10 יולי 2021

1. זהו ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 8.7.20 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה למשיב נכות יציבה בשיעור 10% בגין עמוד שדרה צווארי, החל מיום 30.4.19 (להלן: "ההחלטה").

רקע עובדתי

2. המשיב, יליד 1980.

3. ביום 28.1.19 נפגע המשיב בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המערער כפגיעה בעבודה. הפגימות שהוכרו: "חבלת חזה, כאבים בצוואר ובגב לאחר תאונת דרכים".

4. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למשיב ביום 7.8.19 נכות יציבה בשיעור 0%, החל מיום 30.4.19. המשיב השיג על החלטת הוועדה.

5. ביום 8.7.20 התכנסה הוועדה לדון בערר. הוועדה שמעה את תלונות המשיב לפיהן הוא "סובל מהרבה כאבים, מוגבל בתנועה מתקשה בעבודתו מאחר ונמצא ברכב רב זמן עבודתו, קושי לשבת ישיבה ממושכת, כאבי גב וצוואר".

6. במקום המיועד לרישום התייחסות הוועדה לממצאי הבדיקות והצילומים שעמדו בפניה ציינה הוועדה:

"בבדיקת CT מ 22.4.19 המצוטט באישור ד"ר רייכל מצויין לורדוזיס צווארי וכן פריצת דיסק רכה בגובה C6-7, ודיסק מצוייד מנימאלי בגובה L5-S1".

הוועדה ערכה למשיב בדיקה קלינית שממצאיה פורטו בזו הלשון:

"הליכה ללא צליעה ללא אבזרים אורטופדים.

עומד על קצות אצבעות ועקבים, לורדוזיס צווארית מותנית שמורה, עומד על קצות אצבעות ועקבים עולה ויורד אל מיטת הבדיקה ללא עזרה יושב על מיטת הבדיקה עם רגלים ישרות שכפות ידיו מונחות על שליש מרוחק של השוקים.

היקף שרירי ירכיים 55 ס"מ דו"צ ושוקים 42 ס"מ דו"צ תחושה שמורה בארבעת הגפיים.

מגיע עם סנטר לחזה יישור מעט מוגבל. תנועת סיבובית 80 מעלות לשמאל 60-70 לימין."

7. בסיכום החלטתה קבעה הוועדה כדלקמן:

"לנוכח ממצאי בדיקה הקלינית הועדה מקבלת את הערר וקובעת 10% לפי סעיף 37(5)(א). בגין הגב הערר נדחה".

בעמוד 6 לפרוטוקול צוין, כי הנכות בשיעור 10% היא בגין עמוד שדרה צווארי.

החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.

טענות הצדדים

8. לטענת המערער, שגתה הוועדה עת לא קיימה דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין הנכות שנקבעה בגין עמוד שדרה צווארי לבין האירוע התאונתי המוכר ובכך לא פעלה הוועדה בהתאם להוראת סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). עוד שגתה הוועדה בהתעלמותה מממצאי בדיקת CT עמוד שדרה צווארי מיום 22.4.19 לפיה במרווח C6-C7 הודגם בלט אחורי ימני בחלקו מסויד המשיק לשק הדורלי, אשר סווג על ידי המפענח דיסקופתיה בגבהים C6-C7. מדובר בתיעוד מהותי הרלוונטי לשאלת הקשר הסיבתי, שכן מדובר בבדיקת הדמיה אשר הדגימה ממצא המסווג כמסויד, זאת בחלוף פחות משלושה חודשים ממועד התאונה – כל זאת עת קיים תיעוד רפואי המצביע על הגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי עוד טרם האירוע המוכר, אליו הוועדה לא התייחסה הגם שזה הונח לפניה.

9. מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה המצדיק התערבות. אשר לטענה, כי הוועדה לא קיימה דיון בשאלת הקשר הסיבתי נטען – כי במכתב ההכרה (נספח 1 לטיעונים המשלימים) הכיר פקיד התביעות בקשר הסיבתי בין הפגימה בעמוד שדרה צווארי לבין האירוע המוכר ולוועדה לא היו כל השגות בעניין. אשר לטענה בדבר התעלמות מממצאי בדיקת ה- CT נטען – כי הוועדה התייחסה במפורש בסעיף 6 לפרוטוקול לממצאי בדיקת ה- CT האמורה וטענות המערער בהקשר זה הן רפואיות ומשכך דינן להידחות. אשר לטענה בדבר מצב רפואי קודם נטען – כי הן הוועדה הרפואית בדרג ראשון והן הוועדה מושא הערעור לא מצאו לנכון להפחית כל נכות בגין מצב רפואי קודם, שכן לא נקבעה למשיב כל נכות בגין עמוד השדרה הצווארי עובר לתאונה המוכרת ואף מהתיעוד הרפואי שצורף להודעת הערעור המפורטת למדים, כי מדובר בתיעוד מלפני 17 שנים שאין בו כדי לשלול את הקשר הסיבתי בהתאם להלכת מרגוליס. משכך נטען, כי מדובר בהחלטה מנומקת, המאפשרת מעקב אחר הלך מחשבת הוועדה, הנסמכת על ממצאי בדיקת הוועדה והתיעוד הרפואי שעמד בפניה, לרבות מכתבו של ד"ר רייכל מיום 5.2.20 (נספח 3 לטיעונים המשלימים).

10. המערער לא הגיב לטיעוניו המשלימים של המשיב ומשכך התיק עבר למתן פסק דין על יסוד מכלול החומר בתיק.

דיון והכרעה

11. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

12. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 231 (1999)).

