בפניי תביעה להחזר תשלומים ששילמה התובעת לנתבע, המנהל מכון כושר ותזונה.

רקע וטענות הצדדים

ביום 21 במאי 2020 התקשרה התובעת בהסכם עם הנתבעת לצורך "הגשמת חלום להוריד במשקל ולהיכנס לכושר ביחס אישי". התובעת הודיעה לנתבעת שהיא לא אוהבת כושר ולא מתמידה בכושר וכן שקשה לה עם דיאטות ולכן תזדקק ל"יחס אישי ודחיפה רצינית מצידם". הדברים אף נרשמו בטופס ההרשמה כהאי לישנא – "התמדה אין". לטענתה, הובטח לה יחס אישי עד הבית וכן עידוד וטלפונים כדי לעזור לה להצליח בתוכנית. לכן, חתמה על ההסכם למשך חודשיים בלבד בכתב יד המאמן וחתימת שניהם. כבר יומיים לאחר הרישום הודיעה למאמן מטעם הנתבע שכנראה הייתה פזיזה מדי ברישום והתפריט לא מתאים לה ולאורח חייה ושלא תצליח להתמיד. המאמן הגיב שתוך יומיים לא מגיעים למסקנות ולא איפשר לה לבטל את העסקה למרות שעדיין לא השתתפה באימונים ולא נשקלה. התובעת טוענת, שבמהלך השבוע "גררתי את עצמי בכוח 3 פעמים להגיע לאימון של חצי שעה ובאמת שניסיתי להשתלב בתוכניות שלהם". לאחר חודש ולאחר שראתה שאין דחיפה, עזרה ועידוד מצד הנתבעת, פנתה למאמן ושאלה האם לא מפריע לנתבע שהיא משלמת ולא מגיעה לפעילות, אולם לא קיבלה מענה ראוי. בסמוך לאחר מכן הוסרה מקבוצת הוואטסאפ של התזונה ושל הסטודיו. לאחר כשבועיים נוספים פנתה ושאלה מדוע ממשיכים לגבות ממנה כסף אם הוסרה מהקבוצות, אך לא קיבלה מענה. לכן, פנתה התובעת לבית המשפט בבקשה להפסקת התשלום ולקבלת כספה חזרה.

הנתבע טוען בכתב ההגנה, שההסכם עליו חתמה התובעת בעניין אימוני הכושר מאפשר ביטול לאחר שלושה חודשים פעילות בהתראה של שלושים ימים מראש, וכי ההתחייבות לחודשיים הנטענת בכתב התביעה היא ביחס להסכם התזונה בלבד. התובעת שילמה רק על שלושה חודשי אימון ועל חודשיים של מסלול תזונה בלבד, שכן לאחר מכן ביטלה את הוראת הקבע והתשלומים פסקו. לטענת הנתבע, נעשו מצידו נסיונות לזמן את התובעת לשקילות, לקבוע איתה אימונים ולדרבן אותה, אך התובעת לא השיבה ולא הגיבה להודעות שנשלחו אליה. לכתב ההגנה צורפו, בין היתר, תכתובות וואסטאפ, התומכות בטענות אלה. הנתבע מאשר שהתובעת הוסרה מקבוצות הוואסטאפ לאחר שעשתה שם שיימינג ופרובוקציות ושאף רמזה שבכוונתה לעשות רע לעסק.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים בעדותם בדיון שהתקיים בפניי ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות, נחה דעתי שדין התביעה להידחות. נימוקיי להלן.

התובעת לא הודיעה על ביטול ההסכם

1. אכן, מהתכתובות עולה חוסר שביעות הרצון של התובעת ויש בהן טענות ותלונות מצידה. עם זאת, בשום שלב אין הודעה מפורשת על ביטול או על כוונה לבטל את ההתקשרות. התובעת התחמקה בדיון ממתן תשובה ברורה לשאלה היכן יש הודעה על ביטול, וטענה ש"אני משיבה שכתבתי לא מתאים, אם אני כותבת לא מתאים לי זה אני לא רוצה" (עמ' 1, שורות 26-27).
2. איני יכולה לקבל את הטענה שאם התובעת אומרת, אחרי יומיים, שלא התחברה לתוכנית ולתפריט, צריך להיות ברור מכך שזו למעשה הודעה על ביטול ההסכם, וזאת משני נימוקים:

ראשית, תנאי הביטול במסמכים עליהם חתמה התובעת הם ברורים – על הודעת הביטול להיות בכתב ועליה להשלח בדואר רשום או להמסר במסירה ידנית, והתובעת לא עשתה אף אחד מאלה.

שנית, התובעת הודתה שהגיעה לפחות לשלושה אימונים בשבוע הראשון, בעוד שהיא מצפה שיבינו מהודעתה הראשונה, יומיים לאחר ההתקשרות, שלמעשה היא מעוניינת בביטול. אין בכך הגיון וגם מסיבה זו איני מקבלת את הטענה.

1. לכן אני קובעת, שהתובעת לא נתנה הודעת ביטול כדין.

אין הפרת הסכם מטעם הנתבע

1. התובעת טוענת, שהנתבע לא עמד בהתחייבותו ליתן לה יחס אישי, עידוד ודחיפה. מעיון בתכתובות הוואסטאפ אני מתרשמת, שנציגי הנתבע ניסו לעודד ולדרבן את התובעת להגיע לאימונים, לשקילות ולהתמיד בדיאטה, אולם היא זו שלא שיתפה פעולה, וכפי שהודתה בדיון "ואני אומרת שברור שנתתי תירוצים למשהו שאני לא מעוניינת בו" (עמ' 2, שורות 20-21).
2. אני מקבלת את טענת התובעת לפיהן בפרסומים הובטח "יחס אישי", אך התרשמתי שניתן יחס אישי במידה המתאימה והנכונה. אין מקום לציפיית התובעת שהנתבע יגרום לה להתמיד בכושר ובתזונה, כאשר היא אינה עושה את העבודה העצמית הנדרשת בעניין זה וכאשר היא עצמה מתרצת תירוצים שונים לרבות אי יכולת להתמיד בדיאטה שכן היא נוהגת לאכול במסעדות או אי הגעה לשיעור בגלל שהיא לא רואה תוצאות (ויוזכר שגם לגישתה הגיעה לשלושה שיעורים בלבד) או בגלל שיתר המשתתפות הן "צעירות אחרי צבא מחוטבות יפיפיות ואני לא מסוגלת לעשות רגע מהאימון שהם נותנים כי זה לא מותאם לי אישית לכושר שלי" (עמ' 2, שורות 25-26). יוזכר, שהתובעת נרשמה למכון כושר שאמנם הבטיח יחס אישי במסגרת המכון, ולא לשיעורים פרטיים שיותאמו לרמתה האישית. מכאן, שאין לטענותיה בעניין זה על מה לסמוך.

סיכום

מכל האמור לעיל עולה, כי התובעת לא הוכיחה שהנתבע הפר את ההסכם ביניהם או כי נתנה הוראת ביטול כדין ובהתאם להסכם.

לכן, דין התביעה להידחות וכך אני קובעת.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות ההליך בסך של 350 ₪.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בחיפה, תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין לידיו.

ניתן היום, ט' ניסן תשפ"א, 22 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.