לפני בקשת נושה לביטול ההליך בעניינו של היחיד.

1. הנושה, חברת מקס איט אשראים בע"מ (להלן: "הנושה") הגישה בקשה לביטול הליך חדלות הפירעון של היחיד (להלן: "הבקשה"), במסגרתה נטען כי היחיד התקשר עמה ביום 8/7/20 לצורך קבלת הלוואה מהנושה, ע"ס 46,000 ₪ (להלן: "ההלוואה"), אשר הופקדה לחשבונו של היחיד ביום 14/7/20, אולם, התשלום הראשון של החזר ההלוואה חזר ביום 16/8/20 בשל "הוראת ביטול". לטענת הנושה, התברר לה כי בסמוך למועד קבלת ההלוואה בחשבונו, פנה היחיד בבקשה לפתיחת הליכי חדלות פירעון בתאריך 20/8/20 ומכאן, כי היחיד ניצל את הנושה בבקשתו לקבלת הלוואה ולא הציג בפניה את מצבו הכלכלי האמיתי. לטענת הנושה, בשל העובדה כי מדובר בימים בודדים בין קבלת ההלוואה בפועל לבין הגשת בקשת היחיד לפתיחת הליכי חדלות פירעון, יש בכך כדי להראות כי היחיד פעל בחוסר תום לב. הנושה ציינה בדבריה כי אף פנתה לנאמן ועדכנה אודות התנהלות היחיד, אשר השיב כי לאחר חקירה ואיסוף המידע יוחלט על המשך הצעדים שיינקטו מול היחיד, אולם הנושה לא קיבלה מהנאמן כל תשובה בעניין. על כן, מבקשת הנושה להורות על ביטול תון פתיחת ההליכים של היחיד בשל חוסר תום לב ולחילופין, להחריג חוב זה מתיק הכינוס ולאפשר לה לתבוע חוב זה בנפרד.
2. היחיד הגיב לבקשה וטען כי דינה להידחות מאחר שבהתאם לדין, בדיקת תום ליבו של היחיד תיעשה בשלב הצו לשיקום כלכלי ולא לפני ולכן, בקשת הנושה מוקדמת. כמו כן, טען היחיד כי דין הבקשה להידחות גם לגופם של דברים מאחר והוא אדם פשוט, שכיר ועובד כפיים, הממצה את כושר השתכרותו ונקלע בתום לב ושלא באשמתו למצב בו הוצאות מחייתו גבוהות מהכנסתו. לטענת היחיד מדובר בחובות צרכניים שנוצרו במהלך החיים הרגיל ולצורך מצבים כאלה בדיוק נוסד מוסד חדלות הפירעון.
3. היחיד מוסיף ומדגיש כי הגיש בקשתו לקבלת צו פתיחת הליכים, מבלי שנפתחו כנגדו תיקים בהוצאה לפועל וכאשר נושהו העיקרי הוא בנק הפועלים. לטענת היחיד, הוא פנה לנושה לאחר שמיצה יכולותיו ללוות כספים מהבנק, לצורכי מחייה בסיסיים ולא למותרות ומבלי שידע כי הוא צפוי להיכנס להליך חדלות פירעון. לטענת היחיד, ימים ספורים לאחר קבלת ההלוואה, מעסיק היחיד הודיע לו כי עליו לצאת לחל"ת ובמקביל החל הבנק "לנשוף בעורפו", כלשונו, להחזר הלוואה שנטל ממנו בעבר. על כן ובלית ברירה, החליט היחיד להיכנס מרצון להליך חדלות פירעון שכן, האפשרות האחרת הייתה להוסיף וליטול הלוואות ולצבור חובות. מכאן, סבור היחיד כי התנהלותו מלמדת דווקא על תום ליבו ולא על היעדרו.
