בעניין: מדינת ישראל – המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה

ע"י ב"כ עו"ד אמיר ברק

נ ג ד

עאמר זוזיאן

ע"י ב"כ עו"ד אמנון אבידר

גזר דין

כתב האישום המתוקן בשנית; הסדר הטיעון

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של שימוש אסור, לפי סעיף 243(ד)(3) יחד עם סעיפים 243(ו)(1), (3), (4) ו-(5) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן בשנית (מיום 13.6.22) המקרקעין הידועים כגוש 8867, חלקה 114 בישוב כפר קאסם נקבעו כקרקע חקלאית מוכרזת ביום 26.12.2000. הנאשם, שהינו שוכר המקרקעין, הינו בעלים של עסק לפחחות וצביעת כלי רכב בשם "לב הארץ" אשר מנוהל במקום. ביום 3.12.19 נמסרה לנאשם התראה לפני הטלת קנס מנהלי בגין שימוש אסור במקרקעין.

במקרקעין רחבת עפר בשטח של כ-6,300 ₪ עליה נבנו, במועד שאינו ידוע, בין היתר, המבנים הבאים, אשר הוקמו ללא היתר:

מבנה 1 – מבנה עשוי מחומרים קלים, בשטח של כ-1,600 מ"ר, משמש את העסק כמוסך לצביעה ולפחחות רכב.

מבנה 2 – מבנה עשוי מחומרים קלים בשטח של כ-100 מ"ר, משמש כמשרד של העסק.

מבנה 3 – מבנה מחומרים קלים בשטח של כ-200 מ"ר, משמש כמחסן של העסק.

מבנה 4 – גדר איסכורית המשמשת את הנאשם לגידור המתחם.

בין מבנים 2 ו-3 הוקמה, ללא היתר, סככה ששטחה כ-570 מ"ר ונעשה בה שימוש לצרכי העסק.

החל מיום 24.9.19, לכל המאוחר, עושה הנאשם שימוש במתחם להפעלת העסק. במבנים 4-1 נעשה שימוש כמתואר לעיל, וביתר המתחם נעשה שימוש לצורך חניית כלי רכב וגישה למבנים. שטח השימוש הינו כ-5,000 מ"ר בתוך מתחם ששטחו 6,300 מ"ר.

בעבור השכרת המתחם והמבנים שעל גביו משלם הנאשם לבעל המקרקעין דמי שכירות חודשיים בסך 20,000 ₪.

ההפרש בין השווי שהיה למקרקעין בהם נעשה השימוש האסור המתואר לעיל אילו היה אותו שימוש מותר, לבין שווי המקרקעין לפי התכניות החלות במקום, הינו 17,740,800 ₪.

2. על הנאשם הוטל קנס מנהלי קצוב בסך 300,000 ₪, בהתאם לסעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985 ותקנות העבירות המנהליות (תכנון ובניה – קנס מנהלי), תשע"ח-2018, והוא ביקש להישפט על העבירה.

כאמור, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית. לא היתה הסכמה לעונש וכל צד טען כראות עיניו.

טיעוני ב"כ הצדדים

3. ב"כ המאשימה הפנה לנסיבות המחמירות המתקיימות במקרה זה – המקרקעין הם קרקע חקלאית מוכרזת, נסיבה מחמירה על פי חוק; היקף השימוש הוא כ-6,300 מ"ר, כך שמדובר בהיקף גדול ביותר; העובדה שהנאשם מגיע לשלב הטיעונים לעונש כשהוא עדיין לא פינה את המקרקעין ולא הפסיק את השימוש האסור. נטען שהאכיפה בתיק החלה בספטמבר 2019, כך שאנו מצויים למעלה משלוש שנים ממסירת ההתראה לנאשם, כאשר הטלת הקנס המנהלי, הגשת כתב האישום בעקבות הגשת הבקשה להישפט והכרעת הדין המרשיעה על סמך ההודאה, לא הביאו להפסקת השימוש ולפינוי המקרקעין. נטען שלנאשם המפתח ביד להימנע מהטלת הקנס המנהלי כשמטרת החוק ברורה והיא הפסקת העבירה במהירה. התובע טען שנקודת המוצא לעונש היא קנס המקור הקבוע בתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי – תכנון ובניה), קנס בסך 300,000 ₪, וכי אין בנמצא נימוקים שיירשמו ונסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתה מגובה הקנס המנהלי, בהתאם לסעיף 14 לחוק העבירות המנהליות. לפיכך, עתר התובע לקביעת מתחם עונש הולם הנע בין קנס המקור בסך 300,000 ₪ לבין קנס בסך 900,000 ₪. ב"כ המאשימה ביקש להטיל קנס באמצע המתחם לו עתר.

