1. ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 8.7.20 (להלן – הוועדה), אשר קבעה כי בגין תאונה מיום 3.5.19, לא נותרת למערער נכות יציבה.

2. רקע עובדתי:

א. המערער, יליד 1977, נחבל ביום 3.5.19 בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה, בגין חבלת כף רגל ימין וכאבי גב.

ב. ועדה מדרג ראשון קבעה, כי למערער נכות זמנית בשיעור 20% מיום 25.7.19 עד 30.11.19 וכי החל מיום 1.12.19 לא נותרה מגבלה המקנה נכות.

ג. המערער הגיש ערר על החלטה זו.

ד. ביום 8.7.20 התכנסה הוועדה לדון בערר, ערכה בדיקה קלינית למערער וקבעה כי היא דוחה את הערר.

החלטה זו של הוועדה היא מושא ההליך.

3. להלן תמצית טענות הצדדים:

א. לטענת המערער, הוועדה לא בחנה כראוי את מצבו. בנוסף, הוועדה לא נימקה באופן ממצה מדוע אינה מקבלת את חוות הדעת מאת ד"ר ערן לין וד"ר רמי דוד. בכלל זה, הוועדה התעלמה מהמלצתו של ד"ר דוד, לפיה המערער יעבור ניתוח. גם לא ברור מדוע הוועדה קבעה שאין קשר בין התלונות לבין התאונה. על כן, ללא הנמקה ראויה אין אפשרות לקיים ביקורת שיפוטית.

המערער הוסיף וטען כי הוועדה קבעה מסקנות על יסוד בדיקה פיזיקלית אחת, בהתעלם מתיעוד רפואי לגבי הגבלות. בנוסף, הוועדה התעלמה מהעובדה שהמערער סובל מבקע דיסק במספר מקומות. הוועדה גם שגתה בקביעה כי רישום על כאב גב כעבור 7 ימים מהתאונה אינו מצביע על פגיעה חמורה כפי שקיימת בבדיקת הדימות.

היה על הוועדה לערוך חשבון עובר ושב.

המערער הוסיף וטען כי יש להורות על החלפת הרכב הוועדה.

ב. לטענת המשיב, המערער אינו מצביע על פגם משפטי, אלא חולק על שיקול דעתה של הוועדה. הוועדה ערכה בדיקה וקבעה כי אין ממצאים המצדיקים קביעת נכות. הוועדה התייחסה לחוות הדעת וברור כי נוכח ממצאים שונים של הוועדה היא אינה מקבלת אותן. הוועדה הסבירה ונימקה את קביעתה.

עוד טען המשיב כי הוועדה לא קבעה שקיים מצב קודם ואין מקום לחשבון עובר ושב.

אין מקום להחלפת הרכב הוועדה, מאחר שמדובר בוועדה שהתכנסה לראשונה ואין הצדקה להחלפת הרכב גם אם בסופו של דבר ימצא פגם בפעולתה.

דיון והכרעה

4. על פי הקבוע בחוק, ניתן לערער על החלטות של ועדות רפואיות לעררים בשאלה משפטית בלבד. כלומר, הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

כן נקבע כי קביעת שיעור הנכות והתאמת סעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה הרפואית ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, 22.6.06). על כן בית הדין לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתם של חברי הוועדה, אלא יבחן אם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (דב"ע (ארצי) ל/ 0-11 סימן טוב - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 133 (1971)).

לגבי חובת ההנמקה המוטלת על הוועדה, נפסק שהוועדה היא גוף מעין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה כך שממנה ילמד לא רק רופא, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע מג/1356 -01 לביא -המוסד לביטוח לאומי פד"ע יז 130 (1985); דב"ע נד/ 154 -0 לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474 (1994); דב"ע שם/ 1318 - 01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983); דב"ע לה/ 01-29 שריקי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 206 (1975)).

5. לאחר שעיינתי בהחלטת הוועדה ובמסמכים שהוצגו במסגרת הערעור, ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו.

6. הוועדה ערכה בדיקה קלינית למערער ופירטה את ממצאיה:

"בבדיקה אין תנוחה פרטית בגפיים תחתונות, אין אטרופיה כוח גס שמור, פרוקסימאל ודיסטאל החזרים הופקו בכל התחנות ב – 4 גפיים, ללא החזר פתולוגי, יתר הבדיקה הנוירולוגית ב.מ.פ

בבדיקה אורטופדית פרקי ירכיים סקרואליקים שווים, לציין הגבלה בסיבוב פנימי בכיפוף 2 פירקי הירכיים, בישיבה כשרגליו שלוחות לפנים מגיע עם קצות אצבעותיו כמעט עד הקרסוליים תוך  ביצוע פלקסיה לומברית מלאה, הטיות וסיבובים מבצע באופן חופשי לכל הכיוונים. מוסר על רגישות לניקוש באזור המעבר קרסולומברי. לסג הפוך שלילי.

הוועדה עיינה בתיק הרפואי מ – 4.5.2019 – נבדק במלר"ם עקב כאבים בכף רגל ימין לאחר נפילה מאופנוע. נמצא סדק בבסיס מטטרסוס חמישית מימין, לא צוינו תלונות נוספות.

ב – 11.5.2019 נבדק במלר"ם עקב כאבים בכף רגיל ימין וגב תחתון, נמצאה רגישות פרברלטית מותנית, אובחן לפי צילום ספונדילוליסטזיס דרגה 2 – 5L".

