1. בתאריך 28.7.20 הוגש כנגד הנאשמת כתב אישום המייחס לה עבירה של חניה על מדרכה לפי סעיף 5(ד)(3) לחוק העזר לעיריית חדרה (העמדת רכב וחנייתו) התשנ"א-1990.

בכתב האישום, אשר הוגש לבית המשפט בעקבות בקשת הנאשמת להישפט בגין דו"ח מס' 666169-7-0 (להלן: "הדו"ח"), נטען כי ביום 18.9.20 סמוך לשעה 02:42, ברחוב העגור 14 בחדרה, היא החנתה את רכבה מ.ר. 68-341-39 ( להלן: "הרכב") על המדרכה.

1. בתשובתה לכתב האישום טענה הנאשמת כי במקום שבו החנתה את רכב כאמור, "היה מספר רב של מכוניות" וכי כלל אין מדובר במדרכה, וכדבריה: "המקום בכלל לא היה מרוצף, לא היה נראה על פניו שזו מדרכה, זה היה להיפך, סיום מדרכה...לא היה שם שום שלט. חניתי על מקום עפר". בנוסף לכך טענה הנאשמת כי באותו היום שהיה יום בחירות לכנסת, היא שימשה כמזכירת קלפי, וכשהגיעה למקום על מנת למסור את "כל התיקים", היתה שם משטרה שמנעה מהאנשים להתקרב. במצב דברים זה ומחמת מוגבלותה הפיזית גם כן – כך לדבריה, נאלצה הנאשמת להעמיד את רכבה במקום הנדון.
2. בהתייחסותה לדברים אלה, הגישה ב"כ המאשימה את הדו"ח ותצלומי הרכב בעת חנייתו - ת/1, וטענה כי בתצלומים נראה השטח שעליו העמידה הנאשמת את רכבה כמדרכה המרוצפת באבנים משתלבות.
3. לאחר שעיינתי בתצלומים ונתתי דעתי לטענות הנאשמת, סברתי כי נכון אעשה אם אורה למאשימה לבצע בדיקה נוספת של אופי המקום בו חנה הרכב, שכן על פניו הוא נראה כסככה שמטרתה לא היתה ברורה לי (ר' בתצלומים).
4. ביום 7.1.21 הגישה המאשימה את ממצאי בדיקתה מהם עולה – כך לטענתה, כי העמודים והסככה הנראים בתצלומים שצורפו לדו"ח ת/1, הוקמו מעל המדרכה לצורך הגנה על הולכי רגל מפני עבודות הבניה שהתבצעו במקום באותה עת. המאשימה חזרה על הטענה כי מדובר במדרכה המיועדת להולכי רגל והוסיפה כי במקרה זה חסם רכבה של הנאשמת את מלוא רוחה במדרכה באופן שאילץ את הולכי הרגל לרדת ממנה ולהלך על הכביש.
5. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את הראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי הנאשמת אכן ביצעה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום ולכן יש להרשיעה.

ואלה טעמי:

1. סעיף 5(ד)(3) לחוק העזר שמכוחו הוגש כתב האישום בתיק זה, קובע כי:

"(ד) לא יעמיד אדם, לא יחנה ולא ירשה להחנות רכב באחד המקומות

המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחר הוראה

מהוראות חוק עזר זה או תקנות התעבורה, או אם סומן בתמרור אחרת:

....

(3) על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב וחנייתו, ובלבד

שנותר מעבר להולכי רגל".

חוק העזר אמנם אינו מגדיר מה היא "מדרכה" ואולם עיון בפקודת העיריות

ובתקנות התעבורה שלאורן הוא נחקק, מגלה כי בדברי חקיקה אלה מוגדרת

"מדרכה" כ- "חלק מרחוב המיועד למעבר הולכי רגל..." (סעיף 1 לפקודת העיריות)

וכ- "חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש ומיועד להולכי רגל בין

אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו" (סעיף 1 לתקנות התעבורה). "דרך"

מוגדרת בסעיף 1 לפקודת התעבורה ככזו הכוללת גם "מקום פתוח שיש לציבור זכות

לעבור בו".

על פי הפסיקה, על מנת שמקום ייחשב כמדרכה, עליו לעמוד במבחן כפול - מבחן

המיקום "חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש המצוי בצד הכביש" ומבחן הייעוד

"מיועד להולכי רגל" (ר' ע"פ (מחוזי י-ם) 17161-04-13 ניצן נ' עירית ירושלים).

עוד בע"פ 50/71 אנוש בר שלום נ' מדינת ישראל עמד כב' השופט עציוני על משמעות

המונח "מדרכה" וקבע כי "ישנו שלב שבו מפסיק צד הדרך להיות מקום סתם

ומתחיל להיות ראוי להיקרא מדרכה. שלב זה הוא לדעתי שלב הפרדתו מהכביש

בדרך בולטת (למשל על ידי אבני שפה) והקצאתו לשימושם הבלעדי של הולכי

הרגל".

בעפ"א (מחוזי ת"א) 34483/11/12 זאב לוי נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט כי "השאלה האם באותו רגע נתון שבו חנה המערער במקום הוא הפריע לתנועה של הולכי הרגל אם לאו, אינה רלוונטית לחלוטין... אלא בעניין חוק החנייה לנכים תשנ"ד - 1993 אשר מאפשר בתנאים מסוימים לנכים לחנות במקומות אסורים לציבור הכללי ... האיסור הוא על חניה על מדרכה , ואין הבדל בין "מדרכה" רחבה ל"מדרכה" צרה. אין מקום שכל אזרח/תושב יערוך בדיקה אישית משלו ויחליט על פי שיקול דעתו, אם על מדרכה X אפשר לחנות ועל מדרכה Y אי אפשר לחנות כיוון שעל פי שיקול דעתו הסובייקטיבי, לא עוברים שם די הולכי רגל כך שהחניה על המדרכה לא תפריע בפועל להולכי רגל . האיסור לחנות על מדרכה הוא איסור גורף אלא אם כן ישנו תמרור המתיר חנייה על מדרכה".

1. עיון בתצלומי רכבה של הנאשמת בעת שחנתה במקום בו ניתן לה הדו"ח, מלמד על כך שהיא עשתה כן על מדרכה, שכן מדובר בקטע שהוא מוגבה מהכביש, מופרד ממנו באופן ברור ומרוצף באבנים משתלבות (ר' – ת/1). העובדה שכלי רכב אחרים ו/או נוספים חנו במקום במועד הנדון גם כן (כפי שנראה בתצלומים), אין בה כדי להכשיר את המעשה.
2. התוצאה היא אם כן שאני מרשיעה את הנאשמת בעבירה של חניה על מדרכה המיוחסת לה בכתב האישום, ויחד עם זה, לאור הנסיבות, דהיינו הצורך בהעברת החומר שהובא על ידה למקום מתוף תפקידה כמזכירת קלפי ביום הבחירות ושעת הלילה המאוחרת גם כן, החלטתי להעמיד את סכום הקנס אותו יהא עליה לשלם על סך של 250 ש"ח בלבד.

הקנס ישולם עד 29.4.21.

זכות להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 45 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ז אדר תשפ"א, 01 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.