע כשכיר בעסק שבבעלות אמו, עסק שמוגדר בכלל "זעפרני אסתר – אינסטלציה", בתקופה הרלוונטית לתביעה הוא לא מדווח כשכיר.

1. כהמשך לכך, וכפי שניתן היה להיווכח שכר התובע לא נקבע לפי זיקה הדוקה למהות ואופי העבודה.
2. ראשית, בתלושים אין ביטוי להתקזזות כלשהי בין הצדדים או ניכויים משכרו של התובע על רקע מימון הוצאותיו של התובע, הוצאות שלא נתמכו באסמכתא כלשהי שהאם היא שנשאה בהן, והן נטענו באופן כללי ללא תימוכין.

וכך, גם העברות שבוצעו לחשבונו של התובע מהחברה, לא התיישבו עם הסכומים שפורטו בתלושי השכר או עם השכר נטו לו טען התובע, ראו: במוצג ג' לתיק פירוט העברות לחשבון התובע -

ביום 13.11.17 העברה בסך של 4,100 ₪ מהחברה לתובע.

ביום 19.12.17 העברה בסך של 1,500 ₪ מהחברה לתובע.

וביום 18.1.18 העברה בסך של 2,500 ₪ מהחברה לתובע.

יצוין כי גם ביום 15.2.18 וחרף העובדה שאין מחלוקת כי בתקופה זו כבר לא עבד התובע בחברה עקב הפגיעה נעשתה העברת כסף לחשבונו מחשבון החברה בסך של 2,500 ₪ (ראו: דף החשבון שצורף כנספח לכתב התביעה). התובע בעדותו אישר את כל ההעברות הללו והוסיף "זה השלמות, אולי הבנק לחץ וביקשתי שהיא תעביר לי" (עדותו בעמ' 4 לפרו' שורה 24).

1. התובע ואמו נשאלו על אותם פערים בין הסכומים שמפורטים בתלושי שכרו של התובע לבין הסכומים שהועברו בפועל לחשבונו, אך לא היה בידם הסבר המניח את הדעת לכך (ראו למשל: הודעת התובע לחוקרת הנתבע בעמ' 4 שורה 104 עד עמ' 5 שורה 107).
2. וכך, על רקע אותם פערים וסתירות בין הנתונים השונים, ביום 25.4.18 שולחת אמו של התובע מכתב לביטוח הלאומי (מוצג ה' לתיק) בו מציינת היא "אני מאשרת כי משכורתו ברוטו של אביעד זפרני בחודש 1/18 הייתה ע"ס 11,800 ₪. ..." (מוצג ה' לתיק) בעוד שהיא עצמה, כפי שהבהירה בפנינו, לא חולקת על כך כי "הוא (התובע - תוספת שלנו - המותב) לא קיבל את השכר הזה" (עדותה בעמ' 7 לפרו' שורה 29). הסברה כי מצבה הנפשי עקב תאונת בנה לא היה טוב (עמ' 7 לפרו' שורות 22 עד 27) לא מצדיק הצגת נתון כאמור ולא מובן גם מדוע רואה החשבון של החברה, שאין חולק שהיה כזה (ראו למשל עדות האם בעמ' 8 לפרו' שורות 11 עד 13) לא הוא שטיפל בכך.
3. ובתוך כל זאת כלל לא ברור מה הייתה מסגרת שעות העבודה של התובע בחברה בבעלות אמו.

מצד אחד, כשנשאל התובע באילו ימים ושעות עבד בחברה השיב "זה היה משתנה אבל בדרך כלל הייתי יוצא ב- 5:30 בבוקר וזו הייתה תקופה עמוסה של חורף והייתי חוזר ב- 19:30-20:00 בערב הביתה לרוב" (הודעת התובע לחוקרת הנתבע בעמ' 2 שורות 40 עד 41) ובעדותו הוסיף וציין שלפעמים גם היה חוזר ב – 23:00 וביום שישי עבד רבע שעה לפני כניסת שבת (עמ' 3 לפרו' שורות 15-16).

מצד שני, כשאמו של התובע נשאלה מה היו שעות העבודה היא טענה "אין סיכום של שעות ממש אבל זה היה מוגדר עד חמש. משש וחצי בבוקר, ..." ובהמשך "יש ימים שיצא יותר מאוחר, הכל לפי הקריאה הראשונה" (עדותה בעמ' 6 לפרו' שורות 18 עד 20).

ובמקביל לכך נטען כי היה רישום של שעות העבודה של התובע וכדבריה של האם "בגלל שהוא רשם את שעות העבודה שילמתי לו שעות נוספות" (עדותה בעמ' 6 לפרו' שורה 26). רישום שיש לציין לא הוגש לתיק בית הדין.

1. בנוסף, כלל לא ברור מה היה תפקידו של התובע בחברה בתקופה הרלוונטית לתביעה (נובמבר 2017 עד ינואר 2018).