4. ב"כ הנאשם טען שמדובר בנאשם בעל משפחה, נעדר עבר פלילי, שהעסק שבבעלותו הוא עיקר פרנסתו ומפרנס משפחות נוספות. הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, נטל אחריות מלאה והביע חרטה. בכוונת הנאשם להפסיק את הפעילות והשימוש האסורים בזמן הקרוב. ב"כ הנאשם הגיש צילום של היתר בניה, מיום 21.8.84, להקמת "מחסן חקלאי" (נע/1). ואולם, אין לדעת אם ההיתר מתייחס למקרקעין מושא כתב האישום המתוקן בשנית, האם הבניה החלה בתוך 3 השנים מיום הוצאת ההיתר, וממילא – ההיתר מדבר על "מחסן חקלאי" ואין קשר בינו לבין הבניה והשימוש שנעשה במקרקעין מושא דיוננו. ב"כ הנאשם הגיש את הדף הראשון של הסכם השכירות שנחתם בין הנאשם לבעל המקרקעין מושא כתב האישום, ממנו עולה שתחילת השכירות היא ביום 12.10.17 (נע/2). ב"כ הנאשם הגיש אישורים מעיריית כפר קאסם לפיהם אין למחלקת רישוי עסקים בעירייה התנגדות להפעלת מוסך במקרקעין בתנאי שהעסק לא יהווה מטרד או מפגע בריאותי, סביבתי או בטיחותי. ואולם, הודגש כי "אישור זה לא בא במקום כל דרישה על פי חוק או דין". כן הוגש רשיון להפעלת מוסך, מטעם משרד התחבורה, למתן שרותי תחזוקה לתיקוני פחחות וצבע (נע/3). הוגש גם אישור פעילות עסקית, מאת רו"ח בני חדד, המאשר כי הנאשם מעסיק כ-11 עובדים במוסך וכי סגירת המוסך תביא לפגיעה בפרנסתם (נע/4). לבסוף, הוגשו מכתבים מראש עיריית כפר קאסם וממנכ"ל העירייה לפיהם אזור "נוף הארץ" בו מצויים המקרקעין מושא תיק זה נמצא בדיונים עם מוסדות התכנון הארציות והמחוזיות בכדי להסכים על גבולות תכנון, כמו גם על תמהיל שימושים שיותרו באזור, כגון מגורים, תעשייה ותעסוקה (נע/5). נטען שבחודשים הבאים צפויה התקדמות בהליכי התכנון. לפיכך, ביקש ב"כ הנאשם להקל בעונשו.

5. הנאשם, בדברו האחרון, טען שלאחר שנפתחו נגדו הליכי אכיפה ניסה למצוא מקום חלופי בברקן ובאריאל, אך החברות עמן עובד לא הסכימו להעתיק פעילותן לשם. גם תקופת הקורונה לא היטיבה עם מצבו הכלכלי וגרמה לו שלא לפנות את המקרקעין. הנאשם טען שלא ידע שעובר עבירה עד לפתיחת הליכי האכיפה נגדו. הוא טען שבכוונתו לפנות את המקרקעין ברגע שימצא מקום חלופי.

דיון והכרעה

6. העבירה שביצע הנאשם חמורה ופוגעת בשורה של ערכים חברתיים מוגנים, ובהם – שמירה על עתודות קרקע חקלאיות ומניעת פגיעה בהם; הקפדה על שימוש במקרקעין כפי ייעודן; ושמירה על שלטון החוק וציות להוראות גורמי אכיפת דיני המקרקעין.

7. תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, כמו גם הוראות חוק העבירות המנהליות ותקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי – תכנון ובניה) באו על מנת לזרז את הליכי האכיפה והשפיטה של עברייני מקרקעין, להפסיק את ביצוע העבירות על ידם ולהחמיר את הענישה בתחום. כך ניתנו בידי המדינה סמכויות אכיפה נרחבות; נקבעו עבירות שבעבר הוגשו בגינן כתבי אישום, כעבירות מנהליות שניתן להטיל בעטיין קנסות מנהליים; סכומי הקנסות המנהליים שנקבעו גבוהים מאוד; חריגה לקולא מאותם קנסות תיעשה במשורה ומטעמים מיוחדים שיירשמו; קוצרו תקופות הארכות המועד לביצוע צווים שבית משפט רשאי ליתן; ועוד.

