1. בפניי תביעת שיבוב בסדר דין מהיר שהגישה התובעת בגין נזקים שאירעו לרכב מבוטחה, בעקבות תאונת דרכים מיום 13.11.2019. הפגיעה ברכב מבוטח התובעת, אירעה על ידי רכב הנהוג במועד האירוע על ידי הנתבע 1.
2. אין מחלוקת בדבר האחריות של הנתבע 1 (להלן- הנתבע) לנזק התובעת (עמ' 1, ש' 13 וש' 29-30). השאלה שבמחלוקת היא האם הנתבע, שבמועד האירוע היה בעל רישיון נהיגה שלא בתוקף, ידע שרישיונו נשלל בשל שיטת ניקוד או שלא ידע.
3. ככל שהוא ידע על כך, הרי שהכיסוי הביטוחי לא חל, ועל הנתבע לפצות את התובעת. ככל שהוא לא ידע על כך, הרי שהכיסוי הביטוחי חל, ועל הנתבעת 2 לפצות את התובעת בהיותה מבטחת הנתבע, הכל כפי שיפורט להלן.

העובדות:

1. ביום 23.8.2020 הגישה התובעת תביעת שיבוב בסדר דין מהיר, בגין נזק שנגרם לרכב המבוטח על ידה, כנגד הגב' שטרן דבורה, בעלת הרכב בו נהג הנתבע (להלן- הרכב הפוגע) במועד האירוע, וכנגד הנתבעת 2, מבטחת הרכב הפוגע.
2. על פי כתב התביעה, סכום הנזק מוערך בסך 4,523 ₪ בגין עלות תיקון הרכב ודמי שמאות.
3. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת 2 ביום 3.3.2021, נטען על ידה כי במועדים הרלוונטיים לקרות האירוע, נהג הרכב שבבעלות הגב' שטרן דבורה, הנתבע, נהג ללא רישיון נהיגה בתוקף, וזאת מהסיבה כי רישיונו הותלה בשל שיטת ניקוד.
4. לטענת הנתבעת 2, נהג הרכב הפוגע, שאינו בעל רישיון נהיגה בתוקף, פועל בניגוד לתנאי פוליסת ביטוח הרכב הקובעת כי תוקפה מותנה בכך שלנהג הרכב יהיה רישיון נהיגה בתוקף, ולפיכך, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2 בגין היעדר כיסוי ביטוחי.
5. בשל כך, ביום 26.10.2021 הוגש על ידי התובעת כתב תביעה מתוקן, בו צורף נהג הרכב במועד האירוע, הנתבע. באותו מועד, נמחקה התביעה כנגד הגב' שטרן דבורה, היא הנתבעת 3, ללא צו להוצאות.
6. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 10.1.2022, נידונה השאלה בדבר הכיסוי הביטוחי.

