עניינה של ההחלטה הוא בקשת התובע למינוי מומחה בתחום השיקום לשם קביעת צרכי שיקומו במסגרת תביעתו מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן:"חוק הפיצויים").

הרקע לבקשה:

1. התובע, יליד שנת 1949, נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 23.08.19.
2. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל") כתאונת עבודה.

וועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 65.9%, תוך תוספת נכות צמיתה בשיעור של 34% מכח תקנה 16 כך שאחוזי הנכות הכוללים הינם 100%.

לאור הוראות סעיף 6ב לחוק, הנכות הרפואית שנקבעה מחייבת לצורך תביעה זו.

1. עם הגשת כתב התביעה, עתר התובע למינוי מומחה בתחום השיקום.

טענות התובע:

1. התובע טוען כי מאחר שהמל"ל אינו נוהג ליתן חוות דעת לגבי צרכי שיקומם של נפגעי תאונות עבודה, אלא עוסק בעיקר בקביעתה של הנכות הרפואית ומשעה שמיצה הוא את הליך הבירור במסלול זה, במסגרתו נבדק הוא ע"י וועדות רפואיות בתחומים שונים, לרבות בוועדות הערר, הרי שהדרך היחידה להוכחת הנכות התפקודית הינה באמצעות מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקומי.

התובע נמנה עם קבוצת הגיל השלישי בה לפגיעות ובפרט אורתופדיות כגון אלו בהן לקה, ישנן משמעות גבוהה יותר והקושי להשתקם מאלו הוא עצום עד בלתי אפשרי. לטענתו, מאז התאונה חל שינוי ניכר בתפקודו בעטיו הפך לנזקק בעזרה וסיוע ונאלץ הוא לבצע התאמות בדירתו (לרבות רכישת מיטת שונה), נוכח מצבו התפקודי לאחר התאונה.

טענות הנתבעות:

1. הנתבעת 1 מתנגדת לבקשה הן מחמת שהתובע לא פנה כלל להליכי שיקום במל"ל ואף לא הופנה למומחה שיקום במסגרת טיפוליו הרפואיים ומשכך, מאז שחרורו ממרכז 'עלה בנגב' שם טופל בסמוך לתאונה, לא טופל הוא בכל מסגרת שיקומית כלשהי ולא צורף כל מסמך רפואי שיש בו בכדי להעיד על צרכיו השיקומיים. מכל מקום, לשיטתה, אין נכותו של התובע מצריכה מינוי מומחה שיקומי שכן אין הוא מרותק לביתו או למיטתו, הוא מתהלך באופן עצמאי וללא עזרים ואף התייצב בגפו בבית המשפט לדיון שהתקיים בבקשתו לקבלת תשלום תכוף. אעיר כבר עתה כי טענות עובדתיות אלו מוכחשות ע"י התובע בתשובתו (ראה סעיפים 10-11 לתשובה).
2. הנתבעת 1 מפנה לפסיקת בית המשפט לפיה מומחה שיקומי ימונה אך ורק במקרים קשים ומורכבים במיוחד ומקום בו לא ניתן לעמוד על נכותו התפקודית של הנפגע בהסתמך על קביעות הנכות בתחומי הרפואה הספציפיים ובשלבים מתקדמים יותר של הדיון.
3. עוד טוענת הנתבעת 1 כי מתוך כך שעסקינן בתאונת עבודה, הרי שממילא כל צרכי ואביזרי שיקומו של התובע, אם וככל שיידרש להם, מכוסים ע"י המל"ל.
4. לחילופין, טענה הנתבעת 1 כי הבקשה הוגשה טרם זמנה.
5. בתגובתה לבקשה, מסרה הנתבעת 2 כי מצטרפת היא לאמור בתגובתה של הנתבעת 1.

דיון והכרעה בבקשה:

1. על דרך הכלל אין בקביעת דרגת הנכות של תובע על ידי הוועדה הרפואית של המל"ל לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, בכדי לחסום דרכו מלבקש מינוי מומחה בתחום התפקודי שיקומי. דרגת הנכות שנקבעת על פי סעיף 6ב משקפת את דרגת הנכות הרפואית, בשונה מן הנכות התפקודית. אכן, בקביעת הנכות על פי דין אין לרוב התייחסות גם לצרכים השיקומיים של הנפגע ועל כן הדרך הפרוצדורלית הנכונה במקרים אלו הינה הגשת בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום השיקומי-תפקודי. יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשגרה. מינוי מומחה שיקומי יעשה כאשר קשה או בלתי אפשרי לעמוד על מכלול תפקודו של הנפגע או הטיפולים להם הוא נזקק. לעומת זאת, כאשר ניתן לעמוד על טיבה של הנכות ועל השלכותיה התפקודיות, ככלל אין צורך במינוי מומחה שיקומי. יתרה מכך, הגישה השיפוטית הרווחת לעניין מינוי מומחה בתחום השיקום הינה כי ככלל מינויים מעין אלו יעשו במשורה.
2. כך למשל ברע"א 5337/04 כלל חב' לביטוח נ' ועקנין (02.02.05) מציין בית המשפט :

"אכן צודקות המבקשות בטענתן כי אין למנות מומחה בתחום השיקום כעניין שבשגרה וכי הפרקטיקה המקובלת והנהוגה היא שהשאלה אם למנות מומחה שיקומי, במקרים הרגילים, תוכרע רק לאחר חקירתו של המומחה הרפואי 'הרגיל'".