8. בענייננו, מידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים הינה גבוהה, וצודק ב"כ המאשימה בטיעונו שבתיק זה חברו מספר נסיבות מחמירות, כמפורט להלן:

א. קרקע חקלאית מוכרזת – המקרקעין הם בייעוד קרקע חקלאית מוכרזת, עובדה המהווה נסיבה מחמירה לפי חוק התכנון והבניה.

ב. היקף השימוש והיקף השטח נרחבים – מדובר בשימוש אסור בכ-5,000 מ"ר בתוך מתחם ששטחו כ-6,300 מ"ר. במקרקעין מספר מבנים שנבנו ללא היתר, ובהם מבנה בשטח של כ-1,600 מ"ר המשמש כמוסך; מבנה בשטח של כ-100 מ"ר המשמש כמשרד; מבנה בשטח של כ-200 מ"ר המשמש כמחסן; גדר היקפית וסככה בשטח של כ-570 מ"ר.

רק לשם השוואה, בתוספת לתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי – תכנון ובניה) נקבע כי על שימוש אסור בשטח של למעלה מ-100 מ"ר יוטל קנס מנהלי קצוב בסך 300,000 ₪. ענין לנו בשימוש אסור במקרקעין ששטחם הוא פי 50 מהשטח הנזכר בתוספת לתקנות.

ג. משך זמן השימוש האסור – חוזה השכירות בין הנאשם לבעל המקרקעין נחתם בחודש אוקטובר 2017, ועל פי כתב האישום המתוקן בשנית הנאשם עושה שימוש במקרקעין לכל הפחות החל בחודש ספטמבר 2019, דהיינו למעלה מ-3 שנים.

ד. רווח כלכלי – הנאשם מפעיל את העסק במקרקעין לצרכי פרנסה ומפיק רווח כלכלי מהפעלתו. על פי כתב האישום המתוקן בשנית, ההפרש בין שווי המקרקעין לו השימוש בהם היה מותר, לבין שווי המקרקעין על פי התכניות החלות במקום, הינו כ-17.5 מיליון ₪. הנאשם משלם דמי שכירות חודשית בסך 20,000 ₪, ונקל לשער כי לו היה מדובר במקרקעין מוסדרים, דמי השכירות שהיה עליו לשלם היו גבוהים פי כמה. בכך, מפיק הנאשם רווח כלכלי.

ה. המשך השימוש האסור ואי פינוי המקרקעין – לנאשם נמסרה התראה לפני הטלת קנס מנהלי עוד ביום 3.12.19 והוא יכול היה להפסיק את השימוש האסור ולפנות את המקרקעין ובכך להימנע מקבלת קנס מנהלי, אך הוא לא עשה כן. גם לאחר קבלת הקנס המנהלי, לאחר הרשעת הנאשם בהתאם להודאתו ועד עתה ממשיך הנאשם לבצע שימוש אסור במקרקעין.

ו. אמנם הנאשם הציג אישורי עירייה להפעלת העסק ורשיון להפעלת מוסך, ואולם, באישור העירייה מיום 26.5.15 (נע/3) נאמר במפורש כי "אישור זה לא בא במקום כל דרישה על פי חוק או דין", ואכן אין לנאשם היתר לשימוש חורג וייעוד המקרקעין על פי תכנית המתאר לא שונה מאז שנת 2000. גם במכתבי ראש העיר ומנכ"ל העירייה (נע/5) אין כדי להועיל לנאשם, שכן כידוע הליכי הסדרה עשויים לארוך שנים, ואכן, לא הוכח לפניי שהיתר חורג או שינוי ייעוד נמצאים "בהישג יד", כדרישת הפסיקה.

9. הנה כי כן, לא הוצגו לפניי נסיבות מיוחדות או טעמים מיוחדים שיש בהם כדי להצדיק הפחתה משיעור הקנס המנהלי הקצוב בגינו ביקש הנאשם להישפט, כגון: מצב רפואי קשה; מצב כלכלי קשה; או הפסקת השימוש ופינוי המקרקעין. נהפוך הוא – השימוש האסור במקרקעין נמשך עד עצם היום הזה.

