1. עניין לנו בתביעה לתשלום פיצוי בסך 18,517 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 15.6.20 ברחוב המלאכה בחולון כאשר רכב התובעת עצר נוכח מופע רמזור אדום ורכב מסוג דאצ'יה (להלן: "הדאצ'יה") שנסע מאחוריו פג בו.
2. הנתבעת 1 הינה מוסך לתיקון כלי רכב שבהתאם לנטען בכתב התביעה רכב הדאצ'יה היה בחזקתה ומשמורתה בעת קרות התאונה.
3. הנתבע 2 הינו בעל עסק לתיקון מחשבי רכב והוא שנהג ברכב הדאצ'יה במועד התאונה.
4. בישיבת ההוכחות שהתקיימה לפניי ביום 24.6.21 נשמעו עדויות הצדדים ובסיומה נשמעו הסיכומים בעל פה. מטעם התובעת העיד מר אבי צפריר שהינו הבעלים של החברה התובעת- בעלת הרכב שנפגע והנהג בעת קרות התאונה, מר דוד אילוז, אביו של הבעלים ברכב הדאצ'יה וכן מר ניר גל השמאי מטעם התובעת. מטעם הנתבעת 1 העיד מר ג'קי דושי הבעלים של הנתבעת 1. מטעם הנתבע 2 העיד הבוחן מר חיים אפשטיין וכן הנתבע.
5. למען הגילוי הנאות אוסיף, כי עם סיום שמיעת הסיכומים גיליתי לצדדים דעתי לגבי האופן בו ראוי להסתיים ההליך אך ניכר, כי לא הייתה כל נכונות מצד ב"כ התובעת וב"כ הנתבע 2 להקשיב לעמדה השונה מעמדתם ויש להצר על כך כי לפחות בכל הקשור לנתבעת 1 לגביה סבורני כי דין התביעה להידחות, ניתן היה לחסוך בהוצאות הכרוכות במתן פסק הדין נוכח גישתה הקולגיאלית של ב"כ הנתבעת 1 שבסיכומיה התייחסה לנכונותה לסיים את ההליך גם במועד שמיעת הראיות ללא עמידה על הוצאות. אולם נוכח עמדתו של ב"כ התובעת שלא שעה לדבריה, לא יהיה מנוס מחיוב מרשתו בהוצאות הגנת הנתבעת 1.
6. מאחר וכבר הקדמתי אחרית לראשית אחזור על מסקנתי הידועה לצדדים לפיה דין התביעה להתקבל כנגד הנתבע 2 וכאמור לעיל, דחייתה כנגד הנתבעת 1 תוך חיוב התובעת בהוצאותיה.
7. נוכח הוראות הפרוצדורה האזרחית פסק הדין ינומק בקצרה ואשתדל שלא להרחיב יתר על המידה בפן של מהימנות העדים חרף העובדה שבמישור זה היה מקום להרחיב ולפרט יותר נוכח התרשמותי הכוללת.
8. כדי לגדור את המחלוקת אדגיש, כי כעולה מכתבי הטענות אין מחלוקת באשר לעצם התרחשות התאונה והאחריות לה שכן אין מחלוקת שרכב הדאצי'ה פגע ברכב התובעת מאחור, אולם הצדדים חלוקים במישור הנזק והשאלה על מי מבין הנתבעים מוטל החבות לפצות את התובעת, ככל שקיימת.
9. עד התובעת מר אבי צפריר שנהג ברכבה בעת קרות התאונה, סיפר על ההתרחשות בעטיה רכב הדאצי'ה נהוג על ידי הנתבע 2 פגע ברכבו בעודו עומד ברמזור אדום. אשר למוקד הנזק הוא תיאר זאת בכך שרכב הדאצ'יה פגע ברכבו באמצעות פינתו הקדמית שמאלית בפינה האחורית ימנית של רכב התובעת והסביר זאת בכך שהפגיעה לא הייתה חזית אחר מאחר ונהג הדאציה ניסה להימנע מהתאונה ולסטות אך הדבר לא הסתייע.
