08 דצמבר 2021

לפני:

כב' הרשם בנימין טואף

החלטה

1. לפניי בקשה לחייב את המשיב/התובע, אזרח הרש"פ, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת/הנתבעת, בגין התביעה שהגיש נגדה (להלן: הבקשה והתביעה, בהתאמה).
2. לטענת המבקשת, המשיב לא הביא בתביעתו ובתגובתו ולו ראשית ראיה להוכחת תביעתו, וזאת לאחר שהוצג הסכם העסקה שנחתם על ידי התובע במסגרתו הוסכם כי ישתכר בשכר של 248 ₪ ליום בתוספת 50 ₪ בגין זכויות סוציאליות. המבקשת מוסיפה כי התובע ביקש לקבל את שכרו במזומן וחתם בפניה לא אחת על קבלת זכויותיו, הן באשר לשנים 2017-2018 והן במסגרת גמר החשבון עליו חתם.
3. בתגובתו, הבהיר המשיב כי החתימות שהוצגו כשלו על ידי הנתבעת, אינן אותנטיות. התובע לא חתם על הסכם ההעסקה או על אישור קבלת זכויותיו בשנים 2017 -2018, אך כן חתם שקיבל את זכויות החופשה (בלבד) במסגרת גמר החשבון.
4. בתשובתה לתגובת המשיב, מסבירה המבקשת שבסיום ההעסקה בחודש 4/2018, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה בדבר סיום היחסים בדרכי נועם ובוצע גמ"ח עליו חתם המשיב, ביקש המשיב מהמבקשת להותיר את רישיון העבודה שהפיקה עבורו כדי שיוכל לעבוד אצל אחרים. לגרסת המבקשת היא נענתה לבקשתו, ורק לאחר שהמשיב לא העביר את הוצאות האישור לשנת 2020 והתחמק, הודיעה לו המבקשת בשלהי מאי 2020 על ביטול האישור.
5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, כמו גם ביתר כתבי הטענות על נספחיהם וכן בפרוטוקול ישיבת קדם המשפט נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן.
6. חיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבעת מהווה פגיעה בזכות הגישה של התובע לערכאות, ולכן יש לערוך את האיזון בין הזכויות המתנגשות בהתאם לכללים שהתוו בחקיקה ובפסיקה, כפי שסוכמו אך לאחרונה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אבו מוחסן - קיבוץ בית הערבה, ניתן ביום 11.2.2021, להלן: הלכת אבו מוחסן).
7. בהתאם לתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות), הכלל הוא כי יש לחייב בהפקדת ערובה תובע שאינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה.
8. במקרה שלפניי, התובע תושב הרש"פ שאינה צד לאמנת האג, ולכן הכלל הוא כי יש לחייבו בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו כנגד הנתבעת, או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה.
9. מעיון בתגובת המשיב ובנספחי כתב התביעה, עולה שהתובע מציג דוחות ריכוז נתונים של רשות האוכלוסין וההגירה מהם עולה כי הועסק על ידי המבקשת עד לחודש מרץ 2020. בנוסף, לתגובתו לבקשה להפקדת ערובה צירף התובע תלוש שכר מחודש אוגוסט 2018, לאחר המועד בו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, כטענת המבקשת.
10. ער אני לכך שלטענת המבקשת לאחר סיום יחסי העבודה נעתרה לבקשת התובע והותירה בידיו את רישיון העבודה שהפיקה עבורו. אלא שמדובר בטענה בעל פה כנגד מסמכים בכתב שחלקם תלושי שכר ובהתאם להלכה הפסוקה חזקה היא, כי תלושי השכר של התובע מהווים ראיה לאמיתות תוכנם, למעט אם הוכח בראיות מהימנות אחרת (דב"ע מז/3-146 יוסף חוג'ירת - שלום גל ואח', פד"ע כ' 19; דב"ע נו/3-149 פבל רוזנבוים – עמישב שירותים בע"מ, ניתן ביום 20.5.1996).
11. זאת, בפרט משמדובר בתלושי שכר המופקים על ידי שירות התעסוקה בהתאם להוראות חוק שירות התעסוקה, תשי"ט- 1959 (ראו למשל: סע"ש (ב"ש) 37079-04-14 רסמי מסבאח הוארי נ' קבוצת אשטרום בע"מ, ניתן על ידי מותב בראשות כב' השופט אילן סופר (כתוארו אז) ביום 10.5.2018, והאסמכתאות שם).
12. לאור זאת, מצאתי כי במקכה דנן, ונוכח המחלוקת באשר לתקופת העבודה, נראה כי הובאה ראשית ראיה להעדפת גרסת התובע לעניין תקופת העבודה, וכפועל יוצא להוכחת הזכויות הסוציאליות הנתבעות בגין התקופה השנויה במחלוקת.
13. אוסיף ואציין שאותם תלושי שכר שמציג התובע מצביעים על סכומים וזכויות שונים מהותית ששולמו לתובע מהשכר שסוכם, לטענת המבקשת, בין הצדדים ורק החל מחודש 12.2017 החלה הנתבעת לשלם סך 30.77 לשעה, כפי שנחתם לטעמה במרץ 2017.
14. לאור האמור, ובפרט משהתובע אינו נדרש להציג ראשית ראיה לכל אחת מעילות התביעה ויכול להסתפק בהצגת ראשית ראיה לחלק מעילותיה (ע"ר (ת"א) 20992-02-17 דיקסי גריל-בר בע"מ נ' HABTOM YASO ניתן ביום 19.4.2017, ובהלכת אבו מוחסן, שם), השתכנעתי כי עלה בידיו לעשות כן.
15. לפיכך, הבקשה נדחית.
16. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך כולל של 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו וללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, ד' טבת תשפ"ב, (08 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.