שאלת הכיסוי הביטוחי

1. הנתבע בעדותו לקח כאמור אחריות על קרות התאונה. באשר לשאלת הכיסוי הביטוחי הנתבע העיד כי: "דבר ראשון, נודע לי רק שנה ומשהו אחר כך שאין לי רישיון. הייתי בטוח שיש לי רישיון. אני גר ברחוב תרשיש 515 בירושלים. אני גר שם 12-11 שנה. תמיד גרתי שם" (שם, ש' 30-32).
2. הנתבע נמצא בהליכי פש"ר. על כך הוא העיד בעדותו (עמ' 2, ש' 2).
3. בעדותו הוא ממשיך וטוען באשר לשאלת קבלת הודעת הסרת הכיסוי הביטוחי כי: "אני תחקרתי את אשתי לראות אם היא קיבלה, מעורך הדין של שומרה הבנתי שיש אחד שטוען שזה הגיע, אני מבין שאין לי הרבה מה להתווכח, כי זה דואר ישראל, אני שוב אומר, לא קיבלתי. אני בהליכי פש"ר, אני יודע מה זה לקבל מכתבים. זו הכתובת היחידה שלי, רחוב תרשיש. ברחוב עוזיאל בבני ברק גרתי אולי בגיל 19-18. אני שיניתי את הכתובת בתעודת הזהות, אני בן 35 היום, בגיל 23 התחתנתי, ומגיל 24 כבר גרתי ברחוב תרשיש. תאריך ההנפקה של תעודת הזהות שלי הוא ביום 6.5.2009. אני מציג לבית המשפט את תעודת הזהות שלי, ממנה עולה כי הכתובת שלי המופיעה בתעודת זהות היא תרשיש 515 מספר דירה 130 בירושלים". (עמוד 1 ש' 32 עד עמ' 2 ש' 1-6).
4. הנתבע בעדותו מוסיף ואומר, באשר לשיחה שהתקיימה בינו לבין נהג הרכב הנפגע המבוטח על ידי התובעת, כי הציע שישלם לנהג הרכב הנפגע כ-1,000 ₪ על מנת לסיים את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט (עמ' 2 ש' 7-8).
5. בחקירתו הנגדית, באשר לשאלת בא כוח התובעת, האם קיבל את כתב התביעה, הנתבע השיב בחיוב. לשאלת בית המשפט האם יש לנתבע עיכוב הליכים, הנתבע השיב בחיוב גם כן, והציג לבית המשפט צו כינוס בתיק פש"ר 10881-03-19 וטען כי "על פי צו הכינוס ניתן עיכוב הליכים נגדי" (שם, ש' 19-20).
6. לשאלת בא כוח התובעת מתי נודע לו שאין לו רישיון, או שהוא נוהג בשלילה, הנתבע השיב "מתישהו באמצע הקורונה" לשאלת ב"כ התובעת האם נודע לו לאחר התאונה, הנתבע השיב בחיוב (שם, ש' 22-24). לשאלת בית המשפט האם ציפה שישללו לו את הרישיון, הנתבע השיב: "תמיד קראו לי לשיעור נהיגה מונעת. אף פעם לא כתבו לי משהו על שלילה" (שם, ש' 26).
7. בנוסף, בחקירתו הנגדית מטעם הנתבעת 2, נשאל הנתבע האם אשתו חתמה על דואר שהגיע אליו, והוא השיב כי לא הגיע דואר (שם, ש' 29-30). כאשר נשאל האם קיבל את כתב התביעה, הנתבע השיב בחיוב (שם, ש' 31-32). לשאלה הכיצד יכול להיות שיש דואר שמגיע ודואר אחר שלא מגיע, הנתבע השיב כי "כל דואר שמגיע אליי, יש קלסר שזה נמצא שם, בגלל המצב שלי. אפילו יש שליחים ששמים מחוץ לדלת, ואני יש מתייק ושולח לעו"ד" (שם, ש' 34-35).
8. בהמשך חקירתו, נשאל הנתבע בדבר קבלת דואר של משרד הרישוי, והנתבע השיב כי "עובדה שהכתובת אצלכם לא מעודכנת נכון...אם זה הגיע לרחוב עוזיאל, וודאי שזה לא הגיע אליי". (עמ' 3, ש' 3-4).
9. הנתבע בחקירתו הנגדית, נשאל מהו גובה הסכום בגין ההשתתפות העצמית. הנתבע השיב כי גובה הסכום הוא "שבע מאות ומשהו שקלים" (שם, ש' 6).
10. הנתבעת 2 סברה כי הנתבע ידע שרישיונו נשלל בשל שיטת ניקוד. לטענת הנתבעת 2, כאשר לנתבע קיימת השתתפות עצמית בסך של כ-700 שקלים לערך, אך הציע לנהג הרכב הנפגע סך של 1,000 ₪, הדבר מצביע על כך שהנתבע 1 התנהל כאדם שידע שקיימת לו שלילה ( שם, ש' 8-7). על כך הנתבע 1 השיב: "לא. לכן כשהוא אמר לי 2,000 ₪ לא הסכמתי, אבל 1,000 ₪ הסכמתי, כי יש מושג שנקרא עבר ביטוחי, ולא רציתי שהעבר הביטוחי שלי "יתלכלך". אבל כשהוא אמר לי אלפיים ₪, על תאונה פעוטה, לא הסכמתי.." (שם, ש' 9-11). כשנשאל מדוע הסכים להסדר בסך 250 ₪ כל חודש, הנתבע השיב כי התייעץ עם עו"ד שאמר לו שמדובר בתביעה פעוטה (שם, ש' 13).