10. העד פירט את דרך החתחתים שעבר בניסיון לתור אחר בעל רכב הדאציה שכן במקום התאונה לא היו בידי הנתבע 2 מסמכי הרכב העדכניים. לאחר ששוחח עם החברה שרשומה כבעלת הרכב נודע לו, כי מדובר ברכש שהושבת ולא תקין לנסיעה בכביש והוא הופנה על ידה למר אילוז שרכש את הרכב מהחברה הזו. משיחתו עם מר אילוז עלה, כי למיטב ידיעתו רכב הדאציה היה מצוי בתיקון במוסך, והנהיגה בו אסורה, נוכח העדר רישיון וביטוח. לדבריו לאחר שהנתבע 2 יצר עמו קשר נוכח פנייתו של מר אילוז בעל הדאצ'יה, ואיים עליו טלפונית לאור דרישתו לפיצוי הוא הבין שלא ימצא מזור מהנהג הפוגע- הנתבע 2 , בשלב זה ופנה לתקן את רכבו במוסך.
11. בחקירתו הנגדית הוסיף, כי צילם במקום התאונה את רכב הדאצי'ה, ועמד על כך שהנזקים בשני כלי הרכב כולל בדאצ'יה שפנסו השמאלי קדמי נשבר כתוצאה מהתאונה, תואמים את מוקדי ההתנגשות. עוד עלה מעדותו, כי הנתבע 2 ראה במקום את הנזק שנגרם לשני כלי הרכב. עוד ציין, כי זוהי תאונה ראשונה בה הרכב היה מעורב ונאלץ לשא בעלות תיקון הנזק מכיסו לאור אי הפעלת פוליסת הביטוח בה בוטח הרכב כאשר השמאי שבדק את הרכב זומן באקראי ואין לו כל הכרות עמו.
12. עדותו של מר צפריר הותירה עליי רושם מהימן. התרשמתי, כי הוא מעיד על העובדות כהוויתן ובעל כורחו נקלע להליך בו נאלץ לעמוד על פיצוי שמגיע לו לאור פגיעה שנגרמה לרכבו עקב קרות התאונה, תוך שנאלץ לתור אחר פרטי הגורם הפוגע. חרף ניסיונות ההגנה לסדוק ולקעקע את גרסת האמת של מר צפריר לא מצאתי בה כל בקיעים והתלות ההגנה בכך שלא צילם את רכבו לאחר התאונה אלא רק את רכב הדאצ'יה דווקא מאפיינת התנהלות של אדם שמכלול פרטי הרכב הפוגע אינם בנמצא בזמן אמת ולכן הוא "מנציח" את הרכב הפוגע ולא מוצא לעשות גם לגבי הרכב בו הוא נהג מפאת העובדה שלא סבר שיש בכך צורך לאור העדר מחלוקת מצד הנהג הפוגע בזמן אמת.
13. מר דוד אילוז אביו של בעל רכב הדאצ'יה העיד שהוא קנה את הרכב עבור בנו וביום המקרה התקשר אליו אדם שהוא לא מכיר וטען שפגע ברכבו. לאחר שהובררו פרטי הרכב הוא הבין, כי מדובר ברכב שהותיר במוסך של הנתבעת 1 לצורך תיקון והרכב היה כה תקול ולא מבוטח ולכן הובל למוסך הנתבעת 1 באמצעות גרר. לאחר שנודע לו שהרכב עבר תאונה נוספת בזמן שהיה במוסך הנתבעת הוא הגיע וראה את הפגיעה בפנס הקדמי שמאלי ולא היה מרוצה מהתיקון שביצע הנתבע 2. לדבריו הוא עומד על זכותו להיפרע פ ממי שהסב את הנזק קרי מהנתבע 2 או מהמוסך היא הנתבעת 1 והעיד שיפעל בהתאם לזכאותו בתום ההליך דנן ובהתאם להכרעה.
