א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת תמר לוי יטח) מיום 23.7.20 ב-רער"צ 1032-03-20, לפיה נדחתה בקשת רשות הערעור של המבקש על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל (בדריה חסן) מיום 11.2.20, לפיה נדחתה בקשתו של המבקש להאריך לו את המועד לתשלום פיקדון ופתיחת תיק איחוד מוגבל.

ב. אלה הנסיבות הצריכות לעניין:

המבקש, יליד 1974, מרצה כיום עונש מאסר שריצויו יסתיים ביום 8.1.2021.

ביום 31.7.19 הגיש המבקש בקשה ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה (באמצעות בא-כוחו הקודם) בתיק 506144-01-16 להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים.

בהחלטה מאותו יום נענתה כב' רשמת ההוצאה לפועל לבקשתו והורתה, שכתנאי לפתיחת תיק האיחוד על המבקש לשלם סך של 500 ₪, וכמו כן החל מיום 10.9.19 ובכל 10 לחודש עליו לשלם סך של 300 ₪ לחודש.

הסכום הנ"ל של 500 ₪ לא הופקד, וממילא תיק האיחוד לא נפתח.

ביום 8.2.2020 הגיש המבקש באמצעות בא-כוחו הנוכחי בקשה לכב' רשמת ההוצאה לפועל להאריך לו את המועד לתשלום הסך של 500 ₪, ליישם את ההחלטה מיום 31.7.19, ולפתוח תיק איחוד.

נטען בבקשת הארכת המועד שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, שהמבקש, כאמור כבר לעיל, הוא אסיר ועקב ניתוק הקשר בינו לבין בא-כוחו הקודם, הוא לא עודכן אודות ההחלטה מיום 31.7.19, לרבות הדרישה לתשלום הפיקדון בסך 500 ₪, הואיל ובא-כוחו הקודם לא עדכן אותו באשר לתוכן ההחלטה.

עוד נטען בבקשה, שביום 30.1.20 נודע למבקש לראשונה על ההחלטה מיום 31.7.19, וזאת מבירור שערך בא-כוחו הנוכחי. וכן נטען, שמאז אוגוסט 2019 משלם המבקש סך של 200 ₪ בתיק ההוצאה לפועל הפרטני בחשבו כי תשלום זה הוא במסגרת תיק האיחוד.

בנוסף נטען, שהואיל והמבקש "לא הסתדר" עם בא-כוחו הקודם התמנה בא-כוחו הנוכחי על ידי הלש כה לסיוע משפטי לצורך הטיפול בחובותיו של המבקש בהוצאה לפועל.

המבקש מציין, כי הוא מוכן לשלם את סכום הפיקדון מיד לכשתיענה בקשתו להארכת מועד, וכן מבקש הוא, שכל הסכומים שהפקיד בתיק הפרטני יועברו לתיק האיחוד שייפתח, וליישם את ההחלטה שניתנה ביום 31.7.19.

ג. בהחלטתה מיום 11.2.20 דחתה כב' רשמת ההוצאה לפועל את הבקשה בציינה:

"בשים לב לתיקוני החקיקה וביטול מוסד תיק איחוד של חייב מוגבל באמצעים, אין בידי אלא לדחות את בקשת החייב להארכת מועד. החייב רשאי לפנות להליכי חדלות פרעון".

ד. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור של המבקש לבית משפט השלום בחיפה (רער"צ 1032-03-20).

בדיון שהתקיים ביום 23.7.20 בפני בית-משפט קמא לא הייתה הופעה מטעם המשיבים (שניים מתוכם שוחררו על ידי בית-משפט קמא מחובת הופעה) וב"כ המבקש שטח את טענותיו בפני בית-משפט קמא, והדגיש, שאין המדובר בבקשה להכריז על המבקש כחייב מוגבל באמצעים, אלא בבקשה לקבל אורכה לצורך יישום ההחלטה הקיימת מיום 31.7.19.

ה. בהחלטתו מיום 23.7.20 דחה בית-משפט קמא את בקשת רשות הערעור משני טעמים:

הטעם האחד הוא שחלפו כ-7 חודשים מאז ניתנה החלטת כב' הרשמת (31.7.19) ועד שהוגשה הבקשה להארכת מועד תשלום הפיקדון ופתיחת תיק האיחוד.

