1. מונחת לפניי תביעה כספית על סך 22,312 ₪ בגין נזקי רכוש מתאונת דרכים שארעה ביום 12.12.19 בראש העין. בתאונה היו מעורבים כלי רכב פרטי ומשאית.
2. התובעות טענו בכתב התביעה כי בעת שרכבן יצא מחניון תת קרקעי ונסע בנתיב נסיעתו, הגיח לפתע רכב הנתבעות, סטה לנתיב נסיעתו ופגע בו.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התאונה התרחשה בעת שרכב הנתבעת נסע בנתיבו כדין, ולפתע הגיח רכב התובעות במהירות ובחוסר זהירות, ניסה לעקוף את רכב הנתבעת מימין, פגע בו וגרם לתאונה ברשלנותו הבלעדית.

להלן אסקור את טענות הצדדים וראיותיהם ביתר פירוט.

טענות הצדדים וראיותיהם

1. בדיון שהתקיים ביום 1.11.21 העידו לפניי הנהגים בשני כלי הרכב. תחילה העידה התובעת 1, גב' אלונה כספי (ע' 1, ש' 9):

"יצאתי מסיום יום עבודה מהחניון התת קרקעי. עליתי בנתיב הימני שהיה פנוי, עצרתי, זה בראש העין. עצרתי כדי לפנות ימינה והאדון היה עם המשאית משמאלי ועלה עליי. הוא היה בנתיב השמאלי. אני הייתי בימני ואפשר לראות בתמונות שהזזתי את הרכב וצרפו לי ואפשר לראות מאיפה אני יצאתי ואת הנתיב שאני הייתי בו ואת הנתיב שהוא נמצא בו מצד שמאל".

בחקירתה הנגדית עמדה על גרסתה, אם כי אישרה שגם לנהג הנתבעת מותר היה לפנות ימינה מנתיב הנסיעה שלו.

לאחריה העיד נהג הנתבעת, מר מוחמד אבו גזאלה (ע' 2, ש' 28):

"זה בניין שהיציאה שלו שני צדדים. אתה מגיע ושאתה יוצא אתה יוצא ימינה. הגעתי לצומת ואין מאחוריי. אני לא יכול לקחת ימינה צמוד, יש שתי ימין. לקחתי את הימין והיא הייתה אחריי ואז עצרנו".

בחקירתו הנגדית חזר על גרסתו, אך העיד שכאשר הגיע לאיזור היציאה מהחניון, לא היה לצידו רכב נוסף, ולמעשה לא ראה את הרכב שמימינו, עד ששמע את הפגיעה (ע' 3, ש' 8).

לבית המשפט הוצגו תמונות המתעדות את היציאה מהחניון, וכן תמונות נזק.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בתמונות מזירת האירוע, אני קובע כי רכב הנתבעת אחראי לתאונה.

ראשית, נתתי אמון מלא בגירסת התובעת 1, הנתמכת גם בתמונות הנזק לרכבה, ולמעשה גם אין חולק על גירסתה.

אין מחלוקת כי שני הרכבים ביקשו לצאת מהחניון התת-קרקעי בפנייה ימינה, וכי ביציאה מהחניון היו שני נתיבים ליציאה לימין.

אמנם, עולה מהעדויות שרכב הנתבעת הגיע ראשון לפנייה. נהג הנתבעת טען בעדותו כי לא פנה ימינה מהנתיב הימני מבין השניים, בשל גודלה של המשאית. בחירתו של נהג הנתבעת לפנות ימינה מהנתיב השמאלי חייבה אותו במשנה זהירות, בה לא נקט, שכן לא ראה את רכב התובעות כשזה עמד לידו וביקש לבצע את הפנייה ימינה.

בנסיבות אלו, ומשמצאתי את עדות התובעת 1 כמהימנה, ניתן לקבוע כי התאונה ארעה בעת שנהג הנתבעת פגע ברכב התובעות מאחר שלא הבחין בו בעת ביצוע הפנייה, כתוצאה מגודלה של המשאית ומשדה הראייה המוגבל שהיה לנהג הנתבעת. ועל כן, האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג הנתבעת.

1. לנוכח העובדה כי רכב התובעות הגיע לפתח היציאה מהחניון לאחר רכב הנתבעת, שקלתי אם יש מקום לייחס לתובעת 1 אשם תורם, אך בנסיבות העניין, כאשר התובעת עמדה בנתיבה כדין, באיזור המוגדר ליציאה בשני נתיבים שונים, והתאונה מתרחשת כתוצאה מסטייה של רכב הנתבעת לנתיב הנסיעה של רכב התובעות, אין מקום לייחס אשם תורם כזה.

סיכומו של דבר

1. התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעת תשלם לתובעות את הסכומים הבאים:
2. פיצוי בגין הנזק בסך 22,312 ₪.
3. אגרת בית המשפט בסך 760 ₪ (שתי מחציות האגרה).
4. שכר העדה מטעם התובעת בסך 500 ₪.
5. שכ"ט עו"ד בסך 3,916 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשפ"ב, 01 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.