11. בתום חקירות הנתבע, הצדדים סיכמו את דבריהם כדלקמן:
12. התובעת טענה כי מאחר ואין מחלוקת על האחריות, היא סבורה כי לאור הראיות שהוצגו, יש כיסוי ביטוחי. הטענה המרכזית של התובעת היא שגם אם יוכח שהמכתב בגין הסרת הכיסוי נמסר לנתבע, צריך לדעת מי קיבל את המכתב, או האם הושאר בתיבת הדואר. לטענת התובעת, הפסיקה ברורה בעניין זה, שכן, יש להוכיח ידיעה, אך במקרה זה, לא הוכחה ידיעה. לכן, התובעת סבורה כי בנסיבות אלו, יש כיסוי ביטוחי.
13. התובעת הוסיפה תוספת לסיכומיה בכתב וטענה כי רישיונו של הנתבע נשלל עקב שיטת ניקוד. לטענתה, כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לתיק בית המשפט על ידי הנתבעת 2, הנתבע לא הפקיד את רישיונו, ומשכך, הנתבע לא היה מודע לעצם שלילת רישיונו. התובעת סבורה כי הנתבעת 2 לא עמדה בנטל ההוכחה כי הנתבע נהג במועד האירוע בידיעה ברורה כי רישיונו נשלל. לטענתה, בהתאם לסעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961, על מנת להסיר כיסוי ביטוחי, על מסירת הכיסוי הנטל להוכיח כי הנהג ידע בפועל כי נהג בעת הפסילה. התובעת מוסיפה וטוענת כי כעולה מתעודת עובד הציבור שצורפה לתיק בית המשפט, אין פירוט באשר למען אליו נמסר מכתב השלילה ומי חתום על המסירה.
14. לטענת התובעת, לפי פסיקת בית המשפט העליון בע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עז' המנוחה בתיה ממו ז"ל (נבו 20.6.2007), המונח "מי שהודע לו", כלשון סעיף 67 לפקודת התעבורה, דורש קבלת הודעה בפועל, כאשר הידיעה הנדרשת אינה ידיעה קונסטרוקטיבית אלא ידיעה ממשית הכוללת מסירת הודעה על ידי המודיע, וקליטתה על ידי המקבל.
15. הנתבעת 2 טענה כי הנתבע נהג בניגוד לתנאי פוליסת ביטוח החובה ולכן, לא קיים לנתבע כיסוי ביטוחי, שכן, לפי סעיף 24 לפוליסת הביטוח, קובע כי: "בני אדם הרשאים לנהוג ברכב יהיו אחד או יותר מהמפורטים להלן, כפי שפורט ברשימה ובתנאי שהם בעלי רישיון נהיגה בר תוקף בישראל לנהיגת רכב מסוג הרכב המבוטח, או שהיו בעלי רישיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 24 החודשים שקדמו לנהיגה ברכב ולא נפסלו מלקבל או להחזיק רישיון כזה על פי הוראות חיקוק, פסק דין, החלטת בית משפט או רשות מוסמכת אחרת".
16. הנתבעת 2 סבורה שהמבוטח יודע שהוא היה בשלילה.
17. הנתבעת 2 נימקה את דבריה כדלקמן:
18. ראשית, הוצגו לבית המשפט דברי דואר רשום עם כתובתו של הנתבע, עם אישור מסירה שהדבר נמסר ליעדו ואף טען בחקירתו כי יכול להיות שמסרו לאשתו, את העובדה שחלק מהדואר שמגיע לביתו הוא כן מקבל, את כתב התביעה הוא קיבל לאותה הכתובת וחלק מהדואר הוא אינו מקבל.
19. כאשר הנתבע נשאל האם הוא ידע שקיימת לו שלילת רישיון נהיגה, הוא אמר שידע כי יש לו נהיגה מונעת (עמ' 4, ש' 2-6).
20. שנית, לטענת הנתבעת 2, במועד קרות האירוע, הנתבע הציע לשלם יותר מסך גובה השתתפות העצמית הקיימת בפוליסת ביטוח החובה. נוסף על כך, הנתבע פנה למשרד עורכי הדין של התובעת בבקשה לשלם, לאחר שהתייעץ עם עורך דין, הדבר מחזק את הטענה כי הוא ידע שלא חל עליו כיסוי ביטוחי (שם, ש' 8-11).
21. הנתבע התייחס לטענות אלו לעיל, וטען כי משרד הדואר יצרו עמו קשר מספר פעמים, על מנת לוודא את כתובתו הפרטית ולוודא שקיבל את הדואר שנשלח אליו, והוא מסר את כתובתו.