10. בעתפ"ב (מחוזי מרכז) 1253-09-21 גרין נ' מדינת ישראל (27.3.22) קבעה כב' הש' פינק –

"בגזר דין של מי שביקש להישפט בגין קנס מינהלי, על בית המשפט לבחון שיעור הקנס שיש להטיל בשני מסלולים: האחד, לפי סעיף 14 לחוק העבירות המינהליות והתקנות; השני, לפי תיקון 113 לחוק העונשין. ככל שניתן ליישב בין שני הסדרים נורמטיביים אלו, ולקבוע כי תחתית מתחם העונש ההולם יעמוד על שיעור הקנס המינהלי, בית המשפט יעשה כן. אולם, ככל שיימצא כי מתחם הקנס, כולו או חלקו, נמוך מהקנס המינהלי, או ככל שבית המשפט ימצא שיש לחרוג מהמתחם, על בית המשפט לשקול העונש שייקבע, בהתאם לעקרונות תיקון 113 לחוק העונשין ובמסגרת "הנסיבות המיוחדות", אשר ניתן לקחת בחשבון לפי סעיף 14 לחוק העבירות המינהליות. בית המשפט רשאי גם להטיל עונש נוסף ובכך לגזור את הדין בהתאם לתיקון 113 גרידא".

11. את עמדתי לענין היחס שבין תיקון 116 לחוק התכנון והבניה לבין תיקון 113 לחוק העונשין והבניית שיקול הדעת בענישה הבעתי במספר גזרי דין והיא שונה מעמדתה של כב' הש' פינק. אני רואה בסעיף 14 לחוק העבירות המנהליות ובתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי – תכנון ובניה) הסדר ספציפי ומיוחד, כאשר מדובר בקנס מנהלי שהוא "עונש מוצא" שניתן לחרוג ממנו לקולא בהינתן נסיבות מיוחדות, כמפורט לעיל.

[ראה: תפ"ב (כפ"ס) 40211-04-21 המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה נ' שירי חיים ואח' (23.5.22) (ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה – עתפ"ב (מחוזי מרכז) 12501-07-22 שירי חיים ואח' נ' המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה (3.10.22)); ת"פ (כפ"ס) 47270-03-20 המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה נ' דאוד ואח' (13.7.22); ת"פ (כפ"ס) 49122-03-20 המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה נ' ששה יהורם בע"מ (22.3.22) (ערעור תלוי ועומד – עפ"ג (מחוזי מרכז) 9980-05-22 המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה נ' ששה יהורם בע"מ).

וראה גם גזרי הדין שניתנו על ידי סגן הנשיא, כב' השופט עמית פרייז וכב' השופטת רבקה גלט המחזיקים באותה דעה שלי – תו"ב (כפ"ס) 53332-06-21 ועדה מקומית לתכנון דרום השרון נ' רגא אקולוגיות בע"מ (29.6.22); ת"פ (רמלה) 45385-10-19 מדינת ישראל נ' ארקו אס אן בע"מ ואח' (4.12.22)].

12. ייאמר שאף אם אפסע במתווה שהציע בית המשפט המחוזי הנכבד בענין גרין, הרי שבחינת מדיניות הענישה בעבירה של שימוש אסור בקרקע חקלאית מוכרזת בהיקפים נרחבים, ולזמן ארוך, מביאה למסקנה שבתי המשפט הטילו קנסות כבדים בשיעור של מאות אלפי שקלים, ועל כן, ניתן לומר ששיעור הקנס המנהלי הקצוב לצד העבירה כאן מהווה את תחתית מתחם העונש ההולם.

[לפסיקה הקוראת להחמרה בעונשיהם של מבצעי עבירה של שימוש אסור בקרקע חקלאית מוכרזת ראה: רע"פ 189/11 מודלג' נ' מדינת ישראל (3.3.14); רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס נ' ועדה מקומית חבל מודיעין (9.6.09)] –

רע"פ 1352/09 קיבוץ עלומים נ' מדינת ישראל (4.6.09) – שימוש חורג לצורך מוסך בשטח של 345 מ"ר. הוטל קנס בגובה 200,000 ₪.

ענין נוסטרדמוס הנ"ל – שימוש בקרקע חקלאית לצורך מכירת שתילים ובעלי חיים תוך בניית מבנים, ריצוף משטח והקמת גדר רשת. הוטלו קנסות בסך 250,000 ₪.

