רקע המחלוקת ותמצית טענות הצדדים

1. בפניי תביעה שטרית שהגיש התובע, מר רחמים חבה, כנגד הנתבע מר יצחק כהן על סך 39,857 ₪. התובע הגיש ביום 20.02.2020 בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב בתיק שמספרו 531751-02-20. מדובר בשיק על סך 40,000 ₪, שמספרו 0010022, משוך מחשבונו של הנתבע לפקודת התובע, שמועד פירעונו 09.02.2020 (להלן "השיק" / "השטר"). במסגרת הבקשה לביצוע השטר הצהיר עוה"ד שרון כהן ב"כ התובע בהגשת הבקשה לביצוע השטר כי השטר "ניתן כבטוחה לפירעון הלוואה שלא חל עליה חוק הלוואות חוץ בנקאיות" (ס' 12.4 לבקשה לביצוע השטר, תחת הכותרת "הצהרה והתחייבות").
2. ביום 12.08.2020 הגיש הנתבע בקשת התנגדות לביצוע השטר ובקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות. במסגרת התצהיר שצורף בקשת ההתנגדות, ציין הנתבע כי שכנו יורם רחמים (להלן "יורם") גנב ממנו שיקים, זייף את חתימתו ו"פיזר" אותם. לגרסתו, לא מסר לתובע את השיק, לא מילא את פרטיו ולא חתם עליו. עוד הוא מציין כי אינו מכיר את התובע וכי שכנו יורם שיתף פעולה עם התובע במטרה "לעקוץ" אותו. בתצהיר עדותו הראשית, ציין הנתבע כי הגיש תלונה במשטרה כנגד יורם וביטל את השיקים שנגנבו ממנו. עוד הוסיף הנתבע כי לא קיבל דבר מן התובע ולא ביצע עמו שום עסקה.
3. במסגרת תצהיר עדותו הראשית ציין התובע כי נתן הלוואה בסך 40,000 ₪ לנתבע לאור בקשתו, משום שנקלע לחובות. לשיטתו, כלל לא נתן הלוואות לאחרים מלבד הלוואה זו. התובע הוסיף כי לא מדובר בשיק גנוב, אלא בשיק שמסר לו הנתבע כביטחון להחזר ההלוואה, וכי במועד מסירת השיק צילם את תעודת הזהות של הנתבע. כמו כן, ציין התובע שהוא מכיר הן את הנתבע והן את יורם, וכי אלו הציגו עצמם שותפים עסקיים בפניו.

הליכים בתיק

1. ביום 29.11.2020 הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו בקשת הנתבע להארכת מועד ההתנגדות תתקבל תוך חיוב הנתבע בהוצאות, וכן תינתן לנתבע רשות להגן. בית משפט נתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני.
2. ביום 15.03.2021 התקיים דיון בישיבה מקדמית בתיק.
3. דיון לשמיעת ראיות הצדדים התקיים ביום 14.09.2021, במסגרתו העידו הנתבע והתובע. כמו כן, במסגרת הדיון נשמעו סיכומי טענות הצדדים בעל פה.

דיון והכרעה

1. כאמור, התיק החל כהליך שטרי בלשכת ההוצאה לפועל, הוגשה התנגדות והתיקים הועברו להידון בבית המשפט. משהוגשה ההתנגדות לבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי [ראה סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; תקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979. כן ראה ע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746].
2. בשים לב לתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, וכפי שנקבע בע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746, "הופכת הבקשה לביצוע שטר לכתב-תביעה בסדר דין מקוצר מיד עם הגשת ההתנגדות, ולכן חובה על התובע להקפיד ולערוך את הבקשה, כך שתמלא אחר כל התנאים הדרושים להראות את עילת התביעה". כמו כן, על פי תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, משניתנה רשות להתגונן, התצהיר שצורף לבקשת ההתנגדות ישמש ככתב הגנה; כן ראה לעניין זה תקנה 20(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.
3. ככלל, נטל ההוכחה והשכנוע הוא על המתנגד לביצוע השטר, וזאת בשים לב להלכה, לפיה מחזיק שטר אוחז אותו בתום לב ובעד ערך, בהתאם לסעיף 26 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן "פקודת השטרות"/ "הפקודה"). ראה לעניין זה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, טז 1000, וכן ראה סעיף 29(א) לפקודת השטרות, לפיו: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה לו צד בעל ערך".
4. כפי שצוין לעיל, התובע במסגרת תצהיר עדותו הראשית פירט כי השיק נמסר לו כביטחון לפירעון הלוואה שנתן לנתבע בסך 40,000 ₪ במזומן, ביום 09.02.2020 וכי משום שהנתבע לא פרע את חובו, הפקיד את השטר (עמ' 2, שורות 19-20 לפרוטוקול מיום 15.03.2021). הנטל על הנתבע להוכיח כי לא מסר לתובע את השטר לביטחון, כי כלל לא התקיימה עסקת הלוואה בינו לבין התובע, וכי לא קיבל ממנו תמורה בסך 40,000 ₪. ראה בענייו זה דברי בית המשפט העליון בבע"מ 2126/09 פלוני נ פלוני (3.9.2009):

