1. עניינה של העתירה שלפני החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרים לקבל מעמד עולה בשל הרשעותיו הקודמות של העותר בארצו.

2. העותר אזרח אזרביג'אן יליד שנת 1959, בן לאם יהודייה, ומשכך זכאי שבות על פי חוק השבות, תש"י-1950. העותרת נשואה לעותר ולהם שלושה ילדים – שני בנים המתגוררים בארצם ובת שעלתה לישראל והקימה בה את משפחתה.

ביום 20.4.2015 פנו העותרים לנציגות "נתיב" בארצם בבקשה לקבל אישור עלייה לישראל. בשאלון שמילא לצורך כך ציין העותר כי בעברו שלוש הרשעות שבגינן ריצה עונשי מאסר בפועל. נוכח הרשעותיו הקודמות של העותר נדחתה ביום 21.7.2015 הבקשה.

ביום 2.8.2016 נכנסו העותרים לישראל ברישיון לישיבת ביקור, שהוארכה מעת לעת.

בחודש ינואר 2017 הגישו העותרים בקשה לקבלת תעודת עולה.

ביום 15.6.2020 הודע לעותרים על דחיית בקשתם, בשל הרשעותיו הקודמות של העותר. בהחלטה נקבע כי "יהיה ניתן לדון בבקשה בחלוף 10 שנים משחרורך מהכלא ובהתאם לנסיבות העדכניות".

3. ב"כ העותרים מציין כי העותרים הגיעו לישראל במטרה לבקר במולדתו של העם היהודי, וכן כדי לסייע לבתם אשר סבלה ממשבר בריאותי חריף שמלווה אותה עד היום, כשהיא מטופלת בחמישה ילדים, ובעטיו נאלצה לעבור כבר מספר ניתוחים.

לטענתו החלטת המשיב בעניינם של העותרים אינה מנומקת, אינה סבירה, ניתנה "ללא כל יסוד בדין", אינה מידתית, וממנה עולה כי לא הופעל שיקול דעת בעניינו של העותר. לטענתו "עצם קיומו של עבר פלילי הוביל לדחייה אוטומטית ושרירותית של הבקשה, ללא שנשקל כלל קריטריון המסוכנות". ב"כ העותרים טוען עוד כנגד המועד שנקבע להגשת בקשה נוספת – בחלוף 10 שנים ממועד שחרורו של העותר ממאסרו האחרון – דהיינו בשנת 2014. בטיעון משלים בכתב שהגיש מפנה ב"כ העותר לפסיקה התומכת לשיטתו בטיעוניוץ

ב"כ העותרים מפנה לנוהל שהמשיב מחיל בעניין, ולפיו על המשיב לשקול בעניין זה את חומרת העבירה, את מועד ביצועה, את מספר העבירות שבהן הורשע המבקש ותכיפותן, את חומרת העונש שנגזר על המבקש, את משך המאסר, את מועד השחרור מהמאסר ואת חלוף הזמן בין מועד שחרורו של המבקש ממאסר למועד הגשת הבקשה.

ב"כ העותרים מוסיף וטוען כי עיקר הרשעותיו של העותר בעבירות של שימוש עצמי בסם מסוכן. לדבריו בעת ריצוי מאסרו האחרון, עבר העותר טיפול גמילה ומאז אין הוא עושה שימוש בסמים מסוכנים. פתיחת מסעדה בארצו עם אחד מבניו מעידה על כך שאינו עושה שימוש בסמים ומנהל אורח חיים נורמטיביים. לטענתו יש לתת משקל רב לכך שבכחמש שנות שהייתו בישראל לא היה העותר מעורב בפלילים.

ב"כ העותרים עומד על חשיבותה ומעמדה של הזכות לשבות, ועל חובתו של המשיב להחיל את הסייגים לה בצמצום.

4. ב"כ העותרים טוען כי אין עילה להתערבות בהחלטה.

דיון והכרעה

5. דין העתירה להידחות.

זכותו של יהודי לעלות לישראל מעוגנת בחוק השבות. ואולם אין המדובר בזכות מוחלטת. סעיף 2(ב) לחוק השבות קובע כי שר הפנים רשאי לדחות בקשה למתן אשרת עולה ממספר עילות, ובהן בשל מסוכנות הנשקפת לציבור מהמבקש, בשים לב לעברו הפלילי.

בשנת 2010 נדון העותר בארצו לחמש שנות מאסר בגין עבירה של סחר בסמים. הייתה זו הרשעתו השלישית בפלילים, לאחר שבשנת 1994 ובשנת 2007 הורשע בעבירות של שימוש עצמי בסמים. בגין הרשעתו משנת 1994 נדון העותר לשנת מאסר בפועל, ובגין הרשעתו משנת 2007 נדון לשנתיים מאסר בפועל.

בסמכותו של שר הפנים לקבוע מדיניות בעניין הפעלת הסייגים לחוק השבות, וליישם את מדיניותו. על פי פסיקת בית המשפט העליון, שיקול הדעת הנתון בידי השר בתחום זה רחב מאוד, ולא בנקל יתערב בית המשפט בהחלטותיו.

בעניינו של העותר סבר השר כי בשל מעורבותו המתמשכת של העותר בפלילים במשך 16 שנים, וריצוי שלושה עונשי מאסר, שהאחרון בהם עומד על חמש שנים בגין עבירה של סחר בסמים, נשקפת לציבור סכנה מפניו, ומשכך נכון לדחות את בקשתו. עם זאת נפתח לפני העותר פתח, ולפיו בחלוף 10 שנים ממועד שחרורו ממאסרו האחרון – בחודש מאי 2024 – יוכל להגיש בקשה מחודשת.

6. אין עילה להתערבות בהחלטה זו.

אף שהרשעתו האחרונה של העותר ניתנה לפני כעשר שנים ואף שנטען כי בעת מאסרו עבר הליך גמילה מוצלח, אין להתעלם מכך שבמשך 16 שנים שקדמו לכך נדון העותר לשלושה עונשי מאסר בפועל, האחרון שבהם בגין עבירה חמורה של סחר בסמים, שבגינה נדון כאמור לחמש שנות מאסר. אכן כטענת ב"כ העותרים, החלטת המשיב מנוסחת בלקוניות, ואולם עיקר נימוקיה מצוינים בה. גם בפסיקה שאליה הפנה בא-כוחם, אין כדי להועיל לעניינם של העותרים. בחלק מפסקי הדין מדובר בהרשעה יחידה, ובאחרים מדובר בנסיבות שונות מאלה שלפנינו. כך או אחרת, לא עלה בידי העותרים להוכיח כי בעניינם של העותרים סטה המשיב ממדיניותו, ובכך הפלה אותם לרעה.

מובן מאילו כי בית המשפט אינו נכנס בנעלי הרשות, ואינו מקבל במקומה החלטות בבקשות עלייה לישראל. ההחלטה נשוא העתירה אינה בלתי סבירה במידה קיצונית באופן המצדיק התערבות שיפוטית. משכך דין העתירה להידחות.

6. אשר על כן העתירה נדחית.

העותרים יישאו בהוצאות המשיב בסך 3000 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשפ"ב, 22 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.