צוין, שתקופה זו ארוכה ביותר ואיננה סבירה, בהינתן העובדה שהמבקש היה מיוצג על ידי עורך דין ולא נטען שהייתה מניעה מליצור עמו קשר טלפוני, גם כשהמבקש מרצה עונש מאסר.

מכל מקום, כך ציין בית-משפט קמא, חל הכלל ששלוחו של אדם כמותו, ולכן פעולותיו של עורך הדין מחייבות את המבקש. ככל שיש למבקש טענות באשר לאופן ייצוגו המשפטי עליו לפנות בעניין זה בטענות כלפי עורך הדין שייצג אותו אז, ואין בכך כדי להצדיק את הארכת המועד לתשלום הפיקדון ופתיחת תיק האיחוד מקץ שבעה חודשים.

הטעם השני להחלטת בית-משפט קמא הוא הנימוק שעליו ביססה כב' רשמת ההוצאה לפועל את החלטתה, דהיינו: גם אילו היה בית-משפט קמא סבור, שמתקיים טעם מיוחד להארכת המועד, הרי יש להביא בחשבון שחל שינוי בחקיקה נוכח חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, שנכנס לתוקפו ביום 15.9.19.

מאז שחוק זה נכנס לתוקפו בוטל מוסד תיק האיחוד של חייבים מוגבלים באמצעים ובמקום זאת נדרשים חייבים אלה להגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים לרשם ההוצאה לפועל או לממונה, בהתאם להיקף חובותיהם (במקרה של המערער, שחובותיו עולים על 150,000 ₪ עליו לפנות בבקשה לפתיחת הליכים לממונה).

לפיכך דחה בית-משפט קמא את בקשת רשות הערעור של המבקש.

ו. בבקשת רשות הערעור המונחת בפניי, שהוגשה ביום 12.8.20, חוזר המבקש בעיקרו של דבר על טענותיו שהועלו הן בפני כב' רשמת ההוצאה לפועל והן בפני בית-משפט קמא, ומפנה בין היתר ל-רחד"פ (מחוזי תל-אביב) 34443-11-19 אביטן נ' מלכה ואח' + 33740-11-19 טליאז נ' בנק דיסקונט ואח' (26.7.20) (להלן: "עניין אביטן"), ומציין, שבאותו מקרה התקבלו טענות המערערים (שם) באותה סוגיה.

מכאן העתירה לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור, להאריך את המועד להפקדת העירבון עליו הורתה כב' רשמת ההוצאה לפועל, ולאחר מכן לפתוח תיק איחוד.

ז. בהחלטתי מיום 17.8.20 התבקשה תשובת המשיבים וכן הוריתי על צירוף הכונס הרשמי והממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי כמשיב נוסף, ואף תשובתו התבקשה.

ב"כ הכונס הרשמי ציין בתשובתו, כי מי שאמון על מתן ייצוג לחייב בהליכי פש"ר הוא הסיוע המשפטי והוסיף, שאין הוא צד לבקשה וכן עתר למחיקתו כצד בתיק זה.

בהחלטתי מיום 20.8.20 הפניתי את תשומת הלב לפסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אביטן והוספתי, שאינני רואה מקום להיענות לבקשת המחיקה.

מטעם המשיבים מס' 1 ומס' 2 לא נמסרה תגובה לבקשת רשות הערעור. המשיבה מס' 3 הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית-המשפט.

ח. המשיבה מס' 4 הודיעה על התנגדותה לבקשת רשות הערעור בציינה, שבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש לבית משפט השלום לא נתמכה בתצהיר לאימות העובדות ולכן היה על בית-משפט השלום להורות על דחיית הבקשה, הואיל ובהעדר תצהיר המשמעות היא שהעובדות לא הוכחו.

למרות זאת, כך טוענת המשיבה מס' 4, בחן בית-משפט קמא את הטענות לגופן ודחה אותן, ומתקיימת אצל המבקש "חזקת הידיעה" מעצם מסירת ההחלטה לבא-כוחו, ואין לקבל את טענת המבקש כאילו לא עמד בהוראות ההחלטה מיום 31.7.19 באשמת בא-כוחו דאז, ובוודאי הוא כך, כך מדגישה המשיבה מס' 4, משלא נשמעו דברי בא-כוחו דאז של המבקש.

כמו-כן טוענת המשיבה מס' 4, שאין ליתן יד לניסיונו של המבקש להחיות "בקשות היסטוריות" שהגיש במטרה לעקוף את הוראות חוק חדלות פירעון.