"אכן, על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות נטל ההוכחה הינו על הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכישלונה, והתובע על פי העילה השטרית אינו נדרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה (ראו: שלום לרנר דיני שטרות 222 (מהדורה שנייה, 2007) (להלן: לרנר); זוסמן, לעיל, בעמ' 120-119). ואולם, אם התובע הזכיר בתביעתו כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא היתה קיימת מלכתחילה (ראו: לרנר, שם). לעניין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופט [כתוארו אז] י' זוסמן:

'משהתנדבה המשיבה, כביכול, והקדימה רפואה למכה וגילתה קבל עם ועדה בכתב-התביעה מה תמורה נתנה לנתבע בעד השיקים, ואילו הנתבע מוכיח כי תמורה זו לא קיבל בעד השיקים, מה חייב השופט לעשות? על- כרחך אתה אומר, שעליו לדחות את התביעה'".

1. כאמור, הצהיר הנתבע כי השיקים נגנבו ממנו על ידי יורם, וכי השיק מושא התביעה לא מולא על ידו ולא נחתם על ידו (ס' 14 לתצהיר עדות ראשית נתבע). עוד הוסיף הנתבע: "יורם עקץ אותי. השאיר אותי בלי כלום. גנב לי שיקים ופיזר שיקים ללא ידיעתי וזייף את החתימה שלי במאות אלפי שקלים, גנב לי את כספי הפנסיה, עשה לי חובות של מאות אלפי שקלים לגורמים עבריינים ולשוק האפור" (ס' 3, שם). לתמיכה בגרסתו, צירף הנתבע העתק של שיקים שלכאורה "ערך, חתם ורשם הנוכל במסגרת העוקץ" (נספח א', שם), העתק אישור הגשת תלונה במשטרה מיום 28.07.2020 בנוגע לאירוע מיום 03.02.2019 (נספח ב') והעתק עסקת ביטול שיקים בבנק הפועלים מיום 28.07.2020 (נספח ג', שם). כמו כן, צירף הנתבע צילומים ובהם הודעות SMS מאיימות שקיבל לשיטתו מעבריינים, להם מסר יורם את השיקים שגנב ממנו (נספח ד', שם). יחד עם זאת, יש לציין כי בחקירתו, ובשונה מהצהרתו, העיד הנתבע כי החתימה שעל גבי השיק שהוגש לביצוע היא חתימתו, וכי יורם גנב את השיקים מכיסו כאשר אלו היו חתומים על ידו (עמ' 3, שורות 21-30 לפרוטוקול מיום 14.09.2021).
2. כמו כן, ציין הנתבע כי יורם רימה וניצל אותו, כשמצבו הבריאותי והנפשי קשה. בעניין זה צירף הנתבע מסמך רפואי, אך זה נסרק בצורה שלא מאפשרת את קריאתו (נספח ה', שם). במסגרת הדיונים המציא ב"כ הנתבע מסמכים רפואיים בעניין מצבו הבריאותי של הנתבע ועמד על כך שהנתבע במצב קוגניטיבי ונפשי לא טוב, וכי הוא מאושפז במחלקה סיעודית בבית אבות ((עמ' 1, שורות 19-21 לפרוטוקול מיום 15.03.2021; עמ' 2, שורות 10-23 לפרוטוקול מיום 14.09.2021). בפועל, קבע בית המשפט כי "לאור העובדה שהנתבע לא זוכר או לא מבין חלק גדול מן הדברים אין מקום לחקירה נגדית" (עמ' 4, שורות 26-27 לפרוטוקול מיום 14.09.2021).
3. סעיף 28 לפקודת השטרות קובע כך:

"28. (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם

אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה

שזכות קנינו של המסחר פגומה".

(ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או

את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או

בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות

כדי רמאות."

סעיף 19 לפקודת השטרות קובע כדלקמן:

"19. (א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר

ככל שנראה לו.

(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם

שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לעניין זה, הוא שאלה שבעובדה...".

