1. התביעה הוגשה ע"ס 4,696 ₪ בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים שארעה ביום 7.11.2019 ובה נגרם אבדן גמור לרכבו של התובע (מיצובישי לנסר ש"י 2000).
2. התאונה התרחשה בכביש מס' 1 באזור מחלף חמד, כאשר מונית (בבעלות הנתבע 1, נהוגה על ידי הנתבע 2) חצתה בנסיעה איטית ביותר את הכביש המהיר - מהשול השמאלי לכיוון השול הימני. רכב התובע התנגש במונית כאשר היתה באמצע הכביש (בדיוק בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים), כשהיא כמעט במאונך לכיוון נסיעת הרכבים הנוסעים בכביש המהיר.
3. ביום 5.7.2021 ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד שני הנתבעים לפי בקשת התובע ולאור אישורי מסירה הסרוקים בתיק (מסירות שבוצעו על ידי מוסר מטעם נותן שירות של הנהלת בתי המשפט).
4. ביום 15.2.2022 החל הנתבע 2 במהלך של בקשה לביטול פסק הדין, בטענה שכתב התביעה לא הומצא לו ושהתובע פגע ברכבו (של הנתבע 2; המונית) מאחור.
5. ביום 14.3.2022 התקיים דיון כולל, תוך שבאולם בית המשפט נכח מתורגמן לשפה הערבית בכדי לאפשר לנתבע 2 ביטוי מיטבי והבנה מושלמת של כל המתרחש.

הנתבע 2 עמד על אי קבלת כתב התביעה על ידי שליח בית המשפט וטען כי היתה תקלה רכבו (בחלק מהדיון טען שמדובר בתקר בגלגל, אולם זו לא היתה הטענה המדוייקת בתחילת דבריו) ולפיכך עצר תחילה בשול השמאלי של הכביש המהיר ואז התכוון לעבור לשול הימני.

יצויין כי התובע טרח והגיש לתיק מבעוד מועד (בהעלאה לאתר YouTube) סרטון ממצלמות מעקב קבועות של חברת 'נתיבי ישראל'. הסרטון באורך כולל של 20 דקות ומתעד את זירת התאונה מ-13 דקות לפני התרחשותה. הסרטון ממחיש את מסוכנות נסיעת המונית החוצה את הכביש המהיר, תוך שזאת נעשתה לאחר דקות ארוכות של המתנה, כאשר נהג המונית למעשה התייאש מלהמתין ולקח סיכון שהפעם יצליח לחצות את הכביש ברכבו התקול.

הסרטון ממחיש כיצד הנתבע 2 בחר להמר על שלום עוברי הדרך, במקום ליצור קשר עם משטרת התנועה ולקבל סיוע באופן שישמור על שלום כולם (הן עוברי הדרך והן שלומו-שלו).

לא למותר לציין כי נראה שאך יד המקרה הביאה את הנתבע 2 לחסום את תנועתו של רכב זול ביותר כפי שארע במקרה דנן. רק יד המזל הביאה לסיומו של האירוע בלי אבדות בנפש.

ברי כי בקלות יכול היה האירוע להסתיים עם נזקי גוף צמיתים ונזקי רכוש בהיקף שלא רק שאינו בסמכותו של בית משפט שלום, אלא גם מעבר לסכום הנדון בדיון מהיר (75,000 ₪).

1. התובע העיד כי בלם לפני התאונה, אך ללא הועיל.
2. הואיל וממילא תביעות קטנות אמורות להסתיים בדיון אחד, היה התיק מוכן להכרעה סופית בדיון ביום 14.3.2022, אולם הנתבע 2 ביקש ארכה "כדי להביא נציג של הביטוח".

יצויין כי ביום 17.2.2022 הגיש הנתבע 2 תצהיר לתיק ובו טען כי המונית היתה מבוטחת בביטוח חובה בזמן התאונה. ביטוח חובה הוא ביטוח עצמי לנזקי גוף ואינו רלבנטי לתביעה דנן. ביטוח רכוש (מקיף / צד ג') - לא הוזכר.

בדיון אחז הנתבע 2 רק בפוליסת ביטוח חובה, אולם למרות זאת ונוכח ליבון חוזר ונשנה של המותב, הוא טען כי למונית היה גם ביטוח רכוש. הנתבע 2 לא ידע מה שם חברת הביטוח הרלבנטית. התובע טען כי בזמנו חברת הביטוח שלו ניסתה לאתר קיומו של ביטוח רכוש למונית - ולא נמצא כזה. לנתבע 2 ניתנה אפילו הפסקה בדיון כדי ליצור קשר טלפוני ולברר את נתוני היסוד (שם חברת הביטוח, מס' הפוליסה) - אולם הוא שב לאולם בלעדיהם.

נוכח בקשותיו החוזרות של הנתבע 2 נקבע כי יוכל להגיש לתיק עד היום (21.3.2022) פוליסה ורשימה המוכיחות קיומו של ביטוח רכוש למונית ביום התאונה - וזאת בכדי לשקול צירוף ו/או הפניית התביעה גם כלפי חברת הביטוח.

בהחלטה המפורטת ביותר שניתנה בסיומו של הדיון ותורגמה לנתבע 2 על ידי מתורגמן בית המשפט, הובהר כי התיק בשל להכרעה, כי מצופה היה מהנתבע 2 להביא לדיון כל מסמך ו/או נתון שיש בהם כדי לסייע לעמדתו (לרבות עניין ביטוח הרכוש של המונית) וכי ככל שלא יוגשו מסמכי הביטוח הנטען יוכרע התיק על יסוד כל החומר שכבר מצוי בו.

1. היום הגיש הנתבע 2 בקשה שלא מתייחסת כלל לביטוח (אשר רק בגינו נדחה סיום ההליך) והעלה טענה לגבי אחריות בעלי העסק (בעל המונית).

אין להתייחס לבקשה אלא בקצירת האומר.

1. בכל הנוגע לאחריות בעל העסק/המונית, הרי שפסק הדין מיום 5.7.2021 ניתן גם נגד בעל המונית, הנתבע 1.

לא למותר לציין כי מדובר בתאונה שניתן היה למנוע אם היה פועל הנתבע 2 בזהירות הנדרשת והמתבקשת. דווקא במקרה זה אין הכרח מתבקש להרחיב את מעגל האחראים לנזק שגרם הנתבע 2.

1. בהעדר ביטוח רכוש מוכח למונית, לא מצאתי לעכב את סיום הטיפול בתביעה שכנגד הנתבע 2.
2. בדיון הוכח כי הנתבע 2 פעל ברשלנות מסוכנת ביותר בעת חציית הכביש המהיר ברכב תקול, תוך חסימת נתיב נסיעתו של התובע. הנתבע 2 היה מודע לאי תקינות רכבו (המונית) אולם לא התקשר למשטרת התנועה (לשם הסדרת מעבר המונית התקולה מהשול השמאלי לשול הימני של הכביש המהיר) ובחר להמר על שלום גופם ורכושם של עוברי הדרך. בנסיבות אלה סבורני כי דין התביעה להתקבל במלואה - כפי שכבר נעשה.

התוצאה

אני מורה על המשך תחולת פסק הדין מיום 5.7.2021 גם ביחס לנתבע 2. עיכוב הביצוע עליו הוריתי ביום 27.2.2022 - מבוטל.

הנתבע 2 יישא בהוצאות התובע בסך של 500 ₪ - בנוסף לכל אשר נפסק בפסק הדין האמור.

ניתנה היום, י"ח אדר ב' תשפ"ב, 21 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.