1. זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין ניידות, שקבעה בהחלטתה מיום 23.6.20 כי הממצאים בעניינו של המערער אינם ניתנים ליישום במסגרת סעיפי הליקוי של רשימת הליקויים בהסכם הניידות.

רקע

1. המערער, יליד שנת 1997, נולד עם מומים מולדים בשתי כפות הרגליים.
2. המערער הגיש תביעה לגמלת ניידות בגין הגבלה בתנועות הרגליים, צליעה, ליקויים בשיווי משקל, הפרעה מתמדת ביציבות וקישיון בכפות הרגליים.
3. ביום 23.6.19 קבעה ועדה רפואית מחוזית כי סוג הליקוי ממנו סובל המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות.
4. המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון. ועדה לעררים שהתכנסה בעניינו ביום 24.10.19, דחתה את הערר ובתוך כך חזרה על ההחלטה ולפיה סוג הליקוי אינו נכלל ברשימת הליקויים שבהסכם הניידות.
5. כנגד החלטה זו הגיש המערער ערעור בתיק ב"ל 72984-12-19, במסגרתו ניתן ביום 5.5.20 פסק דין לפיו הוחזר "עניינו של המערער לועדה לעררים לענין ניידות, באותו הרכב, וזאת על מנת שתבחן במפורש את סוגית הקישיון בשני הקרסוליים, לאחר שתשמע את המערער ובא כוחו וכן לאחר שתשקול האם יש מקום שתערוך למערער בדיקה נוספת בקשר לקישיון ולאחר שתיתן דעתה לאמור בחוות דעתו של ד"ר קאסם הישאם מיום 4/6/13 אשר ציין לאחר שערך למערער בדיקה קלינית גם בתנועות קרסוליו וכפות רגליו: "נצפה קישיון קשיח בתנועות ביו טארסאליות ובתנועות טארסו-מיטאטארסאליות בשני הצדדים". לאחר שתפעל הועדה כאמור, היא תשקול, במנומק, האם מצבו של המערער מצדיק הכרה לפי סעיף ג(7)".
6. בעקבות פסק הדין, התכנסה הוועדה ביום 23.6.20 ושוב דחתה את הערר, ובתוך כך חזרה על החלטתה ולפיה הממצאים בעניינו של המערער אינם ניתנים ליישום ברשימת הליקויים. כנגד החלטתה זו של הוועדה נסב הערעור שבפני.