באשר לפסק הדין בעניין אביטן, שאליו הפניתי בהחלטתי מיום 20.8.20, טוען ב"כ המשיבה מס' 4, שאין הוא רלוונטי לענייננו, הואיל והשאלה בעניין אביטן הייתה שאלת מועד הגשת הבקשה להכרזה על חייב כמוגבל באמצעים ומועד ההכרעה בה, ואילו בענייננו בקשתו של המבקש נדונה והוכרעה בטרם נכנס לתוקף חוק חדלות פירעון.

לטעמה של המשיבה מס' 4, משלא עמד המבקש בתנאים שנקבעו בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 31.7.19, ממילא נדחתה ההחלטה מיום 31.7.19 וכל זאת עוד בטרם נכנס חוק חדלות פירעון לתוקף.

נוכח האמור, עותרת המשיבה מס' 4 לדחיית בקשת רשות הערעור, וכן עותרת היא לפטור אותה מנוכחות בדיון.

ט. לאחר שנתתי דעתי להחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 31.7.19, בה נקבע שכתנאי לפתיחת תיק האיחוד על המבקש להפקיד בלשכת ההוצאה לפועל את הסכום של 500 ₪, ולאחר מכן החל מיום 10.9.19 עליו לשלם סך של 300 ₪ מידי חודש בחודשו, ולאחר שעיינתי בבקשתו של המבקש להארכת מועד, בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 11.2.20, בנימוקי בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט השלום, החלטת בית-משפט השלום מיום 23.7.20, עמדת ב"כ הכונס הרשמי, ותגובת ב"כ המשיבה 4, מסקנתי היא, שיש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על-פי הרשות שניתנה לפי תקנה 410 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-194. דין הערעור להתקבל כפי שאציין להלן.

י. ב"כ המשיבה מס' 4 טען, כי היה על בית-משפט קמא לדחות את בקשת רשות הערעור ולוּ מן הטעם שלא צורף תצהיר מטעם המבקש לביסוס הטענות העובדתיות, כך שטענותיו נותרו בלתי מוכחות, ודי היה בכך די להביא לדחיית בקשת רשות הערעור.

מעיון בתיק עולה, שב"כ המבקש צירף לבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט קמא נוסח של תצהיר (ללא חתימת המבקש) בתאריך 11.3.20, וזאת בעקבות החלטת בית-משפט קמא מיום 5.3.20, לפיה נדרש המבקש לתמוך את בקשתו בתצהיר, בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל.

ב"כ המבקש ציין בהודעתו לבית משפט קמא, כי נוכח המרחק בין מקום מושבו בנצרת לבין בית הסוהר דמון, שם מרצה המבקש את עונשו, לא עלה בידו להחתים את המבקש ולכן ביקש רשות להתיר למבקש לחתום על התצהיר במעמד הדיון שייקבע. בית משפט קמא בהחלטתו מיום 11.3.20 אכן נעתר לבקשתו זו של ב"כ המבקש.

הדיון בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש לבית משפט קמא התקיים ביום 23.7.20, ובו נטל חלק ב"כ המבקש בגפו. כאמור כבר לעיל, לא הייתה הופעה מטעם המשיבים.

אינני סבור שהיה על בית-משפט קמא להורות על דחיית בקשת רשות הערעור בהִעדר תצהיר חתום, שהרי בית-משפט קמא התיר בהחלטתו את הגשת התצהיר, בכפוף לכך שהמבקש יחתום על התצהיר בשעת הדיון, ואולם, בדיון שהתקיים לא נכח המבקש (שהוא כאמור אסיר המרצה את עונשו).

גם אילו היו המשיבים או מי מהם נוכחים בדיון שהתקיים בפני בית-משפט קמא ביום 23.7.20, ועומדים על מחיקת תצהירו של המבקש, בהִעדר חתימתו עליו, היה מקום, בנסיבות העניין, ליתן למבקש הזדמנות נוספת לצורך חתימה על תצהירו, ולהימנע מלמחוק אותו על אתר.

נוכח האמור לעיל, ובנסיבותיו הספציפיות של תיק זה, אני דוחה את טענת ב"כ המשיבה
מס' 4 לפיה היה על בית-משפט קמא למחוק את תצהירו של המבקש.