14. אעיר, כי אמירתו האחרונה של העד והיותו בעל עניין בתוצאות ההליך אינה השפיעה על התרשמותי החיובית מעדותו. באופן מאוד טבעי כמו גם מעמדו של מר צפריר , אדם שרכבו נפגע בתאונה בעל כורחו ובוודאי כאשר נעשה בו שימוש ללא אישור, ציפייתו לדעת אל נכון ממי עליו להיפרע הינה ציפייה לגיטימית בנסיבות. חרף טענות ההגנה בעניין זה לא מצאתי, כי האינטרס שלו לברר על מי מוטלת האחריות לתקן את רכבו כהלכה, יש בו כדי להשפיע על מהימנות העד והטלת ספק בגרסתו ממנה כאמור התרשמתי לטובה.
15. מר ניר גיל השמאי שבדק את רכב התובעת סיפר, כי הבדיקה תואמה דרך המוסך ללא פגישה עם מזמין הבדיקה. חוות דעתו שהוגשה לתיק לא נשאה חתימתה אך העד אישר, כי זוהי חוות הדעת שערך. בחקירתו הנגדית הוא שלל אפשרות קיומה של חלודה במקום הפגיעה לאחר יום ממועד הפגיעה , אבל לצורך דיוק בנתונים העד הבהיר, כי הוא בדק את הרכב כעשרה ימים לאחר התאונה (ביום 24.6.21). לדבריו נסיבות קרות התאונה היו ידועות לו והוא שם בסופו של יום את הנזק שנגרם לרכב ללא צורך בקריאת חוות דעת הבוחן מטעם הנתבעת 2 שניתנה לאחר מכן וללא צורך בבחינת הגורם שהסב את הנזק מבחינת תרכובת מתכות הרכבים. חוות דעתו של השמאי לא נסתרה וניכר כשם שהעיד כי הוא ערכה בהתאם לתפקיד המוטל עליו ללא כל צורך בהתחקות אחר פרטים לא רלבנטיים כגון החומר ממנו עשוי חזית רכב הדאצ'יה כפי שנחקר על ידי ב"כ הנתבע 2.
16. הנתבע 2 העיד לגבי ההשתלשלות בעטיה רכב הדאצ'יה הגיע לטיפולו מהנתבעת 1 עמה היו מצוי בקשרי מסחר שכן תיקן עבורה מחשבי מכוניות באופן תדיר במסגרת עסקו העצמאי לתיקון תקלות מסוג זה. הוא העיד שעם ג מר הטיפול ברכב הדאצ'יה התעתד לנסוע אל מוסך הנתבעת 1 המצוי ביפו כדי להשיב לו את הרכב אך נסע דרך חולון לצורך סידור פרטי.
17. לגבי התרחשות התאונה הוא אישר שפגע ברכב התובעת מאחור אך הפרטים שמסר באשר להתנהלות לאחר מכן היא ששפכה אור על הפרשה. שכן מעדותו עלה, כי כאשר מסר את הפרטים למר צפריר הוא סבר שיש תיעוד בדבר קיומו של ביטוח ורישיון לרכב אך נוכח, כי הביטוח לא תקף והוא היה המום מכך שכן הרכב הובא אל עסקו כאשר מנהל הנתבעת 1 נוהג בו. הוא תיאר את הסיטואציה כאשר הבין שזהו המצב מבעד לעיניו של מר צפריר ש"ראה שאני בדיכאון טוטאלי". לדבריו לאחר מכן מר צפריר בדק את רכבו ואמר לו שהכל בסדר ושהוא יכול לעזוב את המקום.