טענות הצדדים בתמצית

טענות המערער

1. לטענת המערער, הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר.
2. ראשית, הוועדה לא דנה בסעיף י' לתוספת א' לרשימת הליקויים להסכם הניידות אשר דן במולים מלידה ואשר קובע כי "מומים מלידה שממצאיהם הרפואיים מקבילים מבחינה אנטומית לאחד הליקויים המפורטים לעיל, ייחשבו לעניין זה כליקוי עצמו." הוועדה נמנעה מלהפעיל את הוראות סעיף י' לעיל ונמנעה מלתת כל התייחסות לאפשרות הפעלת הסעיף האמור לרבות ביצוע התאמה בין מצבו המולד של המערער לבין הכרה במוגבלות בניידות ע"פ רשימת הליקויים בהסכם הניידות. לטענת המערער, העובדה כי פסק הדין המחזיר אינו מציין את חובתה של הוועדה להתייחס לסעיף י' האמור אינה מייתרת את חובתה של הוועדה לערוך התאמה כאמור, וכי אין לראות את המערער כמי שוויתר על דיון בסעיף י' נוכח כל האמור בדיון שהתקיים בתיק הקודם.
3. שנית, מצבו של המערער עונה על הגדרת קישיון פרקי הקרסוליים באופן מלא ומוחלט. הוועדה גם נמנעה מלהתייחס לתלונות המערער בפניה בדבר חוסר יציבות בהליכה, כאבים חמורים, הגבלת תנועות, דלדול שרירים, שימוש בסדים קבועים, צלקות מדבקות הגורמות לכאבים חמורים ומגבילות את תנועת הקרסוליים, והיזקקות המערער למלווה צמוד.
4. שלישית, הוועדה לא נתנה דעתה באופן מנומק וממצה לחוות דעתו של ד"ר קאסם, והיה עליה להתייחס לניתוחים שעבר המערער בגיל צעיר, עקב מומים מלידה כניסיונות לקבע באופן במכשירים ארוכים את שתי הגפיים.
5. רביעית, הוועדה לא נתנה דעתה לכך כי המערער משתמש באופן קבוע בסדים לכפות ולשוקי הרגליים, וכי המומים המולדים מהם סובל למרות כל הסדים מגבילים את תנועתו וגורמים לכאבים חמורים שמותירים אותו בלתי יציב ונזקק למלווה ולמכשיר הליכה.
6. חמישית, הוועדה התעלמה מצלקות ניתוחיות ארוכות המצויות בקרסוליים של המערער ושנועדו להשפיע על תנועות הקרסוליים.
7. שישית, הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר יוסף אשר קבע כי המערער סובל מבעיה מולדת של כפות רגליים סוסניות, וכי מדובר בעיוות ובפגיעה ניכרים של השוק וכפות הרגליים.
8. שביעית, הוועדה טעתה עת החליפה את הרכב חברי הוועדה על דרך של החלפת פרופ' אדר, מומחה לכלי דם, בפרופ' אהרנפלד, מומחה בראומטולוגיה. עניינו של המערער מחייב היה קיום רופא בכיר בתחום כלי הדם, נוכח מהות הניתוחים שעבר המערער בילדותו הקשורים בשינויים שנעשו בכל דם וכאמור לעיל.
9. שמינית, הוועדה נמנעה מלערוך בדיקת שרירים, כלי דם וגידים בשוק וכף הרגל דו צדדי, שעה שמדובר בבעיה הפוגעת בשרירי השוק וכף הרגל. הוועדה גם לא בדקה את מפרקי הברכיים משמאל ומימין של המערער, בבדיקת תנועה: קדמית, אחורית, צדדית ועוד, ולא רשמה ממצאים כלשהם בפרוטוקול הוועדה לעניין זה.

טענות המשיב

1. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. הוועדה עורכת בדיקה קלינית כמפורט בסעיף ג1 לפרוטוקול הוועדה תוך שהיא מציינת כי לא מצאה קישיון, לא בימין ולא בשמאל.
2. הוועדה מסבירה כי פגיעתו של המערער במפרק הסוטלארי ואינה במפרק הקרסול הטיביוטלארי אשר רק הוא נכלל במסגרת רשימת הליקויים בהתאם להסכם הניידות. בכך מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.
3. הוועדה לא נדרשה במסגרת הוראות פסק הדין להתייחס לסעיף י' להסכם הניידות, ולכן לא נפל פגם בכך שלא דנה בסעיף זה. הוועדה גם לא נדרשה לבחון ליקויים אחרים של המערער למעט נושא הקישיון בקרסוליים, ולכן לא היה עליה לבחון את נושא היציבות, הגבלה בתנועות, דלדול שרירים או כאבים.
4. לא היה על הוועדה לבחון בשנית את כל הפרמטרים המצוינים בחוות דעתו של ד"ר קאסם, אלא רק את הקביעה אשר צוטטה במסגרת פסק הדין המחזיר לעניין קישיון קשיח בתנועות הקרסוליים. גם נושא שימוש בסדים לא היה חלק מפסק הדין המחזיר.
5. הוועדה לא נדרשה להתייחס לחומר רפואי נוסף, ובכלל זה חוות דעת נוספת, ולכן לא נפל פגם בכך כי לא נתנה דעתה לחוות דעתו של ד"ר יוסף, חוות דעת אשר לא עמדה בפניה במועד התכנסותה הראשון. מעבר לנדרש, טוען המשיב כי גם ד"ר עאוני בחוות דעתו אינו קובע לקות לפי סעיף י' אלא לפי סעיף ג' להסכם.
6. לעניין שינוי ההרכב, טוען המשיב כי פרופ' אדר היה מעורב בתאונת דרכים קשה אשר מנעה ממנו מלחזור ולכהן בוועדות הערר, ולכן הוחלף פרופ' אדר על ידי פרופ' אהרנפלד. עוד נטען בהקשר זה כי המערער לא התנגד להחלפת הרכב הוועדה וממילא אין בשינוי ההרכב פגם היורד לשורשו של עניין, שכן החזרת עניינו של המערער לוועדה נגעה לנושא הקישיון בקרסוליים כך שלא נדרשה מומחיות בכלי דם.