4. עוד טוען היחיד כי סעיף 183 (א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק"), כולל תנאים מצטברים לקביעה כי חוב נוצר בתום לב. לטענתו, גם אילו יצירת חוב היחיד לנושה נעשתה בחוסר תום לב, הרי שהתנהלותו בהליך חדלות הפירעון, משך למעלה משנה ללא דופי, במהלכה היחיד שב לעבודתו, מגיש דו"חות חודשיים ועומד בצו התשלומים-מעידה על תום ליבו של היחיד. כמו כן, טוען היחיד כי לא ברור איזו תועלת תצמח לנושה מביטול ההליך ונקיטת הליכים כנגדו, כאשר הבנק הוא הנושה העיקרי של היחיד והסיכוי כי הנושה תגבה את חובה או חלקו היחסי-אינו גבוה יותר מזה הקיים בהליך חדלות הפירעון, שעה שליחיד אין נכסים שניתן להיפרע מהם, למעט משכורתו.
5. היחיד שב ומזכיר גם את תכליות החוק, בהן התכלית השיקומית כאשר התנהלותו החיובית בהליך מעידה לשיטתו גם כי ליחיד ישנה תוחלת שיקומית רבה מקיום ההליך וכי ביטול ההליך הינו גזירה קשה ולא מידתית, שיעשה בו שימוש במקרים חריגים בלבד ועל כן, יש לדחות את בקשת הנושה.
6. הנאמן הגיש גם כן תגובתו לבקשה, במסגרתה גולל הנאמן את השתלשלות העניינים בהליך חדלות הפירעון של היחיד, בין היתר , שתי בקשות היחיד להפחתת צו התשלומים שנקבע לו, אשר נענו בידי הממונה וכן כי גם רעיית היחיד מצויה בהליך חדלות פירעון וגם עליה הושת צו תשלומים. הנאמן מציין כי עיון ברשימת חובותיו של היחיד ומהצהרתו בבירור שנערך לו, עולה כי חובות היחיד הם בשל נטילת הלוואות מהבנק לצד הלוואות חוץ בנקאיות וכי רוב החובות נוצרו בסמוך לכניסתו להליך. הנאמן סבור כי אין לבטל את ההליך ליחיד מאחר ויש בניהול ההליך כדי לשרת את מטרות החוק ובעיקר המטרה של שיקום היחיד, אשר קיבלה "מעמד בכורה" עם חקיקת חוק חדלות פירעון ובהתאם לסעיף 1 לחוק.
7. הנאמן תיאר את מצבו של היחיד וציין כי היחיד בן 35, נשוי, ללא ילדים, שב לעבודתו לאחרונה, לאחר שבמהלך משבר הקורונה פוטר מעבודתו והתקיים באותה העת מדמי אבטלה. אולם, מדיווחיו החודשיים האחרונים של היחיד עולה כי ביום 18/7/21 הוא השתלב חזרה במעגל העבודה והחל לעבוד במשרת שמירה באופן חלקי ומשתכר כ 4,500 ₪, גם רעיית היחיד אשר נמצאת כאמור גם היא בהליך חדלות הפירעון, עובדת בשתי משרות ומשתכרת סך של כ 5,500 ₪ לחודש. הנאמן הוסיף והדגיש כי התנהלות היחיד מניחה את הדעת וניכר כי הוא מראה נכונות לשיקום וכי היחיד ורעייתו נושאים בצווי תשלומים בסכומים לא מבוטלים, כך שניכרת תועלת לנושים בהמשך ההליך. לבסוף ציין הנאמן כי סוגיית תום ליבו של היחיד צריכה להיבחן במסגרת בחינת צו השיקום הכלכלי ולא בשלב הביניים. הנאמן אף מתנגד לבקשת הנושה להחרגת החוב כלפיה, שכן בהתאם להגדרות החוק מדובר על "חוב עבר" ובהתאם לסעיף 121 לחוק פירעון חוב זה ייעשה בהתאם לחוק בלבד ובהליך חדלות פירעון ומנכסי קופת הנשייה ואין לחוב זה כל מעמד עדיף על יתר החובות בהליך.

