1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 18.09.2019 בין כלי רכב, מ"ר 736-02-401 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 299-91-301 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים אשר לאחריות לקרות התאונה ולגבי היקף הנזק הנטען שנגרם כתוצאה מהתאונה.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4. בתום שמיעת העדים הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תמונות נזקי הרכבים, תמונות עם סימוני כיווניי הנסיעה של הרכבים, לפי גרסת הנתבעים, על גבי תמונת זירת התאונה, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

5.1. אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה קוהרנטית, סדורה, עקבית, נתמכת בידי מוקדי הנזק ואופי הנזקים והייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת שלא הותירה בי רושם דומה בלשון המעטה, הייתה מתפתחת ומעוררת ספקות.

5.2. השתכנעתי כי רכב התובעת הגיע משמאלו למסלול הנסיעה של רכב הנתבעים באמצעות פנייה שמאלה מכביש צדדי, מצד שמאל, ומעבר למסלול הנסיעה הנגדי, כפי השרטוט ששיגר ב"כ הנתבעים לתיק בית המשפט בסמוך לאחר הדיון ובהוראת בית המשפט. כך שבעצם רכב התובעת פנה שמאלה, חצה את מסלול הנסיעה הנגדי למסלול הנסיעה של רכב הנתבעים, לא נתן דעתו לרכב הנתבעים הנוסע ופגע בו.

5.3. איני מקבל כלל וכלל את גרסתו של נהג רכב התובעת, לפיה רכב הנתבעים ניסה לעקוף את רכב התובעת מימין. רכב הנתבעים נסע בנתיב כדין והיה זה רכב התובעת שהתפרץ לנתיבו בחוסר זהירות של ממש.

5.4. לא מצאתי כי היה באפשרותו של נהג רכב הנתבעים למנוע את התאונה.

משכך, האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג רכב התובעת.

5.5. לאור מסקנתי בדבר האחריות לקרות התאונה ברי כי הדיון בשאלת הנזק התייתר.

6. התביעה נדחית, ללא צו להוצאות, למעט שכר העדים, כפי שנפסק בדיון אשר ישולם תוך 30 יום מהיום.

7. התובעת תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ז טבת תשפ"א, 01 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.