לפני תביעה כספית, על סך של 22,622 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש.

טענות התובעים, בקליפת אגוז, הן כי רכב הנתבעים התפרץ לכביש בלי לתת זכות קדימה, בניגוד להוראות התמרור במקום, ופגע ברכבם שהיה בנתיבו. הנתבעים טוענים, מנגד, כי רכבם נכנס לצומת לאחר שהנהגת וידאה כי הדרך פנויה וכי רכב התובעים נכנס לצומת החסום ופגע ברכבם.

לאחר ששמעתי את העדויות, ולאחר שעיינתי במוצגים ובכתבי הטענות, לרבות רכיבי הנזק השונים, בשים לב לעדויות ולמיקום הנזקים ברכב התובעים (ולמיקום הפגיעה ברכב הנתבעים כעולה מהתמונות שבתיק) מצאתי כי האחריות לתאונה מוטלת על כתפי הנתבעים. שוכנעתי גם שנזקי התובעים הוכחו, על פי חוות הדעת שבתיק שלא נסתרה (ומקובל עלי הסברו של התובע 2 כי קיבל הצעת מחיר ממוסך טרם תחילת הסגר הראשון במרץ 2020 וכי בדיקת השמאי התעכבה מטעם אילוצי משבר נגיף הקורונה; מקובל עלי גם ההסבר כי סבר שהנזק נמוך משמעותית עד שהעמיד את הרכב לבחינת בעלי מקצוע, סברה שגם נהגת רכב הנתבעים היתה שותפה לה במועד התאונה).

בהתאם לכך הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך כולל של 22,122 ₪ (ראש הנזק של עגמת נפש לא הוכח), וכן את אגרת התביעה בסך 760 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום; וכן את שכר העדה בסך 350 ₪ (ואת הוצאות התובע 2 והעדה מהדיון מיום 22.6.21 בסך 300 ₪ כל אחד) ושכ"ט עו"ד בסך 3,882 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יצברו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשפ"ב, 01 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.