דיון:

1. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הנושה להידחות, מהטעמים שיפורטו, להלן.
2. ראשית, מעל ההליך מרחפות תכליותיו של החוק אשר עוגנו ע"י המחוקק והוגדרו בסעיף 1 לחוק, אשר יובאו לשם הנוחות בשלמותן:

"מטרת החוק

1. חוק זה נועד להסדיר את פירעון חובותיו של חייב שהוא יחיד או תאגיד, הנמצא או העלול להימצא במצב של חדלות פירעון, במטרה –

(1) להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב;

(2) להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים;

(3) לקדם את שילובו מחדש של חייב שהוא יחיד במרקם החיים הכלכליים." (ההדגשה אינה במקור, מ.ק.נ.).

התכלית הראשונה מייחסת להליך חדלות הפירעון אופי שיקומי, במהלכו על הגורמים המלווים השונים בהליך, לסייע ליחיד לשקם את מצבו הכלכלי. תכלית זו אף מופיעה במפורש גם בשמו המלא של החוק. לנושא השיקום יש התייחסות רחבה גם בדברי ההסבר לחוק :" שיקומו הכלכלי של חייב משרת את טובת הנושים, אך נועד גם למימוש תכליות רחבות יותר. לשיקומו הכלכלי של החייב תועלת משקית כללית והוא מקדם גם ערכים חברתיים נוספים". (ראו עניין זה בהרחבה בספרם של עודד מאור ואסף דגני, ההפטר חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים ,כרך א').

התכלית השלישית, עוסקת בעיקר בשלב שלאחר קבלת צו ההפטר, לעומת התכלית הראשונה, כאשר המטרה היא שלאחר ההפטר היחיד "יעמוד על רגליו" ויצליח להתנהל כלכלית מבלי להיקלע לחובות נוספים. (ראו גם עניין זה בספרם של עודד מאור ואסף דגני, שלעיל). אולם, סבורני כי התכליות שלובות זו בזו בקשר הדוק, כאשר שיקומו הכלכלי של היחיד בשלביו המוקדמים של ההליך יסייעו בידו להשתקם ולהשתלב חזרה בחיים הכלכליים.

