לפניי תביעה בסך 15,000 ₪.

התובע טען כי ביום 8.3.2019 או בסמוך לכך רכש כרטיס חיש גד בתחנה בשם "מגיקה" וציין כי הוא בעצמו זכיין של הנתבע. התובע טען כי לאחר שגירד את הכרטיס, התברר כי הכרטיס זכה וסכום הזכייה הוא 15,000 ₪ וצירף צילום של הכרטיס (להלן "הכרטיס") . התובע טען כי עקב טעות אנוש גרידא, הכרטיס נזרק ע"י העובד של התחנה והתובע לא קיבל את כספיו . התובע ציין כי הכרטיס נזרק למטמנה ולא ניתן לאתרו או לשחזרו. התובע טען כי חלק מהברקוד הפנימי של הכרטיס הזוכה ידוע לתובע, וכן, ידוע סוג ומספר החבילה מהן נלקח הכרטיס , חבילה של מלכות וסדרה שמספרה 1127ומספר החבילה 320769 וכי מספר הכרטיס (לא ודאי) הוא 23. התובע טען כי פנה לנתבע לקבלת כספיו אך פנייתו נדחתה. התובע טען כי לנתבע אפשרות לוודא את פרטי הכרטיס דנן והאם נפרע ע"י אדם אחר חרף חלוף תקופה של יותר משנה. התובע טען כי הוא הביע נכונות להתחייב כי במידה והכרטיס ייפרע ע"י מאן דהוא, לשפות את הנתבע במלוא הכספים. התובע מבקש לחייב את הנתבע בסכום הזכייה בסך 15,000 ₪.

הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי התביעה הנה חסרת בסיס, התובע מבקש לממש זכייה בסכום של 15,000 ₪ בכרטיס חישגד כשאין בידיו כרטיס השתתפות מקורי הכולל מספר הכרטיס, מספר חבילה, מספר הסדרה כנדרש בתקנות (להלן "הכרטיס"). הנתבע טען כי במקרה זה, לפי התקנון, אינו חייב לבצע תשלום. הנתבע טען כי הדבר אף ידוע לתובע בהיותו זכיין של הנתבע .

הנתבע טען כי הכללים המחייבים לעניין זכייה במשחק חישגד כמו גם מימוש הזכייה נובעים מתקנון חישגד (להלן "התקנון") שפורסם ביום 31.5.2005 וכי בנוסף , בגבו של הכרטיס מצוין במפורש כי "כל פרס ישולם לזוכה כנגד מסירת כרטיס זה לידי המשלם המורשה, לא יאוחר מתום 6 חודשים ממועד סיום המכירה של סדרה זו , ובלבד שהכרטיס שלם ותקין". (צילום של התקנון וצילום גב של כרטיס חישגד צורף לכתב ההגנה).

הנתבע טען כי בהתאם לתקנון, בכרטיס המזכה בפרס כספי, ישולם סכום הפרס, שבו מזכה הכרטיס לידי המוכ"ז של אותו כרטיס, כנגד מסירת הכרטיס לידי משלם הפרס. הנתבע טען כי הזוכה היה צריך לפנות מיד עם גילוי הזכייה למשווק אזורי המשמש משלם מורשה לשלם קבלת הזכייה. הנתבע טען כי בהתאם לתקנות חל איסור מוחלט לשלם זכייה כלשהי מבלי שהכרטיס הזוכה עבר בדיקה ממוחשבת במערכות מפעל הפיס .

הנתבע טען כי בכל כרטיס חישגד יש ברקוד בשני צדדיו – בצד הקדמי ובצד האחורי וכי בבדיקת הכרטיס במערכת המקוונת יש צורך לסרוק את שני הברקודים בזה אחר זה לצורך אימות הזכייה , דבר הידוע לתובע שצירף צילום חלקי בלבד של הכרטיס.

הנתבע טען כי אין לו העתק מלא של הכרטיס הכולל פרטים מזהים לרבות מספרו , מס' החבילה, ומספר הסדרה לה הוא שייך וכי צורף לכתב התביעה צילום חלקי שלחלקו הקדמי של הכרטיס שלטענתו זכה כשהוא קרוע בחלק בו מופיעים פרטי הכרטיס וכי לנתבע אין אפשרות לשחזר את פרטי הכרטיס ובוודאי לא לסרוק את שני צדדי הכרטיס במכשיר האולטרה ולוודא קיום או אי קיום הזכייה ולכן במצב זה לא ניתן לבצע תשלום זכייה לתובע.

הצדדים זומנו לדיון.