דיון והכרעה

1. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006).
2. עם זאת, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60). בהקשר זה יצוין, כי כאשר חוזר עניינו של מבוטח אל הוועדה לאחר שניתנו הוראות במסגרת פסק דין, תפקידו של בית הדין לבחון האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין ופעלה לפיהן. הוועדה אינה נדרשת לדון בנושאים לגביהם לא ניתנה הנחיה במסגרת פסק הדין המחזיר.
3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
4. המערער הופיע בפני הוועדה בליווי באו-כוחו. בפתח הדיון, נרשמו דבריו של בא כוחו כדלקמן: "סעיף י' מומחים מלידה, מגיש חוו"ד ד"ר קאסם וחוו"ד ד"ר יוסף 2.6.20 מאבחן את מצב המערער וקובע קשיון משתמש בסדים גבוהים שמחזיקים את גפיים תחתונות. תוקף של מכשיר עזר. האם מבקשת להקל להתחשב במגבלותיו". עוד ציינה הוועדה כי עומדת בפניה חוות דעתו של ד"ר קאסם: "חוו"ד ד"ר קאסם הישאם 04/06/2013 מציין כי סובל מכפות רגליים סוסיות וקבע נכות כללית. הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר עאוני 02/06/20."
5. לאחר מכן, ערכה הוועדה בדיקה קלינית: "מתהלך ללא מכשירי עזר, הליכה פלנטיגרדית. משתמש בסדים פלסטיים קצרים מותאמים בנעל. צלקות בשתי הרגליים, מצב לאחר ניתוחים." בנוגע לבדיקה האורתופדית, ציינה הוועדה את טווח תנועות מפרקי הקרסוליים ימין ומשמאל וכן ציינה לעניין קשיון בתנועה: "לא קיים". בסיכום ממצאי הבדיקה האורתופדית נרשם "אטרופיה של שרירי הירכיים".
6. לבסוף, בסיכום מסקנותיה, נרשם על ידי הוועדה כדלקמן:

"כפות רגליים סוסניות מלידה, עבר מס' ניתוחים, הליכה פלנטיגרדית, טווח תנועה בקרסוליים כמצוין, כאשר י שהגבלה וחוסר תנועה של האימורסיה של כף הרגל דו צדדי.

לא ניתן ליישם סעיף ג- 7 בגין קשיון קרסוליים (חוסר תנועה מוחלט), לא מדובר בפגיעה במפרק הקרסול הטיביוטלארי, המפרק הסובטלארי הוא מפרק בכף הרגל והגבלה בטווח זה אינו נכלל ברשימת הליקויים וכן לא בסעיף ג- 7."

1. מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין: הוועדה שמעה את עמדתו של המערער כפי שנרשמה על ידה, ערכה בדיקה קלינית נוספת לעניין הקישיון אולם לא מצאה ממצאים בהקשר זה. הוועדה גם עיינה בחוות דעתו של ד"ר קאסם ורשמה את אבחנתו, אולם כאמור הבדיקה הקלינית שנערכה על ידה העלתה ממצאים אחרים לפיהם אין קישיון דו צדדי בקרסוליים. קביעה זו הינה בתחום מומחיות הוועדה ובית הדין אינו מתערב בקביעות רפואיות ומקצועיות.
2. הוועדה גם הסבירה במפורש מדוע מצבו של המערער אינו עונה לדרישות סעיף ג(7) להסכם הניידות, שכן כאמור "בפגיעה במפרק הקרסול הטיביוטלארי, המפרק הסובטלארי הוא מפרק בכף הרגל והגבלה בטווח זה אינו נכלל ברשימת הליקויים וכן לא בסעיף ג- 7".
3. המערער הרחיב בטענותיו לגבי נושאים נוספים שהיה על הוועדה לדון בהם, אולם הוראות פסק הדין המחזיר הינן ברורות ומצומצמות לעניין הקישיון בקרסוליים בלבד. טענות המערער נפרסו בפני בית הדין במסגרת התיק הקודם, הן במסגרת הערעור והן במסגרת הדיון שהתקיים ביום 5.5.20, בין היתר לעניין תחולת סעיף י' להסכם. פסק הדין אשר התקבל בהסכמת הצדדים אינו מתייחס כלל לסעיף י' האמור, וגם אינו מורה לוועדה להתייחס לנושאים נוספים כגון צלקות, מגבלות אחרות בתנועה, או מסמכים רפואיים נוספים כמו חוות דעתו של ד"ר עאוני. על כן, לא נפל כל פעם בהתנהלות הוועדה כאשר לא דנה בנושאים אשר אינם כלולים בהוראות פסק הדין המחזיר. בהקשר זה נפסק ברורות כי כאשר מוחזר עניינו של מבוטח לוועדה לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, והיא אינה אמורה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע (ארצי) נא/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ד 160 (1992)).
4. לעניין החלפת הרכב הוועדה, כפי שעולה מהודעתו של המשיב, פרופ' אדר לא יכול היה להמשיך ולכהן כחבר הוועדה, ועל כן הוחלף על ידי פרופ' אהרנפלד. הדבר צוין ברורות בפתח פרוטוקול הוועדה. לעניין זה נפסק על ידי בית הדין הארצי כי "הכלל הוא כי ועדה רפואית תדון בעניינו של מבוטח מתחילתו ועד תומו. במקרים חריגים בהם קובע בית הדין כי יש להחליף את הרכב הוועדה כולה, חברי הוועדה החדשים דנים בעניין מראשיתו ואינם כפופים להליכים אשר התנהלו בפני הוועדה בהרכבה הקודם. במקרים המתאימים אף ניתן להורות כי הוועדה החדשה לא תחשף לפרוטוקולים ולמסמכים בגין אותם הליכים קודמים

במקרים, דוגמת המקרה הנדון, בהם במהלך ההתדיינות בעניינו של מבוטח נבצר מחבר ועדה יחידי להמשיך בתפקידו, נקבע בפסיקה באופן ברור, וכך אף פסק בית הדין האזורי, כי אין צורך בהחלפת הרכב הוועדה כולה וכי ניתן להסתפק בהחלפת חבר הוועדה אשר מנוע מלהמשיך ולכהן בוועדה" (בר"ע (ארצי) 52739-06-19 המוסד לביטוח לאומי נ' מלכה רובינוב, מיום 12.1.20).

1. במקרה דנן, המערער עמד לבדיקה קלינית נוספת בפני כל ההרכב, כאשר בפועל הבדיקה שנערכה לו הינה בדיקה אורתופדית על ידי אותו חבר ועדה אשר בדק אותו בהתכנסותה הקודמת של הוועדה. לכן, לא נפל פגם בהחלפת הרכב הוועדה.

סיכום

1. על יסוד האמור לעיל, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה המצדיק את קבלת הערעור, והערעור נדחה.
2. בהתחשב בנסיבותיו של המערער, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשפ"א, (13 דצמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.