דיון והכרעה

1. לתיק בית המשפט צורפו מסמכים התומכים בטענות הצדדים, ביניהם: תעודת עובד ציבור מטעם חברת דואר ישראל בע"מ, מסלולי דברי דואר שנשלחו לנתבע, תדפיס הודעות התליה וכן, תזכורות לפני התליית רישיון נהיגה של הנתבע, תדפיס הודעת זימון לקורס הדרכה בנהיגה נכונה בשל שיטת הניקוד, תעודת עובד ציבור מטעם ראש ענף נהיגה במשרד התחבורה, מסמך בדבר מסירת זימון עד ע"י חברת א.א. איסוף מידע, אישור מסירת זימון עד לנתבע.
2. דין התביעה כנגד הנתבע להתקבל. דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות. להלן נימוקיי.
3. ראשית, על פי הודאת הנתבע באשר לאחריותו לעצם קרות התאונה, כאמור לעיל, האחריות לאירוע נשוא התביעה רובצת לפתחו.
4. משהוכרעה השאלה בדבר האחריות לאירוע, נותר להכריע בשאלה שבמחלוקת והיא, האם במועד קרות האירוע, הנתבע, נהג הרכב הפוגע המבוטח על ידי הנתבעת 2, ידע כי הוא נוהג ברכב בשעה שהותלה רישיון הנהיגה שלו.
5. סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961, קובע כי: "מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו, או מי שנוהג בניגוד לתנאים שנוספו ברישיונו כל עוד הם בתקפם, או מי שהודע לו כי נפסל מלהחזיק ברישיון רכב וכל עוד הפסילה בתקפה הוא משתמש באותו רכב או מרשה להשתמש בו, או מי שנהג או הרשה לאחר לנהוג ברכב בניגוד להודעת איסור שימוש או צו איסור שימוש, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס מאה אלף לירות, או שני העונשים כאחד".
6. בהתאם לתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, קיימת חזקת מסירה, כלשונה:

"(א) צבר הנהג נקודות במספר המחייב אמצעי תיקון כאמור בתקנה 549, תודיע לו על כך רשות הרישוי וההודעה תכלול פרטים בדבר אופן ביצועו; היה אמצעי התיקון פסילת רישיון, תפרט בהודעה את מועד תחילת פסילת הרישיון ואת החובה להפקידו; ההודעה תישלח לנהג בדואר רשום, לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה, או תימסר אישית לידיו.

(ב) הודעה על אמצעי תיקון לפי תקנה 549(א) ו-(ב) שנשלחה כאמור בתקנת משנה (א), יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה".

1. הפסיקה קבעה באשר לסעיף זה, כי "בהתאם לתקנה, מסתכם נטל השכנוע החל על המשיב בהוכחת משלוח הודעה בדואר רשום. אין צורך להוכיח שההודעה הגיעה אל הנמען או שהיא "לא נדרשה" בידיו" (עת"מ (מנהלי תל אביב-יפו) 2180/08 דוד פלג נ' משרד התחבורה – מדינת ישראל (נבו 8.6.2009)).
2. נוסף על כך, הפסיקה קבעה כי כאשר מדובר במקרה בו בעל רישיון נמנע מלקבל דבר דואר רשום, שהגיע לתעודתו הנכונה, רואים אותו כמי שקיבל את אותו דואר רשום (ע"א 7602/06 עזבון נתנאל ג'ורג' חאדג'ג' ז"ל נ' סימה מלכה (נבו 11.10.2011); ע"א 618/74 נסים שמעון פאעור נ' סעידה קמיל, פד"י כט(2) 682 (1975)).
3. למעלה מן הצורך, לעניין הודעה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה שאזכרתי לעיל, עוד נקבע בפסיקה כי "לא יכול להיות כל ספק, כי מסירת הודעה על-ידי משרד הרישוי, ותהיה זו אף הודעה בעל-פה, או הודעה דומה על ידי רשות משטרתית או על ידי פקיד של בית משפט, הן בגדר מילוי היסוד של מתן "הודעה", העולה מן האמור בסעיף 67 הנ"ל" (ע"פ 729/92 משח שטרית נ' מדינת ישראל, מו(1) 873 (1992)).
4. מעיון תעודות עובד ציבור שצורפו לתיק בית המשפט, ניתן לראות כי לנתבע נשלחו מכתבים בדואר רשום, לכתובתו, כפי שהציגה בפני בית המשפט בדיון, וכולם בדבר הודעות התליית רישיון נהיגה וכן, תזכורות לפני התליית רישיון נהיגה, בשנים 2013, 2017 ו-2019, אותם אפרט כעת.
5. באשר לדואר רשום שמספרו RR512591544G2, אשר נשלח לכתובת: תרשיש 515/130 ירושלים, בשנת 2013, אשר נמסר חזרה לשולח ביום 4.6.2013.
6. באשר לדואר רשום שמספרו RR513053167G2, אשר נשלח לכתובת: תרשיש 515/130 ירושלים, בשנת 2017, נמסר ביום 13.2.2017.
7. באשר לדואר רשום שמספרו RR513447052G2, אשר נשלח לכתובת: תרשיש 515/130 ירושלים, בשנת 2019, נמסר ביום 11.3.2019.
8. כמו כן, בהתאם לרישומים של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, שהוצגו בתיק בית המשפט, נשלחה לנתבע הודעת זימון לקורס ייעודי בנהיגה נכונה – שיטת ניקוד, לכתובת: תרשיש 515/130, ירושלים, בה פורטו העבירות, לצדן מספר הנקודות בגינן זומן הנתבע לקורס נהיגה מונעת, כדלקמן:

