01 ינואר 2021

לפני: כב' הרשמת מירי שי

החלטה

1. עניינה של החלטה זו בקשת הנתבעת לחייב את התובע בהפקדת ערובה. לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

2. גם לאחר התקנת תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה נבחנת לפי אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה קודם להתקנת התקנה.

3. בבואו להכריע בבקשה להפקדת ערובה נדרש בית הדין לעריכת איזון ראוי בין זכותו היסודית של התובע לגישה לערכאות ובין זכותו של הנתבע לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ולא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה נגדו.

4. על בית הדין לבחון קיומם של שני שיקולים עיקריים: השיקול העיקרי עניינו סיכויי הצלחת התביעה. לשיקול זה יינתן משקל מכריע, במיוחד כאשר נראה לבית הדין שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים. השיקול השני עניינו ביכולת גביית ההוצאות מהתובע.

5. במקרה דנן, לא שוכנעתי שסיכויי התביעה קלושים, ואין לקבל את טענת הנתבעת שהתביעה מופרכת על פניה במידה כזו המצדיקה חיוב התובע בהפקדת ערובה. למקרא כתבי הטענות אומנם עולה שתקופת העבודה קצרה מאוד, מחודש אפריל ועד ספטמבר 2016. על כן, בגין תקופת עבודה קצרה זו ספק אם קמה לתובע זכאות לסעד בגין עילת התביעה שעניינה דמי הבראה (סע' 5ד לכתב התביעה). ייתכן שגם יש ממש בטענת הנתבעת שדין חלק מהזכויות להן התובע טוען להידחות מחמת התיישנות (סע' 6 לבקשה). אולם, מאידך, משהתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, יש לאפשר לתובע לנהל את תביעתו ולהוכיח את עתירתו לקבלת זכויות סוציאליות שלא שולמו לו לטענתו במהלך תקופת עבודתו. טענת הנתבעת שפרעה את כל חובותיה בגין זכויותיו של התובע הן ישירות לידיו והן בדרך של הפקדת סכומי כסף במת"ש (סע' 12 לכתב ההגנה) – נטענה במידה רבה בעלמא. גם הטענה שנמסרה לתובע הודעה לעובד בדבר פירוט תנאי העסקה (סע' 13 לכתב ההגנה) לא נתמכה בראיה בכתב. על כן, בשלב מקדמי זה של ההליך ומבלי להביע דעה לגופה של תביעה ניתן לומר שעצם קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים לתקופה של חודשים ספורים מהווה ראשית ראיה בתביעתו של התובע, מבחינה עובדתית ומשפטית.

6. לאור האמור, הבקשה נדחית.

7. שאלת הוצאות הבקשה תיבחן בתום ההליך המשפטי.

ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"א, (01 ינואר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.