13. עוד נפסק, כי אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). בהקשר זה נפסק, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (ראו: דב"ע (ארצי) מג/1356-01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

14. אמנם הפגימה בצוואר הוכרה על ידי פקיד התביעות כנובעת מתאונת העבודה המוכרת (ראו: מכתב ההכרה מיום 19.3.19, נספח 1 לטיעוניו המשלימים של המערער) אולם, ברי כי אין בכך כדי לאיין את סמכות הוועדה לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין נכות המבוטח ואת שיעור הנכות, ככל שקיים קשר סיבתי כאמור. סמכות זו אכן מעוגנת בסעיף 118(א) לחוק, הקובע כדלקמן:

"118. קביעת דרגת נכות

(א) רופא או ועדה רפואית יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות -

(1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה;

(2) את דרגת הנכות לענין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות..."

15. למקרא פרוטוקול ההחלטה עולה, כי הוועדה הקשיבה לתלונות המשיב, עיינה בתיעוד הרפואי שהונח לפניה ובכלל זה במכתב מאת המומחה לכירורגיה אורתופדית, ד"ר מיכאל רייכל מיום 5.2.20 (נספח 3 לטיעונים המשלימים) וכן בבדיקת ה- CT עמוד שדרה צווארי מיום 22.4.19 ופירטה את ממצאיה בזו הלשון:

"בבדיקת CT מ 22.4.19 המצוטט באישור ד"ר רייכל מצויין לורדוזיס צווארי וכן פריצת דיסק רכה בגובה C6-7, ודיסק מצוייד (כך נרשם במקור) מנימאלי בגובה L5-S1".

מכך עולה, כי הוועדה עיינה בבדיקת ה- CT עמוד שדרה צווארי מיום 22.4.19 והיתה ערה לממצאיה, לרבות הדיסק המסויד אולם מהחלטתה עוד למדים, כי היא נסמכה בקביעת הנכות בעמוד השדרה הצווארי על ממצאי בדיקתה הקלינית ואין בפעולה זו כשלעצמה כדי להצביע על פגם משפטי.

16. במסגרת בדיקתה הקלינית מצאה הוועדה, בין היתר, כי המשיב מגיע עם הסנטר לחזה, יישור מעט מוגבל, תנועה סיבובית 80 מעלות לשמואל, 60-70 מעלות לימין ועל יסוד ממצאים אלה קבעה הוועדה למשיב נכות בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 37(5)(א) שזו לשונו:

"עמוד השדרה

37. (1) קבוע עמוד השדרה הצוארי ( cervical ankylosis )

...

(5) הגבלת התנועות בעמוד השדרה הצוארי (cervical spine)

א. בצורה קלה - 10%

ב. בצורה בינונית - 20%

ג. בצורה קשה - 30%

..."

17. אכן מדובר בקביעה רפואית מובהקת וברורה, הנסמכת על ממצאי בדיקת הוועדה והתיעוד הרפואי שהונח לפניה לרבות מכתבו של המומחה מטעם המשיב, ד"ר רייכל, אשר המליץ אף הוא על קביעת נכות יציבה בשיעור 10%, בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר; עם זאת, מקובלת עלי טענת המערער, כי הוועדה התעלמה מתיעוד רפואי שהונח בפניה, המצביע לטענת המל"ל על הגבלות בתנועות עמוד שדרה צווארי, עוד קודם לאירוע התאונתי המוכר. מעיון בתיעוד הרפואי שצורף להודעת הערעור המפורטת עולה, כי המשיב הלין על כאבים והגבלה בתנועות הצוואר עוד בשנים 2002, 2003 ו- 2007 (ראו, בין היתר, ביקור מיום 21.11.07) וממצאי ההגבלה בתנועות הצוואר תועדו פעם אחר פעם באותן שנים, ככל הנראה בעקבות תאונות (דרכים) מהתאריכים 22.9.02 ו- 26.10.07.

18. בהלכת מרגוליס אליה התייחס המשיב נפסק, כי "אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה התואמים סעיף מסעיפי הליקויים ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכות מהנכות הכוללת מותנית בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על-ידי הוועדה טרם קרות תאונת העבודה. כלום היה נקבע לו שיעור נכות על-פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל" (דב"ע (ארצי) נג/46-01 יצחק מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364 (1994), לעיל ולהלן: "הלכת מרגוליס").

19. בנסיבות אלה אין בידי לקבל את הסברי ב"כ המשיב, כי מדובר בתלונות הקודמות ב- 17 שנים למועד התאונה המוכרת כאשר לאחר מכן לא היו למשיב תלונות נוספות המצדיקות ניכוי מצב קודם; החלטת הוועדה אמורה להיות מנומקת ושלמה בפני עצמה ואין מקום להיזקק לפרשנות משלימה על ידי מי מהצדדים.

20. על יסוד האמור מצאתי, כי דין הערעור להתקבל באופן בו יוחזר עניינו של המשיב לוועדה, בהרכבה מיום 8.7.20, על מנת שתבחן בשנית קביעתה בעניין הנכות בעמוד השדרה הצווארי, תוך התייחסות עניינית ומנומקת לתיעוד הרפואי המצביע לטענת המל"ל על הגבלה בתנועות הצוואר טרם האירוע המוכר.

סוף דבר

21. אשר על כן, הערעור מתקבל, כאמור בסעיף 20 לעיל.

המשיב יוזמן להופיע בפני הוועדה, לרבות באמצעות ב"כ.

החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.

22. אין צו להוצאות.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, א' אב תשפ"א, (10 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.