ע"פ (ב"ש) 4544/07 בוארון נ' וועדה מחוזית דרום (2.4.08) – בניה ושימוש חורג של סככת איסכורית בשטח כולל של 1,100 מ"ר וניהול עסק למסחר במתכות. הוטל קנס בגובה 200,000 ₪.

רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (17.5.06) – בניה ללא היתר ושימוש חורג בקרקע חקלאית, בניית מבנה למגורים בשטח של כ-500 מ"ר. בבית משפט השלום הוטל קנס בסך 100,000 ₪. בית המשפט המחוזי החמיר בקנס והעמידו על סך של 200,000 ₪. בקשת רשות ערעור נדחתה.

רע"פ 8701/08 וונש נ' הועדה המחוזית לודים (3.6.09) – הנאשמים הורשעו בעבירות של בניה ושימוש חורג, וכן הפרת צווים. העבירות התייחסו למבנים בשטח של כ-2,730 מ"ר, בקרקע חקלאית. על הנאשמים הוטלו קנסות בסך כולל של 467,000 ₪. על חלק מן הנאשמים שהורשעו בעבירות השימוש בלבד הוטל קנס בסך 134,000 ₪. בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה וקבע שהקנסות שהוטלו הם בגדר הסביר.

ענין ארקו אס אן בע"מ הנ"ל – שימוש אסור במבנה איסכורית בשטח 800 מ"ר בקרקע חקלאית מוכרזת לצורך ניהול עסק להשכרת ציוד לאירועים. על בעל המקרקעין הוטל קנס בסך 255,000 ₪ ועל השוכרת הוטל קנס בסך 420,000 ₪.

ת"פ (כפ"ס) 58803-07-20 המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה נ' בדיר (22.4.21) - שימוש במבנה ללא היתר בקרקע חקלאית, בשטח של כ-1150 מ"ר, למטרות אחסנת עץ, החל משנת 2017. הוטל קנס מנהלי בסך 300,000 ₪ בגינו ביקש הנאשם להישפט. בבית המשפט הודה הנאשם בכתב האישום. נוכח העובדה שהופסק השימוש האסור טרם מתן גזר הדין, ולמרות שהופסק באיחור לעומת המועדים הנקובים בהתראה שנמסרה לנאשם, ראה בכך בית המשפט נסיבה המצדיקה הפחתת הקנס בשיעור 30%. לצד זה, מצא בית המשפט לנכון להטיל עונש של מאסר על תנאי.

ענין ששה יהורם בע"מ הנ"ל – הוטל על הנאשמת קנס מנהלי בסך 600,000 ₪ בגינו ביקשה להישפט. הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בשימוש במבנה חקלאי בקרקע חקלאית מוכרזת, בשטח של כ-450 מ"ר, לצורך אחסנת מוצרי קטניות ששיווקה. השימוש האסור נמשך על פני 11 שנים. הנאשמת לא פינתה את המקרקעין, אלא לאחר הגשת כתב האישום. בית המשפט מצא צא כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות הפחתה, והן: מצבה הכלכלי הקשה של הנאשמת שחלה ירידה משמעותית בהכנסותיה, מצבו הרפואי של בעל החברה שלקה במחלת עיניים שגרמה לאבדן מאור עיניו, ופינוי המקרקעין בחלוף שנה וחצי ממועד ההתראה, במהלך משבר הקורונה, שהקשה על מציאת אתר חילופי. בשל נסיבות מיוחדות אלה, הופחת הקנס והועמד ע"ס 200,000 ₪. כאמור, על גזר הדין הוגש ערעור מטעם המדינה, והוא תלוי ועומד.

ענין גו נייצ'ר בע"מ הנ"ל – הוטל על הנאשמת קנס מנהלי בסך 600,000 ₪ בגינו ביקשה להישפט. הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירת שימוש חורג בקרקע חקלאית מוכרזת, במבנה בשטח 1,400 מ"ר שנבנה בקרקע ללא היתר ואף ניתנו לגביו צווי הריסה שלא בוצעו. השימוש האסור היה למטרת ניהול החברה שעיסוקה במכירת ציוד עזר לטיולים, לאחסנה ומשרד. השימוש האסור נמשך כשנתיים, והופסק לאחר שהוטל הקנס המנהלי. בית המשפט קבע שהפסקת השימוש פחות מחודשיים לאחר הטלת הקנס המנהלי מהווה נסיבה מיוחדת המצדיקה הקלה בעונש. לפיכך, הפחית 30% מהקנס.