אוסיף, כי לבקשת רשות הערעור שבפניי מצורף גם כן נוסח תצהיר ללא חתימת המבקש בנימוק שהמבקש מרצה עונש מאסר בבית כלא המרוחק ממקום מושבו של ב"כ המבקש.

י"א. בהתייחס לטעם הראשון בעטיו דחה בית-משפט קמא את בקשת הארכת המועד של המבקש:

כזכור, קבע בית-משפט קמא, שדין בקשת רשות הערעור להידחות משום שהבקשה הוגשה תקופה ארוכה מאד לאחר החלטת כב' הרשמת מיום 31.7.19, הגם שניתן היה ליצור קשר טלפוני עם בא-כוחו הקודם של המבקש, ובכל מקרה, אף אם היו מתקבלות טענות המבקש כנגד בא-כוחו הקודם, הרי ששלוחו של אדם כמותו, ולכן על המבקש לפנות לבא-כוחו דאז, אך אין בכך הצדקה להארכת המועד.

אין בידי לקבל נימוק זה של בית-משפט קמא בראש ובראשונה משום שבפני כב' רשמת ההוצאה לפועל לא נדונו ולא התלבנו השאלות העובדתיות הרלוונטיות לבקשה להארכת מועד, שהרי כב' הרשמת ביססה את החלטתה על השינוי החקיקתי נוכח חוק חדלות פירעון.

ב"כ המשיבה מס' 4 כתב בהתנגדותו לבקשת רשות הערעור:

".... אין לקבל את טענת המבקש כי הוא לא עמד בהוראות ההחלטה מיום 31.7.2019 באשמת בא-כוחו בוודאי שאין לקבל טענה כזו מבלי לשמוע את מה שיש לאותו בא-כוח לומר על-כך. חזקה כי עורך דין מייצג פועל בשם הלקוח שלו ומעדכן אותו בהחלטות שניתנו בעניינו...".

סבורני, ששאלה עובדתית זו אכן רלוונטית לענייננו, אולם היא לא התבררה בפני כב' רשמת ההוצאה לפועל, וממילא אין בפנינו קביעות עובדתיות וממצאים שבמהימנות, שראוי לדון בהם בפני הערכאה הדיונית.

י"ב. בית-משפט קמא סבר, שאף אם נכונות טענות המבקש כנגד בא-כוחו הקודם שהרי ששלוחו של אדם כמותו, ופעולות עורך הדין מחייבות את החייב עצמו כמי שמינה את עורך הדין לייצגו.

לטעמי, לא ניתן להכליל ולומר שמסקנתו זו של בית-משפט קמא נכונה לגבי כל מקרה ומקרה. סבורני, שהדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה בפני עצמו, ונסיבות אלה יש תחילה לברר עובדתית כפי שכבר עמדתי על-כך לעיל.

אני מפנה לדברי כב' המשנה לנשיאה השופט (בדימוס) א. רובינשטיין ב-רע"א 3776/16 שמעון גנים נ' דרור רחל (15.8.16) שנאמרו בסוגיה של הארכת מועד להגשת ערעור:

".... אם כן, סטיה ממועדים צריך שתיבחן לגופה, על רקע הצורך לאזן בין מימושן של זכויות דיוניות לבין מחדלים דיוניים כאלה ואחרים. לעתים תינעל הדלת בשל המחדלים; לעתים תיפתח תוך "דמי כניסה" בדמות הוצאות.

יב. בנידון דידן: המבקש אינו טוען לקיומו של אירוע בלתי צפוי או חריג שלא ניתן היה להיערך לקראתו או לאחריו, וכאמור, טעות או רשלנות של עורך דין לא הוכרו כסיבה להארכת מועד, אולם טעות של עורך דין או של בעל דין שגרמה לאיחור, אינה מונעת לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבית המשפט ישתכנע כי היה מחדל שניתן לכפר עליו בהוצאות. לא אביע דעה על סיכויי הערעור על פסק הדין של בית-משפט השלום, אף כי הם מכוונים במידה רבה כנגד ממצאים עובדתיים, ועל כן המשוכה אינה נמוכה" (ההדגשה שלי – י.ג.).

כאמור, הטענות שהעלה המבקש לגבי בא-כוחו הקודם לא התבררו בפני הערכאה הדיונית ולא התלבנו, ואף טרם נשמעה עמדתו של עורך הדין הקודם, ומכאן שהמסקנה המשפטית תלויה בכך שתחילה תתברר לעיצומה השאלה העובדתית.