הוועדה סיכמה מסקנותיה כדלקמן:

"לדעת הוועדה – רישום של כאבי גב כעבור 7 ימים אינו מצביע על פגיעה חמורה כפי שתיארה בדיקת הדימות. ממצאי הבדיקה דהיום אינם מצדיקים מתן נכות בגין כף רגל ובגין ע"ש מותני.

הוועדה דוחה את הערר ואינה מקבלת המלצות ד"ר ערן לין וד"ר רמי דוד.

מבחינה נוירולוגית אין נכות.

הממצא ב – EMG ללא ביטוי קליני".

7. מעיון בהחלטה עולה, כי הוועדה ציינה שהיא אינה מקבלת את חוות הדעת והנימוק לכך הובא בפתח המסקנות, היינו העובדה כי ממצאי הוועדה אינם מצדיקים מתן נכות.

8. זאת ובנוסף - הוועדה ציינה בפרק ממצאי הבדיקה הנוירולוגית שלא מצאה חסר נוירולוגי. לעומת זאת, בחוות הדעת (ד"ר לין) צוין ממצא של SLR חיובי. ברורה אפוא מסקנת הוועדה מדוע אינה מקבלת את ההמלצה בחוות הדעת לקבוע נכות נוירולוגית.

כמו כן, הוועדה ציינה כי תנועות עמוד שדרה וסיבובים הם חופשיים ללא הגבלה ואילו בחוות דעת ד"ר לין צוינה הגבלה בינונית בתנועות. בסיכום רפואי ד"ר רמי דוד צוין כי המערער מוגבל בתנועות עמוד שדרה מתני (ללא קביעה בדבר המלצת אחוזי נכות). הוועדה כאמור מצאה ממצאים שונים בתחום האורתופדי ועל כן מסקנתה לדחות את המלצת חוות הדעת ברורה.

נוכח הממצאים השונים, הוועדה היתה רשאית שלא לאמץ את המסקנות שבחוות הדעת ובכך היה די כדי לצאת ידי חובת ההנמקה החלה עליה בעניין זה (בר"ע (ארצי) 22955-07-14 מנשה - המוסד לביטוח לאומי, 3.11.14; דב"ע נד/ 01-21 המוסד לביטוח לאומי – כהן, פד"ע כז 54 (1994)). הדברים יפים מקל וחומר בעניינו של המערער, מקום בו הוועדה ציינה במפורש כי ממצאיה תקינים ואינם מצדיקים נכות.

9. אשר לטענות המערער, אשר הפנה לממצאים שבבדיקות הדימות – ממצאים אלה אינם מעידים על טעות משפטית של הוועדה.

הוועדה ציינה כי הממצא שהודגם בבדיקות ההדמיה הוא חמור ועל כן לשיטתה תלונה ראשונה על כאב גב לאחר 7 ימים (מהתאונה) מלמדת כי הממצא בבדיקת ההדמיה לא נוצר בתאונה הנדונה. מדובר בקביעה רפואית מובהקת וברורה של הוועדה. במילים אחרות – לדעת הוועדה, אם היה מדובר בממצאי הדמיה חבלתיים משמעותיים שנגרמו ביום התאונה עצמו, היה מצופה שתתועד תלונת כאב מיידי. כאמור, מדובר בקביעה רפואית מובהקת.

בנוסף, אם הממצאים בבדיקת ההדמיה אינם תוצאה של התאונה, ולאחר התאונה הופיע כאב גב, גם אם כאב הגב קשור לתאונה, הרי שכאבי גב כשלעצמם ללא מגבלה בתנועה אינם מקנים נכות.

10. זאת ובנוסף – על פי הדין, כל עוד לממצאים בבדיקות ההדמיה אין ביטוי קליני, אין לקבוע נכות רק על יסוד ממצאים בבדיקות הדמיה. בעניין זה נפסק כי הוועדה מוסמכת להעדיף ממצאי בדיקה קלינית על פני בדיקת הדמיה בעת קביעת הנכות ומדובר בשיקול דעתה הרפואי – מקצועי (רע"א 8233/11 ‏כהן נ' מדינת ישראל (27.9.12), בר"ע (ארצי) 46484-12-10 אדרי – המוסד לביטוח לאומי (15.3.11)).

11. כיוון שהוועדה סברה כי מצבו של המערער אינו מצדיק קביעת נכות, לא היה עליה לערוך "חשבון עובר ושב".

12. בניגוד לטענת המערער, אין פגם בהחלטת הוועדה לקבוע את הנכות על יסוד בדיקתה ולא על יסוד ממצאים שתועדו על ידי רופאים אחרים. הכלל הוא כי ועדה קובעת נכות על יסוד ממצאיה שלה ואין בכך טעות משפטית.

13. לסיכום, מסקנות הוועדה הן בגדר קביעה רפואית שניתנה על יסוד נתוני הבדיקה הקלינית ומצויה בתחומי שיקול הדעת הבלעדי המסור לוועדה. כפי שצוין לעיל, השאלה אם ממצאים רפואיים מסוימים מקנים נכות ובאיזה שיעור, לרבות התאמת פריט הליקוי, כל אלה הן סוגיות רפואיות מובהקות, המצויות בתחום שיקול דעתה הבלעדי של הוועדה ואין לבית הדין סמכות להתערב בהן. בעניין זה נפסקו זה מכבר הדברים הבאים:

"כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים – עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו – אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית דין זה".

(דב"ע לג/ 0 – 40 דוזלר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 407 (1973)).

14. סוף דבר - הערעור נדחה.

משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים ממועד קבלתו.

ניתן היום, כ' טבת תשפ"א, (04 ינואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.