ענין שירי ואח' הנ"ל – הוטלו על הנאשמים, בעלי המקרקעין והחברה השוכרת, קנסות מנהליים בסך 300,000 ₪ ו-600,000 ₪ בהתאמה והם ביקשו להישפט בגינם. מדובר היה בשימוש אסור בקרקע חקלאית מוכרזת לצורך עסק לשיווק ובניית בריכות בטון, בשטח כולל של כ-5,450 מ"ר. השימושים האסורים נמשכו גם במועד גזר הדין. נקבע כי תחתית המתחם היא הקנס המנהלי ואין לחרוג ממנו. לפיכך, הוטלו קנסות בשיעור הקנס המנהלי. ערעור שהוגש מטעם הנאשמים נדחה.

תפ"ב (כפ"ס) 26978-04-19 המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה נ' קאסם ואח' (6.10.22) – הוטלו על הנאשמים, אם ובנה, קנסות מנהליים בסך 300,000 ₪ כל אחד. זאת, בגין בניית מבנה ללא היתר, בשטח של כ-130 מ"ר, בקרקע חקלאית מוכרזת, לצורך מגורים. הנאשמים לא הרסו את המבנה, אך הפסיקו מיד את השימוש ועתרו להפחתת הקנס בשל הפינוי, כמו גם בשל כפל הקנסות ומצבם הכלכלי. בית המשפט לקח בחשבון את ההיקף הצנוע יחסית של העבירה, את מטרת השימוש למגורים ולא לצורך עסקי, ואת כפילות הקנסות למרות שמדובר באם ובנה. נוכח נסיבות חריגות אלה, מצא לנכון להפחית 50% מכל אחד מן הקנסות, ובנוסף, הטיל התחייבות.

תפ"ב (חי') 50392-02-20 מדינת ישראל נ' עואד (2.3.21) – הוטל על הנאשם קנס מנהלי בסך 300,000 ₪ בגינו ביקש להישפט. מדובר היה בשימוש אסור במבנים בשטח כולל של 700 מ"ר ורצפת בטון, בקרקע חקלאית, לצורך נגרייה. נקבע מתחם הולם לקנס שינוע בין 100,000 ₪ עד 250,000 ₪, ולצדו קנס יומי מצטבר של 1,400 ₪ ליום מאז הגשת כתב האישום, וכפל שווי שינוע בין 200,000 ₪ ל-400,000 ₪, לצד מאסר על תנאי. בסופו של יום, הוטלו 5 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 175,000 ₪, קנס בגין שווי השימוש בסך 150,000 ₪, וקנס יומי בסך 50,000 ₪.

ענין רגא אקולוגיות בע"מ הנ"ל – הוטל על הנאשמת קנס מנהלי בסך 200,000 ₪ בגינו ביקשה להישפט. מדובר בשימוש למשרד בשטח כ-100 מ"ר, בקרקע שייעודה למגורים בנחלות, החל משנת 2019. בית המשפט התחשב בעובדה שטרם מתן גזר הדין הפסיקה הנאשמת את השימוש האסור, וקבע כי נסיבה זו מצדיקה הפחתת הקנס בשיעור 30%. בסופו של יום, הוטל קנס בסך 140,000 ₪.

13. עינינו הרואות שהקנס המנהלי הקצוב מהווה את תחתית מתחם העונש ההולם.

14. כאמור לעיל, את עונשו של הנאשם יש לקבוע מעל לתחתית מתחם הקנס ההולם, שכן הנאשם לא הפסיק את השימוש ולא פינה את המקרקעין עד לכתיבת שורות אלה.

15. לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. קנס כספי בסך 400,000 ₪ או 120 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-100 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל ביום 15.2.23. לא ישולם תשלום במועד יעמוד כל הסכום לפירעון מיידי.

ב. ניתן בזאת צו הפסקת שימוש ביחס למקרקעין מושא כתב האישום המתוקן בשנית, אשר ייכנס לתוקפו ביום 12.3.23.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ח כסלו תשפ"ג, 12 דצמבר 2022, בנוכחות ב"כ המאשימה, הנאשם ובא-כוחו.