י"ג. הטעם שעמדה עליו כב' רשמת ההוצאה לפועל בהחלטתה, וזה גם היה אחד משני הטעמים שבבסיס החלטת בית-משפט קמא, הוא שנוכח השינוי בחקיקה עקב חוק חדלות פירעון שנכנס לתוקפו ביום 15.9.19, ממילא בוטל מוסד תיקי איחוד של חייבים מוגבלים באמצעים, ולכן על המבקש לפנות בבקשה לפתיחת הליכים לממונה (הואיל וחובותיו עולים על
150,000 ₪).

אינני סבור כך. עמדתי היא, כי מכיוון שהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל ניתנה ביום 31.7.19, דהיינו, בטרם נכנס לתוקפו שינוי החקיקה שבחוק חדלות פירעון, יש לאפשר את קיום הדיון בבקשה להארכת מועד בפני אותו מותב שהחליט ביום 31.7.19 בבקשתו של
החייב-המבקש להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים, החלטה בה נקבע, שאם יפקיד המבקש פיקדון של 500 ₪ ייפתח תיק איחוד.

ב"כ המבקש הפנה, ולטעמי בצדק, לפסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 26.7.20 בעניין אביטן, שם, בפסקה 63:

"לטעמי, יש לפרש את סעיף 69י'1 לחוק ההוצאה לפועל, שביטל את מוסד החייב המוגבל באמצעים, כחל על בקשות שהוגשו מהמועד הקובע ואילך, קרי, פרוספקטיבי ולא למפרע. במלים אחרות, ביטול המוסד אינו חל על בקשות שהוגשו קודם למועד הקובע אף אם נדונו לאחריו; בין בערכאה ראשונה ובין בערעור. לכן, בקשות להכרזה על חייב כמוגבל באמצעים שהוגשו לפני המועד הקובע יידונו לפי הדין שקדם למועד האמור, וכך גם בקשות רשות ערעור וערעורים שיוגשו על החלטות שניתנו או שיינתנו בעניין, יידונו לפי הדין הקודם. (לעניין זה ראה דברי בית המשפט העליון (כב' הנשיאה חיות) בדבר פרשנות סעיף 373 לחוק חדלות פירעון שנדון בהקשר דומה בעת האחרונה במסגרת ע"א 6455/19 סרגיי ירוחימוביץ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים המשפטיים, 28.1.20) (להלן: "עניין ירוחימוביץ") בפסקה 20)" (ההדגשה שלי – י.ג.).

אציין, כי בקשתו של המבקש להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים ולפתוח תיק איחוד, הוגשה והוכרעה על ידי כב' רשמת ההוצאה לפועל ביום 31.7.19, משמע, בטרם נכנס לתוקפו חוק חדלות פירעון.

מכאן, שעל בקשתו זו של המבקש חל הדין הקודם. יש לראות את בקשתו של המבקש להאריך לו את המועד לצורך יישום ההחלטה מיום 31.7.19 כחלק בלתי נפרד של אותה בקשה, שעליה חל כאמור הדין שקדם לחוק חדלות פירעון.

י"ד. טוען ב"כ המשיבה מס' 4 בהתנגדותו, שבקשתו של המבקש נדונה והוכרעה בטרם נכנס לתוקף חוק חדלות פירעון, ואולם, משלא עמד המבקש בתנאים שנקבעו בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל, ממילא ההחלטה המכריזה עליו כחייב מוגבל באמצעים נדחתה למעשה, עוד בטרם נכנס חוק חדלות פירעון לתוקף.

אכן, כאמור כבר לעיל, בקשתו של המבקש להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים נדונה והוכרעה על ידי כב' רשמת ההוצאה לפועל ביום 31.7.19, ואין מחלוקת, שהמבקש לא עמד בתנאים שנקבעו באותה החלטה, ולכן לא נפתח ולא יכול היה להיפתח תיק האיחוד.

המבקש מנסה כיום להאריך את המועד שקצבה לו בשעתו כב' רשמת ההוצאה לפועל על-מנת שייפתח תיק האיחוד ותיושם ההחלטה הנ"ל מיום 31.7.19.

סבורני, שלא ניתן למנוע מבעל דין, ובכלל זה כמובן גם מן המבקש, להגיש בקשה להארכת מועד ביצוע הוראה או מטלה שהוטלה עליו בפסק דין או בהחלטה שניתנה על ידי רשם ההוצאה לפועל או על ידי בית-משפט, וכל זאת מבלי לדון כרגע בשאלה האם יש ממש בבקשתו של המבקש להארכת מועד, אם לאו.

