1. לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונת דרכים אחת.
2. ביום 28/12/21 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה העידו התובע ואשתו והנתבעת.
3. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי, בין היתר, בתמונות המקום שצורפו וכן בתמונות נזקי הרכבים, מצאתי כי האחריות לתאונה חלה באופן מוחלט על התובע .
4. גם התובע וגם אשתו ציינו כי יצאו מחניה, ונסעו לכיוון הצומת לכביש שיוצא ונכנס לאזור החניה (עמוד 2 שורה 18, שורה 19 ,שורה 23 וכן ראו בעמוד 4 שורה 21). לא רק מעדויות התובע ואשתו ניתן ללמוד כי מדובר ביציאה ממתחם חניה, אלא גם התמונות שצורפו לכתב התביעה ולכתב ההגנה, מלמדות כי התובע חנה באזור חניה, וביקש לצאת ממתחם החניה בו חנה, לכיוון הכביש הראשי.
5. תקנה 64 (ב) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 קובעת כי "נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי-רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה –

(1) יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בבטחה לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך;

(2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש". (הדגשה שלי י.ה.א)

איש מהצדדים לא העיד כי במקום היה תמרור כך שעל התובע היה לתת זכות קדימה לרכב הנתבעת, היות והוא יצא ממקום לחניית כלי רכב.

1. מעדות התובע ואשתו, לא ניכר כי יש מחלוקת בשאלה כי זכות הקדימה היא של רכב הנתבעת. גם התובע וגם אשתו העידו כי עצרו בהגיעם לצומת (עמוד 2 שורה 19 וכן בעמוד 4 שורות 21-22). המחלוקת היא בשאלה, האם התובע נכנס לצומת בעוד רכב הנתבעת נוסע ישר, או, כפי שטען התובע, הנתבעת ביקשה לפנות ימינה ואז פגעה ברכבו.
2. משמיעת העדויות קיבלתי את גרסתה של הנתבעת כי ביקשה להמשיך ישר לכיוון "קשת טעמים" וכי לא הייתה לה כל סיבה לפנות ימינה. עדותם של התובע ואשתו נסתרת אל מול מיקומי הנזקים ברכבים וכן מיקום רכבם בכביש בעת התאונה, כעולה מהתמונות שצורפו.
3. התובע העיד כי נסע בנתיב השמאלי של כביש דו סטרי. מעבר לעובדה כי התובע נסע בניגוד לחוק, בנתיב שאינו נתיב נסיעתו, הרי שלו אכן הייתה מבקשת הנתבעת לפנות ימינה, הייתה פוגעת חזיתית ברכב התובע, היות והייתה נכנסת לנתיב הימני שלה, והשמאלי של התובע, בו עמד התובע, על פי עדותו. מיקומי הנזקים הם פגיעה בחזית רכב התובע ונזקים בכנף הימנית של רכב הנתבעת , עם המשך לאורך החלק הקדמי הימני של רכב הנתבעת, כך שלא ייתכן כי הנתבעת פנתה ימינה ונכנסה בתובע.
4. גם אם הייתי מקבלת את גרסת התובע כי הנתבעת נכנסה ימינה לנתיב הימני (בו אינה יכולה לנסוע היות וזהו נתיב הנסיעה של הרכבים הבאים ממולה), הרי שגם כאן, מיקומי הנזקים אינם תומכים בגרסה זו. לו אכן הייתה הנתבעת פונה ימינה ופוגעת ברכב התובע, ניתן היה לצפות לראות נזקים בחזית רכבה ובצד ימין של רכב התובע ולא להיפך. הפגיעה ברכבו של התובע אינה יכולה לקרות כתוצאה מפיגעת כנף ימנית של רכב הנתבעת זאת בשים לב לכך שמרכז רכבו של רכב התובע נמעך , זוהי פגיעה שלא מתאימה לפגיעה בצד הימני של רכב הנתבעת.
5. מעבר לכל האמור לעיל, גם התמונות ממקום התאונה, לאחריה, מראות כי רכב התובע, בניגוד לעדותו ועדות אשתו, נכנס לצומת. ניתן לראות כי רכבו עומד במרכז הנתיב , מאד קרוב לקו המקווקו, בדיוק בדרך נסיעתה של הנתבעת המגיעה מצדו שמאלי של התובע (אותה ראה התובע קודם לכניסתו לצומת). את עדותו של התובע ואשתו כי רכב הנתבעת חזר לאחור לאחר שפנה ימינה לא קיבלתי. קיבלתי את עדותה של הנתבעת כי המשיכה ישר , את זאת ניתן לראות גם מהתמונות שצורפו על ידיה לכתב ההגנה.
6. אם כך, האחריות לתאונה היא של התובע, שלא נתן לנתבעת זכות קדימה, למרות שראה אותה מגיעה משמאלו. התובע לא המתין עד אשר תסיים הנתבעת לחצות את הצומת , המשיך ישר בעוד הנתבעת חוצה את הצומת ופגע בה. לנתבעת אין אשם תורם לקרות התאונה. לא הוכח כי נסעה מהר ביחס לכביש וממילא התובע ראה אותה מגיעה כך שכל היה עליו לעשות הוא להמתין עד שתסיים את חציית הצומת.
7. לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה העיקרית וקבלת התביעה שכנגד.
8. ביחס לנזקי הנתבעת בתביעה שכנגד, אני מקבלת את סכום נזקיה בשיעור של 10,174 ₪ עבור נזק ישיר ושכ"ט שמאי בסך של 819 ₪. את התשלום הנדרש עבור הגנה משפטית אינני מקבלת, הוצאות התובעת שכנגד ושכר טרחת ב"כ, ייפסקו בנפרד בהמשך.

אני מחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד את הסך של 10,993 ₪, בתוספת אגרות בית המשפט בסך של 760 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. עוד אני מחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד את הוצאותיה בסך של 750 ₪ . ככל והתובעת שכנגד שילמה למתורגמן שכר, זה ישולם לה על ידי הנתבע שכנגד בנוסף, בהתאם לקבלה שתומצא לב"כ. עוד ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור של 3,500 ₪.

התשלום ישולם לתובעת שכנגד תוך 30 יום מהיום.

התובע בתביעה העיקרית, ידאג לשלם את המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ב, 30 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.