18. הנתבע 2 סיפר, כי הוא דיווח למר דושי על התאונה באופן מיידי והודה בפניו כי טעה ולכן הוא רכש פנס להחלפה ברכב הדאצ'יה ומיד נסע לתקנו. לדבריו מר אילוז לא היה שבע רצון מהתיקון בדיוק כשם שהאחרון העיד. הנתבע 2 עשה ככל יכולתו למזער את חלקו ואחריותו, הוא תלה את יחסיו הקרובים עם מנהל הנתבעת 1 וסדרי העבודה בכך שסמך עליו שאם נוהג אליו ברכב מסוים אין כל בעיה מבחינת רישוי וביטוח. את קרות התאונה הדגים בכך שרכב הדאציה התנגש חזית אחור ברכב התובעת ונפגע בפנס הקדמי שמאלי מ"התפוח" שהינו וו הגרירה המצוי במרכז הפגוש האחורי של רכב התובעת באופן שאינו מתיישב עם מוקדי הנזק ברכב התובעת.
19. ניכר היה שהנתבע 2 התכונן היטב לעדות וניסה להתאימה לקביעות מר אפשטיין המומחה מטעמו, תוך שציין בתשובה לאחת השאלות "חשבנו שהוא הולך לשאול אותי שאלה זו" (עמ' 12 סיפא לפרוט'). גרסתו באשר למוקדי הנזק נעה ונדה בהתאם לשאלות שנשאל ללא קשר לראיות שבתיק. כך למשל העד מצא לנכון להתאים גרסתו בחקירה הנגדית לטענותיו בכתב ההגנה לפיהן הוא פגע ברכב התובעת מתחת לוו הגרירה כלומר שרכב התובעת היה גבוה מרכבו והכל בניסיון להנציח פגיעה ברכבו תוך ביטול אפשרות של נזק ברכב התובעת.
20. הניסיונות להימלט מאחריות הפליאו עד כדי כך שהנתבע 2 אמר שבבדיקתו את מחשב רכב הדאצ'יה היה תיעוד עובר לקרות התאונה ביחס לפגיעה ונזק קודם בצדו השמאלי קדמי, אך ללא כל ראייה לכך ומבלי שהדבר נטען בכתב ההגנה.
21. גרסת הנתבע 2 בכללותה התפתחה משנייה לשנייה ככל שהתארכה עדותו אבל שני דברים עיקריים עלו ממנה ,הפרט הראשון שלגביו הוא העיד תוך הבנה של המשמעות הוא שהוא לא בירר עם בעל הנתבעת 1 אם ניתן לנהגו ברכב הדאצ'יה כאשר קבלו לידיו, ופרט שני- הנתבע 2 הינו עסק עצמאי שאינו מהווה עובד של הנתבעת 1 חרף ניסיונותיו להתחמק גם מהגדרתו זו במסגרת חקירתו הנגדית (עמ' 14 -15 לפרוט').
22. פרט נוסף שעורר קושי של ממש בגרסת הנתבע 2 וטמונה בו סתירה הינו אמירתו, כי לאחר התאונה היה שלו מאחר וסבר, שלא אונה לרכב התובעת כל נזק, אולם כאשר גילה שהביטוח לא תקף הוא נלחץ. כאשר נדרש גם על ידי בית המשפט ליישב בין שני הדברים הנתבע 2 בחר באפיק "הגנה כהתקפה" וטען שלא ברור לו מדוע בית המשפט אינו מאמין לו ושדבריו לא נשמעים עד הסוף וכן טען כי עו"ד שחקרה אותו בחקירה נגדית גם היא "נגדו".
23. נדמה, כי די בדברים אלה כדי לבסס את הקושי שמצאתי לקבל את גרסת הנתבע 2 שלא הניחה את דעתי והתרשמתי ממנה לשלילה וכגרסה שכאמור נוצרה והתפחתה לאורך ההליך כדי להתחמק מפיצוי חרף עובדת היותו מעוול ושעליו מוטלת האחריות. הוברר מפורשות מעדותו של הנתבע 2 שהוא עשה שימוש ברכב בעת התאונה כאשר הרכב נעדר ביטוח ובעוד שלא טרח לוודא זאת קודם לכן. הנתבע 2 תיקן את רכב הדאצי'ה עובר לקרות התאונה במסגרת עסקו העצמאי והיה אמור לקבל תשלום על כך כנגד חשבונית מהנתבעת 1. בעת התאונה הוא נסע לצורך עניין פרטי ולא היה מצוי בדרכו הישירה להחזרת הרכב לנתבעת 1.