בהודעת התובע בפני חוקרת הנתבע טען הוא כי "היא (האם - תוספת שלנו – המותב) לא עבדה באותה תקופה אז היא הייתה על תרופות, ..." (עמ' 3, שורה 57) וכן, טען כי "אני הייתי נוהג על הטרנזיט, הייתי עונה לטלפונים, הייתי עוזר בהתקנות או הבאת כלים, כותב תעודות אחראיות וחשבוניות ללקוחות, נוסע לספקים לקנות סחורה, ..." (עמ' 2, שורות 32-34).

ואילו, בעדות התובע ואמו לפנינו משתמע בכלל שבאותה התקופה בה עבד התובע בחברה, האם המשיכה לנהל את העסק כסדרו, כשהיא בין היתר משיבה לפניות לקוחות וספקים, אחראית על ניהול ההזמנות ועוד.

ראו לעניין זה דבריו של התובע "אני חושב שבשלבים האלה, אמא שלי הייתה עונה לטלפונים מהבית ..." (עדותו בעמ' 3 לפרו' שורות 22 עד 23) ועדותה של האם בעמ' 8 לפרו' שורות 1 עד 2, לפיה רק אם לא הייתה זמינה, הלקוחות היו פונים לבנה:

" ש. היו מתקשרים אליו לקוחות, הוא היה הולך אליהם לבתים ?

ת. אם אני לא יכולתי לענות , אז כן".

1. עם סיום העבודה של התובע בחברה ב–14.1.18 כנטען, עקב קרות הפגיעה, נראה שאף עובד אחר לא החליף אותו ונכנס בנעליו.

התובע טען בפנינו כי עובד בשם 'עלי' הוא שהחליף אותו אחרי שנפצע (עדות התובע בעמ' 4 לפרו' שורה 36 עד עמ' 5 שורה 1). אולם, כשעומת התובע עם העובדה שלפי דו"ח עובדים בתיק הניכויים כפי שדיווחה המעסיקה (מוצג ד' לתיק) אותו עלי בכלל החל לעבוד בחברה ביולי 2018, הוא השיב "אין לי מושג. לא שילמתי משכורת" (עדותו בעמ' 4 לפרו' שורה 36 עד עמ' 5 שורה 7).

לעומת זאת, אמו של התובע טענה כי "היה בן עזריה עבד, הבן של אח של הגרוש שלי" הוא שהחליף את התובע אחרי הפציעה (עדותה בעמ' 8 לפרו' שורות 6 עד 7). ואילו, עלי עבד עם התובע בתקופה בה עבד התובע בחברה (עדותה בעמ' 7 לפרו' שורה 36).

1. הנה כי כן ועל יסוד המפורט לעיל, שוכנענו כי לא ניתן לומר שהתקיימה כאן מערכת של יחסי עבודה. התמונה שמצטיירת היא שאפילו עבד התובע בחברה בבעלות אמו, הדבר לא נעשה במסגרת יחסי עבודה אלא כ"עזרה משפחתית" בין אם מאחר ואמו לא הייתה בקו הבריאות ובין אם על מנת להחזיר חובות שהיו לו לאמו. בנוסף, בחודשיים מתוך שלושת החודשים שנטען כי התובע עבד בחברה הוא כלל לא דווח בדוחות החברה כעובד, הרישום בתלושי שכרו של התובע לא שיקף נאמנה את הסכומים ששולמו לו בפועל ומועדי התשלומים חרגו גם ממסגרת תקופת העבודה הנטענת. נראה אם כן כי התשלומים לא נגזרו ממהות העבודה אלא משיקולים חיצוניים לה.

לכן, בכך שהונפקו לתובע תלושי שכר או כי בחודש ינואר 2018 הוא דווח כעובד, אין כדי ללמדנו על יסוד המפורט לעיל כי אכן היה "עובד" בחברה.

1. התובע נשאל בעדותו בפנינו האם לפני נובמבר 2017 עבד אצל אמו וטען "כן. מס' פעמים. מאז שהייתי ילד קטן הייתי עוזר להם בהרבה דברים". ובהמשך כשנשאל מתי הפעם האחרונה השיב "אני חושב שעזרתי להם לתקופה קצרה ב- 2016" (עדות התובע בעמ' 5 לפרו' שורות 14 עד 17).

לפיכך וכפי שהתובע היטיב לתאר זאת, התרשמותנו היא כי אכן גם בתקופה שמנובמבר 2017 ועד ינואר 2018 עבודת התובע בחברה בבעלות אמו, ככל שהייתה, עניינה היה בבחינת 'עזרה משפחתית' ולא על דרך של יחסי עבודה, יחסים המבקשים להסדיר קשר חוזי המבוסס על חובות וזכויות עם תמורה המשקפת את אופי העבודה, היבטים שאינם מתיישבים עם מסכת הראיות שהונחה בפנינו.