1. במסגרת חקירתו, העיד התובע כי הנתבע הוא שמילא את הפרטים שעל גבי השיק, למעט התאריך (עמ' 5, שורות 21-24, שם). בעניין זה ראה ע"א 377/68 מטע בית חרושת לצרכי מזון בע"מ נ' פרל, פ"ד כ"ג(1) 98, 100 (1969), שם נקבע: "אדם הנוטל תורף של שטר וממלא בו את החסר, פועל אמנם לכאורה על פי רשות הנתונה בידיו לפי סעיף 19 לפקודה, איך אין הוא עצמו אוחז כשורה, כי במו ידיו עשה את השטר, ומשנטל אותו לא היה שלם." כן ראה לעניין זה ע"א (מחוזי ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' עו"ד פלדמן (פורסם בנבו), שם נקבע: "אפשר להשלים בשטר גם פרטים חיוניים לפי סעיף 19 לפקודת השטרות [נוסח חדש], אולם כל עוד השטר אינו מקיים את הוראות סעיף 3(א) לפקודה ומכיל את כל היסודות המפורטים שם – אין מדובר בשטר. מכאן, שכשהגיע השיק של המשיב לידי המערערת – לא היה בידיה שטר, לא כל שכן שטר שהוא "שלם ותקין לפי מראהו" כלשון סעיף 28(א) לפקודה."
2. סעיף 29 לפקודת השטרות קובע כך:

"29. (א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה

שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד,

או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-

חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

1. בשים לב לאמור לעיל, התובע נטל את השיק מהנתבע כשהוא אינו שלם. השטר בעל פגם קנייני, ובהתאם לחקיקה ולפסיקה שפורטו לעיל, התובע אינו אוחז כשורה. בעניין זה ראה ההלכה שנפסקה בדנ"א 8447/15 בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קואופיירישן (11.09.2017), שם נקבע ברוב דעות כי כל מי שאינו אוחז כשורה, לא יוכל להתגבר על טענת ההגנה של "כישלון תמורה". בענייננו, כאמור, טוען הנתבע שלא קיבל כל הלוואה מהתובע ולא קיבל כל תמורה. לפיכך, בשים לב לפסיקה ועל פי סעיף 29(ב) לפקודה, על התובע נטל ההוכחה כי נתן בתום לב ערך בעד שטר החוב.
2. לגרסת התובע, נתן את ההלוואה בסך 40,000 ₪ לנתבע במזומן. בעניין זה ראה עדותו: "העברתי להם את הכסף ליצחק, נתתי לו מזומן. אין לי אישור לזה. זה כסף שהרווחתי מהברית של הבן שלי חצי שנה לפני ועוד כסף שחסכתי שתכננתי לעשות משהו עם זה... נתתי לו 40,000 ₪" (עמ' 5, שורות 16-19 לפרוטוקול מיום 14.09.2021). כמו כן, התובע כי מציין כי השיק לביטחון נמסר לו בסוף שנת 2019 על ידי הנתבע בנוכחות יורם, ברחוב ההגנה בשכונת התקווה (עמ' 5, שורות 10-11, שם), כאשר במעמד מסירת השיק הוא אף צילם את תעודת הזהות של הנתבע והדבר לכאורה מחזק את גרסתו (נספח 1 לתצהיר עדות ראשית תובע). יוער כי במסגרת סיכום הטענות בע"פ, ציין ב"כ הנתבע כי תחת תעודת הזהות בצילום קיים עיתון ובו כתבה המעידה על כך שהעיתון משנת 2018 וכך גם הצילום, וזאת בניגוד לגרסת התובע לעניין מועד עסקת ההלוואה ומסירת השיק (עמ' 8, שורות 22-27 לפרוטוקול מיום 14.09.2021). אולם, לא מצאתי כי מספר המילים שמופיעות בעיתון משמאל לתעודת הזהות מלמדות על מהות הכתבה ועל תאריך פרסומה בעיתון, וברי שטענת התובע בעניין זה חסרת יסוד.
3. בפועל, מלבד צילום תעודת הזהות (נספח 1 לתצהיר עדות ראשית תובע) וצילום "פלט שיק ממוחשב" לפיו השיק סורב (נספח 2, שם), לא הציג התובע מסמכים המעידים על קיומה של עסקת ההלוואה לביסוס גרסתו. כאמור, טוען התובע כי נתן את הלוואה במזומן, על כן אין בידו אסמכתא להעברת הכספים. עוד יש להוסיף כי התובע לא הביא כל עד מטעמו, ולא זימן את יורם אשר לגרסתו נכח במועד עסקת ההלוואה שביצע עם הנתבע, והיה יכול לשפוך אור בתיק דנא. לעניין אי הבאת עד, ראה ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651: "אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד". "סבורני, כי אמת המידה להחלת ההנחה האמורה היא הציפייה ההגיונית והמתבקשת, בנסיבותיו של המקרה, כי בעל הדין אכן ישמיע את העד המסוים, שלא הובא על-ידיו לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות, כפי שאותו בעל-דין טוען להן".

סוף דבר

1. בנסיבות העניין, קובע כי לא עלה בידי התובע, שכאמור איננו אוחז כשורה, להוכיח את גרסתו בכל הנוגע לעסקת היסוד ולנסיבות מסירת השיק. בתוך כך, התובע לא התגבר על טענת כישלון התמורה שהעלה הנתבע, ומכאן שיש לדחות את התביעה.
2. אין צו להוצאות. כל צד יישא בשכר טרחת עורך-דינו.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ג חשוון תשפ"ב, 19 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.