• מספר תיק משטרה: 511437684, סמל עבירה: 6554, ניקוד – 8.
• מספר תיק משטרה: 1116809262, סמל עבירה: 7140, ניקוד – 8.
• מספר תיק משטרה: 152193990, סמל עבירה: 5691, ניקוד – 6.
• מספר תיק משטרה: 1112617537, סמל עבירה: 6577, ניקוד – 4.
• מספר תיק משטרה: 1110849480, סמל עבירה: 6577, ניקוד – 4.

1. בנוסף, בהתאם לתעודת עובד ציבור שניתנה ע"י ראש ענף נהיגה במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, הנתבע היה מצוי בשלילה עקב שיטת הניקוד מיום 24.3.2019, בעוד שהאירוע נשוא התביעה אירע ביום 13.11.2019. אישור השלילה נכון ליום האירוע האמור.
2. כאמור לעיל, כאשר נשלחו הודעות בדבר התליית רישיון נהיגתו של הנתבע, לכתובת מגוריו כפי שמופיע במערכת משרד התחבורה, ברחוב תרשיש 515/130 בירושלים, שהיא אותה הכתובת כפי שמעיד על כך הנתבע בעדותו, מתקיימת חזקת המסירה המעוגנת בתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה לעיל.
3. יודגש, כי גם אם הנתבע טוען כי הדואר הרשום שנשלח ממשרד התחבורה, לא הגיע לידיו, עדיין מתקיימת חזקת המסירה, כפי שנקבע בפסיקה, אותה אזכרתי לעיל. מה גם שהנתבעת 2 באמצעות תעודות עובד ציבור שניתנו על ידי משרד התחבורה, עמדה בנטל השכנוע והוכיחה כי נשלחו הודעות לכתובת הרשומה של הנתבע, בדואר רשום, בדבר התליית רישיונו של הנתבע, דבר המצביע על כך שההודעות נמסרו כדין.

סוף דבר

1. לאור כל האמור, אני קובע כי הנתבע 1 ידע, או היה עליו לדעת, על התליית רישיון הנהיגה שלו. מכאן, כי הכיסוי הביטוחי שהיה קיים לטובתו אצל הנתבעת 2 אינו חל, ולפיכך, עליו לשאת במלוא הנזק כמי שאחראי לתאונה, כאמור לעיל, בסך של 4,523 ₪.

לסך זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור של 1,500 ₪, וכן את החזר שתי האגרות.

1. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית, בנסיבות העניין, ללא צו להוצאות.
2. בשל הליכי פש"ר בתיק מספר 10881-03-19 הקיימים בעניינו של הנתבע, אשר במסגרתן ניתן צו עיכוב הליכים, יש לנהוג עם פסק דין זה בהתאם.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשפ"ג, 21 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.