24. מר חיים אפשטיין , בוחן התאונות שחוות דעתו הוגשה מטעם הנתבע 2 הגיע למסקנה, כי הנזק שנגרם לרכב התובעת לא יכול היה להיגרם כתוצאה מהתאונה וכי רכב התובעת למעשה כלל לא היה מעורב בתאונה הנטענת. זאת בין היתר מאחר ןלסברתו התאונה התרחשה חזית אחור כאשר שני כלי הרכב נמצאים ממש אחד מאחורי השני ולא בסטייה (כפי שאירע בפועל) וזאת על יסוד תמונות שצילם הנתבע 2 מפנים רכב הדאצ'יה. נתון זה הביא את מר אפשטיין למסקנה, כי התאונה לא הייתה יכולה להתרחש באופן הנטען נוכח קיומו של וו גרירה בחלקו האחורי של רכב התובעת , דבר שהיה אמור למצוא ביטוי במוקד הנזק בדאצ'יה ובפועל כלל לא ניכרה כל פגיעה ממנו. לא אכביר מילים ביחס לעד זה אבל אומר שניכר כי העד כלל לא היה בקיא בנסיבות קרות התאונה כפי שמצופה מבוחן תאונה שזה לב עיסוקו. הוא שלל נתונים שהנתבע 2 שהזמין ממנו את חוות הדעת, אישר, קרי מעורבות רכב התובעת בתאונה וכל עדותו הוקדשה ל"תפוח נשלף או לא" שכלל לא היה קשור ומעורב. חוות דעת של המומחה לאחר עדותו נסדקה עד דק כך שלא נותר ממנה כל שבריר אלא רסיסים שלא היה בהם לתמוך בגרסת הנתבע 2 שגם בה כשלעצמה היה קושי של ממש. בשולי הדברים אוסיף כי בעיצומה של חקירתו הנגדית מר אפשטיין הבין שישנה בעיה והשתדל לנמק קביעותיו אך הן היו נעדרות אחיזה בנתונים ובראיות הקיימות.
25. מר ג'קי דושי העיד בקצרה שלא סבר שההליך יתפתח באופן זה וכאשר נדרש להבהיר מדוע לא מסר מידית את פרטיו של בעל הרכב מר דויד אילוז הוא הבהיר כי לא קיבל את פניית התובעת בכתב אליו עובר להגשת התביעה על אף שנטען כי נשלחה אליו באמצעות פקס של עסקו.
26. סיכומם של דברים ועל יסוד כל מה שהובא לפניי אני מוצאת לנכון לקבל את התביעה. סבורני שהתובעת עמדה הן בנטל ההוכחה והן בנטל השכנוע כי יש לחייב את הנתבע 2 שפגע ברכבה בפיצויה וזאת על בסיס חוות דעת שמאי שלא נסתרה חרף טענות בדבר קורוזיה שלא מצאתי שיש בהן כדי לקעקע את קביעותיה, זאת נוכח פער של 10 ימים עד למועד הבדיקה והעובדה שהרכב לא היה מצוי משך כל הזמן הזה בידי מר צפריר כך שלא מן הנמנע שהדבר התפתח במהלך התיקון.
27. לא עלה בידו של הנתבע 2 לבסס טענותיו כלפי הנתבעת 1 שכן יחסי עובד ומעביד ברי שלא התקיימו הן מבחינת הקריטריונים שבפסיקה (מבחן השליטה) והן מבחינת הגדרתו כעצמאי והנפקת חשבונית לנתבעת 1 שנמנית על חלק מלקוחות נוספים של עסקו כפי שעלה מעדותו. גם במישור הטיעון של הטלת אחריות על הנתבעת 1 מכוח סעיף 14 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וחיובה מכח יחסי שולח ושלוח לא מצאתי כי התקיימו התנאים לחיוב נוכח לשון הסעיף:

"ענין פקודה זו, המעסיק שלוח, שאיננו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם".