דיון והכרעה

פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

בהליך זה נטל השכנוע חל על התובע , החובה עליו להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", וזאת על אף שמדובר בתביעה קטנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות ולהלן אנמק:

1. בדיון התובע הציג צילום של הכרטיס בלבד סומן ת/1-ת/2, והעיד כי אין לו כרטיס מקורי וכי קיימים מקרים יוצאים מן הכלל וכי הנתבע היה צריך לבדוק את טענותיו וכי ניתן לבדוק את פרטי הכרטיס מול החברה בחו"ל. התובע טען בדיון כי יש בידיו מספר סדרה מלכות 1127, מספר חבילה 320769 ונותר מספר הכרטיס שזה בין המספרים 20-29 וכי הקוד הפנימי מופיע בחלקו בצילום שהוצג תוך שהוא מסמן את הקוד על גבי ת/1 ומציין כי הקוד 422 אבל אינו יודע את המשך הקוד. התובע אישר כי אין לו כרטיס מקורי , כי קיים צילום חלקי של הכרטיס, כי אין לו קוד פנימי מלא ואין לו מספר כרטיס מדויק.

2. התובע נחקר ע"י הנציג של הנתבע ונשאל האם בתור זכיין , אם בא אליו אדם עם צילום של כרטיס האן היה משלם לו כספים, והתובע השיב בשלילה אבל חזר וטען כי הכרטיס היה אצלו והוא גירד אותו.

3. מעיון ב"תבנית מסגרת להגרלות חישגד 2005" שפורסמה בילקוט הפרסומים ושצורפה לכתב ההגנה (להלן "תקנות חישגד") עולה כי בסעף 6.2 (בסעיף 6 הנושא כותרת "בדיקת קיום התנאי לזכייה בכרטיס") נקבע כי : " לאחר הסרת שכבת הציפוי על המוכ"ז למסור את הכרטיס לידי זכיין בנקודת מכירה, כדי שיבדוק את הכרטיס במסוף המקוון, המחובר בתקשורת למערכת המחשה המרכזית של המפעל, ואם יתגלה שבכרטיס הנבדק נתקיים התנאי לזכייה, יזכה הכרטיס בפרס הגלום בו, והפרס ישולם למוכ"ז מיד, ....." . כאשר המילה מוכ"ז מוגדרת בתקנון " "המחזיק בכרטיס".

4. גם בסעיף 8.1 לתקנון נקבע כדלקמן: נתגלה כרטיס המזכה בפרס כספי , ישולם סכום הפרס , שבו מזכה אותו כרטיס לידי המוכ"ז של אותו כרטיס ....כנגד מסירתו של אותו כרטיס לידי "משלם הפרס"....".

5. לאור כל האמור לעיל , הנתבע עמד בנטל ההוכחה והוכיח את טענתו כי סכום הפרס משולם רק לאחר שהכרטיס נמסר, נסרק ונבדק במסוף המקוון ונמצא כי התקיים בו התנאי לזכייה.

6. כמו כן, גם בכרטיס חישגד לדוגמא שהוצג בדיון סומן נ/1 רשום במפורש בגב הכרטיס כי " כל פרס ישולם לזוכה כנגד מסירת כרטיס זה לידי המשלם המורשה, לא יאוחר מתום 6 חודשים ממועד סיום המכירה של סדרה זו , ובלבד שהכרטיס שלם ותקין". מכאן המסקנה היא כי זכייה בכרטיס מותנית במסירת הכרטיס המקורי פיזית כשהוא שלם ותקין ע"י המחזיק לידי המשלם המורשה . דבר שלא נעשה במקרה דנן. שכן, התובע כאמור לעיל, אישר כי אין לו כרטיס מקורי , כי קיים צילום חלקי של הכרטיס, כי אין לו קוד פנימי מלא ואין לו מספר כרטיס מדויק.

7. יצוין כי התובע נחקר לעניין הנוהל והכליים של הנתבע ואישר כי ידוע לו שיש נהלים אולם, לטענתו קיימים גם חריגים וכי מסר פרטים מזהים לגבי הכרטיס ואף זימן לעדות את העוזר שהעיד כי לקח את הכרטיס הזוכה, צילם אותו ופרסם לחברים על מנת להראות כי בתחנה יש זוכים. נציג הנתבע העיד כי אין די בנתונים שהוגשו, כי אם אין כרטיס אין זכייה וכי צילום לא עוזר שכן, צריך לסרוק את הברקוד הקדמי והברקוד מאחורה של הכרטיס מול המערכת הממוחשבת וכי חזקה על התובע כי הוא יודע זאת בהיותו זכיין של הנתבע.

8. לעומת גרסת הנתבעת שנתמכה במסמכים לרבות תקנון מפורט ודוגמא של כרטיס הכולל פירוט של תנאי הזכייה, גרסת התובע כי קיימים חריגים לכללים נותרה גרסה בעל פה מול מסמכים בכתב ואשר לא הוכחה. כמו כן, לא ניתן בסיס חוקי מדוע על הנתבעת "לחרוג" מהכללים ומהתקנון ולאשר תשלום כנגד התחייבות התובע לשיפוי בעתיד.

9. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

10. התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך 500 ₪.

11. המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק הדין הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין.

12. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז כסלו תשפ"א, 03 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.