המותב הטבעי שאמור לדון בבקשה להארכת מועד הוא בעיקרו של דבר המותב אשר דן בשעתו בבקשה המקורית, והכריע בה. אם הבקשה להארכת מועד תיענה בחיוב, וככל שהמבקש יעמוד בתנאים הנדרשים, ייפתח תיק האיחוד ויחול הדין שעמד בתוקפו עד 15.9.19, כעולה מן האמור בעניין אביטן, שהרי שינוי החקיקה הוא פרוספקטיבי, ואילו אם תידחה הבקשה להארכת מועד תישאר הדלת נעולה בפני המבקש, ובאפשרותו יהיה לנקוט בהליך לפי חוק חדלות פירעון.

ט"ו. אינני סבור, שהדין בענייננו אמור להיות שונה ממקרים אחרים של בקשות להארכת מועד. טול לדוגמא, התנגדות לביצוע שטר, או בקשת רשות להתגונן בה חויב הנתבע בהפקדת עירבון כתנאי למתן אפשרות להתגונן, אך אותו נתבע לא עמד בתנאי, והגם שהמועד שנקצב לו חלף הוא לא הפקיד את העירבון.

האם תישלל מן הנתבע האפשרות להגיש בקשה להארכת מועד? דומני שהתשובה לכך ברורה, ומן הסתם, המותב שהחליט על התנאים למתן רשות להתגונן הוא המותב שידון בבקשה להארכת מועד.

טול מקרה של החלטה לפי פקודת ביזיון בית-משפט המורה שאם לא יבצע הנתבע פעולה מסוימת עד תאריך פלוני תוטל עליו סנקציה. משחלף המועד והנתבע לא ביצע את הנדרש ממנו, האם תימנע ממנו האפשרות לעתור להארכת המועד, והאם אין זה מובן מאליו שהמותב שדן בבקשה לפי פקודת ביזיון בית-המשפט הוא שידון בבקשה להארכת מועד?

מדוע יחול דין שונה בענייננו?

ככל שתיענה בחיוב הבקשה להארכת מועד, דהיינו, אם תינתן למבקש האפשרות ליישם את ההחלטה מיום 31.7.19, וככל שיקיים המבקש את התנאים הנדרשים, כי אז יחול הדין שעמד בתוקפו שעה שניתנה ההחלטה מיום 31.7.19, שהרי, כמוסבר בעניין אביטן, שינוי החקיקה מיום 15.9.19 הוא פרוספקטיבי.

ט"ז. למניעת כל ספק, אדגיש ואבהיר, שאינני מביע עמדה כלשהי באשר לשאלה האם יש מקום להיענות לבקשתו של המבקש להארכת מועד, אם לאו, אלא שסבורני שיש לדון בה ולברר אותה לעיצומו של עניין, ובהתייחס גם לטענות העובדתיות שהעלה המבקש.

י"ז. התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני דן בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על-פי הרשות שניתנה, לפי תקנה 410 של תקנות סדר הדין האזרחי.

אני מקבל את הערעור ומורה על ביטול החלטת בית-משפט קמא מיום 23.7.20 ועל ביטול החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 11.2.20.

אני מורה, שבקשת המבקש להארכת המועד לצורך הפקדת הפיקדון, ליישום ההחלטה מיום 31.7.19, ולפתיחת תיק איחוד, תידון ותתברר לעיצומו של עניין בפני כב' רשמת ההוצאה לפועל, הכל כמפורט לעיל בנימוקי פסק דין זה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

מזכירות בית-המשפט תמציא את העתק פסק הדין אל:

1. ב"כ המבקש: עוה"ד נסאר מוסא, נצרת (הסיוע המשפטי).

2. ב"כ המשיב מס' 1: עוה"ד רון אברמוב, חיפה.

3. ב"כ המשיב מס' 2: עוה"ד קרן זקן, תל-אביב.

4. ב"כ המשיב מס' 3: עוה"ד אליהו מלך, חיפה.

5. ב"כ המשיבה מס' 4: עוה"ד איאד ג'ובראן, עכו.

6. המשיב מס' 5: הכונס הרשמי.

ניתן היום, כ' אלול תש"ף, 09 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.