1. מן הכלל אל הפרט, יש ממש בעמדות היחיד והנאמן כי המשך קיומו של ההליך יטיב עם היחיד ויסייע בידו להשתקם ולחזור למרקם החיים הכלכליים. נראה כי המשך קיום ההליך בעניינו של היחיד עומד גם עומד בתכליות החוק באופן מובהק, שעה שהיחיד אינו קופא על שמריו וכבר חזר להשתלב בשוק העבודה. מדברי הנאמן עולה כי היחיד ורעייתו המצויה גם היא בהליך חדלות פירעון, עובדים באופן מאומץ לצורך פרנסתם, אינם נסמכים על קצבאות ועומדים בצווי התשלומים החודשיים שנקבעו להם, בסכומים לא מבוטלים. יש לעודד התנהלות זו של יחידים, המביעים רצון אמיתי וכן, במעשה ולא רק במילים, כדי להשתקם ולהתנהל בעתיד כלכלית נכון וללא עול החובות הרובץ על כתפם המונע מהם להשתלם במרקם החיים הכלכליים.
2. אוסיף ואומר כי בחוק יש גם מימד חינוכי להתנהלות כלכלית נבונה ונראה כי לפחות בשלב המוקדם בו אנו מצויים, נראה כי היחיד מקיים את ההתנהלות הרצויה והנדרשת מיחיד בהליך והוא מגלם את תכליות החוק, לטובתו האישית של היחיד אך גם לטובת כלל הציבור כפי שפורט בהרחבה בתכליות החוק. וכבר מטעם זה דין בקשת הנושה להידחות.
3. שנית, ולמעשה לב ליבה של המחלוקת הוא בשאלה האם חוב היחיד לנושה נוצר בחוסר תום לב. על אף שמדובר בשאלה חשובה ומהותית, אין להידרש לה כעת, בשלב הדיוני בו אנו מצויים, שלב ראשוני בו היחיד משלם תשלום חודשי קבוע בהתאם לצו התשלומים שהושת עליו וכי יש לבחון חוסר תום לב ביצירת חובות רק בשלב מתקדם יותר, בעת מתן צו לשיקום כלכלי. אם לא די בכך, הרי שלמעשה וככלל חוסר תום לב ביצירת חוב אינו מהווה סיבה לביטול הליך חדלות פירעון בשלב כה מקדמי. (ראו, ספרם של עודד שחם ואסף דגני, שלעיל).
4. יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך אוסיף כי כעולה מדבריו של הנאמן, מרבית מחובותיו של היחיד נוצרו בסמוך לכניסתו להליך, כאשר אופי החובות דומה- חובות לבנק ולחברות אשראי חוץ בנקאיות בגין הלוואות. כלומר, בהינתן אופי החובות ,אין לתת עדיפות לחוב הנושה על פני חובות דומים אחרים. כמו כן, אופי החובות והצהרותיו של היחיד בבירור מעלות ,בזהירות מתבקשת ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי החובות נוצרו בשל קשיים כלכליים אובייקטיביים, מצב בו סכום הכנסות נמוך מהוצאות המחייה ולצורך "פתרון מידי" נטילת הלוואות במעין "מעגל קסמים", הרווח לא אחת בקרב משקי הבית בישראל, במיוחד בתקופת משבר הקורונה, אז גם פוטר היחיד. דומה כי החוק ותכליותיו נחקקו במיוחד לצורך מצבים מסוג זה. וגם מטעם זה, דין בקשת הנושה להידחות.
5. שלישית, אני רואה לנכון להוסיף ולציין בהקשר לטענת הנושה כי היחיד נטל את ההלוואה מבלי שהיחיד "הציג בפניה (הנושה) את מצבו הכלכלי האמיתי". אין בידי לקבל טענה זו, שהרי ידוע לכל כי בעת בקשה לנטילת הלוואה ,המוסד הפיננסי, שהנושה נמנית עליהם, בודקת היטב ומראש את כושר פירעונו של היחיד, ללא הסתמכות על אמירות המבקש בלבד וחזקה כי אינה "מחלקת" הלוואות לכל דיכפין רק על בסיס בקשתו. הנושה הינה "נושה רצונית" כלומר היה ביכולתה להחליט ולבצע חישוב מושכל האם להיעתר או לדחות את בקשת ההלוואה של היחיד. הנושה בחרה במודע לתת ליחיד הלוואה ובמעשה זה לקחה על עצמה גם את הסיכון הכרוך בכך.
6. רביעית, גם בקשתה החלופית של הנושה להחרגת החוב כלפיה מההליך- דינה להידחות שכן, בהתאם להגדרת החוק המדובר "בחוב עבר" ולפי סעיף 121 לחוק גביית חוב זה תיעשה במסגרת חוק חדלות פירעון בלבד ועל כן, איני רואה מקום להחריג את חוב הנושה, במיוחד לנוכח החובות הדומים האחרים הקיימים בהליך ואין לתת עדיפות דווקא לחוב הנושה.

סוף דבר,

1. מן המקובץ עולה כי התועלת שתצמח ליחיד, לנושיו ואף לכלל הציבור תגדל מעצם המשך קיומו של הליך חדלות הפירעון של היחיד, על פני ביטולו דבר שספק אם יסייע לנושה לגבות את מלוא חובה.
2. אשר על כן, דין בקשת הנושה לביטול הליך חדלות הפירעון של היחיד- להידחות. הליכו של היחיד ימשיך כסדרו.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשפ"ב, 27 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.