1. וכך כותב כב' השופט א. ריבלין (כתוארו אז) בספרו תאונות הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012 בעמ' 678-679):

"הצורך במינוי מומחה בתחום השיקום והמועד הרצוי למינויו מחייבים בחינה מיוחדת. ראוי לבחון תמיד אם אין די בחוות הדעת של המומחים הרפואיים האחרים... במקרים הרגילים אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשגרה. הפרקטיקה המקובלת והראויה היא שהשאלה אם למנות מומחה שיקומי, במקרים הרגילים, תחתך רק לאחר חקירתו של המומחה הרפואי 'הרגיל', אם אומנם נתבקש הוא לחקירה".

1. אמנם בענייננו עסקינן ב"קביעה על פי דין" שאינה כרוכה בחקירת המומחים שתחת ידם יצאה הקביעה ואף על פי כן, ניתן יהיה לבחון צורך במומחה שיקומי מתוך עדותו של התובע עצמו וראיות אחרות שתוצגנה.

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט צ.זילברטל ברע"א 4102/12 צברי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"):

"כפי שנפסק לא אחת, ההחלטה בדבר מינוי מומחה שיקומי יכולה להתקבל גם בשלבים מתקדמים של ההליך, לאחר שמיעת הראיות... קיימים מקרים בהם רק לאחר שהתמונה הראייתית המלאה נפרשת לנגד עיני בית המשפט, יש בידיו כלים טובים יותר להעריך את הצורך האמיתי במינוי מומחה שיקומי".

1. בתביעה דנן, נמצאים אנו בראשיתו של הבירור הדיוני – טרם התקיים ולו קדם משפט אחד. טרם הוגשו עדויות הצדדים ומגבלותיו הממשיות של התובע טרם הובררו וטרם הונח להן בסיס ממשי, למעט קביעת המל"ל שכאמור מתייחסת בעיקרה לנכות הרפואית. קביעת הנכות כשעצמה, אינה מספקת, חרף שיעורה שאינו מבוטל.

ראוי לציין כי בקשת התובע לא נתמכה בתצהיר המפרט את צרכיו הרפואיים, האביזרים להם הוא נדרש וכיוצ"ב ועל כן, אין בפני בית המשפט, בשלב זה, בסיס מספיק לבחינת הבקשה למינוי המומחה השיקומי.

1. ברע"א 431/14 טויטו ואח' נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (13.3.14) מתייחס בית המשפט לעיתוי הדיון בבקשת הנפגע למינוי מומחה בתחום השיקום וקובע:

"אין כל פסול בהחלטה לבחון את הבקשה למינוי מומחה שיקומי רק לאחר שיוגשו תצהירי עדות ראשית ובהם פירוט הנתונים העובדתיים (במובחן מהנתונים הרפואיים) הנוגעים למצבו של המבקש ולתפקודו הלכה למעשה ואולי אף לאחר חקירת המבקש או עדיו. כך יוכל בית המשפט לעמוד, ולו לצורך ההחלטה בבקשה למינוי מומחה שיקומי, על הילוכו של הנפגע בחיי היום יום, שגרת יומו, מידת עצמאותו וכו'... לא רק שאין בכך פסול, אלא אף גלום בדרך זו יתרון שהרי במצב זה יוכל בית המשפט לקבל החלטה מושכלת, הנשענת על תשתית ראייתית לכאורית בדבר עצם הצורך במינוי מומחה שיקומי, אשר נדרש רק במקרים מיוחדים ושנפסק לגביו (כמו גם לגבי מומחה תעסוקתי) שיש טעם בדחיית ההחלטה בצורך במינוי לשלבים מתקדמים של ההליך (רע"א 4102/12 צברי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")).

לא זו אף זו – דווקא בשל העדרן של חוות דעת מומחים בתחומי רפואה ספציפיים, הכוללות בדרך כלל גם פירוט עובדתי שעליו יכול המומחה השיקומי להתבסס, יש טעם רב בבחינת הצורך במינויו רק לאחר שתוגשנה העדויות מטעם הנפגע".

1. אי לכך, סבורה אני כי לעת הזו, לא ניתן לקבוע מסמרות לעניין הצורך במינוי מומחה בתחום השיקום ומתוך כך, הבקשה נדחית בשלב זה.

עם זאת, לתובע שמורה הזכות לשוב ולעתור בבקשתו זו בהמשך ההליך ולאחר שתונח תשתית עובדתית מספקת לשם כך.

1. הצדדים מופנים להחלטתי הנוספת מהיום, הנושאת הוראות דיוניות לעניין קידום ההליך.
2. בשולי ההחלטה מצאתי מקום לציין כי ראוי לנקוט גישה מדודה יותר בהגשת בקשות מינוי כגון דא בתיקי חוק הפיצויים וזאת תוך מתן הדעת לגישת הפסיקה ובפרט שעה שכיום מורות התקנות על פסיקתן ככלל של הוצאות בתום ברורה של כל בקשה. (ראה סעיף 53 תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018).

ניתנה היום, ו' תמוז תשפ"א, 16 יוני 2021, בהעדר הצדדים.