1. בפסיקה מוקדמת בע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ירוחם ניסים, פ"ד לח(4) 748, התייחס בית-המשפט העליון להגדרת המונח "שלוח" וקבע, כי זה "נבדל... מהקבלן העצמאי בזה שהוא, השליח, מבצע את שליחותו בעד אדם אחר, במקומו של זה, למען הוציא לפועל דבר אשר שולחו מעוניין בו...". במקרה דנן הנתבע 2 לא היה בדרכו לביצוע דבר שהנתבעת 1 הייתה מעוניינת בו שכן מעדותו עלה שבעת קרות התאונה הנתבע 2 היה מצוי בדרכו לעיסוק פרטי בחולון במיקום שונה גיאוגרפית ממקום עסקה של הנתבעת 1 ביפו ובוודאי שלא בעיסוק שקשור אליה. משמע לא ניתן לראות את דרכו של הנתבע 2 בעת קרות התאונה בגדר מעשה שליחות שיש בו כדי לבסס מערך יחסים של שולח ושלוח מכוחם תחויב גם הנתבעת 1.
2. למעשה מכלול התנהלות התביעה אל מול הנתבעת 1 גרמה לסרבול ההליך ולהארכתו שלא לצורך, שכן ב"כ התובעת נסמך על מכתב שנשלח אל הנתבעת 1 בפקס בטענה שלא סייעה למסור את המידע הדרוש כדי להתחקות אחר פרטיו של בעל הרכב המעוול. ב"כ התובעת בחר לדוור את פנייתו אל הנתבעת 1 באמצעות פקסימיליה שאין ודאות לגבי קבלת המסמך נוכח עדותו של מר דושי כי מדובר בפקס- דוא"ל. היה על התובעת לפעול למסירה אישית וגם עובר לקיום הדיון ובפתח שמיעת הראיות לבוא בדברים עם ב"כ הנתבעת 1 שהייתה נכונה לכך אולם חלף זאת בחרה התובעת " לנהל מערכה" עד הסוף כנגד הנתבעת 1 שהיא אינה בת ריבה. לכן יש לחייב את התובעת בהוצאות הגנת הנתבעת 1 ולשקלל את הארכת הדיון שלא לצורך. לפיכך אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 1 תוך חיוב התובעת בהוצאותיה בסך של 5,000 ₪.
3. בסופו של יום אנו נותרים עם התביעה נגד הנתבע 2 שהתקבלה על ידי במלואה על יסוד העדויות והראיות עליהם עמדתי לעיל. בקביעתי זו אני ערה לטענה לפיה נוסעת ברכב התובעת שנכחה באולם, לא נשמעה עדותה. אולם איני מוצאת בכך כדי לקבוע, כי העדר עדות זו פועלת לחובת התובעת. אף אחד מהעדים לא דיבר על מעורבותה ככזו שיש בה כדי לשפוך אור על שהתרחש ובעיקר כאשר ההתרחשות לא הוכחשה. גם במישור הנזק לא דובר על כך מטעם מי מהעדים שהעדה יצאה מהרכב והייתה עדה לשיח לגבי הנזק שאירע. מחדל זה גם אם הייתי מכירה בו לא היה בו כדי להטות את הכף לחובת התובעת.
4. מאחר ודחית גם את טענת השליחות ולא מצאתי לנכון לקבל את עדויות הגנת הנתבע 2 והראיות מטעמו הרי שאני מוצאת לחייבו בפיצוי התובעת בסכום התביעה המוכח בסך של 18,517 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל, וכן בהוצאות משפט – ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה, שכר עדי התובעת כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ז תמוז תשפ"א, 27 יוני 2021, בהעדר הצדדים.