1. לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחתה ובגין ההפסדים שנגרמו למבוטחת בעקבות הפעלת הכיסוי הביטוחי על פי פוליסת הביטוח על רקע נזקי רכוש בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 15.12.2017 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 30-910-30 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 בביטוח נזקי רכוש, בבעלות התובעת 2 ונהוג בידיה (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג רכב ניקיון כבישים, מ"ר 74-532-34, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב ניקיון") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא המחלוקת היא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הניקיון יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 80% ואילו נהגת הפרטית תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 20%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת הפרטית, שהייתה קוהרנטית, סדורה, עקבית והקרינה אמינות, על פני גרסתו של נהג רכב הניקיון שלא הותירה בי רושם דומה בלשון המעטה, הייתה מהוססת, בלתי עקבית מתפתחת ובעלת סתירות.

איני מקבל את ניסיונם של הנתבעים להראות באמצעות דוח האיתוראן כי רכב הניקיון היה בעצירה בעת קרות התאונה. דוח האיתוראן מתייחס לחמש דקות בלבד וייתכן כי חמש דקות אלו אינן מכסות את רגע התאונה. היה על הנתבעים להביא דיווח לפרק זמן ארוך יותר של דקות כדי לחזק את טענתם כי רכב הניקיון היה בעמידה בעת התאונה.

שוכנעתי כי נהג רכב הניקיון שהיה בעמידה לפני שהפרטית ניסתה לחלוף על פניו, לא נתן דעתו לפרטית והוא המשיך בנסיעתו תוך סטייה ימינה. סבורני כי אך מצופה היה מנהג רכב ניקיון אשר עוצר את רכבו לזמן מסוים, במיוחד שהוא חוסם ולו חלקית את נתיב הנסיעה, כי ייתן דעתו לכביש ולרכבים המגיעים מאחוריו טרם יתקדם בנסיעתו. על כך לא הקפיד נהג רכב הניקיון.

מכאן שעיקר האחריות לקרות התאונה מוטל על נהג רכב הניקיון.

עם זאת, מאחר שנהגת הפרטית הכניסה את עצמה לסיטואציה שבו נתיב נסיעתה חסום והיא ביקשה להתקדם בנסיעתה מימין לרכב ניקיון שמשמאל, כאשר מימין רכבים חונים, היה עליה לקחת בחשבון התקדמות נסיעה בכל רגע נתון מצדו של רכב הניקיון ולפוטנציאל הקונפליקט שעלול להיווצר, הרי שהיא שגם היא נושאת באחריות מינורית לקרות התאונה.

אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, אומר שמאחר שהנזק הנטען שנגרם לפרטית, נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעות את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 8,536 ₪, שהינו 80% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית משפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העדה כפי שנפסק במהלך הדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ג אב תשפ"א, 22 יולי 2021, בהעדר הצדדים.