טענות התובע ואמו בדבר מעמדו של התובע גם לא נתמכו בראיות אובייקטיביות :

1. גרסת התובע ואמו בדבר עבודת התובע בחברה לא נתמכה בראיות אובייקטיביות וכחלק מכך גם לא זומן לעדות גורם שאין לו זיקה להליך למתן עדות שהוא יכול היה להתייחס למהות עבודת התובע בחברה ומעמדו שם.
2. חוקרת הנתבע שאלה את התובע "איך תוכל להוכיח את עבודתך בעסק המשפחתי?" התובע השיב –

"ת. אתה יכולים לפנות ללקוחות שעבדתי אצלם ונתתי להם שירות בפועל ובטלפון. לפנות לספקים שיום יום הייתי נוסע אליהם לקחת סחורה, ..." (הודעת התובע בעמ' 5 שורות 113 עד 116)

התובע כמי שהגיש את התביעה, נטל ההוכחה רובץ לפתחו. ואם טען הוא שעבד יום יום למול ספקים ולקוחות, היה עליו לזמן נציג מהם שיכול היה לשפוך אור על נסיבות העניין.

1. לא ברור גם מדוע לא זומנו עובדים אחרים שעבדו בחברה בתקופה הרלוונטית לתביעה למתן עדות. מדו"ח עובדים בתיק הניכויים כפי שדיווחה המעסיקה עולה כי בעסק המשפחתי היו עובדים נוספים מלבד התובע (מוצג ד' לתיק). התובע גם טען כי הוא החליף את אביו החורג, יוסי עזריה בעסק המשפחתי (עדותו בעמ' 4 לפרו' שורות 27 עד 28). חרף האמור, אף עובד בעסק לא זומן לעדות.
2. לכן, בחשבוניות שהפיקה החברה ללקוחותיה/ספקיה (צורפו כנספח לכתב התביעה) כשזהות החותם עליהם אינה ברורה, כמו גם תעודות משלוח בודדות מחודש דצמבר 2017 בהם מצוין כי שם הנהג הוא "אביעד", אין כדי ללמדנו דבר וחצי דבר בעניין שאלת מעמדו של התובע בחברה. מעבר לאמור, לנוכח היקפי העבודה להם טען התובע, סביר היה כי היו מוצגות חשבוניות ותעודות משלוח רבות ולא בודדות.
3. על התובע כאמור כמי שהגיש את התביעה היה גם להוכיח את קרות האירוע התאונתי מיום 14.1.18 כשלדבריו ולדברי אמו – עובד בשם עלי היה עם התובע ביום התאונה (עדות התובע בעמ' 5 לפרו' שורות 18 עד 21 ועדות האם בעמ' 8 לפרו' שורות 31 עד 32).

עם זאת, עובד זה לא זומן לעדות. התובע הסביר זאת בכך ש"לא ניתן להשיגו (המדובר בעובד זמני משטחי הרשות)" (סעיף 11 לתצהירו).

אולם, בהודעת התובע בפני חוקרת הנתבע עולה כי עלי גר ברחובות וכדברי התובע "באותה תקופה עבדתי עם עלי. הוא גר ברחובות" (הודעת התובע בעמ' 2 לפרו' שורות 49 עד 50).

וכן, כי עלי לא היה עובד זמני כנטען. מהתצהירים והעדויות עולה כי הוא עבד בחברה בתקופה שעוד קודם לתאונה של התובע (סעיף 11 לתצהיר התובע) והוא המשיך לעבוד גם במועד בו נערכה לתובע חקירה מטעם חוקר הנתבע, בחודש פברואר 2019 (ראו הודעת התובע לחוקרת הנתבע בעמ' 1 שורות 12 עד 14, כשנשאל מי עובד בעסק כיום השיב "אני חושב שיש לה עובד בשם עלי ועוד אחד שהוא בעיקר נהג ...")

זאת ועוד, בעוד שהתובע טען שהלקוח אצלו בוצעה העבודה ביום קרות התאונה היה "אילן דולב" (הודעת התובע בעמ' 3 לפרו' שורות 63 עד 70), גם הוא לא זומן לעדות לתמוך בגרסת התובע.

היעדר זימונם של עדים אובייקטיבים פועל לחובת התובע.

1. לפיכך, בעובדה שהופקו לתובע תעודות רפואיות לנפגע בעבודה או כי בדו"ח השחרור הרפואי מיום 15.1.18 לאחר האירוע התאונתי הנטען צוין כי הפגיעה נגרמה עקב נפילה מגובה בעת עבודה (צורפו כנספחים לכתב התביעה), אין כשלעצמם כדי לסייע לתובע. על התובע בראש ובראשונה היה להוכיח כי בתקופה הרלוונטית היה 'עובד' בחברה בבעלות אמו. וזאת כאמור, לא הוכח.

סוף דבר:

1. על יסוד המפורט לעיל, נקבע בזאת כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי היה עובד כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי.
2. לפיכך, אין מנוס מלדחות את התביעה. משהתובע לא היה עובד, לא ניתן להכיר בפגיעה שלו מיום 14.1.18 כתאונת עבודה.
3. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשפ"ב, (25 יולי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.